הריסת בתי משפחות המפגעים: המשך מדיניות הממשלה, לנקום בחפים מפשע באישור בג"ץ
7 אוקטובר 2015
דירתם של מועאוויה אבו אל-ג'מל, אשתו ושלושת ילדיהם, שנהרסה בידי כוחות הביטחון במהלך הריסת דירתה של נדיה אבו ג'מל, אלמנתו של ר'סאן אבו ג'מל. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 7.10.15
מעוצמת הפיצוץ נהרסו גם שתי דירות סמוכות שבהן גרו 11 בני אדם, בהם 7 ילדים
כוחות הביטחון פוצצו אתמול, יום ג' ה-6.10.15 לפנות בוקר, במזרח ירושלים שתי יחידות דיור, ואטמו יחידת דיור נוספת, כצעד של ענישה קולקטיבית על פיגועים שביצעו קרובי משפחה של דיירי שלוש הדירות.
בשכונת ג'בל אל-מוכבר שבמזרח ירושלים, פוצצו הרשויות את ביתה של נאדיה אבו אל-ג'מל, אלמנתו של ר'סאן אבו אל-ג'מל, שהרג ב-18.11.14 ארבעה מתפללים ופצע שבעה בפיגוע בבית כנסת בשכונת הר נוף, ונהרג בחילופי אש עם שוטרים. נאדיה אבו ג'מל וילדיה כבר עזבו את הבית לאחר שבג"ץ אישר בחודש יולי האחרון את הריסתו וכן את גירושם ממזרח ירושלים. מעוצמת הפיצוץ נהרסה דירה סמוכה באותה הקומה, השייכת למועאוויה אבו אל-ג'מל, אחיו של ר'סאן, שבה גר עם אשתו ושלושת ילדיהם. זאת, למרות התחייבות המדינה לבג"ץ, במסגרת עתירה שהוגשה על-ידי בני המשפחה באמצעות הארגונים 'המוקד להגנת הפרט' ו'א-דמיר', כי תעשה "כל שביכולתה למזער את הסיכוי לגרימת כל נזק לדירות הסמוכות".
כוחות הביטחון פוצצו בשכונת ג'בל אל-מוכבר גם את בית משפחתו של מוחמד ג'עאביס, שדרס אזרח ישראלי למוות באוגוסט 2014 ונורה לאחר-מכן למוות בידי שוטרים. הפיצוץ נעשה בדירה שבקומה העליונה של הבית, בו מתגוררת כיום רק אמו של מוחמד ג'עאביס, אך כתוצאה ממנו נגרם נזק רב גם לקומה התחתונה, בה גרו אחיו, שאכר ג'עאביס, אשתו וארבעת ילדיהם. המבנה אינו ראוי עוד למגורים וסביבו הוצבו שלטים המתריעים כי הכניסה אליו מסוכנת. בנוסף, כתוצאה מעוצמת הפיצוץ נגרמו נזקים לדירות נוספות בבניינים הסמוכים, בהם מתגוררים אחים נוספים של מוחמד ג'עאביס.
הריסות בית משפחת ג'עאביס והשלט שהציבו הרשויות המתריע כי המבנה מסוכן. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 7.10.15.
בשכונת אבו תור אטמו הרשויות חדר בבית משפחתו של מועתז חג'אזי שפצע קשות את פעיל הימין יהודה גליק באוקטובר 2014 בניסיון להתנקש בחייו. חג'אזי נורה על-ידי שוטרים. בחדר שנאטם גר אחד מאחיו.
בשלוש פעולות ההריסה איבדו את בתיהם 13 בני אדם, בהם 7 ילדים, שרובם המכריע כלל לא גרו בדירות שיועדו להריסה. נתון זה אינו כולל את נאדיה אבו אל-ג'מל ושלושת ילדיה, שאולצו כאמור לעזוב את ביתם כבר קודם לכן וגורשו ממזרח ירושלים.
בצלם תיעד גם בעבר הרס של בתים סמוכים לאלה שהרשויות ייעדו להריסה באמצעות פיצוץ. במחקר מקיף משנת 2004 על הנושא, נמצא כי כמחצית מהבתים שנהרסו בין השנים 2004-2001, 295 במספר, היו בתים שמעולם לא נטען שגרו בהם מבצעי פיגועים. כתוצאה מכך איבדו את ביתם 1,286 נוספים על אלה שאת בתיהם ייעדה ישראל להריסה.
מאז כיבוש השטחים הרס הצבא מאות בתים כאמצעי לענישת בני משפחה של פלסטינים שפגעו בישראלים או שנחשדו בכך. כתוצאה ממדיניות זו נותרו אלפי אנשים – בהם ילדים קטנים – חסרי בית, על אף שהם עצמם לא נאשמו בכל עבירה ולא נטען כלפיהם דבר. ב-2005 הפסיק הצבא לנקוט מדיניות זו, לאחר שוועדה של מערכת הביטחון הגיעה למסקנה שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. הריסת הבתים חודשה ביולי 2014, לאחר החטיפה וההרג של שלושת תלמידי הישיבה באזור בית לחם באותה שנה, בטענה כי הצעד מוצדק עקב שינוי קיצוני בנסיבות. מאז הרסה ישראל ארבעה בתים כאמצעי ענישה ואטמה שני בתים.
מדיניות הריסת בתי משפחות מפגעים מהווה ענישה קולקטיבית האסורה על פי המשפט הבינלאומי. למרות קיצוניותו של צעד זה ועמדתם הברורה של משפטנים בארץ ובעולם שהוא אינו חוקי, בית המשפט העליון מאשר אותו פעם אחר פעם. הריסת בית או אטימתו הם צעדים דרקונים ונקמניים, הננקטים נגד משפחות שלמות שלא עשו דבר ושאינן חשודות בדבר.
