הריסת בתים כענישה

בצלם ליועמ"ש: אל תאפשר את הרס בתי משפחות הרוצחים מעוורתא

10 מאי 2012

בצלם פנה אתמול ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בבקשה לדחות את המלצת השב"כ להרוס את בתי משפחותיהם של רוצחי חמשת בני משפחת פוגל מאיתמר, בכפר עוורתא. במכתבה, שנשלח גם לראש הממשלה בנימין נתניהו, לשר הביטחון אהוד ברק ולמשנה לראש הממשלה שאול מופז, אמרה מנכל"ית בצלם ג'סיקה מונטל כי המעשה שביצעו אמג'ד וחכים עוואד הוא מחריד ומזעזע. אולם אין בכך כדי להפוך את הפגיעה בבני משפחתם, שמעולם לא הורשעו במעורבות כלשהי במעשה זה, לחוקית או מוסרית. אם יימצא כי בני משפחת עוואד היו מעורבים בשיבוש הליכי משפט ובהשמדת ראיות, כטענת השב"כ, אזי יש להעמידם למשפט, תוך שמירה על כללי ההליך ההוגן.

מונטל מזכירה במכתבה, כי בתחילת שנת 2005 החליט שר הביטחון דאז, שאול מופז, להפסיק את מדיניות הריסת הבתים של פלסטינים לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה שעת חירום שבה נקט הצבא במשך שנים. במסגרת מדיניות זו, נהרסו מאות בתי מגורים בשטחים ואלפי פלסטינים נותרו ללא קורת גג. החלטתו של השר התקבלה בעקבות מסקנותיה של ועדה שמינה הרמטכ"ל דאז, משה יעלון, שלפיהן לא הוכח כי הריסת הבתים מהווה אמצעי הרתעה יעיל נגד פיגועים וייתכן כי השימוש באמצעי זה אף מזיק.

רקע משפטי:

הריסת בתים שלא לצורך צבאי מיידי אינה חוקית על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. סע' 53 לאמנת ג'נבה הרביעית אוסר על הכוח הכובש להרוס את רכושם של אזרחים תושבי שטח כבוש, "אלא אם כן היו פעולות צבאיות מחייבות לחלוטין" את ההריסה. הצלב האדום הבינלאומי, הממונה על פירוש האמנה, הגדיר את המונח "פעולות צבאיות" כ"תנועות, תמרונים, ופעולות אחרות הננקטות על-ידי הכוחות המזוינים במטרה להילחם". הריסות בתים למטרות עונשיות והרתעתיות, לעומת זאת, אינן מתבצעות כלל במסגרת של לחימה. משום כך, לא ניתן לראות בהן "פעולות צבאיות", כמשמעות המונח באמנת ג'נבה, ועל אחת כמה וכמה לא פעולות צבאיות "המחויבות לחלוטין".

הריסה עונשית של בתים סותרת גם את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אמנם, תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום, שהותקנה בזמן המנדט הבריטי, ושמכוחה נעשות הריסות אלה קדמה לחוק זה אולם הפסיקה כבר קבעה כי יש לפרש ברוח החוק גם חקיקה שקדמה לו.

מעבר לכך, הריסת בתים לצורך ענישה והרתעה מפרה גם את אחד מכללי הצדק הבסיסיים ביותר: האיסור על הענשת אדם בשל מעשים שביצע אדם אחר, קרי האיסור על ענישה קולקטיבית. איסור זה הוא חמור במיוחד כאשר קורבנות הענישה הם ילדים. סע' 33 באמנת ג'נבה הרביעית אוסר לחלוטין על ענישה קולקטיבית, ללא יוצאים מן הכלל.

פריטים מומלצים

תכולת בית לאחר ההריסות באל-מונתר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 11.11.19

