חקירת פלסטינים בתקופת האינתיפאדה: דו"ח מעקב
מארס 1992, תקציר
דו"ח מעקב זה בוחן את ההתפתחויות שחלו במהלך השנה האחרונה, מאז פורסם במארס 1991 הדו"ח "חקירת פלסטינים בתקופת האיתיפאדה: התעללות, "לחץ פיזי מתון," או עינויים?".
בדו"ח מ-1991 תוארו 11 שיטות חקירה שכיחות: עלבונות והשפלות, איומים, מניעת שינה ומזון, כליאה בתאים קטנים (ארון, פריג'דר) קשירה, קשירת הגוף בצורת בננה. שימוש באלימות באמצעות משתפי פעולה, פעילות גופנית מאולצת, שימוש במקלחות קרות, כיסוי הראש בשק ושימוש במכות. בדו"ח נקבע גם כי לא נמצא קשר הכרחי בין העבירה המיוחסת לעציר ודרך החקירה שלו. חלק מהעצירים שוחררו מבלי שהועמדו לדין.
דו"ח המעקב מצביע על שינוי מועט בדרכי החקירות של פלסטינים: בהסתמך על ראיונות מחודשים עם 24 ממרואייני הדו"ח הקודם, 25 עצירים משוחררים אחרים ומידע מארגוני זכויות אדם אחרים דו"ח המעקב קובע:
- עדיין נעשה שמוש בכל השיטות המתוארות כאן. באגפי החקירות של הצבא חלו שינויים מסויימים בעקבות המלצת דו"ח ורדי ואילו חוקרי השב"כ נעזרים עדיין באותה רמת האלימות כמו בעבר. במקרים בהם אין אלימות פיסית ישירה בצורה של מכות, נקשרים העצירים לשעות רבות יותר, נמנעת מהם השינה למשך ימים רבים, ונעשה שימוש מוגבר באלימות על-ידי משתפי פעולה.
- לאחר פרסום דו"ח בצלם (1991) מונו וועדות שונות לחקור את נושא ההתעללות בעצירים פלסטינים בעת חקירות. הרמטכ"ל מינה את האלוף (מיל.) ורדי לבדוק את נושא החקירות בבתי הכלא הצבאיים. משרד המשפטים והשב"כ הקימו ועדה משותפת לחקור את שיטות החקירה של השב"כ. בשב"כ מונה מבקר פנימי וועדת ביקורת המדינה של הכנסת הקימה תת ועדה לנושא חקירות השב"כ.
האלוף ורדי המליץ לרכז את נושא החקירות בפיקוח המשטרה הצבאית, להעלות את הדרג האחראי על חקירות בבתי הכלא הצבאיים ולהמשיך בחקירת 8 תלונות שהוגשו לו. למרות השיפורים המעטים שחלו באגפי החקירות באחריות הצבא, עדיין נקוטות שיטות חקירה פסולות.
וועדת החקירה המשותפת לשב"כ ולמשרד המשפטים פעלה תחת מעטה סודיות. לא ברור מי ישב בועדה, מה היה המנדט שלה, מה היא בחנה ומה היו המלצותיה.לא ברור מדוע משרד המשפטים, שאמור להיות זרוע אזרחית לחלוטין של המערכת השלטונית צריך לשמור בסוד חקירה בנושאים פליליים. עתה נראים הדברים כאילו נהגה הממשלה על פי נורמות דמוקרטיות ומשפטיות בעוד שלמעשה, לא רק שנתנו לשב"כ (שוב) לחקור את עצמו, אלא הפכו גם את משרד המשפטים לשותף במערכת שומרת-סוד זאת, שהיא הסביבה האופטימלית להפעלת עינויים.
