מזרח ירושלים
ביום חמישי, 19.1.23, בסביבות השעה 17:30, הגיעו כעשרה שוטרים לשכונת ואדי קדום שבמזרח ירושלים, תפסו חמישה נערים תושבי השכונה בני 15-12 והכניסו אותם לניידת משטרה. השוטרים הושיבו את הנערים בצפיפות בניידת והחזיקו אותם בתוכה למשך כשעה. בסביבות 18:30 הובאו הנערים לתחנת המשטרה ברחוב סאלח א-דין, שם הושבו על כסאות כשפניהם אל הקיר בחדר קר מאוד שבו פעל מזגן, ונאסר עליהם לשוחח ביניהם. בסביבות 19:00 הגיע לתחנה עורך דין שהסביר לנערים את זכויותיהם, ורק אז אפשרו להם השוטרים לגשת לשירותים. בינתיים הגיעו לתחנה הוריהם של ארבעה מהנערים אך השוטרים אסרו עליהם להיכנס והם נאלצו להמתין לבניהם בחוץ במשך שעות. הנערים הובלו כל אחד בתורו, וללא ליווי של מבוגר מטעמו, לחקירות שנמשכו בין שעה לשעה וחצי. לאחר שחלק מהנערים סירבו לחתום על הצהרה שנרשמה בעברית וטענו בתוקף כי לא יידו אבנים, הם דיווחו כי חוקרי המשטרה השפילו אותם, קיללו אותם ובחלק מהמקרים גם נקטו כלפיהם אלימות פיזית – כך למשל, אחד השוטרים משך את כיסאו של מוסטפא א-סלאיימה, בן 12, והפיל אותו ארצה. את אייהם א-סלאיימה, בן 12, הכה חוקר בצווארו, ואת מועתז א-סלאיימה, בן 14, חוקר הכה בצווארו ובפניו ואף משך בשערותיו. עם תום החקירות הוחזקו הנערים בתחנה מבלי שאיש יסביר להם מה עומד להתרחש. בסביבות השעה 23:00 נתנו להם השוטרים פרוסות לחם. בסביבות חצות, לאחר שנוואף א-סלאיימה, אביהם של אייהם ואחמד א-סלאיימה, חתם על ערבות בסך 5,000 שקלים עבור כל אחד מחמשת מהנערים, שוחררו החמישה מהתחנה ונשלחו למעצר בית למשך חמישה ימים. כעשר דקות לאחר שנוואף ובניו שבו לביתם, התקשר אליהם שוטר ודרש שבנו אחמד ישוב למשטרה בתואנה שחקירתו לא תועדה. אחמד, שחזר לתחנה עם אביו כשהוא מותש ומפוחד, הוכנס שוב לבדו לחקירה שנמשכה כשעה וחצי, והפעם חתם על ההצהרה. כששאל את החוקר על מה הוא חתם השיב הלה כי זה אינו מעניינו. כך, נחטפו חמישה נערים מהרחוב, מבלי שיוסבר להם במה הם חשודים או לאן לוקחים אותם. הם נחקרו בתחנת המשטרה מבלי שהשוטרים עדכנו את הוריהם ומבלי שאפשרו להם להיות נוכחים בחקירה, תחת איומים ותוך הפעלת לחצים והוחזקו במקום במשך למעלה משש שעות. במהלך השעתיים הראשונות נאסר עליהם לגשת לשירותים ולא ניתן להם דבר לשתות. כל זאת בעת שהוריהם של ארבעה מהם שהגיעו לתחנה לא הורשו להיכנס אליה ואולצו להמתין בחוץ עד לשחרור בניהם. את מעצרם של הילדים יש לראות כחלק ממדיניות הדיכוי הכוללת של ישראל במזרח ירושלים ובגדה המערבית בכלל. זהו אינו מקרה חריג אלא חלק מהטיפול המערכתי של ישראל בקטינים פלסטינים, ומסירובה להעניק להם את ההגנות המיוחדות שמקנה להם המשפט הבינלאומי ואשר מוקנות לקטינים גם בחוק הישראלי. במקום זאת מערכת אכיפת החוק הישראלית מתייחסת לנערים פלסטינים כאל חלק מאוכלוסייה עוינת, שכל חבריה – נערים ומבוגרים כאחד – הם בחזקת אשמים אלא אם הוכח אחרת, והיא נוקטת נגדם צעדים קיצוניים, שלא הייתה מעזה לנקוט כלפי אוכלוסיות אחרות בישראל. כך תארו הנערים את מה שעבר עליהם באותו ערב בעדויות שמסרו לתחקירן בצלם, עאמר עארורי, ב-22.1.23: מוחמד א-סלאיימה, בן 15: ביום חמישי, 19.1.23, בסביבות 17:30, הייתי בדרך הביתה מביקור אצל חבר בשכונת ראס אל-עאמוד יחד עם החברים שלי, האחים אחמד ואייהם וגם מוסטפא ומועתז. ירדנו במדרגות שבין שכונת ראס אל-עמוד לשכונה שלנו, ואדי קדום, ופתאום נתקלנו בבערך עשרה אנשים מכוחות הכיבוש, והם