הפגנות

13 פלסטינים נהרגו בגדה המערבית מירי כוחות הביטחון מאז תחילת מבצע צוק איתן: חשד לשימוש מופרז באש חיה

29 יולי 2014

מאז החל מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה ב-8.7.14 קיימו פלסטינים ברחבי הגדה המערבית שביתות, עצרות, תהלוכות והפגנות, כדי להביע הזדהות עם תושבי עזה ומחאה על מעשי הצבא. בחלק מההפגנות יידו פלסטינים אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, השליכו לעברם בקבוקי תבערה, הבעירו צמיגים, ובמקרה אחד, בהפגנה בקלנדיה, אף נורתה אש חיה. מתחקיר ראשוני שביצעו תחקירני השטח של בצלם ברחבי הגדה המערבית עולה כי ברבים מהמקרים הגיבו כוחות הביטחון בירי אש חיה.

מהמידע הראשוני שהגיע לידי בצלם עולה חשד כי דרגי הפיקוד בגדה המערבית התירו לכוחות הביטחון להשתמש באש חיה כאמצעי לפיזור ההפגנות, גם בעימותים עם מיידי אבנים שאינם חמושים ובמצבים שבהם לא נשקפה לאיש סכנת חיים.

לפי התחקיר הראשוני של בצלם, מאז ה-8.7.14 נהרגו בגדה המערבית 13 פלסטינים מירי כוחות הביטחון, רובם בנסיבות של הפגנות ועימותים עם כוחות הביטחון, ופלסטיני נוסף נהרג מירי מתנחל:

  1. בבוקר ה-14.7.14 בסביבות השעה 5:45 נסעו תשעה צעירים מהכפר א-סמוע, שבמחוז חברון, לכניסה לכפרם, שבסמוך אליה עובר כביש 317 שבו נוסעים ישראלים ופלסטינים. מהתחקיר עולה כי הצעירים הגיעו למקום במטרה ליידות אבנים על מכוניות ישראליות. חיילים שהציבו מארב בצומת הכניסה לכפר ירו אש חיה לעבר הצעירים והרגו את מוניר אל-בדארין, בן 20. בהמשך רדפו החיילים אחרי הצעירים האחרים, שנמלטו, וירו לעברם כדורי מתכת מצופים גומי וגז מדמיע. בתגובת דובר צה"ל באתר הארץ נמסר כי כוח מילואים פתח בנוהל מעצר חשוד לאחר שזיהה שלושה רעולי פנים מתקרבים לכביש עם בקבוקי צבע ואבנים, וכי למרות שירו לרגלי אל-בדארין, הוא נפגע במותנו ומת.

  2. ב-21.7.14 יצאו חמישה צעירים לכיוון הכניסה הצפונית לא-ראם, שבמחוז אל-קודס, לפי התחקיר במטרה ליידות בקבוקי תבעירה על סיורי כוחות הביטחון במקום. כשהבחינו הצעירים בג'יפ צבאי הם ברחו מהמקום, והג'יפ רדף אחרי חלקם. לדברי אחד מהם, במהלך המרדף ניסה מחמוד א-שוואמרה, בן 21 מא-ראם, לזרוק בקבוק תבערה על הכוח והחיילים פתח בירי חי לעברו. א-שוואמרה נהרג מפגיעת שלושה קליעים.

  3. בליל ה-22.7.14 התרחשו עימותים על הכביש המרכזי בחוסאן, שבמחוז בית לחם, בין תושבים לבין כוחות הבטחון. מחמוד חמאמרה, בן 32 מחוסאן, עבד אותה שעה בחנות המכולת שבבעלותו, הסמוכה לציר המרכזי, ולא השתתף בעימותים. חמאמרה הכניס סחורה לחנותו, ובזמן שעמד מחוצה לה, בסביבות השעה 23:00, נפגע מירי חי בחזהו. בתגובת דובר צה"ל ב-ynet נמסר כי חיילים במקום הגיבו בירי כדורי גומי על כחמישים פלסטינים שיידו אבנים ובקבוקי תבערה.

  4. בתום לוויתו של מחמוד חמאמרה, בבוקר ה-23.7.4, התפתחו בחוסאן עימותים עם כוחות הביטחון. בסביבות השעה 7:00 נורה מוחמד חמאמרה, בן 20 מחוסאן, בראשו. ככל הנראה, חמאמרה השתתף בעימותים עם כוחות הבטחון.

  5. ב-24.7.14 בסביבות השעה 22:00 בערב יצאו מפגינים ממחנה הפליטים אל-אמערי, שבמחוז רמאללה, לכיוון מחסום קלנדיה. בהערכות שפורסמו בתקשורת נמסר שבהפגנה השתתפו אלפי בני אדם. רוב המפגינים הגיעו לסביבות מחנה הפליטים קלנדיה ונשארו בקרבתו, ואילו קבוצה של כמה מאות צעירים התקרבה עד למרחק של כ-50 מטרים מהמחסום ויידתה לעברו אבנים ובקבוקי תבערה. במהלך העימותים גם נורתה אש חיה מצד הפלסטינים. כוחות הביטחון במקום הגיבו בירי אש חיה, ככל הידוע לבצלם מבלי להשתמש קודם לכן באמצעים לפיזור הפגנות. כתוצאה מירי זה נהרג מוחמד אל-אערג', בן 17 מקלנדיה, שנפגע משלושה כדורים חיים בראשו, בידו ובירכו. מהתחקיר הראשוני עולה כי אל-אערג' לא היה חמוש.

  6. בצהרי ה-25.7.14 התקיימה בבית אומר, שבמחוז חברון, הפגנה גדולה, שיצאה ממסגד עסידה בכפר לאחר תום תפילת הצהריים. מספר צעירים מהכפר ניסו להתקדם לעבר המגדל הצבאי שנמצא במרחק של כמאתיים מטרים מערבית למסגד, כדי ליידות עליו אבנים. חיילים שעמדו בסמוך למגדל הגיבו בירי אש חיה לעבר כלל המפגינים. מהירי נהרג האשם אבו מאריה, בן 47 מבית אומר, מנהל משרדי DCI בחברון, שלא לקח כל חלק ביידוי האבנים ועמד בקרבת המסגד.

  7. בהפגנה שבה נהרג אבו מאריה נהרג גם סולטאן זעאקיק, בן 30 מבית אומר, שנפגע מירי חי בחזהו. זעאקיק שהה גם הוא בסמוך למסגד עסידה, ולא בקרבת המגדל הצבאי.

  8. עבד אל-חמיד בראר'ית', בן 36 מבית אומר, נהרג גם הוא באותה ההפגנה, מירי חי בגבו וברגלו בעת שניסה להושיט סיוע לסולטאן זעאקיק הפצוע.

  9. בערב ה-25.7.14, יצא עיד פדילאת, בן 26, מביתו ממחנה הפליטים אל-ערוב שבמחוז חברון, כדי לפגוש את אחיו שהמתינו לו מעבר לכביש, ולהצטרף אליהם לסעודת האיפטאר. באותה עת היו עימותים בין תושבי אל-ערוב לאנשי כוחות הביטחון בכניסה למחנה, במרחק של כ-150 מטרים מביתו של פדילאת. ארבעה חיילים שהיו ליד ביתו סגרו את האזור למעבר בשל העימותים ולא אפשרו לעיד פדילאת להגיע לשני אחיו. כאשר החיילים סירבו לאפשר לו לעבור התפתחה ביניהם תגרה, במהלכה נפל אחד החיילים ופדילאת ברח מהמקום. במהלך בריחתו ירו בו החיילים אש חיה והוא נפגע בגבו ובכתפו ונהרג. דובר צה"ל טען בתגובה באתר הארץ כי פדילאת ניסה לחטוף את נשקו של אחד החיילים.

  10. בליל ה-25.7.14 התרחשו בכניסה לבית פג'אר, שבמחוז בית לחם, עימותים שכללו יידוי אבנים בין תושבים פלסטינים לבין כוחות הביטחון. נסרי טקאטקה, בן 15 מבית פג'אר, נפגע מכדור בחזהו ונהרג.

