הפגנות

עלייה חדה במספר האזרחים הפלסטינים שנהרגו בסמוך לגדר בעזה

4 מרץ 2014

חשד שהוראות הפתיחה באש מאפשרות ירי קטלני על אזרחים שלא מהווים סכנה

אמנה קדייח, בת 57, תושבת העיירה ח'וזאעה נהרגה ביום שישי ה-28.2.2014 מפגיעת כדור בבטנה בעת שהתקרבה לגדר. בני משפחתה מסרו לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה כי קדייח, שהיתה פגועת נפש, השתתפה בחתונה משפחתית בעיירה ח'וזאעה שבדרום מזרח הרצועה, סמוך לאזור הגדר ולא שבה הביתה יחד עם שאר בני המשפחה, שנוכחו שהיא נעדרת והחלו לחפשה. בסביבות עשר בלילה שמעו בני המשפחה ירי וראו פצצות תאורה וג'יפ של הצלב האדום סמוך לגדר. בסביבות שש לפנות בוקר מצאו בני המשפחה את גופתה של קדייח, שנורתה בבטנה, סמוך מאוד לגדר, מול מגדל שמירה ישראלי. אין זה ברור אם קדייח נהרגה מיד כשנורתה או שמא גססה במשך שעות מאיבוד דם. דובר צה"ל מסר ל"הארץ" כי כוח צה"ל ביצע ירי אל עבר דמות שהתקרבה לגדר המערכת בדרום הרצועה ולא נענתה לקריאות לעצור. הכוח דיווח כי זוהתה פגיעה. דובר צה"ל לא הסביר בתגובתו מדוע לא ניתן לקדייח טיפול רפואי שעשוי היה להציל את חייה.

מקרה זה מצטרף לארבעה מקרים נוספים שאירעו בשלושת החודשים האחרונים, בהם נהרגו תושבי רצועת עזה שלא השתתפו בלחימה מירי של כוחות הביטחון על אזרחים ששהו בסמוך לצידה הפלסטיני של גדר המערכת. מאז סוף ינואר 2013 ועד לאמצע דצמבר נהרג בקרבת גדר המערכת פלסטיני אחד, שחצה אותה כשניסה להיכנס לישראל ללא היתר.

החל מהמחצית השניה של חודש דצמבר חלה עלייה במספר הנפגעים מאש חיה בסמוך לגדר המערכת. תחקירן השטח של בצלם, מוחמד סבאח, תעד החל מה-20.12.13 את פציעתם בסמוך לגדר המערכת של 55 בני אדם, מהם 43 מירי חי, 10 מכדורי מתכת מצופים גומי ושניים מפגיעת רימון גז בראשם. גם נתוני משרד האו"ם לעניינים הומניטאריים (OCHA) מלמדים כי מאז המחצית השניה של חודש דצמבר 2013 חלה עליה חדה במספר האירועים בהם נפצעו אזרחים מירי חי בסמוך לגדר המערכת בעזה.

בכל המקרים האחרונים שבהם נהרגו אזרחים פלסטינים ליד הגדר טענו גורמים צבאיים שצוטטו בתקשורת כי הירי בוצע כיוון שנכחו במרחב שאסור לשהייה ובשל חבלות בגדר המערכת:

  • ביום שישי, 20.12.13, נורה למוות עודה חמד, בן 27, בעת שעסק באיסוף פסולת פלסטיק ומתכת במזבלת בית חאנון. על פי תחקיר בצלם, חמד נפגע מקליע חי בראשו בסביבות השעה 15:20 בעת שחתך חלק מגדר תיל שלפני גדר המערכת. אחיו, רדאד חמד, מסר לבצלם כי לפני הירי הם לא שמעו כל קריאת אזהרה או ירי באוויר. יריות נוספות שנורו לאחר מכן מהמגדל הצבאי, שנמצא במרחק של כ-400 מטרים מהמקום, פגעו ברדאד חמד והוא נפצע בידו. עודה חמד פונה לבית החולים בבית חאנון, שם נקבע מותו. דובר צה"ל מסר כי "ביום שישי בשעות הצהריים באו מספר חשודים לגדר המערכת, במרחב האסור לשהייה, וחיבלו מספר פעמים במכשול הגדר. הכוח ששהה במקום ביצע נסיונות הרחקה חוזרים ונשנים, ומשהמשיכו לחבל בגדר, ביצע נוהל מעצר חשוד שבו נפגע אחד החשודים".