מדיניות התכנון בגדה

סיכום 2019: עלייה במספר הבתים שישראל הרסה בהשוואה לשנים קודמות

בשנת 2019 הרסה ישראל מספר שיא של בתים במזרח ירושלים ומספר שיא מתוך מעשי הרס אלה בוצע בידי בעליהם; עלייה גם במספר הבתים שהרסה ישראל השנה בשאר הגדה בעילה של בנייה ללא רישיון ובמספר הבתים שנהרסו כצעד של ענישה. מזרח ירושלים בשנת 2019 הרסה ישראל 265 מבנים במזרח ירושלים. לפי נתוני בצלם, ישראל הרסה במזרח ירושלים 169 יחידות דיור בשנת 2019, יותר מבכל שנה מאז 2004, אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה. בעקבות ההריסה איבדו את ביתם 328 פלסטינים, בהם 182 קטינים. 42 מההריסות הללו בוצעו בפועל בידי בעלי הבתים עצמם, כדי להימנע מתשלום היטל של עשרות אלפי שקלים לעירייה עבור ביצוע ההריסה. זהו מספר ההריסות העצמיות הגבוה ביותר בשנה אחת מאז החל בצלם לאסוף נתונים אלו. בנוסף, נהרסו השנה במזרח ירושלים 96 מבנים שלא שימשו למגורים, 13 מהם בידי בעליהם והשאר בידי העירייה. הבנייה ללא היתרים במזרח העיר היא תוצאה ישירה של המדיניות הישראלית, המונעת מפלסטינים כמעט כל אפשרות לבנות כחוק ובכך אינה מותירה לתושבים כל ברירה אחרת. זאת, כחלק ממטרתה של ישראל להנציח בעיר עליונות דמוגרפית יהודית, בין השאר באמצעות הפיכת חייהם של תושביה הפלסטינים לבלתי נסבלים במטרה לגרום להם לעזוב את בתיהם, לכאורה מרצונם. מתחילת שנת 2004 ועד לסוף שנת 2019 הרסה עיריית ירושלים 978 יחידות דיור במזרח העיר, והותירה 3,177 בני אדם ללא קורת גג, 1,704 מהם קטינים. בנוסף, מתחילת שנת 2012 – אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה – ועד לסוף שנת 2019 הרסה עיריית ירושלים במזרח העיר לפחות 413 מבנים שלא למגורים. הגדה המערבית בשנת 2019 הרסה ישראל 256 מבנים בגדה המערבית. לפי נתוני בצלם, ישראל הרסה בגדה המערבית 106 יחידות דיור בשנת 2019, מספר גבוה יותר מאשר בכל אחת מהשנים 2017 ו-2018. עקב ההריסות איבדו את ביתם 349 פלסטינים, בהם 160 קטינים. בנוסף, הרס המנהל האזרחי בגדה 150 מבנים שלא שימשו למגורים בשנה זו. מערכת התכנון הישראלית בגדה המערבית משמשת את המדינה כדי למנוע פיתוח פלסטיני וכדי לנשל פלסטינים מאדמותיהם. סיכוייו של פלסטיני לקבל היתר לבנייה – גם כאשר מדובר באדמתו הפרטית – הם אפסיים. בהיעדר כל אפשרות לקבל היתר ולבנות באופן חוקי, נאלצים פלסטינים לפתח את יישוביהם ולבנות את בתיהם ללא היתר. בכך נכפה עליהם לחיות תחת איום מתמיד שבתיהם ועסקיהם ייהרסו. מאחורי מדיניות זו של ישראל – שזוכה שוב ושוב לאישור בג"ץ – עומדת התפיסה שלפיה שטח הגדה המערבית נועד בראש ובראשונה לשרת צרכים ישראליים, כשצרכי הפלסטינים אינם נלקחים כלל בחשבון. מאז שנת 2006, אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה, ועד לסוף 2019, ישראל הרסה לפחות 1,525 יחידות דיור של פלסטינים בגדה המערבית. עקב ההריסות איבדו את ביתם לפחות 6,660 בני אדם, בהם לפחות 3,342 קטינים. בקהילות שישראל אינה מכירה בהן ואשר חלק ניכר מהן נמצאות בסכנת גירוש, ישראל הורסת שוב ושוב את בתי התושבים. החל בשנת 2006 ועד סוף 2019 ישראל הרסה בקהילות כאלה יותר מפעם אחת את בתיהם של לפחות 1,069 פלסטינים, בהם 511 קטינים. בנוסף, מתחילת שנת 2016 ועד סוף 2019 המנהל האזרחי הרס בגדה 779 מבנים שלא שימשו למגורים (לרבות גדרות, בורות מים, כבישים, מחסנים, מבנים חקלאיים, בתי עסק, מבני ציבור ועוד). תכולת בית לאחר ההריסות באל-מונתר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 11.11.19 הריסות עונשיות בשנת 2019 הרס הצבא 14 יחידות דיור כאמצעי ענישה. כתוצאה מהריסות אלה איבדו את ביתם 36 בני אדם, בהם 15 קטינים. מדובר על עליה לעומת השנתיים הקודמות: בשנת 2018 הרסה ישראל תשע יחידות דיור כענישה, ובשנת 2017 – שבע. מדיניות זו היא בלתי מוסרית ומהווה ענישה קולקטיבית, האסורה לפי כללי המשפט הבינלאומי. למרות זאת, שופטי בג"ץ דוחים שוב ושוב עתירות של פלסטינים נגד הריסת בתיהם, תוך שהם נוקטים בפרשנות בלתי סבירה להוראות המשפט הבינלאומי ומקבלים, בין השאר, את טענת המדינה כי מדובר במדיניות שמטרתה הרתעה ולא ענישה – על אף שטענה זו לא הוכחה מעולם.