  11. ב-25.7.14, בתום תפילת יום השישי, יצאה הפגנה מהמסגד בחווארה, שבמחוז שכם. בדרכה, נתקלה תהלוכת המפגינים בכלי-רכב של מתנחלים ואחד הצעירים יידה לעברו אבן . אחד מנוסעי הרכב הגיב בירי חי, ממנו נהרג ח'אלד עודה. לאחר התרחשות זו, התפתחו במקום עימותים בין תושבי חווארה לכוחות הביטחון, שהגיבו בירי אש חיה. מירי זה נהרג א-טייב סאלח שחאדה, בן 21 מחווארה, שנפגע בראשו. בהתייחסות מטעם מג"ב באתר הארץ נמסר כי כוחותיהם פגעו במפגין שירה לעברם זיקוקים מטווח קרוב בעימותים במקום.

  12. ב-26.7.14 יצאו מפגינים מהעיר ג'נין לכיוון מחסום ג'למה, בהשתתפות כמה אלפי תושבים. החיילים במחסום מנעו מהמפגינים להגיע אליו, והתהלוכה נעצרה כ-200 מטרים ממנו, משם יידו צעירים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר המחסום. החיילים הגיבו בירי גז מדמיע, כדורי מתכת מצופים גומי ואש חיה. מהירי נהרג באסם אבו א-רוב, בן 20 מקבטיה.

  13. היום, 29.7.14, נודע כי עלאא זר'ייר, בן 21 מאידנא, שנפצע ב-20.7 מירי חי שפגע בבטנו, מת מפצעיו. בצלם בודק את נסיבות האירוע.

מהמידע הראשוני שבידי בצלם עולה כי לפחות 577 פלסטינים נוספים נפצעו מאש כוחות הביטחון מאז תחילת "צוק איתן" , בהם לפחות 388 פצועים מאש חיה – כ-2/3 מהפצועים. מצבם של שלושה מנפגעי הירי החי אנוש. מרבית הפצועים מאש חיה נפגעו בפלג הגוף התחתון ובגפיים, ופלסטינים שנכחו בהפגנות דיווחו על ירי של צלפים ועל שימוש תכוף בתחמושת "טוטו" (תחמושת בקוטר 0.22 אינץ', הידועה גם בשם "רוגר"). תחמושת "טוטו" היא תחמושת חיה, והצבא הודיע לבצלם ביולי 2009 כי היא "אינה מוגדרת על ידי הצבא כאמצעי לפיזור הפגנות או הפרות סדר". לפחות 167 פלסטינים נפצעו מירי כדורי מתכת מצופים גומי. בנוסף, מרבית האנשים שנפגעו קל מירי מכדורי מתכת מצופים גומי קיבלו טיפול רפואי בשטח ולא פונו לבתי חולים ולכן פציעתם לא תועדה באופן מסודר [הנתונים אינם כוללים אנשים שנפגעו משאיפת גז מדמיע].

מספרם העצום של הפצועים מירי חי מעורר חשד לשימוש מופרז בירי קטלני לצורך פיזור הפגנות ועימותים, במצבים שבהם לא נשקפה סכנת חיים לאנשי כוחות הביטחון או לכל אדם אחר. הדיווחים על ירי צלפים עולים בקנה אחד עם הנתונים על הפגיעות מירי חי, מהם עולה שרוב הפצועים נפגעו בגפיהם ובפלג גופם התחתון. אמנם עולה מכך כי נעשה ניסיון להימנע מפגיעה קטלנית, אולם עצם השימוש בירי חי, מדויק ככל שיהיה, מגביר מאוד את הסיכון לפגיעה כזאת, ואין לו הצדקה כאשר לא נשקפת סכנה לחיי אנשי כוחות הביטחון.

ההיערכות המוקדמת של הצבא, שבמסגרתה נכחו במקום צלפים, מראה כי השימוש בכלי זה לפיזור הפגנות והפרות סדר נעשה על-ידי גורמים בכירים בצבא מתוך מחשבה תחילה ואין מדובר בתגובה של החיילים להתפתחויות בשטח. הבחירה לפזר הפגנות באמצעות אש חיה, במקום להיערך לשימוש באמצעים לפיזור הפגנות, היא בלתי חוקית ומעמידה בסכנה מפגינים לא חמושים. לרשותם של כוחות הביטחון עומדים אמצעים פחות קטלניים שנועדו להתמודדות עם הפגנות ועם יידוי אבנים לעברם. שימוש בנשק קטלני במצבים כאלה מותר רק בנסיבות קיצוניות שבהן נשקפת סכנת חיים ובהעדר כל חלופה סבירה.

עדכונים: 
  • בנוגע להריגתו של באסם אבו א-רוב: ב-3.8.14 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי נפתחה חקירה מוגבלת לבירור נסיבות האירוע. ב-15.7.15 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי התיק הועבר לעיון פרקליט. ב-15.3.21 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי התיק נסגר ללא הגשת כתב אישום.  ב- 29.3.22 נמסר לבצלם ממשטרת ישראל כי תיק החקירה נסגר.  
  • בנוגע להריגתו של מוחמד חמאמרה: ב-29.3.22 נמסר לבצלם ממשטרת ישראל כי לא תיפתח חקירה. 
  • בנוגע להריגתו של מוחמד אערג': ב-29.3.22 נמסר לבצלם ממשטרת ישראל כי לא תיפתח חקירה.  
  • בנוגע להריגתו של א-טייב שחאדה: ב-29.3.22 נמסר לבצלם ממשטרת ישראל כי תיק החקירה נסגר.  

