הריסת בתים כענישה

גל פיצוצי הבתים: כוחות הביטחון הרסו 14 דירות כענישה קולקטיבית; למעלה ממחצית מהדירות שנהרסו – דירות השכנים

ב-15.11.15, בסביבות השעה 00:30, נכנסו מספר גדול של אנשי כוחות הביטחון למחנה הפליטים קלנדיה, במטרה לפוצץ את ביתו של מוחמד אבו שאהין המוחזק במעצר ומואשם בהריגתו של דני גונן ב-19.6.15. עד למעצרו התגורר אבו שאהין עם אשתו ושתי בנותיהם הקטינות בדירה הנמצאת בקומה העליונה בבניין בן שלוש קומות שאותה שכר מקרובי משפחה. ב-12.11.15 דחה בג"ץ עתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט נגד הריסת הדירה, בעקבות זאת פינו אשתו ובנותיו את הדירה ועברו להתגורר בדירה בקומה השנייה באותו בניין, שעמדה קודם לכן ריקה.

ביתם של אמו ואחיו של מועאז חאמד בסילוואד, לפני ואחרי ההריסה. צילום: איאד חדאד, 10.11.15 ו-15.11.15, בהתאמה
ביתם של אמו ואחיו של מועאז חאמד בסילוואד, לפני ואחרי ההריסה. צילום: איאד חדאד, 10.11.15 ו-15.11.15, בהתאמה

כוחות הביטחון הורו באמצעות כריזה לתושבי הבתים הסמוכים לפנות את בתיהם ולהתרחק כמאה מטרים מהמקום. במהלך פיצוץ ביתו של מוחמד אבו שאהין נפגעה גם הדירה בקומה השנייה של הבניין, וכן דירה בבניין סמוך, בה גרה משפחה בת ארבע נפשות, בהן שני קטינים. לשתי הדירות נגרמו נזקים קשים והן אינן ראויות עוד למגורים. חמש דירות נוספות בבניינים סמוכים ניזוקו במידה פחותה. מהמידע הראשוני שבידי בצלם עולה שבמהלך נוכחות כוחות הביטחון במחנה הפליטים לצורך ביצוע ההריסה, התפתחו בינם לבין תושבי מחנה הפליטים חילופי אש, שבהם נהרגו אחמד אבו אל-עיש בן 30, וליית' אסעד בן 20 מירי כוחות הביטחון. שלושה פלסטינים נוספים פונו לבתי החולים בשל פציעות מאש חיה ומכדורי מתכת מצופים גומי. בצלם מתחקר את האירוע.

קודם לכן, ביום שבת ה-14.11.15 לפנות בוקר, הגיעו כוחות הביטחון לעיר שכם ולכפר סילוואד שבמחוז רמאללה ופוצצו חמש דירות, כצעד של ענישה קולקטיבית על פיגועים שביצעו בני משפחותיהם של תושבי הבתים. מעוצמת הפיצוצים ניזוקו קשות שש דירות נוספות, שהפכו לבלתי ראויות למגורים, ו-16 מבנים סמוכים ניזוקו במידה פחותה. בשכם פוצצו כוחות הביטחון ארבע דירות של בני משפחותיהם של שלושת החשודים בהריגת בני הזוג איתם ונעמה הנקין בפיגוע ב-1.10.15 והותירו ארבעה עשר בני אדם שחיו בהן ללא קורת גג. מעוצמת הפיצוץ נהרסו שש דירות נוספות שלא יועדו להריסה ובכך הותירו כוחות הביטחון שישה עשר בני אדם נוספים ללא קורת גג.

בית משפחת עאמר, שגרו בשכנות למשפחת שאהין, שנפגע בהריסה ואינו ראוי עוד למגורים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 16.11.15
בית משפחת עאמר, שגרו בשכנות למשפחת שאהין, שנפגע בהריסה ואינו ראוי עוד למגורים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 16.11.15