- מותו של מוסטפא עכאווי, והמלצת המשטרה לסגור את החקירה משום שהחוקרים לא נהגו בניגוד להוראות, ממחיש את הסכנה הטמונה בהיתר שנתן דו"ח לנדוי לחוקרי השב"כ ובכך שאין כל גוף ציבורי המפקח על פעילותם. דו"ח המעקב חוזר ומתאר את שגרת ההתעללות בחקירות המתוארת כ "לנדוי פלוס" או "לנדוי מינוס," באמצעות עשרה מקרים פרטיים.
השימוש בשיטות אלה כל-כך נפוץ עד שאפשר לכנותן "נוהל רגיל" לגבי רוב העצורים העוברים חקירה רצינית על-ידי השב"כ. אנחנו מעריכים שלפחות 5,000 איש נחקרו בשילוב של השיטות האלה ובמהלך השנה האחרונה. בשל שכיחות השימוש בשיטות אלה העצירים כבר כמעט ואינם מתלוננים. ראיינו עצירים משוחררים שאמרו לנו כי "שום דבר מיוחד" לא קרה להם ותארו את השיטות "הרגילות" האלה. האלימות וההתעללות הפכו להיות חלק צפוי בחקירות השב"כ, המשטרה והצבא.
מסקנות דו"ח המעקב:
באוגוסט 1991 אשררה ישראל את האמנה הבינלאומית נגד עינויים. בצלם מתריע כי רק שינויים מהותיים באמצעות חקיקה, פיקוח ובקרה יבטיחו כי "ייפסק השימוש בשיטות חקירה פסולות." אנחנו ממליצים:
- להגביל את התקופה שבה מוחזק עציר לפני שהוא מובא בפני שופט מ- 18 יום ל-48 שעות (כפי שמקובל בישראל), לצמצם את השימוש בצו המונע עצירים לפגוש את עורכי דינם.
- עקב המידע לפיו היו רופאים שותפים להתעללויות במקרים רבים, יש לחוקק חוק שיחייב רופאים לפעול על-פי האתיקה הרפואית. חוק זה יקבע, כי אי-דיווח למשטרה על כך שפציעות שאבחן רופא וטיפל בהן, מעוררות חשד כי נגרמו על-ידי עובד ציבור, יהיה עבירה פלילית. המשך שתיקתם של הרופאים בישראל מלמד כי כשהדברים אמורים ב"ביטחון המדינה," יש לחזק על-ידי חקיקה את המחוייבות הנדרשת ממילא על-ידי האתיקה המקצועית שלהם.
- לפרסם את מסקנות הוועדה המשותפת של משרד המשפטים והשב"כ, שהוקמה במאי 1991 כדי לחקור את ממצאינו. וועדה שתוכן דיוניה ומסקנותיה חסויים, ומכתבים, שאין בהם תשובות רציניות על שאלות שהוצגו ביחס להתעללות במקרים ספציפיים, אינם מהווים תחליף לחקירה רצינית.
- להקים גוף חיצוני, בלתי תלוי, שיבדוק תלונות על התעללות בעת מעצר וחקירה. שבמקרים שבהם מצא הגוף הזה כי אכן הופעלה אלימות, (א) יוגשו כתבי אישום נגד האחראים והמבצעים, ו-(ב) אפשר יהיה להגיש תביעות פיצויים אזרחיות נגדם. רק גוף כזה, בלתי תלוי לחלוטין יוכל לבדוק, בין השאר, את נסיבות מותו של מוסטפא עכאווי ולבחון מהו ה"נוהל הרגיל " שיכול היה למנוע טיפול רפואי הולם בעציר.
- לבסוף, שיטות החקירה המתוארות בדו"ח אסורות על פי החוק הישראלי והבינלאומי והן עונות לכל הקריטריונים של התעללות ועינויים. אנחנו ממליצים כי ממשלת ישראל תורה לשב"כ שלא לפעול על פי המלצות דו"ח לנדוי - משום שקיום המלצות אלה (ובפרט היותן חסויות) מקשה על אפשרות שרוש נגע העינויים וההתעללות בחקירות.