פריטים מומלצים

מפגינים בבילעין. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 1.4.22

מדיניות הפתיחה באש

חיילים ירו ירי "טוטו" ללא הצדקה בצעיר ופצעו אותו במהלך הפגנה בבילעין

ביום שישי, 1.4.22, בסביבות השעה 13:30, יצאה מהכפר בילעין שממערב לרמאללה תהלוכה לציון "יום האדמה" שחל יומיים קודם לכן. כ-150 משתתפי התהלוכה, פלסטינים ופעילים ישראלים ובינלאומיים, צעדו כקילומטר ועצרו במרחק של כמאה מטרים מגדר ההפרדה. המפגינים הניפו דגלים וקראו סיסמאות נגד הכיבוש. בצידה השני של הגדר עמדו לפחות שלושה חיילים על עמדה מוגבהת וממוגנת הצמודה לגדר. לאחר כעשר דקות, התקדמו כעשרה צעירים, בהם עהד תמימי, בת 21, ובן דודה אוסאמה תמימי, בן 26, לכיוון הגדר ונעצרו במרחק של כשני מטרים ממנה. הצעירים קללו את החיילים וחלקם יידו אבנים לעברם ולעבר הגדר. החיילים שבעמדה הממוגנת ירו לעברם רימוני גז מדמיע והשליכו לעברם רימוני הלם. ג'יפ צבאי יצא משער בגדר והחיילים שישבו בו ירו עשרות רימוני גז מדמיע. עהד תמימי ברחה מענני הגז בדרך הסיור העוברת במרחק של כעשרה מטרים מהגדר ובמקביל לה. לאחר שהחיילים ירו כדור בקוטר 0.22 אינץ' ("טוטו"), רץ אליה בן דודה אוסאמה תמימי. בשלב זה ירה אחד החיילים בעמדה המוגבהת שני כדורי "טוטו" נוספים שפגעו באוסאמה, אחד בכף רגלו והשני בזרועו. פרמדיקים שהמתינו במקום הגיש לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית פרטית לאמבולנס של הסהר האדום שלקח אותו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. בבית החולים התברר ששני הכדורים שחדרו לגופו יצאו מן הצד השני והוא טופל ושוחרר למנוחה בביתו לאחר כמה שעות. הירי שביצעו החיילים במקרה זה משקף את מדיניות הפתיחה באש של ישראל בשטחים, במסגרתה ירי אש חיה – עליה נמנים כדורי ה"טוטו" – לא נעשה רק כאמצעי אחרון, רק בהעדר ברירה אחרת, ורק כאשר נשקפת סכנת חיים לחיילים. במקום זאת, ירי כזה נעשה גם נגד מפגינים שאינם מסכנים את חייו של איש. למרות אי חוקיותה, מדיניות זו – המבוססת על זלזול בוטה בחייהם, בגופם ובשלומם של הפלסטינים – זוכה לגיבוי גורף מהדרג המדיני ומקצינים בכירים בצבא. בהתחשב בכך, מובן שגם הפעם איש לא יידרש לתת את הדין על הירי. עהד תמימי, בת 21, תושבת א-נבי סאלח, סיפרה בעדות שמסרה ב-1.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על הירי בהפגנה: הגענו לאזור של גדר הפרדה בשעה 14:00, וראינו שהחיילים כבר מחכים לנו מאחורי הגדר. ראיתי שלושה חיילים עומדים בעמדה הממוגנת שעל הגדר. שניים מהם היו חמושים במטולים לירי גז מדמיע וכדורי גומי, ובאמצע ביניהם עמד צלף שהיה חמוש ברובה לירי כדורי "טוטו". בערך עשר דקות אחרי שהגענו לשם, התקדמתי עם קבוצה של בערך עשרה מפגינים עד למרחק של שני מטרים מהגדר כדי להתגרות בחיילים. כמה מהבחורים יידו אבנים. שמעתי את אחד החיילים קורא בשם שלי. אני לא יודעת איך הוא הכיר אותי. הוא אמר לי "תמימי, לכי מכאן". הבחורים צעקו וקיללו את החיילים, והחיילים זרקו כמה רימוני הלם כדי להפחיד ולהרחיק אותם. אחר כך הם ירו וזרקו כמה רימוני גז מדמיע, שנפלו רחוק מאיתנו. התרחקנו בגלל ריח הגז. באותם רגעים נכנס ג'יפ צבאי דרך שער בגדר, והחיילים ירו ממנו צרור גדול של עשרות רימוני גז מדמיע בבת אחת. הגז התפזר על שטח גדול והגיע עד לקהל המפגינים, שהיו במרחק של יותר מ-100 מטר מהגדר. ניסיתי להתרחק מהגז והתקדמתי בדרך העפר שמקבילה לגדר. הייתי במרחק של עשרה מטרים בערך מהחיילים ופתאום הצלף ירה כדור טוטו. נבהלתי ונלחצתי ולא ידעתי מה לעשות. הצעירים והעיתונאים צעקו לי "תברחי, תברחי, הוא יורה עליך". בן דוד שלי, אוסאמה תמימי, רץ אליי וניסה להרחיק אותי מטווח הירי. בזמן ששנינו ניסינו להתרחק הירי של כדורי הטוטו התחדש. שמעתי כמה יריות, קשה לקבוע בדיוק כי הצליל של ירי הטוטו עמום. אחד הכדורים פגע באוסאמה בכף הרגל והוא נפל ואז עוד כדור פגע לו בזרוע הימנית. הוא קם מהר ושנינו ניסינו לברוח משם. התרחקנו בריצה בערך 30 מטרים ואז אוסאמה נפל ולא היה מסוגל לקום ולהמשיך לרוץ. כמה פרמדיקים ניגשו אליו, נתנו לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית אזרחית לבית חולים ברמאללה. אחרי הירי נגמרה ההפגנה וכולם עזבו. מאוחר יותר הלכנו לראות את אוסאמה בבית החולים. התברר שהפגיעות שלו לא מצריכות אשפוז. הכדורים שפגעו בו חדרו ויצאו. טיפלו בו והוא שוחרר הביתה. אלוהים חס עליו והוא ניצל בנס. עד עכשיו אני בהלם ממה שקרה. אוסאמה תמימי, בן 26, תושב א-נבי סלאח, סיפר בעדות שמסר ב-3.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על פציעתו: התהלוכה הגיעה ליעד שלה בסביבות השעה 14:00, וכל המפגינים נעצרו במרחק של 100 מטר מהגדר. כמה בעלי תפקידים נאמו נגד הכיבוש וההתנחלויות. 3 חיילים עמדו בעמדה ממוגנת מהצד השני של הגדר וכיוונו את הרובים שלהם אל המפגינים. בערך עשר דקות אחרי שהתחילו הנאומים הייתי בקבוצה של אולי עשרה צעירים שהתקדמה לכיוון הגדר. אני וחלק מהצעירים קיללנו את החיילים וצעקנו עליהם כדי להרגיז אותם. החיילים ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם כדי לפזר אותנו. כמה מהצעירים זרקו אבנים לכיוון החיילים בעמדה הממוגנת ואז החיילים זרקו כמה רימוני גז מדמיע לכיוון שלנו, והתרחקנו קצת. כשהגז המדמיע התפוגג שוב התקרבנו לגדר ואז החיילים זרקו הרבה מאוד רימוני גז מדמיע. חלק מהבחורים נסוגו וברחו בגלל ריח הגז. ברחתי עם עוד ארבעה צעירים לכיוון הגדר, כי הרוח שנשבה נשאה את הגז מהגדר והלאה. נצמדנו לגדר כי חשבנו שהחיילים לא יוכלו לירות לכיוון שלנו בזווית הזאת. ראיתי את בת דודה שלי, עהד, עומדת על דרך העפר שעוברת ליד הגדר ושמעתי יריה אחת של "טוטו", ואז ראיתי את עהד בורחת. רצתי אליה כי חשבתי שהיא נפגעה. היא הייתה במרחק של 5 מטרים ממני. כשהגעתי אליה היא אמרה שלא נפגעה. ניסינו להתרחק ביחד מדרך העפר ומטווח הירי של החיילים, כי חשבנו שהם מכוונים אלינו. המרחק בינינו לבין החיילים היה לא יותר מ-20 מטרים. פתאום הרגשתי שנפגעתי בעקב של כף רגל שמאל מכדור טוטו שירה אחד החיילים. מעדתי ונפלתי. בינתיים החייל ירה עוד כדור טוטו שחדר לזרוע הימנית שלי מאחור ויצא מקדימה. קמתי וניסיתי לרוץ עוד כמה עשרות מטרים, ושוב נפלתי. צוות פרמדיקים רץ אליי והם והגישו לי עזרה ראשונה. הם חבשו לי את הפצעים ומישהו לקח אותי למכונית אזרחית שהייתה קרוב לשם והסיעה אותי לכיוון רמאללה. בדרך, ליד ביתוניא, העבירו אותי לאמבולנס שלקח אותי למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. הכניסו אותי למיון ועשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. נתנו לי גם אינפוזיה וזריקות נגד כאבים. הצילומים הראו ששני הכדורים לא גרמו לשברים ושהם חדרו ויצאו ולא נשארו בגוף שלי. כעבור שעתיים שחררו אותי להמשך מנוחה בבית.

29 מאי 2022

עשן מצמיגים שהבעירו מפגינים פלסטינים מיתמר מעל המאחז אביתר. צילום: אמיר כהן, רויטרס, 23.6.21