  • בבית משפחתו של סמיר אל-כוסא פוצצו כוחות הביטחון את הדירה שבה גרו אשתו ושלושת ילדיו, בקומה הראשונה בבניין. מעוצמת הפיצוץ ניזוקו קשות שתי דירות נוספות בקומות שמעליה, והפכו בלתי ראויות למגורים. בנוסף לאשתו ושלושת ילדיו הקטינים של סמיר אל-כוסא נותרו ללא קורת גג גם אחיו, גיסתו ובנם הקטין.
  • בבית משפחתו של יחיא אל-חאג' חמד פוצצו כוחות הביטחון את דירת הוריו בקומה השנייה, שבה התגורר קודם למעצרו, ודירה נוספת שנבנתה עבורו בקומה שמעליה. מעוצמת הפיצוץ ניזוקו גם דירות בקומות הראשונה והרביעית הנמצאת בתהליכי בנייה ואינה מאוכלסת, והן אינן ראויות עוד למגורים. בכך, נותרו ללא קורת גג הוריו של יחיא אל-חאג' חמד, ותשעה בני משפחה נוספים, בהם חמישה קטינים.
  • בבית משפחתו של כרם ריזק (אל-מסרי), פוצצו כוחות הביטחון את הדירה בה גר קודם למעצרו ביחד עם ארבעה בני משפחה נוספים, בקומה השנייה בבניין בן שלוש קומות. מעוצמת הפיצוץ ניזוקו קשות דירות בקומה הראשונה והשלישית שהפכו בלתי ראויות למגורים. בכך הותירו כוחות הביטחון 12 בני אדם ללא קורת גג, מתוכם ארבעה קטינים.
  •  בכפר סילוואד פוצצו כוחות הביטחון את ביתם של אמו ואחיו של מועאז חאמד, שנעצר בחשד להריגתו של מלאכי רוזנפלד ב-29.6.15. השניים עזבו את הבית לאחר שהוצא לו צו הריסה בחודש אוקטובר. מעוצמת הפיצוץ ניזוקו שמונה מבנים סמוכים.

בצלם תיעד גם בעבר הרס של בתים סמוכים לאלה שהרשויות ייעדו להריסה באמצעות פיצוץ. במחקר מקיף משנת 2004 על הנושא נמצא כי כמחצית מהבתים שנהרסו בין השנים 2004-2001, 295 במספר, היו בתים שמעולם לא נטען שגרו בהם מבצעי פיגועים. כתוצאה מכך איבדו את ביתם 1,286 נוספים על אלה שאת בתיהם ייעדה ישראל להריסה. גם בהריסות שביצעו הרשויות בחודש אוקטובר נהרסו כתוצאה מהפיצוצים שתי דירות סמוכות לאלו שהרשויות ייעדו להריסה.

מאז כיבוש השטחים הרס הצבא מאות בתים כאמצעי לענישת בני משפחה של פלסטינים שפגעו בישראלים או שנחשדו בכך. כתוצאה ממדיניות זו נותרו אלפי אנשים – בהם ילדים קטנים – חסרי בית, על אף שהם עצמם לא נאשמו בכל עבירה ולא נטען כלפיהם דבר. ב-2005 הפסיק הצבא לנקוט מדיניות זו, לאחר שוועדה של מערכת הביטחון הגיעה למסקנה שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. הריסת הבתים חודשה ביולי 2014, לאחר החטיפה וההרג של שלושת תלמידי הישיבה באזור בית לחם באותה שנה, בטענה כי הצעד מוצדק עקב שינוי קיצוני בנסיבות. מאז ועד לאירועים שהתרחשו בימים האחרונים הרסה ישראל ארבעה בתים כאמצעי ענישה ואטמה שני בתים.

מדיניות הריסת בתי משפחות מפגעים מהווה ענישה קולקטיבית האסורה על פי המשפט הבינלאומי. למרות קיצוניותו של צעד זה ועמדתם הברורה של משפטנים בארץ ובעולם שהוא אינו חוקי, בית המשפט העליון מאשר אותו פעם אחר פעם. הריסת בית או אטימתו הם צעדים דרקונים ונקמניים, הננקטים נגד משפחות שלמות שלא עשו דבר ושאינן חשודות בדבר.

פריטים מומלצים

תכולת בית לאחר ההריסות באל-מונתר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 11.11.19