עצרו אותנו. בכלל לא הבנתי מה קורה, זה היה מאוד מבלבל. אחד השוטרים כרך את הזרוע שלו מסביב לצוואר שלי בצורה מכאיבה ומשך אותי בכוח לניידת. ישבנו שם אחד על השני וזה היה מאוד צפוף. בהתחלה לקחו אותנו לראס אל-עמוד ושם חיכינו בתוך הניידת, ליד תחנת המשטרה שם. ביקשתי מהשוטר מים אבל הוא התעלם ממני. ישבנו בתוך הניידת בערך שעה ואז לקחו אותנו לתחנת המשטרה בסלאח א-דין, ושם הכניסו אותנו לחדר והושיבו אותנו על כסאות עם הפנים לקיר ואמרו לנו לא לדבר ביננו. השוטר שהיה שם איים שמי שידבר יחטוף מכות ובגלל זה שתקתי. אחרי בערך חצי שעה הגיע עורך דין שהסביר לנו על הזכויות שלנו, ואז אחרי שהוא הלך לקחו אותנו אחד-אחד לשירותים. אחרי שחזרתי מהשירותים ראיתי שלוקחים את מועתז ואת מוסטפא לחקירה, ואחרי זה לקחו גם אותי לחדר חקירות. החוקר ביקש ממני לכתוב את השם על לוח אלקטרוני, כזה שחותמים עליו כשמשתמשים בכרטיס אשראי. הוא ביקש שאכתוב גם את השם של עורך הדין שהגיע קודם, ואז אמר לי: "אתה מואשם בזריקת אבנים על ניידות משטרה". אמרתי לו שזה לא אני והוא אמר שהחברים שלי הודו בזריקת האבנים. אמרתי לו שוב שזה לא נכון, ושרק הלכנו הביתה ביחד, ולא יכול להיות שהם הודו במשהו שלא עשינו. הוא קילל אותי ואיים שאם לא אחתום על הנייר שהיה על השולחן אחטוף מכות. פחדתי ממנו וחתמתי על הנייר. אני לא יודע על מה חתמתי כי זה היה כתוב רק בעברית. ישבתי בחדר החקירות במשך שעה בערך ואחרי זה החזירו אותי לאותו חדר שבו ישבנו קודם, לשבת על הכיסא. חלק מהחברים שלי היו שם וחלק עדיין היו בחקירה. רק בסביבות 23:00 הביאו לנו חתיכת לחם לאכול. הייתי נורא רעב. אחרי שעה בערך שחררו אותנו למעצר בית של חמישה ימים. אחד ההורים חתם לי על ערבות של 5,000 שקלים. מועתז א-סלאיימה, בן 14: כשעצרו אותנו לא הבנתי מה בדיוק קורה ומאיפה השוטרים באו, אבל הם תפסו את כולנו מהצוואר. כמעט נחנקתי כשהשוטר כרך את הזרוע שלו סביב הצוואר שלי ומשך אותי לתוך ניידת משטרה ביחד עם כולם. הושיבו אותנו בניידת אחד על השני. מקדימה ישבו שני שוטרים. כשאמרתי להם בערבית שכואבות לי הרגליים בגלל הצורה שישבנו אחד מהם אמר לי: ״אם לא תשתוק אני אכרות לך את הרגל״. מאותו רגע שתקתי. נסענו לתחנת המשטרה בראס אל-עמוד וחיכינו שם בניידת במשך בערך שעה. ביקשנו מהשוטרים מים אבל הם התעלמו מאיתנו. הפה שלי כבר התייבש מרוב צמא. אחר כך הגענו לתחנת משטרה ברחוב סלאח א-דין ושם הכניסו אותנו לחדר קר מאוד שפעל בו מזגן על קירור. הושיבו אותנו על כיסאות נפרדים, מול הקיר, ואמרו לנו לא לדבר. כשביקשנו מהשוטר לכבות את המזגן בגלל שרעדנו מקור הוא סרב. במשך שעה ביקשנו כמה פעמים שיתנו לנו ללכת לשירותים אבל התעלמו מאיתנו. רק אחרי שעורך הדין שהגיע לדבר איתנו הלך, שוטר אחד לקח כל אחד מאיתנו בנפרד לשירותים. כשהוא לקח אותי הוא קילל אותי בדרך לשם ואמר דברים מגונים על אמא שלי ועל אחותי. לקחו אותי ואת מוסטפא לחקירה, כל אחד בנפרד. הראו לי שם סרטון שבו ראו מידיי אבנים. אמרתי לחוקר שאני לא יודע מי האנשים האלה ושאני לא עשיתי כלום. הוא צעק עליי ואמר שאני שקרן. כל הזמן פחדתי שירביץ לי. הוא לא הפסיק לקלל ופעם אחת, אחרי שצעקתי עליו בחזרה: ״למה אתה מקלל את אמא שלי?