מחמוד עלאא ר'אנם, בן 18, תושב העיירה דורא במחוז חברון, הותקף בידי חיילים ב-8.7.24
אני גר עם ההורים שלי וחמשת האחים שלי בכפר דורא מדרום-מערב לחברון ולומד במכללה באזור אל-חרס בחברון, ליד תחנת המשטרה הפלסטינית.
שני חיילים התחילו לתת לי סטירות ולשאול אותי שוב: "אתה אוהב את חמאס?". עניתי להם שוב שלא, ואז אחד מהם נתן לי מכה חזקה באשכים. צרחתי מרוב כאב ואז הוא היכה אותי מכה יותר חזקה באותו מקום
ביום שני, 8.7.24, בסביבות 15:30, נסעתי מהמכללה לבית לחם עם חבר שלי, יוסף, בן 19 ועוד חבר שלו שאני לא מכיר. כשהגענו ליציאה מחברון דרך שכונת ראס אל-ג'ורה היה שם מחסום צבאי שבו עמדו חמישה חיילים. החיילים הורו לנו לעצור בצד ימין של הכביש ולצאת מהרכב וצייתנו.
הם הורו לנו לרוקן את הכיסים ולשים הכול על המושב של הרכב. צייתנו ושמנו את הטלפונים והכסף שהיו לנו בכיסים, בסך הכול 700 שקל, על המושב של הנהג. אחר-כך החיילים הובילו אותנו לקיר והורו לנו לעמוד עם הפנים אליו. אחד מהם התחיל לערוך עליי חיפוש. חייל אחר הביא לי את הטלפון שלי והורה לי לפתוח אותו עם הסיסמא.
הוא נכנס לאינסטגרם וראה שם תמונה מזויפת של חייל ישראלי עם שלוש כפות ידיים מציל תינוקות ב-7 באוקטובר, שכתוב עליה "פוטושופ". הוא שאל אותי על התמונה הזו ועניתי שזו סתם תמונה. הוא אמר "אנחנו נראה לך עכשיו מה זה פוטושופ". הוא קשר לי את האגודלים מאחורי הגב באזיקוני פלסטיק בצורה מכאיבה מאוד. החייל הוריד לי את המשקפיים, שבר אותם ותלה אותם על החולצה שלי ואז קשר לי את העיניים עם חתיכת בד והוליך אותי איזה עשרה מטרים ברגל כשהוא מקלל אותי. התחלתי להרגיש נימול בכפות הידיים מהאיזוק.
הרגשתי שאני מדמם מהפה והאף. החייל שאל אותי, "אתה אוהב את חמאס?". עניתי לו שלא, אז הוא תפס אותי בזרוע, סובב אותה סביב הצוואר שלי וחנק אותי. תוך כדי כך חייל אחר נתן לי כמה אגרופים בבטן
אחרי כמה דקות, החיילים לקחו אותי לג'יפ והושיבו אותי על הרצפה שלו. לא יכולתי לראות ממש בגלל כיסוי העיניים אבל שמעתי והרגשתי את החיילים מתיישבים בתוך הג'יפ. שניים מהם דיברו ערבית שוטפת. הג'יפ נסע משם במהירות גבוהה.
אחד החיילים תפס אותי בשיער וחבט את הפנים שלי בדלת האחורית שלוש פעמים ברצף. הרגשתי שאני מדמם מהפה והאף. החייל שאל אותי, "אתה אוהב את חמאס?". עניתי לו שלא, אז הוא תפס אותי בזרוע, סובב אותה סביב הצוואר שלי וחנק אותי. תוך כדי כך חייל אחר נתן לי כמה אגרופים בבטן.
שני חיילים התחילו לתת לי סטירות ולשאול אותי שוב: "אתה אוהב את חמאס?". עניתי להם שוב שלא, ואז אחד מהם נתן לי מכה חזקה באשכים. צרחתי מרוב כאב ואז הוא היכה אותי מכה יותר חזקה באותו מקום. התחננתי בפניו שיפסיק להכות אותי בשם אלוהים, ואז הוא אמר לי, ״אני אגרום לך לראות את האלוהים שלך״ ונתן לי עוד מכה באשכים. התכופפתי בניסיון להגן על האיברים הרגישים שלי, אז הוא נתן לי מכה חזקה בעורף. היו לי כאבים חזקים והרגשתי שאיבדתי את ההכרה לכמה דקות.
המכות היו קשות וכאב לי מאוד. נשענתי עם כף היד על רצפת הג'יפ ואז אחד החיילים נתן לי מכה חזקה בכף היד עם קת הרובה וחייל אחר דרך עליה עם הנעליים הצבאיות. צרחתי מכאב.