מדיניות התכנון בגדה

סיכום 2019: עלייה במספר הבתים שישראל הרסה בהשוואה לשנים קודמות

בשנת 2019 הרסה ישראל מספר שיא של בתים במזרח ירושלים ומספר שיא מתוך מעשי הרס אלה בוצע בידי בעליהם; עלייה גם במספר הבתים שהרסה ישראל השנה בשאר הגדה בעילה של בנייה ללא רישיון ובמספר הבתים שנהרסו כצעד של ענישה. מזרח ירושלים בשנת 2019 הרסה ישראל 265 מבנים במזרח ירושלים. לפי נתוני בצלם, ישראל הרסה במזרח ירושלים 169 יחידות דיור בשנת 2019, יותר מבכל שנה מאז 2004, אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה. בעקבות ההריסה איבדו את ביתם 328 פלסטינים, בהם 182 קטינים. 42 מההריסות הללו בוצעו בפועל בידי בעלי הבתים עצמם, כדי להימנע מתשלום היטל של עשרות אלפי שקלים לעירייה עבור ביצוע ההריסה. זהו מספר ההריסות העצמיות הגבוה ביותר בשנה אחת מאז החל בצלם לאסוף נתונים אלו. בנוסף, נהרסו השנה במזרח ירושלים 96 מבנים שלא שימשו למגורים, 13 מהם בידי בעליהם והשאר בידי העירייה. הבנייה ללא היתרים במזרח העיר היא תוצאה ישירה של המדיניות הישראלית, המונעת מפלסטינים כמעט כל אפשרות לבנות כחוק ובכך אינה מותירה לתושבים כל ברירה אחרת. זאת, כחלק ממטרתה של ישראל להנציח בעיר עליונות דמוגרפית יהודית, בין השאר באמצעות הפיכת חייהם של תושביה הפלסטינים לבלתי נסבלים במטרה לגרום להם לעזוב את בתיהם, לכאורה מרצונם. מתחילת שנת 2004 ועד לסוף שנת 2019 הרסה עיריית ירושלים 978 יחידות דיור במזרח העיר, והותירה 3,177 בני אדם ללא קורת גג, 1,704 מהם קטינים. בנוסף, מתחילת שנת 2012 – אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה – ועד לסוף שנת 2019 הרסה עיריית ירושלים במזרח העיר לפחות 413 מבנים שלא למגורים. הגדה המערבית בשנת 2019 הרסה ישראל 256 מבנים בגדה המערבית. לפי נתוני בצלם, ישראל הרסה בגדה המערבית 106 יחידות דיור בשנת 2019, מספר גבוה יותר מאשר בכל אחת מהשנים 2017 ו-2018. עקב ההריסות איבדו את ביתם 349 פלסטינים, בהם 160 קטינים. בנוסף, הרס המנהל האזרחי בגדה 150 מבנים שלא שימשו למגורים בשנה זו. מערכת התכנון הישראלית בגדה המערבית משמשת את המדינה כדי למנוע פיתוח פלסטיני וכדי לנשל פלסטינים מאדמותיהם. סיכוייו של פלסטיני לקבל היתר לבנייה – גם כאשר מדובר באדמתו הפרטית – הם אפסיים. בהיעדר כל אפשרות לקבל היתר ולבנות באופן חוקי, נאלצים פלסטינים לפתח את יישוביהם ולבנות את בתיהם ללא היתר. בכך נכפה עליהם לחיות תחת איום מתמיד שבתיהם ועסקיהם ייהרסו. מאחורי מדיניות זו של ישראל – שזוכה שוב ושוב לאישור בג"ץ – עומדת התפיסה שלפיה שטח הגדה המערבית נועד בראש ובראשונה לשרת צרכים ישראליים, כשצרכי הפלסטינים אינם נלקחים כלל בחשבון. מאז שנת 2006, אז החל בצלם לאסוף נתונים אלה, ועד לסוף 2019, ישראל הרסה לפחות 1,525 יחידות דיור של פלסטינים בגדה המערבית. עקב ההריסות איבדו את ביתם לפחות 6,660 בני אדם, בהם לפחות 3,342 קטינים. בקהילות שישראל אינה מכירה בהן ואשר חלק ניכר מהן נמצאות בסכנת גירוש, ישראל הורסת שוב ושוב את בתי התושבים. החל בשנת 2006 ועד סוף 2019 ישראל הרסה בקהילות כאלה יותר מפעם אחת את בתיהם של לפחות 1,069 פלסטינים, בהם 511 קטינים. בנוסף, מתחילת שנת 2016 ועד סוף 2019 המנהל האזרחי הרס בגדה 779 מבנים שלא שימשו למגורים (לרבות גדרות, בורות מים, כבישים, מחסנים, מבנים חקלאיים, בתי עסק, מבני ציבור ועוד). תכולת בית לאחר ההריסות באל-מונתר. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 11.11.19 הריסות עונשיות בשנת 2019 הרס הצבא 14 יחידות דיור כאמצעי ענישה. כתוצאה מהריסות אלה איבדו את ביתם 36 בני אדם, בהם 15 קטינים. מדובר על עליה לעומת השנתיים הקודמות: בשנת 2018 הרסה ישראל תשע יחידות דיור כענישה, ובשנת 2017 – שבע. מדיניות זו היא בלתי מוסרית ומהווה ענישה קולקטיבית, האסורה לפי כללי המשפט הבינלאומי. למרות זאת, שופטי בג"ץ דוחים שוב ושוב עתירות של פלסטינים נגד הריסת בתיהם, תוך שהם נוקטים בפרשנות בלתי סבירה להוראות המשפט הבינלאומי ומקבלים, בין השאר, את טענת המדינה כי מדובר במדיניות שמטרתה הרתעה ולא ענישה – על אף שטענה זו לא הוכחה מעולם.