  • ביום חמישי, 2.1.14, הלך הנער עדנאן אבו ח'אטר, בן 16, עם כמה צעירים נוספים באזור הקרוב לגדר המערכת מזרחית לג'באליא. אבו ח'אטר נורה בבטנו בידי חיילים ומת מפצעיו למחרת. לפי גורמים צבאיים, כפי שצוטטו ב"הארץ" הצעירים ניסו לחבל בגדר המערכת ולכן אחד מהם נורה ברגלו.

  • ביום שישי, 24.1.14, נורה למוות בילאל עווידה, בן 19, תושב בית לאהייא שבצפון רצועת עזה, במרחק של מטרים ספורים מגדר המערכת. האזור שבו נורה עווידה ידוע כאזור שקט ואזרחים רבים מגיעים אליו כדי לנפוש ולטייל. לפי תחקיר בצלם, עווידה טייל עם חבריו באזור והם אף התקרבו לגדר והצטלמו לידה בטלפונים הסלולריים שלהם [לתמונות: קישור 1, קישור 2, קישור 3]. כשהצעירים התקרבו למצלמה המקובעת בגדר נורתה לעברם ירייה אחת מכיוון המגדל הצבאי הסמוך, ופגעה בחזהו של עווידה. הוא פונה לבית החולים כמאל עדוואן בבית לאהייא, שם נקבע מותו. לפי גורמים צבאיים שצוטטו באתר YNET "בשעות הצהריים התקהלו עשרות פלסטינים סמוך לגדר המערכת בצפון הרצועה במרחב אסור לשהייה וחיבלו במכשול הגדר. לדברי הצבא, במהלך נסיונות ההרחקה נפגעו שניים מהחשודים מירי כוחות צה"ל. צה"ל לא יאפשר פגיעה בגדר המערכת בבטחון מדינת ישראל ובאזרחיה".

  • ביום חמישי, 13.2.14, נורה איבראהים מנסור, בן 35, תושב העיר עזה, מזרחית לעיר עזה, במרחק של כ-100 מטרים מגדר המערכת. בעת שנפגע עבד מנסור באיסוף חצץ וחול יחד עם אנשים נוספים. על פי תחקיר בצלם, בסביבות השעה 14:30 נורו לעברם מספר יריות ממגדל צבאי סמוך . מנסור נפגע בראשו ואחד הפועלים האחרים נפצע קל ברגלו. שניהם פונו לטיפול רפואי בבית החולים א-שיפאא בעיר עזה, ולאחר זמן קצר הוכרז מותו של מנסור. לפי גורמים צבאיים שצוטטו ב"הארץ", "הכוח ירה לעבר כמה פלסטינים שהתקרבו לגדר המערכת בצפון הרצועה. לפי הצבא, הפלסטינים ניסו לחבל בגדר ושהו באזור שאסור לשהייה ".

הצבא מסרב לפרסם את הוראות הפתיחה באש הניתנות לחיילים, ולכן בצלם אינו יכול לדעת על פי אילו הנחיות הם פועלים. עם זאת, מהתגובות הרשמיות המתפרסמות בתקשורת עולה החשד כי הוראות אלה מתירות ירי חי גם במצבים שבהם לא נשקפת סכנת חיים לכוחות הביטחון: בכל המקרים שלעיל, טענו הגורמים הצבאיים כי החיילים ירו כיוון שפלסטינים שהו באזור אסור וניסו לחבל בגדר.

אולם, הסבר זה אינו יכול להצדיק ירי חי ואם אמנם קיימת הוראה המתירה ירי כזה הרי שהיא בלתי חוקית. לכוחות הביטחון ישנה כמובן סמכות ואף חובה לפעול כדי להגן על אזור הגבול ולמנוע פעילות נגד אזרחי ישראל, לרבות נסיונות חדירה לשטחה והטמנת מטענים לאורך הגדר, אולם הם אינם רשאים להשיג מטרות אלה באמצעות פגיעה באנשים שאינם מאיימים על בטחונו של איש. האזורים הסמוכים לגדר המערכת, שהצבא הגדיר כאזורים אסורים בכניסה, משמשים את תושבי הרצועה לצרכים אזרחיים מובהקים ומגוונים: לצרכי פרנסה, לטיולים או לקיום פעולות מחאה.