6 ינואר 2020

תושבים בבית סוריכ צופים על כוחות הצבא שהגיעו לבית משפחתו של מבצע הפיגוע בהר אדר. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 26.9.17

הריסת בתים כענישה

ענישה קולקטיבית של כ-40,000 פלסטינים בעקבות הפיגוע בהתנחלות הר אדר

תושבים בבית סוריכ צופים על כוחות הצבא שהגיעו לבית משפחתו של מבצע הפיגוע בהר אדר. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 26.9.17 ביום שלישי, ה-26.9.17, ביצע נימר מחמוד ג'מל, בן 37, תושב בית סוריכ, פיגוע בהתנחלות הר אדר והרג שוטר מג"ב ושני מאבטחים של ההתנחלות: סמל-ראשון סולומון גברייה, בן 20, יוסף עות'מאן, בן 25, ואור אריש, בן 25. שוטרי מג"ב ורכז הביטחון של היישוב, אשר לפי פרסום המשטרה נפצע באורח בינוני-קשה בתקרית, ירו בג'מל והרגו אותו. מיד לאחר מכן החל הצבא בנקיטת צעדים נגד תושבי תשעה כפרים באזור בית סוריכ שבצפון מערב ירושלים, שבהם גרים כ-40 אלף תושבים. בין השאר, חיילים נכנסו לכפרים – כולל לבתי תושבים, כאשר בחלק מהמקרים הם פגעו ברכוש בבית – עצרו עשרות תושבים, והטילו הגבלות תנועה. בבית סוריכ, הצבא סגר את כל הכניסות והיציאות של הכפר. חיילים השתלטו על גגות של שבעה בתים בכפר לאחר שפינו מהם את הדיירים, ונכנסו לבתים רבים נוספים וביצעו בהם חיפושים – בחלקם תוך זריעת הרס. כמו כן חיילים ערכו בכפר סיורים שגררו יידוי אבנים על ידי התושבים. בתגובה, ירו חיילים ירי חי, ירי כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז. אירועים אלה הביאו לביטול הלימודים בבתי ספר בימים אלה. בנוסף, ניתנו חמישה צווי הריסה ו-15 צווי הפסקת עבודה – כולם בתואנה של "בניה בלתי חוקית", ובנוסף החרימו החיילים כשלושים מכוניות. חיילים נכנסו גם אל הכפר בידו, וגם בו היו עימותים שכללו יידוי אבנים ובתגובה ירי של כדורי מתכת מצופים גומי וכן רימוני הלם וגז, וגם שם בוטלו הלימודים כתוצאה מכך. חיילים תפסו גגות של שמונה מבנים בכפר לאחר שפינו מהם את הדיירים. כמו כן הוחרמו בו 25 כלי רכב. אתמול בשעות הצהרים הציבו כוחות של הצבא מחסום מאויש בסמוך לכפר. החיילים שהוצבו בו מנעו מעבר מכל תושב מתחת לגיל 40 וכן מאנשים אשר אינם תושבי המקום. מחסום דומה הוצב גם בכניסה לכפר בית ענאן. דרכים צדדיות נוספות, בהן משתמשים התושבים כאשר הכניסות הראשיות סגורות, נחסמו באמצעות ערימות עפר. ביום הפיגוע וביום שאחריו (אתמול) הגיעו כוחות לביתו של מחמוד ג'מל, חקרו את בני המשפחה ועצרו את שני אחיו. בנוסף, הם ביצעו מדידות כהכנה להריסת הבית, וביטלו את אישורי הכניסה לישראל לצורך עבודה לכל בני המשפחה. לשיבוש כה קיצוני של שגרת חייהם של עשרות אלפי תושבים שלא עשו דבר, ולא נחשדו בדבר, אין – ולא יכולה להיות – כל הצדקה. אלה הם צעדים אלימים, המבוססים כולם על ניצול כוחו וסמכותו של הצבא להתעמר באוכלוסייה האזרחית ככל העולה על רוחו, בלי שאיש יידרש לתת על כך את הדין.

28 ספטמבר 2017