6 ינואר 2020

תושבים בבית סוריכ צופים על כוחות הצבא שהגיעו לבית משפחתו של מבצע הפיגוע בהר אדר. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 26.9.17

הריסת בתים כענישה

ענישה קולקטיבית של כ-40,000 פלסטינים בעקבות הפיגוע בהתנחלות הר אדר

תושבים בבית סוריכ צופים על כוחות הצבא שהגיעו לבית משפחתו של מבצע הפיגוע בהר אדר. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 26.9.17 ביום שלישי, ה-26.9.17, ביצע נימר מחמוד ג'מל, בן 37, תושב בית סוריכ, פיגוע בהתנחלות הר אדר והרג שוטר מג"ב ושני מאבטחים של ההתנחלות: סמל-ראשון סולומון גברייה, בן 20, יוסף עות'מאן, בן 25, ואור אריש, בן 25. שוטרי מג"ב ורכז הביטחון של היישוב, אשר לפי פרסום המשטרה נפצע באורח בינוני-קשה בתקרית, ירו בג'מל והרגו אותו. מיד לאחר מכן החל הצבא בנקיטת צעדים נגד תושבי תשעה כפרים באזור בית סוריכ שבצפון מערב ירושלים, שבהם גרים כ-40 אלף תושבים. בין השאר, חיילים נכנסו לכפרים – כולל לבתי תושבים, כאשר בחלק מהמקרים הם פגעו ברכוש בבית – עצרו עשרות תושבים, והטילו הגבלות תנועה. בבית סוריכ, הצבא סגר את כל הכניסות והיציאות של הכפר. חיילים השתלטו על גגות של שבעה בתים בכפר לאחר שפינו מהם את הדיירים, ונכנסו לבתים רבים נוספים וביצעו בהם חיפושים – בחלקם תוך זריעת הרס. כמו כן חיילים ערכו בכפר סיורים שגררו יידוי אבנים על ידי התושבים. בתגובה, ירו חיילים ירי חי, ירי כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז. אירועים אלה הביאו לביטול הלימודים בבתי ספר בימים אלה. בנוסף, ניתנו חמישה צווי הריסה ו-15 צווי הפסקת עבודה – כולם בתואנה של "בניה בלתי חוקית", ובנוסף החרימו החיילים כשלושים מכוניות. חיילים נכנסו גם אל הכפר בידו, וגם בו היו עימותים שכללו יידוי אבנים ובתגובה ירי של כדורי מתכת מצופים גומי וכן רימוני הלם וגז, וגם שם בוטלו הלימודים כתוצאה מכך. חיילים תפסו גגות של שמונה מבנים בכפר לאחר שפינו מהם את הדיירים. כמו כן הוחרמו בו 25 כלי רכב. אתמול בשעות הצהרים הציבו כוחות של הצבא מחסום מאויש בסמוך לכפר. החיילים שהוצבו בו מנעו מעבר מכל תושב מתחת לגיל 40 וכן מאנשים אשר אינם תושבי המקום. מחסום דומה הוצב גם בכניסה לכפר בית ענאן. דרכים צדדיות נוספות, בהן משתמשים התושבים כאשר הכניסות הראשיות סגורות, נחסמו באמצעות ערימות עפר. ביום הפיגוע וביום שאחריו (אתמול) הגיעו כוחות לביתו של מחמוד ג'מל, חקרו את בני המשפחה ועצרו את שני אחיו. בנוסף, הם ביצעו מדידות כהכנה להריסת הבית, וביטלו את אישורי הכניסה לישראל לצורך עבודה לכל בני המשפחה. לשיבוש כה קיצוני של שגרת חייהם של עשרות אלפי תושבים שלא עשו דבר, ולא נחשדו בדבר, אין – ולא יכולה להיות – כל הצדקה. אלה הם צעדים אלימים, המבוססים כולם על ניצול כוחו וסמכותו של הצבא להתעמר באוכלוסייה האזרחית ככל העולה על רוחו, בלי שאיש יידרש לתת על כך את הדין.

28 ספטמבר 2017