פרסומים

הדו"ח "גיהינום עלי אדמות" הוא המשכו של דו"ח "ברוכים הבאים לגיהינום" שפרסם בצלם בחודש אוגוסט 2024, והוא מתבסס על הניתוח והמחקר המעמיק שנערך אז ועל נתונים מעודכנים ועדויות חדשות שנגבו מ-21 אסירים פלסטינים ששוחררו ממתקני הכליאה הישראליים בחודשים האחרונים, וכן על עבודתם של ארגוני זכויות אדם ישראליים ובינלאומיים. מהמידע המעודכן עולה כי מתקני הכליאה ממשיכים לתפקד כרשת של מחנות עינויים לפלסטינים וכי עדיין מתקיימים בהם, ואף ביתר שאת, התעללות שיטתית הכוללת אלימות גופנית והתעמרות נפשית, תנאים בלתי אנושיים והרעבה ומניעת טיפול רפואי, שהובילו למקרי מוות רבים. חלק מהעדים מספרים גם על התעללות ואלימות מינית שחוו בעצמם או שהיו עדים לה. הפיכת מתקני הכליאה לרשת של מחנות עינויים היא חלק מהמתקפה המתוכננת והרחבה שמוביל המשטר הישראלי נגד החברה הפלסטינית, ושמטרתה לפרק ולהרוס את הפלסטינים כקבוצה. הג'נוסייד ברצועת עזה והטיהור האתני בגדה המערבית הם הביטויים הקיצוניים ביותר של מדיניות זו.

הדו"ח "ברוכים הבאים לגיהינום" עוסק ביחס לאסירים הפלסטינים ובכליאתם בתנאים בלתי אנושיים במתקני הכליאה הישראליים מאז 7 באוקטובר 2023. במסגרת המחקר שערך בצלם נגבו עדויותיהם של 55 פלסטינים ופלסטיניות שהוחזקו בבתי כלא ובמתקני מעצר ישראליים בתקופה זו, ושוחררו. רובם המוחץ של העדים לא הועמדו לדין. עדויות האסירים מציגות את תוצאותיו של תהליך מזורז שבמסגרתו הפכו למעלה מתריסר מתקני כליאה ישראליים, אזרחיים וצבאיים, לרשת מחנות הפועלים במסגרת מדיניות מערכתית ושיטתית שמטרתם העיקרית היא התעללות בבני האדם המוחזקים בהם. מרחב מסוג זה, שכל הבא בשעריו נידון לכאב וסבל מכוונים, חמורים ובלתי פוסקים, פועל דה-פקטו כמחנה עינויים.

הדו"ח מתאר את מציאות החיים בשכונה המזרח ירושלמית אל-עיסאוויה, 53 שנים לאחר שסופחה לישראל. בשנה האחרונה השכונה היא מוקד של חיכוך קבוע ויומיומי בשל מבצע משטרתי שעיקרו התעמרות בתושבי השכונה. ואולם מבצע זה הוא רק חלק מהתמונה. בדו"ח מנתח בצלם את המדיניות שמיישמת ישראל בשכונה מאז סיפחה אותה לשטחה, מדיניות המושתתת על גזל קרקעות, הזנחה מכוונת, היעדר תכנון – ואלימות משטרתית, אשר מיושמת באופן קיצוני בשכונה זו.

בפרסום זה תמצאו ארבעה ניתוחים של פסקי דין שפרסם בצלם במהלך 2019 באתר האינטרנט של הארגון, העוסקים בפסקי דין של בג"ץ בנושאים שונים – מהריסת בתים, דרך זכויות נחקרים, אסירים ובני משפחותיהם, וכלה בשימוש בגופות כקלפי מיקוח. כל אחד מהם מעיד על הקלות שבה מקבל בית המשפט את עמדת המדינה, על הלוליינות המשפטית שלה נדרשים השופטים במטרה להעניק חותמת משפטית לפגיעה קשה בזכויות האדם, ועל כך שבשורה התחתונה, כמבואר לעיל, בית המשפט העליון אינו בא לשרת את הצדק אלא דווקא את הכיבוש.

מדי שנה עוצרת ישראל מאות קטינים פלסטינים ומפרה את זכויותיהם באופן שיטתי ומערכתי לאורך כל התהליך: החל ממעצרם, דרך חקירתם וכלה בבית המשפט הצבאי לנוער. את התהליך הזה עוברים הקטינים כשהם לגמרי לבדם, מנותקים ממשפחתם, וללא ייעוץ משפטי. המדינה מתפארת בשינויים שערכה במערכת המשפט הצבאי לנוער בשנים האחרונות וטוענת ששיפרה משמעותית את ההגנה הניתנת לקטינים בהליכים הננקטים נגדם. אולם שינויים אלה לא שיפרו את ההגנה על זכויות הקטינים והם צורניים בלבד, ונועדו להעניק לגיטימציה למערכת המשפט הצבאית בפרט ולמשטר הכיבוש בכלל.