בחודשים האחרונים מגיעים צעירים רבים לאזור שממזרח למחנה הפליטים ג'באליא, בעיקר בימי שישי. חלקם מטיילים במקום או נחים, אחדים מוכרים שתייה וממתקים, ואחרים מיידים אבנים לעבר הגדר או מנסים לתלות עליה דגלי פלסטין ושורפים צמיגים. במקרים ספורים צעירים אף השליכו בקבוקי תבערה לעבר הגדר והחיילים המפטרלים לאורכה. ראו בלוג התמונות של בצלם

בהתחשב במציאות זו, אסור למערכת הביטחון להתייחס לאזור זה כאזור מלחמה בלבד, ולראות בכל אזרח השוהה בו סכנה ביטחונית, ועליה לקבוע את הוראות הפתיחה באש בהתאם לכך. בין השאר, על הצבא להבהיר לכוחות הביטחון את האיסור המוחלט להשתמש בירי חי כאמצעי להרחקת אזרחים פלסטינים שאינם מסכנים איש מהשטחים שלאורך גדר המערכת. בנוסף, על הצבא לצייד את הכוחות הפועלים לאורך הגדר באמצעים המתאימים להתמודדות עם הפגנות או עם התקהלויות אזרחיות במהותן. אולם, כל עוד הצעירים אינם מסכנים איש ואינם מנסים לחבל בגדר, אסור להפעיל נגדם אמצעים אלה. כאשר קיים חשש אמיתי לחבלה בגדר החיילים רשאים להשתמש באמצעים פחות קטלניים, אולם ירי אש חיה מותר אך ורק במצב של סכנת חיים ממשית.

בצלם פנה לפרקליטות הצבאית בדרישה כי תפתח בחקירות פליליות אודות נסיבות הריגתם של החמישה.

פריטים מומלצים

היעדר דין וחשבון

על רקע החקירה שמתנהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דו"ח חדש של בצלם ושל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מראה כי ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את התנהלותה בהפגנות השיבה ברצועת עזה:

״אינה רוצה ואינה יכולה״ טיוח חקירות הפגנות השיבה בידי ישראל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם מפרסמים היום דו"ח משותף המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000. ישראל נחפזה להודיע כי היא חוקרת את ההפגנות, בעיקר בשל ההליכים המתקיימים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זאת מאחר שאחד העקרונות המנחים את בית הדין הוא עקרון המשלימוּת, הקובע שבית הדין יתערב רק כאשר המדינה "אינה רוצה או אינה יכולה" לנהל בעצמה את החקירה. לפיכך, אם המדינה כבר חקרה בעצמה את האירועים – בית הדין לא יעסוק בכך. אלא שאין די בהכרזה שמתקיימת חקירה כדי למנוע את התערבותו של בית הדין אלא יש צורך בביצוע חקירות אמיתיות ואפקטיביות, שיופנו כלפי האחראים לקביעת המדיניות וליישומה ושיובילו לנקיטת צעדים נגד האחראים. החקירות שניהלה ישראל בנוגע להפגנות לא היו כאלה: החקירות – שנוהלו באופן בלעדי על ידי הצבא – לא בחנו כלל את הוראות הפתיחה באש הבלתי חוקיות שניתנו לכוחות הביטחון ואת המדיניות שיושמה במהלך ההפגנות, אלא התמקדו בדרגים הנמוכים בלבד ורק בשאלה האם אלו פעלו בניגוד לאותן הוראות בלתי חוקיות. זאת ועוד, בית המשפט העליון דן, במקביל לקיומן של ההפגנות, בעתירות נגד חוקיות ההוראות. השופטים דחו עתירות אלו והתירו לצבא