״, הוא משך לי בשערות ונתן לי מכות אגרוף בפנים ובצוואר. סירבתי לחתום על המסמך. החוקר אמר שזו העדות שלי אבל זה היה כתוב בעברית, אז סירבתי לחתום. הוא צחק עליי ואמר: "טוב אל תחתום, פוזל אחד! ״. זה היה משפיל. אחרי בערך שעה וחצי של חקירה החזירו אותי לחדר. בסביבות 23:00 נתנו לנו לחם לאכול ואחרי בערך שעה שחררו אותנו למעצר בית של חמישה ימים, בערבות של 5,000 שקלים. אייהם א-סלאיימה, בן 12: כשהגענו לתחנת המשטרה בסאלח א-דין ביקשתי ללכת לשירותים אבל השוטר סירב לקחת אותי. רק כשהגיע עורך הדין ואמרתי לו שאני צריך ללכת לשירותים השוטר לקח אותי לשם ואז החזיר אותי לחדר. עורך הדין עדיין היה שם ואמר לי שקודם הוא הסביר לכולם שלחוקרים אין זכות להכות או לקלל אותנו. אחרי זה הוא הלך והשוטרים התחילו להוביל אותנו לחקירות כל אחד בנפרד. בחקירה שלי פחדתי נורא. לא ידעתי מה הולך לקרות. החוקר הראה לי סרטון ושאל אותי אם רואים אותי שם. עניתי לו שלא, והוא צעק עליי ושאל אם אלו החברים שלי ואחי. עניתי שאני לא יודע מי אלה, ואז הוא הכה אותי בצוואר ואמר שאם אודה שזרקתי אבנים ישחררו אותי הביתה. אמרתי לו שוב שלא עשיתי כלום. הוא נתן לי מסמך בעברית לחתום עליו בלי להסביר לי מה כתוב. חתמתי עליו כי פחדתי לקבל עוד מכות. כל החקירה החוקר צרח עליי ודפק עם היד שלו על השולחן. אחמד א-סלאיימה, בן 13: הכניסו אותנו לחדר קר מאוד כי המזגן פעל בו על קירור במקום על חימום. הושיבו אותנו על כסאות ברזל עם הפנים לקיר וחיכינו. אחרי שעו"ד דיבר איתנו לקחו אותי לשירותים. בדרך לשם השוטר שלקח אותי קילל אותי, את אמא שלי ואת אחותי. אחרי זה לקחו אותי לחקירה והראו לי וידיאו עם אנשים שזרקו אבנים בוואדי קדום. החוקר אמר שאם אני אודה שזרקתי אבנים אני אחזור הביתה, אבל אמרתי לו שבאמת לא זרקתי אבנים. הוא קילל את אמא שלי, העליב אותי והראה לי את הסרטון עוד פעם ושאל אותי מי זורק שם אבנים. עניתי לו שאני לא יודע, ואז הוא זרק לכיוון שלי כוס מים שהייתה על השולחן. הכוס לא פגעה בי. סירבתי לחתום על העדות ואז החוקר אמר שאני יכול ללכת, וכשכמעט יצאתי מהחדר הוא בעט לי בישבן. שיחררו את כולנו מאוחר בלילה. אבא שלי החזיר אותי ואת אייהם הביתה, ואחרי בערך עשר דקות התקשרו לאבא שלי מהמשטרה ודרשו ממנו שיביא אותי לתחנה. כשהגענו לתחנה הכניסו אותי שוב לבד לחקירה. החוקר אמר לי שהם לא תיעדו את החקירה שהייתה קודם ובגלל זה הביאו אותי עוד פעם. החוקר שאל את אותן שאלות על יידוי האבנים, ושוב הכחשתי את זה. הייתי נורא עייף והפעם כן חתמתי על המסמך בעברית. כששאלתי את החוקר מה כתוב בו הוא ענה לי שזה לא ענייני. נוואף א-סלאיימה, בן 47 ואב ל-6, אביהם של אייהם ואחמד: ביום חמישי, 19.1.23, בסביבות 18:00, אחד הילדים בשכונה אמר לי שראה את כוחות הכיבוש עוצרים את שני הבנים שלי ועוד שלושה נערים. התקשרתי מיד למרכז המידע של ואדי חילווה והם קישרו אותי לעורך דין. עורך הדין בירר והודיע לי שהילדים שלי מעוכבים בתחנת המשטרה בסלאח א-דין. אחרי שעה בערך, בסביבות 19:00, הגעתי עם כמה מההורים של הנערים האחרים לתחנה, אבל השוטרים לא נתנו לנו להיכנס לראות את הילדים. עמדנו שם בחוץ בקור בערך ארבע שעות, עד השעה 23:00 בערך, כששוטר יצא מהתחנה ודרש ממני לחתום על ערבות בסך 5,000 שקלים, עבור כל ילד. בסביבות חצות שחררו אותם. הם יצאו משם מותשים, קפואים ורעבים. כמה דקות אחרי שנכנסתי הביתה עם אייהם ואחמד התקשרו אליי מהמשטרה ודרשו שאחזיר את אחמד לתחנה בטענה שהחקירה שלו לא תועדה. נסעתי אתו לתחנה ושם הכניסו אותו לבד לחקירה. כשהוא יצא מהחקירה, אחרי בערך שעה, הוא סיפר לי ששאלו אותו שוב אם השתתף ביידוי האבנים.
9 מרץ 2023
