עבד אל-מג'יד ח'טיב, בן 19, תושב שכונת תל רומיידה במרכז העיר חברון, הותקף בידי חיילים ב-10.6.24
אני גר עם ההורים שלי ושלושת האחים שלי, מוחמד, בן 17, קוסאי, בן 16 ומוסטפא, בן 14. ב-10.6.24, בזמן שישבתי עם המשפחה בבית, שמענו דפיקות חזקות בדלת. פתחתי את הדלת ולבית נכנסו בערך שישה חיילים. הם התפזרו ברחבי הבית והיו עצבניים ואלימים. אחד מהם דחף אותי באגרסיביות על הקיר והתחיל לערוך עליי חיפוש תוך שהוא בועט לי ברגליים, צועק עליי ומקלל אותי. הוא הורה לי לפתוח את הטלפון שלי ולמסור לו אותו. ראיתי אותו נכנס לאחת מקבוצות הווטסאפ שלי ועובר עליה. מייד כשסיים, בלי להגיד כלום, שאר החיילים התחילו להוביל אותי באלימות לכביש תוך כדי שהם נותנים לי סטירות ובעיטות. כשהגענו לכביש הם אזקו לי את הידיים וכיסו לי את העיניים. אחרי בערך רבע שעה הם שחררו אותי, והלכתי מייד לבית של סבתא שלי שגרה באותה שכונה. זמן קצר אחרי שהגעתי אליה שוב שמעתי דפיקות בדלת. בדלת עמדו שלושה מתוך ששת החיילים שהגיעו קודם לבית של ההורים שלי. הם שוב אזקו לי את הידיים וכיסו לי את העיניים, והפעם הובילו אותי למחסום גילברט.
נכנס לחדר חייל רעול פנים שדיבר איתי בערבית שוטפת [...] הוא איים שבפעם הבאה שהם ימצאו ידיעות על חמאס בטלפון שלי הם לא ירחמו עליי.
כשהגענו למחסום הם הכניסו אותי לחדר תצפית, ושם הם התחילו להכות אותי בכל הגוף עם קתות וקני הרובים שלהם ולקלל אותי. אחד החיילים העביר את הסיגריה שעישן קרוב לצוואר שלי ונכוויתי. חייל אחר קילל את אמא שלי ואת האחיות שלי. צעקתי עליו בתגובה והוא סטר לי, הורה לי לשתוק, לקרוא לאמא שלי ״שרמוטה״ ולקלל את חמאס וסינוואר. צייתי כי פחדתי ממה שהם יעשו לי.
כל זה נמשך בערך שעה, עד שנכנס לחדר חייל רעול פנים שדיבר איתי בערבית שוטפת. הוא קילל אותי על זה שאני עוקב אחרי מה שקורה בעזה, ואז התיר לי את האזיקים, הוריד לי את כיסוי העיניים והורה לי להסתלק. הוא איים שבפעם הבאה שהם ימצאו ידיעות על חמאס בטלפון שלי הם לא ירחמו עליי. עברו יומיים, אני עדיין סובל מכאבים בגב וברגליים ונותרה לי הכוויה בצוואר.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-12.6.24.