ממשלת ישראל מאמצת מדיניות רשמית של פגיעה בחפים מפשע
23 יוני 2014
עדכון: ב-2.7.14 הרס הצבא באישור בג"ץ את הדירה בה התגוררו בשכירות שני נאשמים בביצוע הפיגוע בו נהרג ברוך מזרחי. הפיצוץ הרס כליל את הדירה וגרם נזק לקיר המפריד בינה לבין דירה נוספת, בה מתגוררת משפחת אחיו של אחד הנאשמים בפיגוע, שהוא גם בעל הבית כולו. כתוצאה מהריסת הבית איבדו את ביתם שישה בני אדם, ארבעה מהם ילדים.
הכוונה להרוס את בית משפחת הנאשמים בהרג ברוך מזרחי משמעה אימוץ מדיניות רשמית של פגיעה בחפים מפשע. שני הנאשמים בביצוע הפיגוע יועמדו לדין ואם יורשעו הם צפויים לרצות עונשי מאסר ממושכים. את המחיר הכבד של אבדן ביתם ישלמו לא הם אלא בני משפחתם, שאינם חשודים כלל בשום עבירה: בבית חיות כיום שתי משפחות המונות 13 נפשות, בהן 8 ילדים.
הצבא הגיע לפני שנים למסקנה שהריסת בתים אינה אמצעי יעיל למניעת פיגועים, ושקיימות אינדיקציות לכך שהיא אף מעודדת ביצוע פיגועים. נראה לפיכך שההחלטה נובעת מרצון לנקמה ולעשיית רווח פוליטי, תוך ניצול האווירה הציבורית הקשה בישראל על רקע אירועי החטיפה. מדובר באמצעי ענישה דרקוני שלא ננקט כבר מזה עשור, להוציא מקרה אחד בשנת 2009, כמפורט מטה.
ילד מנסה לחלץ רכוש מביתו בבית לחם שנהרס כצעד של ענישה על מעשה של בן משפחה. צילום: מגנוס יוהנסון, רויטרס, 15.6.04.
רקע על הריסת בתים כאמצעי ענישה
ב-17 בפברואר 2005 הכריז שר הביטחון על הפסקתה של הריסת הבתים לשם ענישה. בתקופה שבין אוקטובר 2001 (אז חודשו פעולות ההריסה לאחר הפסקה של כמעט ארבע שנים) לסוף ינואר 2005 הרסה ישראל בשטחים 664 בתים לשם ענישה.
למרות החלטה זו, בשנת 2009 הרסה ישראל יחידת דיור אחת במזרח ירושלים ואטמה שתיים:
בחודש ינואר 2009 נאטמו שתי יחידות דיור במזרח ירושלים ו-24 בני אדם איבדו את ביתם.
בחודש אפריל 2009 נהרסה יחידת דיור אחת במזרח ירושלים וארבעה בני אדם איבדו את ביתם.
יעדה המוצהר של הריסת הבתים היה פגיעה בקרובי משפחתם של פלסטינים אשר ביצעו, או הנחשדים במעורבות בביצוע פיגועים, כנגד אזרחים וחיילים ישראלים, וזאת על מנת להרתיע פלסטינים מביצוע פיגועים. ואכן, הנפגעים העיקריים מהריסת הבתים היו בני המשפחות, בהם נשים, זקנים וטף, שלא נשאו באחריות למעשי קרוביהם ואף לא נחשדו על-ידי ישראל בביצועה של עבירה כלשהי. ברובם המכריע של המקרים האדם שבגינו התבצעה ההריסה לא גר בבית בעת ההריסה, אם משום שהיה מוגדר כ"מבוקש" על-ידי כוחות הביטחון, אם משום שנעצר בידי ישראל והיה צפוי לעונש מאסר ממושך, ואם משום שנהרג בידי כוחות הביטחון או במהלך פיגוע שביצע.
זאת ועוד, בניגוד להריסות הבתים שבוצעו בעבר, בהן הקפיד צה"ל לפגוע רק בבית משפחתו הגרעינית של האדם שבגינו בוצעה ההריסה, הרי שבמהלך הריסתם של חלק ניכר מהבתים בתקופת אינתיפאדת אל-אקצא הרס צה"ל גם בתים סמוכים. בחלק מהמקרים הפגיעה בבתים הסמוכים נגרמה, ככל הנראה, מעוצמת הפיצוץ ולא בכוונה תחילה. עם זאת, מתחקיר בצלם עולה בבירור כי במקרים אחרים הרסו חיילי צה"ל את הבתים הסמוכים במכוון. הריסה מכוונת של בתים סמוכים שכיחה במיוחד כאשר דיירי בתים אלה משתייכים למשפחתו המורחבת של החשוד. מנתוני בצלם עולה כי כמעט מחצית מהבתים שהרס צה"ל לשם ענישה במהלך אינתיפאדת אל-אקצא היו בתים סמוכים לבית שבו גר האדם שבגינו בוצעה ההריסה.
ישראל ניסתה ליצור את הרושם כי היא הורסת לשם ענישה רק בתים שבהם התגוררו פלסטינים שהיו מעורבים ישירות בפיגועים רבי נפגעים כנגד אזרחים ישראלים. בפועל, ננקט אמצעי זה גם לגבי בתים בהם גרו פלסטינים החשודים במעורבות בכל סוג של פעילות אלימה כנגד ישראלים, החל מפיגועי התאבדות רבי נפגעים וכלה בניסיונות "כושלים" לפגוע בחיילים. כמו כן, אמצעי זה ננקט לא רק כנגד בתי חשודים בביצוע פיגועים או בניסיון לבצע פיגועים אלא גם כנגד בתיהם של פלסטינים החשודים במעורבות בביצוע פיגועים ברמות שונות: תכנון, שילוח וסיוע.
יצוין כי ההשפעה המרתיעה של הריסת בתים לא הוכחה מעולם. תא"ל במיל' אריה שלו בחן בספרו על האינתיפאדה הראשונה את השפעתן של הריסות הבתים על היקף האירועים האלימים. שלו מצא כי מספר האירועים לא פחת בעקבות הריסת הבתים ולעיתים אף עלה. ממצאים דומים עלו מדו"ח פנימי של צה"ל בנוגע להריסות הבתים במהלך אינתיפאדת אל-אקצא. בספרם "המלחמה השביעית" דיווחו עמוס הראל ואבי יששכרוף כי בדו"ח נכתב כי אין הוכחות להשפעה המרתיעה של הרס הבתים וכי מספר הפיגועים אף עלה כמה חודשים לאחר שהחל יישום המדיניות. אולם, תהא ההשפעה המרתיעה אשר תהא, אין ביעילותו של אמצעי מסוים בכדי להכשירו מבחינה חוקית.