דו"ח משותף עם המוקד להגנת הפרט

הדו"ח חושף כיצד הרשויות הישראליות מפרות באופן שיטתי ונרחב את זכויות האדם של מאות נערים הנעצרים מדי שנה בירושלים המזרחית. ב-60 תצהירים שמסרו, תיארו נערים כיצד הוצאו ממיטותיהם באמצע הלילה, נאזקו ונחקרו תוך הפרה של זכויותיהם ולאחר מכן נעצרו בתנאים קשים, לעתים לתקופות ממושכות. התנהלות זו היא חלק ממדיניותה של ישראל בעיר, הרואה בתושביה הפלסטינים אוכלוסייה בלתי רצויה.

דו"ח משותף עם המוקד להגנת הפרט

מניעת שינה, כבילות ממושכות, אלימות מילולית ולעיתים פיזית; חשיפה לקור וחום; מזון מועט וגרוע; צינוק מצחין, בידוד, היגיינה ירודה. כך נראית חקירה שגרתית במתקן השב"כ בבית הסוהר שקמה, כפי שעולה מדו"ח חדש של המוקד להגנת הפרט ובצלם. הדו"ח מבוסס על תצהירים ועדויות של 116 עצירים ביטחוניים פלסטינים שנחקרו במקום בין אוגוסט 2013 למארס 2014. לפחות 14 מהם נחקרו בעינויים בידי הרשות הפלסטינית זמן קצר קודם לכן. משטר חקירות זה של השב"כ מופעל באישור רשויות המדינה, לרבות בג"ץ

מהדו"ח עולה כי עבור נאשמים פלסטינים מעצר עד תום ההליכים הוא הכלל, ולא החריג, וזהו הגורם העיקרי לכך שרוב ההליכים מסתיימים בעסקאות טיעון, ולשיעור ההרשעות העצום. בתי המשפט הצבאיים מתנהלים לכאורה כבתי משפט לכל דבר: ישנם תובע וסנגור; ישנם סדרי דין, חוקים ונהלים; ישנם שופטים הכותבים החלטות ופסקי דין בשפה משפטית מנומקת. ואולם, מאחורי החזות המהוגנת מתנהל אחד ממנגנוני הכיבוש הפוגעניים ביותר. כללי המשפט הישראלי, שהוחלו לכאורה על בתי המשפט הצבאיים, רוקנו למעשה מתוכן והם משמשים בעיקר להלבנת תדמיתה של מערכת המשפט הצבאית.

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

זכויותיהם של קטינים פלסטינים החשודים ביידוי אבנים בגדה המערבית נפגעות קשות לכל אורך ההליך הפלילי. הדו"ח מביא לראשונה נתונים רשמיים מלאים אודות קטינים פלסטינים שהועמדו לדין על יידוי אבנים בשש השנים האחרונות, ומתבסס על מעקב אחרי התנהלות עשרות תיקים ועל ראיונות עם חמישים קטינים פלסטינים שנעצרו בחשד ליידוי אבנים ועם עורכי דין.

בשנה האחרונה עוכבו לחקירה או נעצרו לפחות 81 קטינים פלסטינים בשכונת סילוואן במזרח ירושלים בחשד ליידוי אבנים. רבים מן הילדים נעצרו באישון לילה וחלקם נחקרו ללא נוכחות הוריהם. כמו כן דיווחו קטינים רבים על אלימות במהלך המעצר. שיטות מעצר וחקירה אלה עומדות בניגוד לחוק הנוער ולחוקים אחרים שהחילה ישראל במזרח ירושלים.

הדו"ח חושף את שגרת ההתעללות במתקן המעצר אפוף החשאיות של השב"כ בפתח תקווה. המחקר מבוסס על עדויותיהם של 121 פלסטינים ועולה ממנו כי נגד הכלואים הופעלו אמצעים האסורים באופן מוחלט על-פי המשפט הישראלי והבינלאומי ואשר מהווים יחס אכזרי, בלתי-אנושי ומשפיל ובחלק מהמקרים גם עינויים. הדו"ח קורא לישראל לעקור את השימוש באמצעים אסורים אלה מהשורש.

ישראל מחזיקה 335 פלסטינים במעצר מנהלי, רובם למעלה מחצי שנה ו-29 מהם בין שנתיים לחמש שנים ברציפות. בנוסף, תשעה תושבי רצועת עזה מוחזקים בכלא מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. בדו"ח נקבע כי על ישראל לשחרר את העצירים המנהליים או להעמידם לדין על-פי כל כללי המשפט ההוגן.

הדו"ח השנתי הסוקר שורה ארוכה של הפרות של זכויות האדם שביצעה ישראל בשטחים בשנת 2008, קודם ל"מבצע עופרת יצוקה". אלה כללו בין היתר הריסה נרחבת של בתים, המשך הבנייה של מכשול ההפרדה בתוך שטח הגדה המערבית, הרחבת התנחלויות והימנעות מאכיפת חוק על מתנחלים אלימים. הדו"ח מתייחס גם לתופעה הנרחבת של היעדר מתן דין וחשבון של אנשי כוחות הביטחון על הפרות של זכויות האדם.

מהדו"ח עולה כי בשנת 2007 ירד מספר הישראלים והפלסטינים שנהרגו כתוצאה מהעימות בשטחים. לעומת זאת, חלה הרעה במדדים רבים אחרים של זכויות האדם בשטחים. העיקרי שבהם הוא המצב ההומניטארי ברצועת עזה, שהידרדר לשפל חסר תקדים עקב המצור הישראלי.