להמשיך וליישם את אותה מדיניות פתיחה באש. אלא שהשופטים לא אישרו את ההוראות שיושמו בפועל בשטח – שכלל לא הוצגו בפניהם – אלא רק את ההוראות שהמדינה טענה בבית המשפט שהצבא פועל לפיהן, תוך שהם מתעלמים מהפער הבוטה והזועק לעין בין טענות המדינה לבין המציאות בשטח כתוצאה מיישומן של ההוראות: עד הדיון בעתירות נהרגו כבר עשרות מפגינים ונפצעו כמעט אלפיים. אפילו את התפקיד המצומצם שהוצב בפני מערכת אכיפת החוק הצבאית – חקירה של "מקרים חריגים" בלבד – היא מתקשה למלא. באופן שרירותי וללא כל הסבר, הצבא החליט לחקור רק מקרים שבהם פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. אלפי המקרים שבהם פלסטינים נפצעו – חלקם פציעות קשות שהותירו את הפצועים משותקים או שהביאו לקטיעת אברים – לא נחקרו כלל. מספר הפצועים בהפגנות כמעט בלתי נתפס: בסך הכול נפצעו בהפגנות 13,457 פלסטינים: 8,079 נפצעו מאש חיה, 2,424 – מירי כדורי מתכת מצופי גומי, ו-2,954 מרימוני גז שפגעו בהם ישירות. מבין הפצועים, 155 נותרו קטועי גפיים. כל הפגיעות האלה אינן נחקרות כלל. על פי נתונים שהעביר דובר צה"ל לבצלם, עד 25.4.21 הופנו לבדיקת המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים 234 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים. נתון זה כולל פלסטינים נוספים שנהרגו בתקופה שבה נערכו ההפגנות, אך ללא קשר אליהן. המנגנון סיים לבחון 143 מקרים והעביר אותם לבחינת הפרקליטות הצבאית. ב-33 מתוכם החליט הפצ"ר לפתוח בחקירת מצ"ח וכן הורה על חקירה כזו בשלושה מקרים נוספים שלא טופלו על ידי המנגנון. בארבעה מקרים החקירה הסתיימה ונסגרה בלא כלום. ב-95 מקרים שהמנגנון סיים לטפל בהם, החליט הפצ"ר לא לפתוח בחקירה פלילית וסגר את התיק בלא כלום. כל שאר המקרים שהועברו אליו נמצאים עדיין בטיפול. רק חקירה אחת הקשורה להפגנות – בגין הריגתו של עות'מאן חילס בן ה-14 – הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חייל שהורשע בעסקת טיעון בעבירה משמעתית קלה של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות", ונידון לחודש עבודות שירות. הדרג המדיני, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי בג"צ, הפצ"ר וקצינים בכירים נוספים בצבא הם האחראים על קביעת מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית ועל יישומה – והם אלה האמורים להיחקר ולתת את הדין בגין התוצאות הקטלניות של יישומה. החקירות שישראל מבצעת הן רק מסך עשן שנועד – לשיטתה – לגונן על האחראים מפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אלא שלמעשה הן מוכיחות את ההיפך: שישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את הפרות זכויות האדם שביצעו כוחות הביטחון שלה במהלך הפגנות השיבה ברצועת עזה. בהתחשב בכך, האחריות לפעול למתן דין וחשבון בגין הפרות אלה מונחת כעת לפתחו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