מדיניות הפתיחה באש

תשעה חודשים של מחאה: שבעה הרוגים ועשרות פצועים בעיירה ביתא

במאי 2021 הקימה ישראל את ההתנחלות החדשה המוכרת בתור המאחז אביתר, על אדמות העיירות ביתא וקבלאן והכפר יתמא, על פסגת ג'בל סבייח. המהלך מומש באמצעות תנועת המתנחלים נחלה, בסיוע המועצה האזורית שומרון ובהסכמה של הצבא. בעבר, בשנים 2013, 2016 ו-2018, כבר ניסו מתנחלים להשתלט על המקום באמצעות הקמת מאחז, אך בכל פעם הרס המנהל האזרחי את המבנים בתוך זמן קצר. הפעם הותירה ישראל את המאחז במקומו. אביתר מתפרס על שטח של 36 דונם (לפי חישוב שערך כרם נבות עבור בצלם), והוא יושב בחלקו על אדמות פלסטיניות פרטיות ובחלקו על אדמות שישראל מגדירה "אדמות סקר". המאחז כולל כחמישים מבני קבע, גן שעשועים, בית כנסת, בית מדרש, מכולת, תשתית חשמל ודרכים סלולות באספלט. בדף הפייסבוק של המאחז נאמר שהקמתו נועדה למנוע רצף בין העיירה קבלאן והכפר יתמא, שמדרום לכביש מס' 505, לבין העיירה ביתא, הנמצאת מצפון לו. בתחילת יולי 2021 פונה המאחז לאחר שנחתם הסכם בין הממשלה לבין תושביו. לפי ההסכם, כל המבנים במאחז יישארו על כנם, המתנחלים שגרו בהם יתפנו מהמקום ובמקביל תבחן הממשלה את מעמד הקרקע. אם יתברר שניתן "להכשיר" את המאחז, יוכלו חלק מהמתנחלים לשוב למאחז ובמקום תוקם גם ישיבת הסדר. על פי ההסכם, נותרה במאחז נוכחות צבאית קבועה. גם טרם ההחלטה על הכשרתו ה"חוקית" של המאחז, ומאז הקמתו, מונע הצבא מחקלאים פלסטינים להגיע למאות דונמים מאדמותיהם הצמודות אליו. הגבלה זו פוגעת בכשמונים משפחות של חקלאים מביתא ומיתמא. באוגוסט 2021 דחה בג"ץ עתירה שהגישו בעלי הקרקעות הפלסטינים נגד הקמת המאחז בתואנה שטרם מוצתה בדיקת הבעלות על האדמות באזור. הליך זה מוצה, על פי פרסומים בתקשורת, באוקטובר 2021. בשבועות האחרונים התפרסמו בתקשורת ידיעות על כך שהמדינה שוקלת הצעת "פשרה" לפיה מתנחלים יקימו מחדש באביתר את הישיבה שפונתה מההתנחלות חומש. היועץ המשפטי לממשלה היוצא אישר, רגע לפני סיום תפקידו, את תוצאות "סקר האדמות" ואת האצתם של הליכי התכנון במקום. כעת יכולה הממשלה, לשיטתה, להתקדם בהסדרת המאחז ובהקמת הישיבה במקום. העיירה ביתא, שעל חלק מאדמותיה הוקם המאחז, שוכנת מדרום לעיר שכם וגרים בה כ-9,000 תושבים. מאז הקמת המאחז מוחים תושבי העיירה נגד הקמתו ונגד גזל הקרקעות – במסגרת הפגנות ליליות בפאתי העיירה והפגנות המוניות בימי שישי, אז נערכת צעדה לכיוון המאחז בהשתתפות מאות ולעתים אף אלפי מפגינים. בתחילת כל הפגנה נערכת תפילה ולאחריה מתפתחים בדרך כלל עימותים בהם צעירים מבעירים צמיגים ומיידים אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, המדכאים את המחאה באלימות תוך שימוש מסיבי בגז מדמיע – המפוזר בין היתר באמצעות רחפנים ומשגרים המותקנים על ג'יפים, ירי כדורי ספוג וכדורי מתכת מצופים גומי, וכן ירי אש חיה – כולל ירי "טוטו" בידי צלפים. עד כה נהרגו שבעה מתושבי ביתא בהפגנות אלה ובסמוך להן. כמו כן, נפצעו בהן, על פי נתוני האו"ם*, כ-180 בני אדם מירי חי, כאלף מירי כדורי "גומי" וספוג, ולמעלה מ-4,200 נפגעו משאיפת גז מדמיע. תושב ביתא נוסף נהרג בסמוך לשסתומי המים של הכפר, ותושב הכפר יתמא נהרג במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז שהתקיימה בכפרו. נוסף על יישומה של מדיניות פתיחה באש קטלנית, מאז החלו ההפגנות עצרו כוחות הביטחון עשרות מתושבי העיירה. כדי להקשות על המפגינים, חסם הצבא את הכניסה הראשית לעיירה למשך חודש וחצי ודחפורים צבאיים חסמו וגרפו דרכים חקלאיות המובילות למוקדי ההפגנות והסבו נזק לכקילומטר של טרסות חקלאיות ולכ-2,000 עצים במרחק של כקילומטר מהמאחז. סגן ראש מועצת ביתא מסר לבצלם כי ישראל ביטלה את היתרי העבודה של כ-150 מהתושבים. חיילים השתמשו באלימות קשה גם נגד מפגינים ישראלים שהגיעו להפגנות כדי הביע סולידריות עם המפגינים הפלסטינים, ועצרו אותם בטענות שווא. אביתר הוקם על אדמות פלסטיניות – לא כיוזמה פרטית של כמה מתנחלים אלא כחלק ממדיניות ההתנחלות של ישראל בגדה, תוך שיתוף פעולה מלא של כל הרשויות הישראליות הרלוונטיות. אלא שהמדינה אינה מסתפקת בגזל האדמות ובהקמת התנחלות עליהן. היא גם מתעקשת לאסור על התושבים למחות נגד מעשיה אלה ומונעת בכוח – גם בכוח קטלני – כל ניסיון להתנגדות. נזכיר: הקמת ההתנחלויות היא בלתי חוקית על פי המשפט הבינלאומי, והמדיניות הישראלית בנושא זה נחקרת בימים אלה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בחירתה של ישראל למנוע מהתושבים למחות על הקמת אביתר, ליישם מדיניות פתיחה באש קטלנית בנסיבות שבהן לא נשקפת לחיילים כל סכנה ולהמשיך ליישמה גם כשתוצאותיה הקטלניות ברורות לעין – רק מוסיפה חטא על פשע. * מסד הנתונים בעניין הגנה על אזרחים בניהול משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים. תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה את העדויות שלהלן מאנשים שהיו עדים להריגתם של מפגינים ומתושבי הכפר שנפצעו בהפגנות: 10.12.21: הריגתו של ג'מיל אבו עייאש, בן 32 ביום שישי, 10.12.21, בשעות הצהריים, הגיע ג'מיל אבו עייאש, תושב ביתא בן 32, לאזור שבו נערכה ההפגנה באותו שבוע, הידוע בשם "אל-הותה" ומרוחק כ-700 מטרים ממאחז אביתר. בסביבות השעה 14:30 נורה אבו עייאש בידי חייל ממרחק של כמאתיים מטרים, בזמן שהחזיק בידו קלע. בעדות שמסר ב-12.12.21 א.ש., תושב ביתא בן 33, שהיה במקום, הוא סיפר: בסביבות 14:20 עמדתי ודיברתי עם כמה צעירים. מולנו על ההר היו הרבה חיילים ושוטרי מג"ב, שירו רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". במרחק של מאתיים מטרים מהמקום שבו היינו עמדו בערך עשרה חיילים. הצעירים שיידו אבנים לעברם היו רחוקים מהם מאוד והאבנים בכלל לא הגיעו עד אליהם. ראיתי שהצטרפו אליהם שני חיילים. הם התקדמו ואחד מהם נשכב על הקרקע בתנוחת צליפה, אז קם והם נסוגו וחוזר חלילה. אחרי עשר דקות ראיתי את ג'מיל אבו עייאש עובר לידנו ונעצר במרחק של בערך חמישים מטרים לפנינו. הוא החזיק ביד קלע. עברו רק כמה דקות ואז אחד משני החיילים, שהיה מקדימה ושכב על הקרקע, ירה. שמעתי כמה יריות אחת אחרי השנייה. כולנו התכופפנו או השתטחנו על האדמה. ברגע שהרמתי את הראש ראיתי את ג'מיל מוטל על הארץ ושמעתי את הבחורים צועקים. כמה מהם הרימו אותו ובאותו זמן החיילים ירו הרבה רימוני גז מדמיע לאזור. הראש והפנים של ג'מיל היו מכוסים בדם. פינו אותו לאמבולנס ומשם לבית חולים בשכם. נסעתי לבית החולים והרופאים שם אמרו לי שהוא איבד חלק מהמוח. במקרה כזה, כשבחור נפצע קשה, 80% מהמפגינים עוזבים את ההפגנה ומגיעים לבית החולים וככה החיילים מצליחים להפסיק את ההפגנה. ס. ח., תושב ביתא בן 29, הגיע בסביבות 12:00 לתפילה שממנה יצאה חצי שעה לאחר מכן ההפגנה