הם הכו אותי במשך הרבה זמן וכל הזמן הזה הג'יפ נסע במהירות. התחילו לי עוויתות בגוף וכבר לא הייתי מסוגל לדבר או לצרוח. הרגשתי כאילו הלשון שלי קשורה.
הם הכו אותי במשך הרבה זמן וכל הזמן הזה הג'יפ נסע במהירות. התחילו לי עוויתות בגוף וכבר לא הייתי מסוגל לדבר או לצרוח. הרגשתי כאילו הלשון שלי קשורה
אחד החיילים נתן לי שתי זריקות בכתף ימין ואמר לי, "עכשיו תמות״. פחדתי מאוד שבאמת אמות. אחר-כך אחד החיילים נתן לי כמה אגרופים באוזן ימין והיו לי צלצולים באוזן. חשבתי שהשמיעה שלי נפגעה. עד עכשיו יש לי צלצולים.
הג'יפ עצר והחיילים פתחו את הדלת האחורית שלו ואחד מהם אמר לי כאן אין פלסטין כאן יש רק ישראל ואז בעט בי בגב ודחף אותי החוצה. נפלתי על הקרקע ואז ראיתי מתחת לכיסוי העיניים חייל יוצא מהג'יפ. הוא ניגש אליי, חתך את האזיקונים בסכין ופצע אותי בכוונה.
שמעתי את הג'יפ נוסע ורק אז הורדתי את כיסוי העיניים. בהתחלה לא הבנתי איפה אני, עד שראיתי שלט "בני נעים". הייתי מותש והיו לי סחרחורת וצלצולים באוזניים. לא הייתי מסוגל לחשוב או לקום. מישהו ניגש אליי ושאל אותי מה שמי. התקשיתי לדבר ולקח לי קצת זמן להירגע ואז ביקשתי מהאיש שיתקשר לאבא שלי ונתתי לו את המספר. הוא התקשר לאבא שלי וסיפר לו איפה אני ואבא שלי ביקש שייקח אותי במכונית שלו לכניסה למחנה אל-פוואר והוא הסכים. שני צעירים עזרו לי ללכת עד האוטו שלו ונשענתי עליהם. הם הכניסו אותי לאוטו. הייתי בהכרה מעורפלת.
החיילים לא החזירו לי את מכשיר האייפון 13 שלי, שעלה 4,500 שקל. שלושה ימים אחרי התקיפה, אבא קיבל שיחת טלפון מצעיר ממשפחת אל-ג'עברי שאמר לו שהוא קנה את הטלפון שלי מחייל ב-1,000 שקל
אבא חיכה לי בכניסה למחנה אל-פוואר עם אמבולנס שפינה אותי לבית החולים הממשלתי בדורא, ושם עשו לי בדיקות. היו לי חבורות וחבלות בכל הגוף ונזקים באוזן ימין והראייה שלי הייתה מטושטשת. אמרתי לרופאים שהחיילים נתנו לי זריקה והם אמרו לי שאולי הם הזריקו לי אדרנלין בגלל שעמדתי להתעלף.
שלושה ימים אחרי התקיפה הלכתי לרופא עיניים שאמר שהמכה החזקה שחטפתי בעורף גרמה לטשטוש הראייה.
אני עדיין בטיפול והראייה שלי עוד לא הסתדרה, ויש לי עדיין גם צלצולים באוזן. מאז התקיפה אני סובל גם מפחד ומתח ומתקשה לישון. יש לי סיוטים כל הלילה. אני במצב נפשי קשה והתחלתי גם לגמגם. החיילים לא החזירו לי את מכשיר האייפון 13 שלי, שעלה 4,500 שקל.
שלושה ימים אחרי התקיפה, אבא קיבל שיחת טלפון מצעיר ממשפחת אל-ג'עברי שאמר לו שהוא קנה את הטלפון שלי מחייל ב-1,000 שקל, והוא לא יכול לפתוח אותו כי הוא צריך את הקוד הסודי. הוא הציע שאחזיר לו את הכסף ששילם לחייל והוא יחזיר לי את הטלפון.
שאלתי את חבר שלי יוסף מה קרה לו ולחבר שלו אחרי שהחיילים לקחו אותי והוא אמר לי שהם עזבו אותם מייד אחרי שעצרו אותי, אבל לא החזירו להם את 700 השקלים שהם לקחו. הוא אמר שהם ניסו לנסוע אחרי הג'יפ שלקח אותי אבל הג׳יפ נסע במהירות מטורפת והם לא הצליחו לעקוב אחריו.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם מנאל אל-ג׳עברי ב-15.7.24