2 דצמבר 2021

היעדר דין וחשבון

אינה רוצה ואינה יכולה

דו"ח משותף של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000.

2 דצמבר 2021

צעירים מפנים את עומר אבו א-ניל הפצוע לטיפול לאחר שנורה בצוורו בידי החיילים. צילום: עבד א-רחים ח'טיב

רצועת עזה

כוחות הביטחון ירו למוות בעומר אבו א-ניל, ילד בן 13, בהפגנה בגבול עזה, כשעמד במרחק של עשרות מטרים מגדר המערכת

ביום שבת, 21.8.21, נערכה הפגנה בסמוך לגדר המערכת שממזרח לעיר עזה, לציון 52 שנים להצתת מסגד אל-אקצה. המכשול, אותו ישראל מרחיבה בשנים האחרונות, מורכב לפי פרסומים חומת בטון תת קרקעית המגיעה לעומק של עשרות מטרים. על-פני הקרקע, באזור זה, הוא מורכב מחומת בטון בגובה מטרים ספורים שעליה מוצבת גדר מתכת. במהלך ההפגנה הבעירו חלק מהמפגינים צמיגים, יידו אבנים והשליכו מטענים לעבר אנשי כוחות הביטחון שניצבו מעברה השני של הגדר, ואשר ירו לעברם רימוני גז מדמיע, כדורי מתכת מצופים גומי ואש חיה, ממנה נפצעו 41 מפגינים, בהם 22 קטינים, לפי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני. שניים מהפצועים מתו מפצעיהם בימים שלאחר מכן – אוסאמה דעייג', פעיל בזרוע הצבאית של חמאס, בן 31, תושב מחנה הפליטים ג'באליא, מת מפצעיו ב-25.8.21, ועומר אבו א-ניל, תושב העיר עזה, בן 13, מת מפצעיו ב-28.8.21. יומיים לאחר מכן מת מפצעיו בראל חדריה שמואלי, שוטר מג"ב בן 21 תושב באר יעקב, שנורה במהלך ההפגנה בידי פלסטיני כשניצב בעמדת ירי מעברה המזרחי של החומה. ביום ההפגנה הגיע אבו א-ניל למקום בשעות אחר הצהריים. בסביבות השעה 17:30 הוא התקדם עד למרחק של כמאה מטרים מהגדר ובזמן שעמד וצפה במתרחש מולו הוא נפגע מכדור חי בצווארו. אבו א-ניל פונה בידי מפגינים אחרים לאמבולנס שלקח אותו לבית חולים א-שיפאא, שם טופל עד מותו ב-28.8.21. אבו א-ניל הוא ההרוג ה-226 בהפגנות ליד גדר המערכת מאז החלו "הפגנות השיבה" במארס 2018, והקטין ה-48 שנהרג בהן. מדיניות הפתיחה באש של כוחות הביטחון – המתירה ירי חי לעבר מפגינים שרובם המוחלט אינו חמוש, ושאינם מסכנים את חייהם של אנשי כוחות הביטחון הממוגנים שמעברה השני של הגדר, אינה חוקית ואינה מוצדקת. למרות זאת, ועל אף מאות ההרוגים ואלפי הפצועים מירי חי, ישראל ממשיכה ליישם את אותה מדיניות קטלנית, הצפויה לעלות בחייהם ובשלמות גופם של מפגינים פלסטינים רבים נוספים. אנס א-ר'פרי, שכנו של אבו א-ניל, בן 18, הגיע להפגנה בסביבות השעה 15:30, ולאחר כשעה וחצי התקדם עד למרחק של כמאה מטרים מהגדר, שם הצטרף אליו אבו א-ניל כעשרים דקות מאוחר יותר. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד סבאח ב-31.8.21 סיפר א-ר'פרי: בערך עשרים דקות אחרי שהתקדמתי אל הגדר הגיע השכן שלי עומר אבו א-ניל, בשעה 17:30, ונעמד לצידי. עומר שאל אותי: "למה אתה מפחד לרדת?". נתתי לו סטירה ואמרתי לו לחזור אחורה. הוא לא חזר ואפילו התקדם עוד כמה מטרים אל הגדר, כשהוא מפצח גרעינים. פתאום ראיתי אותו נופל על הקרקע. חשבתי שהוא מעד אבל אז ראיתי שהצעירים והנערים מתקהלים מסביבו ושהוא מדמם. כשהם הרימו אותו ראיתי פצעי כניסה ויציאה בצוואר. הצעירים לקחו אותו לאמבולנס ואני נסעתי איתו. בדרך לבית החולים א-שיפאא עשו לו החייאה ונתנו לו עזרה ראשונה. תוך כדי הנסיעה התקשרתי לדוד של עומר וסיפרתי לו שהוא נפגע. כשהגענו הכניסו את עומר לטיפול נמרץ וניסו להחיות אותו. אחר כך הגיעו בני המשפחה שלו, ואבא שלו התעלף כשראה את הבן שלו בטיפול נמרץ. אני נשארתי בבית החולים עד השעה 22:00 ואז חזרתי הביתה. א.