השבועית. בעדות שמסר ב-15.12.21 תיאר מה אירע: כשהגענו לאזור שנקרא "אל-הותה" ראינו הרבה חיילים שהתפרסו בהר. לפנינו היו שבעה או שמונה חיילים, במרחק של בערך 150 מטרים מאתנו. הם ירו הרבה רימוני גז מדמיע וכמה כדורי "גומי". לידם היו גם שני ג'יפים צבאיים, וחיילים ירו מהם גם גז מדמיע ממשגרים. הצעירים התחילו ליידות אבנים לעבר החיילים. בסביבות 14:30 ראיתי שני חיילים במרחק של 250-200 מטרים מאיתנו, שאחד מהם שכב על הקרקע והשני סימן לו לאן לכוון. הסתתרנו מאחורי גדר אבנים. אחרי כמה דקות, החייל שוב נכנס לתנוחת צליפה. התיישבנו על האדמה. ראיתי את ג'מיל אבו עייאש מגיע. לא ראיתי אותו קודם בהפגנה. אמרתי לו לשבת ולשים לב, ואז שמעתי ירייה אחת והוא נפל. הוא היה במרחק של מטר אחד ממני. כשהתקרבתי אליו החייל ירה עוד פעם, ופגע באבנים שבטרסה. המשכתי להתקרב אליו. היה לו פצע כניסה במצח עם יציאה מהחלק האחורי של הראש. הרמנו אותו והרחקנו אותו משם 500 מטרים בערך, עד לאמבולנס שחיכה שם. שוטרי מג"ב רצו אחרינו קצת וירו עשרות רימוני גז מדמיע לכיוון שלנו. בגלל שהצבא גרף את הדרכים שמובילות להר, האמבולנס הכי קרוב אלינו יכול היה להגיע למרחק של 500 מטרים. מאוחר יותר נודע לי שהוא נפל שהיד. הוא נקבר עוד באותו יום, בבית הקברות בכפר. 24.9.21: הריגתו של מוחמד ח'ביסה, בן 28 ביום שישי, 24.9.21, בסביבות 12:00, יצאו כבכל שבוע כמה מאות מתושבי ביתא והכפרים הסמוכים לתפילה ולהפגנה השבועית. לאחר התפילה חלק מהתושבים התקדמו כ-800 מטרים לכיוון המאחז, שם הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, שירו לעברם רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". מוחמד ח'ביסה, תושב ביתא בן 28, הצטרף למיידי האבנים. בסביבות 15:00 ישבו ח'ביסה ומספר צעירים מתחת לעץ זית, בסמוך למקום ההפגנה. במרחק של כמה עשרות מטרים מהם יידתה קבוצת צעירים אבנים לעבר כמה מאנשי כוחות הביטחון שחסו מאחורי גדר אבן והזדקפו מעליה מדי פעם כדי לירות לעבר הצעירים רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". לאחר כחצי שעה נשכב אחד מאנשי כוחות הביטחון לפני הגדר, ירה כמה יריות של אש חיה ופגע בראשו של ח'ביסה. הוא פונה לבית החולים, שם ניסו הרופאים להחיותו אך לשווא. חברו של ח'ביסה, ע., בן 21, סיפר בעדות טלפונית שמסר לבצלם ב-11.10.21 מה אירע באותו יום: ביום שישי, 24.9.21, הלכנו לתפילה שלפני ההפגנה, אחריה התקדמנו לכיוון המאחז, מרחק של בערך 800 מטרים. החיילים התפרסו באזור בקבוצות של שלושה עד חמישה. התקרבנו אליהם. הייתי עם מוחמד ח'ביסה וצעירים אחרים והם יידו אבנים לעבר החיילים. החיילים ירו גז מדמיע והתקדמו לעברנו ואנחנו נסוגנו ואז התקדמנו שוב וחוזר חלילה. החיילים ירו גם כדורי "גומי" וכמה צעירים שאני לא מכיר נפגעו. מאוחר יותר, בסביבות 15:30, מוחמד ואני ועוד בערך שישה צעירים נחנו מתחת לעץ זית. היו עשרים או שלושים צעירים שיידו אבנים לעבר שלושה-ארבעה חיילים שהיו מאחורי גדר חקלאית. החיילים ירו כדור חי אחד שלא פגע באף אחד מאתנו. היינו רגועים כי הצעירים שיידו אבנים היו במרחק של כמה עשרות מטרים מאתנו והחיילים היו במרחק של בערך 150 מטרים מאתנו, אחרי הצעירים. אז אחד החיילים נשכב על האדמה לפני הגדר. אחד מהצעירים הזהיר אותנו לשים לב אליו ואמר שיכול להיות שהוא רוצה להרוג מישהו אחרי כמה דקות שמעתי ארבע-חמש יריות. הורדתי את הראש למטה ואחרי שהירי נפסק הרמתי את הראש. ראיתי את מוחמד ח'ביסה שוכב על הצד. הרמתי את הראש שלו והרגשתי כמו תזוזה בעצמות הקרקפת ואת הדם שלו מכסה את היד שלי. צעקתי בקול רם: "מוחמד!" אני והבחורים הרמנו אותו אבל אחרי כמה מטרים לא יכולתי להמשיך. לא האמנתי למה שקרה. י. ח., תושב ביתא בן 22, הגיע להפגנה בשעה 12:00 בצהריים. בעדות שמסר ב-11.10.21 סיפר: בסביבות 15:00 התיישבתי עם כמה בחורים על האדמה מתחת לעץ זית, במרחק של בערך חמישים מטרים מהצעירים שיידו אבנים לעבר החיילים ובערך 150 מטרים משלושה חיילים, שהסתתרו מאחורי חומת אבנים. כשאחד החיילים רצה לירות גז או "גומי" לעבר מיידי האבנים הוא היה מגיח מאחורי האבנים, יורה וחוזר למטה. אחד הצעירים אמר שהוא צמא ושאין מים, ומוחמד ח'ביסה, שנשען באותו זמן על גזע העץ, התקשר לבן דוד שלו וביקש ממנו להביא מים, אבל בסוף הוא לא הגיע. אחרי חצי שעה בערך ראיתי חייל נשכב על הקרקע. אמרתי לצעירים שהוא רוצה להרוג מישהו. מוחמד אמר שאנחנו רחוקים ממנו. עברו רק כמה דקות ושמעתי ארבע-חמש יריות של אש חיה. כופפתי את הראש כי הקול נשמע לי קרוב. כשהרמתי את הראש ראיתי את מוחמד שוכב על הקרקע על צד שמאל. צעקתי: “יש כאן פצוע, פצוע". הלכנו לעברו וניסינו להרים אותו, כמה צעירים הגיעו בריצה ועזרו לנו. הם לקחו אותו ממני. הוא דימם מאוד מהראש מאחורה ולא זז. הם פינו אותו לאמבולנס שהיה בזירה ושלקח אותו לבית חולים. 6.8.21: הריגתו של עימאד דוויכאת, בן 38 ביום שישי, 6.8.21, בסביבות 12:00 בצהריים, יצאו כ-700 מתושבי ביתא והכפרים הסמוכים להפגנה השבועית נגד המאחז. בסביבות 15:00 ירו כוחות הביטחון לעבר המפגינים ממרחק של 300-200 מטרים ופגעו בחזהו של עימאד דוויכאת, תושב ביתא בן 38, בזמן ששתה כוס מים. דוויכאת פונה לבית החולים, שם נקבע מותו לאחר זמן קצר. ג'.ד., תושב ביתא בן 45, הגיע לתפילה ולהפגנה שאחריה יחד עם אחיו בן ה-49, וסיפר בעדות שמסר ב-12.8.21: כשהגענו למקום היו שם 700-600 תושבים, שחלק מהם החזיקו בקושאנים של הקרקעות שעליהן השתלטו המתנחלים. חלק מהתושבים התקדמו למרחק של 700 מטרים מהמאחז. החיילים היו פרוסים בקבוצות של חמישה-שישה חיילים למרגלות ההר, והם ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם בצורה אינטנסיבית. אחר כך הם גם ירו כדורי "גומי". כמה תושבים נפגעו, בהם אחי שנפצע מכדור "גומי" ברגל בזמן שניסה להגיש עזרה ראשונה לתושב אחר, שנפגע מכדור "גומי" בברך. למרות זאת אחי לא התפנה לקבל טיפול. ראיתי עוד תושבים נוספים נפגעים מכדורי "גומי" ונחנקים משאיפת גז. בסביבות 15:15 המצב נרגע קצת. אני, אחי ועוד כמה בחורים התרחקנו כמה עשרות מטרים מזירת העימותים, התיישבנו מתחת לעץ זית והכנו קפה. במרחק של עשרים מטרים מאתנו עמדו שני אמבולנסים והחיילים היו במרחק של 300 בערך מטרים מאיתנו. המצב היה שקט. פתאום שמעתי ירייה. הסתכלתי לכיוון הצעירים שזרקו אבנים וראיתי את אחד התושבים אומר "לא יכול להיות" ואז רץ לכיוון ההפוך מזירת העימותים. ראיתי מישהו שוכב על הקרקע ומדמם מהאף ומהפה. כמה צעירים הרימו אותו כשהם צועקים את השם שלו, עימאד דוויכאת. הבנתי שזה קרוב משפחה שלי. קצת אחר כך נודע לי שהוא מת. הידיעה נחתה עליי כמו אסון. הוא היה רחוק מאוד מהעימותים. הוא היה אבא לארבע בנות, הגדולה בת עשר, ולתינוק בן חודש וחצי. הוא עבד קשה כדי לפרנס את הילדים הקטנים שלו, כל החיים שלו הוקדשו למשפחה שלו. המוות שלו ציער אותי מאוד. כ.ב., תושב ביתא בן 31, הגיע גם הוא לתפילה ולהפגנה בסביבות 12:00. בעדות שמסר ב-22.8.21 סיפר: בסביבות 15:15 הייתי רחוק מהצעירים שהשליכו אבנים. במרחק של כמה מטרים ממני עמדו שני אמבולנסים שהיו בכוננות לפנות פצועים. דיברתי עם עימאד ואז עבר לידנו בחור שנשא כוסות מים קטנות עם מכסה. עימאד לקח כוס, פתח אותה והתחיל לשתות, ואז נפל עם הפנים לאדמה. הוא היה במרחק של שני מטרים ממני. חשבתי שהוא התעלף ממכת שמש. הפכתי אותו על הגב וראיתי שהוא מדמם מהאף ומהפה ושיש לו דם על החולצה. צעקתי בכל הכוח "פצוע! פצוע, בחורים!", ואז רצו אליי כמה בחורים ועזרו לי לקחת את עימאד לאחד האמבולנסים. הייתי המום ממה שקרה. בכלל לא שמעתי ירי. עימאד לא עשה כלום, הוא רק שתה מים והיה רחוק מאוד מהבחורים שהיו בקדמת ההפגנה, שחלקם יידו אבנים. החיילים היו במרחק של 300-200 מטר מאיתנו ואנחנו היינו במרחק של שבעים-שמונים מטר מהבחורים שיידו אבנים. חשבתי שאני בחור חזק, שלא מתרגש מכלום, אבל האירוע הזה היכה אותי בהלם, אדם שעמד לידי ודיבר אתי נורה, כשהוא לא עשה כלום חוץ מלשתות מים. 16.6.21: הריגתו של אחמד בני שמסה, בן 15 ביום רביעי, 16.6.21, בסביבות 17:30, הגיעו כמה צעירים, בהם אחמד בני שמסה, בן 15, לאזור ג'בל סבייח, כדי להכין צמיגים שיובערו בהפגנה הלילית הנערכת במקום. הצעירים התקדמו עד למרחק של כמה מאות מטרים מהמאחז וכ-150 מטרים מכמה מתנחלים וחייל שהיו באזור. בני שמסה תלה דגל פלסטין על אחד מעצי הזית והחל להימלט מהמקום, אז ירה בו חייל ופגע בראשו מאחור. בני שמסה מת מפצעיו למחרת. בעדות שמסר חברו, מ.ח., בן 16, הוא סיפר: אני והצעירים האחרים החלטנו להתקדם קצת כדי לראות איפה נמצאים החיילים. רצינו להניף את דגל פלסטין הכי קרוב אליהם כדי להתגרות בהם. הלכנו עד למרחק של בערך 500 מטרים מהמאחז. במרחק של בערך 150 מטרים מאיתנו ראינו עשרה מתנחלים בערך עם חייל. חבר שלי, אחמד בני שמסה, תלה את הדגל הפלסטיני על עץ זית והתחלנו לקרוא "אללה אכבר". ככה אנחנו תמיד עושים כשהחיילים רואים אותנו וגם כדי שכולם ישימו לב שיש חיילים. החייל ירה כמה כדורים לכיוון שלנו וכולנו ברחנו. שמעתי את אחמד אומר שהוא נפגע. עצרתי והסתכלתי מסביב ואז ראיתי אותו שוכב על הקרקע במרחק של עשרה מטרים ממני. ניגשתי אליו כדי לעזור לו אבל אז החייל ירה לכיוון שלי. התרחקתי והסתתרתי מאחורי סלע. בינתיים הגיע עוד צעיר ואני והוא החלטנו להתקדם יחד כדי לפנות את אחמד. כשהגענו אליו היה לו דימום חזק מהראש. הגיעו עוד צעירים ועזרו לנו לקחת אותו למכונית קרובה וממנה לאמבולנס שפינה אותו לבית חולים. לא ידעתי מה לעשות. עליתי על רכב שהיה באזור כדי להגיע לבית החולים אבל מרוב הלם ביקשתי מהנהג שייקח אותי הביתה. בבית חיכיתי למידע על אחמד, למרות שכבר ידעתי שהוא מת. עברו כמה ימים עד שחזר לי התיאבון. איבדתי שני חברים בתוך פחות משבוע – את אחמד ואת מוחמד חמאייל. זה קשה ואכזרי מאוד. 14.5.21: הריגתו של עיסא ברהם, בן 40 ההפגנה הראשונה של תושבי ביתא נגד הקמת המאחז אביתר התקיימה ביום שישי, 14.5.21. חיילים שהתפרסו על ההר ירו רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי", ולאחר מכן גם ירי חי, לעבר המפגינים שחלקם יידה לעברם אבנים ממרחק של מאות מטרים. כמה תושבים נפגעו מירי חי. עיסא ברהם, תושב ביתא בן 40, הגיע למקום כדי לעזור בפינוי הפצועים. הוא נורה בחזהו ממרחק של כשבעים מטרים כשעמד ליד מכוניתו. א. ב., בן 41, קרוב משפחתו של עיסא, תיאר בעדותו מה אירע: ביום שישי, 14.5.21, בסביבות 13:30, יצאתי להפגנה בג'בל סבייח שמדרום לכפר, נגד הקמת המאחז אביתר. ראיתי שם בערך עשרים חיילים, ועוד שבעה-שמונה מתנחלים שעמדו רחוק מהם. החיילים עמדו וצפו מרחוק, ירו רימוני גז מדמיע וזרקו רימוני הלם, אפילו לפני שהתקרבנו אליהם. היינו במרחק של 300 מטרים בערך מהחיילים והאבנים שהבחורים יידו בכלל לא הגיעו אליהם. החיילים ירו עלינו גם אש חיה וכמה תושבים נפצעו, כולם בפלג הגוף העליון. האמבולנסים פינו שניים מהפצועים, אבל כשמספר הפצועים גדל ביקשנו מתושבים לפנות אותם במכוניות פרטיות. ראיתי את קרוב משפחה שלי, עיסא ברהם, מגיע באוטו שלו מכיוון הכפר. שאלתי אותו "מה הביא אותך לכאן?" והוא שאל אותי "איפה הפצועים?" ומיד סובב את האוטו שלו כדי שיוכל לנסוע לשם מהר. אמרתי לו: "הפצועים פונו במכונית 'משטובה' [רכב פסול לשימוש] של אחד התושבים, כי זה מה שהיה פה". עיסא החנה את המכונית, יצא ממנה ונעמד לידה. אז ראיתי את אחד החיילים כורע בתנוחת צליפה ויורה לעברנו. באותם רגעים המצב כבר היה רגוע ושקט, כולם היו עסוקים עם הפצועים או חיכו לשמוע חדשות על תושב שנפצע קשה. בכלל לא עלה בדעתי שהחייל יירה. פתאום שמעתי ירייה אחת וראיתי את עיסא נופל על הגב. רצתי אליו וכשהורדתי את הבגדים שלו ראיתי דם במרכז הבטן. אני והבחורים קראנו לאמבולנס, הרמנו את עיסא ונשאנו אותו למרחק קצר והכנסנו אותו לאוטו ללא רישיון שהיה שם כדי לקחת אותו לבית החולים. האוטו התחיל לנסוע ואחרי זמן קצר פגש אמבולנס שפינה את עיסא. נכנסתי מיד לאוטו שלי ונסעתי למרפאה של הכפר כי חשבתי שהאמבולנס לקח את עיסא לשם, אבל לא מצאתי אותם שם. אמרו לי שהוא הועבר לבית חולים בשכם. כשהגעתי לבית החולים אמרו לי שעיסא נפל שהיד. זה היה שוק נוראי. אדם שהגיע כדי לעזור לפצועים נורה ונפל שהיד. הוא היה תובע בפרקליטות המחוז, אב לארבעה ילדים בני שנה וחצי עד שמונה. הוא היה בן אדם נהדר, כל העיירה אהבה אותו, הוא עזר לכולם והיה אדם חביב. ר., בן 36, הגיע לתפילה ולהפגנה שלאחריה. בעדות טלפונית שמסר ב-9.6.21 סיפר: כמה תושבים נפגעו קשה מהירי של החיילים אחד אחרי השני, כולם בפלג הגוף העליון. התקשינו לפנות את הפצועים הרבים, וחלקם פונו בכלי רכב פרטיים. ברמקולים של המסגדים ובמדיה החברתית קראו לאנשים לבוא ולעזור בפינוי הנפגעים במכוניות פרטיות. ראיתי את עיסא ברהם עומד עם הידיים בכיסים. מהבגדים הנקיים והמסודרים שלו היה ברור שהוא לא אדם שמשתתף בעימותים. הוא עמד והסתכל על הצעירים מרחוק. הייתי במרחק של 15 מטרים ממנו והחיילים היו במרחק של שבעים-שמונים מטרים. פתאום ראיתי אותו נופל. הצעירים ניגשו אליו בריצה, הרימו אותו והעבירו אותו לאחת המכוניות. נכנסתי איתו למכונית יחד עם עוד בחורים. נתתי לו סטירה כדי להעיר אותו אבל הוא לא התעורר. הרמתי את הבגדים מעל הבטן שלו וראיתי שהוא מדמם. אחרי בערך חמישים מטרים פגשנו אמבולנס והוא הועבר אליו. אחרי זמן קצר הודיעו שהוא נפל שהיד ורוב התושבים חזרו לכפר כדי להשתתף בהלוויה וכדי לחזק את המשפחה שלו. 25.6.21: פציעתו של סאמר ח'באייסה, בן 18 ביום שישי, 25.6.21, בסביבות 12:00, הגיע