ז., תושב העיר עזה, בן 36, הגיע להפגנה בשעות הצהריים כדי לתעד אותה במסגרת עבודתו כצלם עצמאי. בעדות שמסר ב-28.9.21 לתחקירן בצלם מוחמד סבאח תיאר מה אירע: במהלך ההפגנה מאות צעירים, נערים וילדים התקרבו לגדר כדי לזרוק אבנים לעבר כוחות הכיבוש. הם משכו את הרשת של הגדר והשחיתו אותה ואז הציתו צמיגים. החיילים ירו רימוני גז מדמיע ואחריהם ירי אזהרה באוויר. כשיידוי האבנים התגבר החיילים ירו אש חיה לעבר המפגינים. ראיתי שני מפגינים נפצעים מהירי, ואחרים נחנקים מהגז. בזמן שעמדתי וצילמתי את המפגינים ראיתי נער נופל על הקרקע מולי, במרחק של 40-30 מטרים ממני לכיוון הגדר ובערך מאה מטרים מהגדר. הצעירים הרימו אותו מיד ולקחו אותו לאמבולנס. הייתי בהלם ולא הצלחתי לצלם אותו. הוא נפגע בצוואר ודימם. הלכתי אחרי הצעירים שלקחו אותו כדי לברר מה מצבו, ואז פינו אותו לבית החולים. חזרתי קצת להפגנה, וראיתי איך חבר שלי, עאסם שחאדה, נפגע מרסיס בלסת הימנית שלו ונופל על הקרקע. צילמתי אותו. תוך כדי כך שמעתי ירי, מהצד שלנו לעבר הגדר. זה נשמע כמו ירי של אקדח. אחר כך עזבתי את המקום. אמו של עומר, אימאן, בת 40, סיפרה בעדות שמסרה ב-31.8.21 לתחקירנית בצלם אולפת אל-כורד על בנה ועל תקופת אשפוזו: כששמעתי שעומר נפצע בהפגנה הייתי בבית. חשבתי שהוא הלך אחר הצהריים למועדון, כי הוא מעולם לא הלך להפגנות ליד הגדר קודם. עליתי לדירה של גיסתי והתמוטטתי שם על הרצפה בצעקות. גיסתי והבת שלה חיבקו אותי ועזרו לי לחזור הביתה. התלבשתי והלכתי לבית של ההורים שלי, ומשם המשכתי לבית חולים א-שיפאא. כשהגעתי לבית החולים שאלתי בדלפק על עומר ואמרו לי שהוא נפגע ברגל ועובר עכשיו ניתוח קל. עליתי לחדרי הניתוח ומצאתי שם את בעלי חסן עם עיניים אדומות ודומעות. הוא לא היה מסוגל לומר לי מה מצבו של עומר. מיד הבנתי שהוא לא נפגע ברגל. בעלי אמר לי שהוא נפגע בכתף ואני אמרתי לו שהפגיעה חמורה יותר. הרגשתי שאני חלשה ולא אוכל לעמוד בבשורות קשות והתחלתי להתפלל כדי לשאוב כוח מאללה. עמדתי על המדרגות של חדר הניתוח וחיכיתי. לא דברתי עם אף אחד. הייתי בהלם ולא הצלחתי אפילו לבכות. בסביבות השעה 22:00 עומר יצא מהניתוח והעבירו אותו לטיפול נמרץ כשהוא מחוסר הכרה. הרופא יצא מהחדר בפנים קודרות ושידר חוסר תקווה. ביקשתי מבעלי להודיע לילדים שלנו שעומר במצב קשה כדי שהבשורה על מותו לא תהיה הלם עבורם. הלכתי הביתה בתקווה שלמחרת אבוא ואמצא את עומר ער ובמצב טוב יותר. למחרת, הגעתי לבית החולים בסביבות השעה 12:00 ומצאתי את עומר באותו מצב. הרופאים אמרו לי שייתכן שבעוד יומיים הוא יתעורר. כולנו היינו במתח כל הזמן, חששנו מכל צלצול טלפון שהיה עלול לבשר על נפילתו כשהיד. ביום שלישי, 24.8.21, בשעה תשע בבוקר, התקשרו אליי מבית החולים וביקש שאבוא ואהיה נוכחת כשעושים לעומר צילום T.C. הלכתי בשמחה כי חשבתי שזה אומר שיש בשורות טובות על מצבו ושהוא כבר התעורר. אבל בבדיקה ראו שאין זרימת דם למוח ושעומר במצב של מוות קליני. קרסתי על הרצפה והתפללתי לאללה. ביום שבת, 28.8.21, בסביבות השעה אחת לפנות בוקר, הודיעו לנו שעומר נפל כשהיד. חזרתי לבית החולים כדי להיפרד ממנו ולחבק אותו אחרי שניתקו אותו מכל המכשירים. חיבקתי ונישקתי אותו ומיששתי את כל גופו הקטן בבכי. לא זלגו לי דמעות אבל הלב שלי בכה. חזרתי הביתה בלי עומר. לתמיד. עומר היה עמוד התווך של הבית. הוא היה הרוח החיה של הבית ולפתע איבדנו אותו הזה, את הנשמה. הוא היה ילד התפנוקים שלי והיינו מאוד קרובים. הוא הספיק להגיע רק לארבעה ימים בכיתה ט' לפני שנפצע. בלב שלי הוא עדיין חי איתנו בבית והנשמה שלו לא נוטשת אותי אפילו לרגע אחד. כשאנחנו אוכלים אני מסתכלת על הכיסא שלו ואומרת לעצמי שהוא נמצא איתנו. הבת שלי מלכ, בת 6, שואלת אותי לאן הוא הלך ואני עונה שהוא הלך לגן עדן.

28 אוקטובר 2021