סאמר ח'בייסה, תושב ביתא בן 18, לתפילה שבתחילת ההפגנה השבועית. בעדות שמסר ב-25.11.21 סיפר ח'באייסה שכבר במהלך התפילה חיילים ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים באמצעות רחפן. הוא המשיך ותיאר את שאירע במהלך ההפגנה: החיילים התחלקו לקבוצות של שמונה בערך והמשיכו להשליך לעברנו רימוני הלם ולירות רימוני גז מדמיע. הצעירים זרקו לעברם בחזרה את רימוני הגז וגם יידו לעברם אבנים. כמה תושבים נפגעו משאיפת גז. בשלב מסוים הצטרפתי לצעירים וכיסיתי את הפנים עם החולצה בגלל כל הגז. ראיתי ג'יפ צבאי שהגיע מכיוון המאחז ונעמד והצעירים התחילו ליידות לעברו אבנים. ראיתי גם ארבעה חיילים במרחק של שלושים-ארבעים מטרים מהג'יפ, שירו אש חיה לעבר הצעירים. אז איבדתי את ההכרה. התעוררתי בבית החולים "אל-איסתישארי" ברמאללה אחרי 12 ימים בטיפול נמרץ. לא יכולתי לזוז או לדבר. לא הבנתי מה קורה ולמה אני שם. בהמשך נודע לי שנפגעתי בפנים מאש חיה ושנשארו לי הרבה רסיסים בראש. גם אחרי חמישה ניתוחים הרופאים לא הצליחו להוציא את כולם. הייתי מאושפז 35 יום, 22 מתוכם בטיפול נמרץ. כל הזמן הזה לא יכולתי לנשום ועשו לי חור בצוואר בשביל זה. לא יכולתי גם לאכול או לדבר. שמו לי מנגנון לקיבוע הלסת וחלק מהלשון שלי נקטעה. אחרי ששוחררתי אכלתי רק מזון טחון באמצעות קש. נשארו לי רק שמונה שיניים בפה וגם אותן צריך עדיין לקבע. סבלתי המון. עברתי כבר שלושה ניתוחים ואצטרך לעבור עוד כמה. הרופא שמטפל בי אומר שייקח לפחות שנתיים עד להשלמת הטיפול, אני זקוק להשתלת עצם בלסת התחתונה והעליונה ולהשתלת שיניים. כבר שלושה חודשים אני עובר תהליך לשיקום הדיבור כי אחרי שנפצעתי לא הייתי מסוגל לומר מילים או אפילו הברות. אנשים לא הבינו את מה שאמרתי ונאלצתי לחזור על הדברים כמה פעמים כדי שיבינו. בעבר תכננתי לנסוע לאמריקה ולעבוד אצל דוד שלי. רציתי להכיר מקומות אחרים. מעולם לא נסעתי ולא יצאתי מהגדה המערבית. היום אני כבר לא בטוח שאוכל לנסוע. כל החיים שלי השתבשו. 5.11.21: פציעתו של פ. מ., בן 19 בעינו מכדור "גומי" ביום שישי, 5.11.21, בסביבות 13:30, הגיע פ. מ., תושב ביתא בן 19, להפגנה השבועית של הכפר, בה השתתפו כמה מאות אנשים. בעדות שמסר ב-25.11.21 סיפר כיצד איבד את עינו כתוצאה מפגיעה של כדור "גומי": כשהמפגינים הגיעו למרחק של 200-150 מטר מהחיילים, החיילים התחילו לירות גז מדמיע. הם ירו 20-15 רימונים ורוב הבחורים התפזרו. חלק מהם תפסו את רימוני הגז וזרקו אותם חזרה לעבר החיילים. זה נמשך ככה בערך חצי שעה. החיילים ירו גם כדורי "גומי", אבל אף אחד לא נפגע מהם. אני וצעירים אחרים התקדמנו לכיוון החיילים, עד למרחק של בערך מאה מטרים מהם. אחד החיילים כל פעם התקדם אלינו ואז התרחק. פחדתי שהוא יירה עלינו אז אני ועוד כמה בחורים הסתתרנו מאחורי סוללת עפר שהחיילים הציבו שם כדי למנוע מהמפגינים להתקדם לכיוון ההר והמאחז. כל פעם זרקתי אבנים ואז חזרתי להתחבא מאחורי הסוללה. הסתכלתי על חיילים שירו רימוני גז שנחתו רחוק ממני, ופתאום נפגעתי בעין שמאל והתחלתי לדמם. הייתי בטוח שאיבדתי את העין. הבחורים הרימו אותי והלכו מרחק גדול עד למקום שאליו האמבולנסים יכלו להגיע, בגלל שהצבא גרף את האדמות באזור עם טרקטור וכלי רכב לא יכולים להגיע לשם. פינו אותי באמבולנס לבית החולים "א-נג'אח" בשכם, שם קיבלתי טיפול ועשו לי צילום רנטגן. הרופאה אמרה שכדור ה"גומי" חדר לעין שלי. אחרי שלוש שעות ניתחו אותי והוציאו את הכדור יחד עם העין. שוחררתי למחרת אחר הצהריים. עכשיו אני צריך לעבור ניתוח בבית חולים בירושלים להשתלת עין מלאכותית. אמא שלי בוכה עד היום, היא לא מאמינה שאיבדתי את העין. כרגע אני בבית וחברים וקרובי משפחה באים לבקר. אני עדיין לא יודע איך החיים שלי יראו בעקבות הפציעה ואובדן העין. * * * מאז הקמת המאחז אביתר על אדמות ביתא, קבלאן ויתמא הרגה ישראל תשעה פלסטינים: עיסא סולימאן ברהם ברהם בן 40, תושב ביתא, נהרג ב-14 במאי 2021. חיילים ירו ופצעו אותו בבטנו כשעמד ליד מכוניתו, במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. נפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. טארק עומר אחמד סנובר בן 27, תושב יתמא, נפצע ב-14 במאי 2021, ונפטר ב-16 במאי 2021. חיילים ירו ופצעו אותו בחזהו בעת שפלסטינים יידו לעברם אבנים בכניסה לכפר יתמא, במסגרת מחאה נגד הקמת המאחז אביתר, ונגד המבצע הישראלי ברצועת עזה. עדכון חקירה: ב-4.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-19.11.21 פורסם בכלי התקשורת כי התיק עודנו בחקירה. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. זכריא מאהר עבד אל-חמיד פלאח בן 25, תושב ביתא, נהרג ב-28 במאי 2021. חיילים ירו בו בחזה במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. מוחמד סעיד מוחמד חמאייל בן 16, תושב ביתא, נהרג ב-11 ביוני 2021. נורה למוות בידי חיילים במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. אחמד זאהי איבראהים בני שמסה בן 15, תושב ביתא, נפצע ב-16 ביוני 2021, ונפטר ב-17 ביוני 2021. חיילים ירו בראשו מאחור, לאחר שתלה דגל פלסטין על עץ, באזור שבו מפגינים פלסטינים נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק הועבר לעיון פרקליט. שאדי עומר לוטפי סלים בן 41, תושב ביתא, נהרג ב-27 ביולי 2021. חיילים ירו בו בעת שהיה בסמוך לשסתומי המים של העיירה ביתא. למחרת הירי נמצאו במקום כלי אינסטלציה ממתכת. סלים, שעבד כשרברב, הגיע למקום מספר פעמים בעבר כדי לטפל בשסתומים. נפטר זמן קצר לאחר מכן. ישראל החזיקה בגופתו עד ל-10.8.21. עדכון חקירה: ב-6.8.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-19.11.21 פורסם בכלי התקשורת כי התיק עודנו בחקירה. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי תיק החקירה הועבר לעיון פרקליט. עימאד עלי מוחמד דוויכאת בן 38, תושב ביתא, נהרג ב-6 באוגוסט 2021. אנשי כוחות הביטחון ירו בחזהו ממרחק של כמה מאות מטרים, בהפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-13.8.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-19.11.21 פורסם בכלי התקשורת כי התיק עודנו בחקירה. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. מוחמד עלי מוחמד ח'ביסה בן 28, תושב ביתא, נהרג ב-24 בספטמבר 2021. אנשי כוחות הביטחון ירו בראשו בהפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי נפתחה חקירת מצ"ח. ג'מיל ג'מאל אחמד אבו עייאש בן 32, תושב ביתא, נהרג ב-10 בדצמבר 2021. חיילים ירו בראשו ממרחק של כמאתיים מטרים בהפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. נפטר זמן קצר לאחר מכן. עדכון חקירה: ב-24.12.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה.

28 פברואר 2022

היעדר דין וחשבון

על רקע החקירה שמתנהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דו"ח חדש של בצלם ושל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מראה כי ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את התנהלותה בהפגנות השיבה ברצועת עזה:

״אינה רוצה ואינה יכולה״ טיוח חקירות הפגנות השיבה בידי ישראל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם מפרסמים היום דו"ח משותף המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000. ישראל נחפזה להודיע כי היא חוקרת את ההפגנות, בעיקר בשל ההליכים המתקיימים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זאת מאחר שאחד העקרונות המנחים את בית הדין הוא עקרון המשלימוּת, הקובע שבית הדין יתערב רק כאשר המדינה "אינה רוצה או אינה יכולה" לנהל בעצמה את החקירה. לפיכך, אם המדינה כבר חקרה בעצמה את האירועים – בית הדין לא יעסוק בכך. אלא שאין די בהכרזה שמתקיימת חקירה כדי למנוע את התערבותו של בית הדין אלא יש צורך בביצוע חקירות אמיתיות ואפקטיביות, שיופנו כלפי האחראים לקביעת המדיניות וליישומה ושיובילו לנקיטת צעדים נגד האחראים. החקירות שניהלה ישראל בנוגע להפגנות לא היו כאלה: החקירות – שנוהלו באופן בלעדי על ידי הצבא – לא בחנו כלל את הוראות הפתיחה באש הבלתי חוקיות שניתנו לכוחות הביטחון ואת המדיניות שיושמה במהלך ההפגנות, אלא התמקדו בדרגים הנמוכים בלבד ורק בשאלה האם אלו פעלו בניגוד לאותן הוראות בלתי חוקיות. זאת ועוד, בית המשפט העליון דן, במקביל לקיומן של ההפגנות, בעתירות נגד חוקיות ההוראות. השופטים דחו עתירות אלו והתירו לצבא להמשיך וליישם את אותה מדיניות פתיחה באש. אלא שהשופטים לא אישרו את ההוראות שיושמו בפועל בשטח – שכלל לא הוצגו בפניהם – אלא רק את ההוראות שהמדינה טענה בבית המשפט שהצבא פועל לפיהן, תוך שהם מתעלמים מהפער הבוטה והזועק לעין בין טענות המדינה לבין המציאות בשטח כתוצאה מיישומן של ההוראות: עד הדיון בעתירות נהרגו כבר עשרות מפגינים ונפצעו כמעט אלפיים. אפילו את התפקיד המצומצם שהוצב בפני מערכת אכיפת החוק הצבאית – חקירה של "מקרים חריגים" בלבד – היא מתקשה למלא. באופן שרירותי וללא כל הסבר, הצבא החליט לחקור רק מקרים שבהם פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. אלפי המקרים שבהם פלסטינים נפצעו – חלקם פציעות קשות שהותירו את הפצועים משותקים או שהביאו לקטיעת אברים – לא נחקרו כלל. מספר הפצועים בהפגנות כמעט בלתי נתפס: בסך הכול נפצעו בהפגנות 13,457 פלסטינים: 8,079 נפצעו מאש חיה, 2,424 – מירי כדורי מתכת מצופי גומי, ו-2,954 מרימוני גז שפגעו בהם ישירות. מבין הפצועים, 155 נותרו קטועי גפיים. כל הפגיעות האלה אינן נחקרות כלל. על פי נתונים שהעביר דובר צה"ל לבצלם, עד 25.4.21 הופנו לבדיקת המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים 234 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים. נתון זה כולל פלסטינים נוספים שנהרגו בתקופה שבה נערכו ההפגנות, אך ללא קשר אליהן. המנגנון סיים לבחון 143 מקרים והעביר אותם לבחינת הפרקליטות הצבאית. ב-33 מתוכם החליט הפצ"ר לפתוח בחקירת מצ"ח וכן הורה על חקירה כזו בשלושה מקרים נוספים שלא טופלו על ידי המנגנון. בארבעה מקרים החקירה הסתיימה ונסגרה בלא כלום. ב-95 מקרים שהמנגנון סיים לטפל בהם, החליט הפצ"ר לא לפתוח בחקירה פלילית וסגר את התיק בלא כלום. כל שאר המקרים שהועברו אליו נמצאים עדיין בטיפול. רק חקירה אחת הקשורה להפגנות – בגין הריגתו של עות'מאן חילס בן ה-14 – הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חייל שהורשע בעסקת טיעון בעבירה משמעתית קלה של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות", ונידון לחודש עבודות שירות. הדרג המדיני, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי בג"צ, הפצ"ר וקצינים בכירים נוספים בצבא הם האחראים על קביעת מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית ועל יישומה – והם אלה האמורים להיחקר ולתת את הדין בגין התוצאות הקטלניות של יישומה. החקירות שישראל מבצעת הן רק מסך עשן שנועד – לשיטתה – לגונן על האחראים מפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אלא שלמעשה הן מוכיחות את ההיפך: שישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את הפרות זכויות האדם שביצעו כוחות הביטחון שלה במהלך הפגנות השיבה ברצועת עזה. בהתחשב בכך, האחריות לפעול למתן דין וחשבון בגין הפרות אלה מונחת כעת לפתחו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

2 דצמבר 2021