תוכנית E1 והשלכותיה על זכויות האדם בגדה המערבית

2 דצמבר 2012, עודכן ב-23 אוקטובר 2013

בסוף נובמבר 2012 פורסם בכלי התקשורת כי הממשלה הורתה לקדם הליכי תכנון של אלפי דירות שיהוו הרחבה של ההתנחלות מעלה אדומים במסגרת תכנית E1, בקטע המחבר בין מעלה אדומים לירושלים. לפי פרסומים אלה, החלטה זו התקבלה בעקבות ההכרה של העצרת הכללית של האו"ם במדינה פלסטינית כחברה משקיפה באו"ם. בעקבות ההוראה אישר המנהל האזרחי את הפקדתן להתנגדויות של שתיים מתוך שלוש התוכניות למגורים במתחם . עד אוגוסט 2013 התוכניות טרם הופקדו ולא חלה התקדמות בהליכי אישורן.

E1 ייצור רצף בנוי בין ההתנחלות מעלה אדומים לבין ירושלים, יחריף את ניתוקה של מזרח ירושלים משאר חלקי הגדה המערבית ויפגע ברצף הטריטוריאלי בין צפון הגדה לדרומה.

הקמת התנחלויות בשטח כבוש מנוגדת להוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי האוסרות על העברת אוכלוסייה של המדינה הכובשת אל השטח הכבוש ועל עריכת שינויים של קבע בתוך השטח הכבוש – אלא אם אלה נועדו לצרכי ביטחון או לטובת האוכלוסייה המקומית. הקמת ההתנחלויות גוררת פגיעה בשורה של זכויות האדם של הפלסטינים. בנוסף, המנהל האזרחי מתכנן לגרש את הקהילות הבדואיות הגרות באזורים אלה כיום. אם יתבצע הגירוש, תהיה זו הפרה של האיסור שמטיל המשפט ההומניטארי הבינלאומי על העברה בכפייה של "אזרחים מוגנים" – כמו קהילות אלה. העברה בכפייה מותרת רק במקרים חריגים, וגם אז רק באופן זמני, אך חריגים אלה אינם מתקיימים במקרה זה.

מטה משטרת מחוז ש"י באזור E1. צילום: אייל הראובני, בצלם, 14.11.12.

מהי תכנית E1?

תכנית המתאר למתחם E1 (תכנית מס' 420/4) אושרה ב-1999. היא מקיפה כ-12,000 דונם, רובם קרקעות שישראל הכריזה עליהן כאדמות מדינה – הליך שנגוע באי חוקיות. קרקעות אלה צורפו בשנות התשעים לשטח השיפוט של ההתנחלות מעלה אדומים, שמקיף מאז כ-48,000 דונם. התכנית כוללת בעיקר שטחים מצפון לכביש ירושלים-יריחו (כביש 1). הגבולות הצפוניים והדרומיים של התוכנית משיקים במידה רבה לתוואי גדר ההפרדה המתוכננת באזור, האמורה להותיר את מעלה אדומים בצד "הישראלי" ולנתק אותה משטחי הגדה המערבית הסמוכים לה. מתחם E1 קטוע על ידי מובלעות שנמצאות בבעלות פלסטינית פרטית, ששטחן מגיע לכ-775 דונם במקובץ, ושעליהן לא יכלה ישראל להכריז כאדמת מדינה. קרקעות אלה אינן כלולות רשמית בתכנית אולם ברור כי המציאות המרחבית שהתוכנית מייצרת תגביל מאוד את גישתם של בעלי הקרקע הפלסטינים אל אדמותיהם.

בנוסף לתכניות מגורים, התכנית מסמנת שטחים לתיירות, למסחר ולשירותים איזוריים, לבית עלמין איזורי, לדרכים ועוד. לשתיים מהתכניות כבר אושרו תוכניות מפורטות, שמכוחן ניתן להוציא היתרי בנייה:

תכנית 420/4/2, המייעדת כ-1,350 דונם למרכז תעסוקה ועסקים מטרופוליני משותף למעלה אדומים ולעיריית ירושלים, בחלק הצפוני-מערבי של מתחם E1, הנושק לגבול המוניציפלי של ירושלים. התוכנית, שהוגשה על ידי משרד התעשייה והמסחר והוכנה על ידי משרד רכס-אשכול, אושרה ב-2002 אך טרם מומשה.
תוכנית 420/4/9 המקיפה כ-180 דונם ומיועדת למטה משטרת מחוז ש"י, ואשר אושרה ב-2005. תכנית זו מומשה ומטה המשטרה פועל בתחומה מאז שנת 2008. במסגרת עבודות הפיתוח להקמתו בוצעו עבודות שונות, ובהן פריצת דרכים, בניית קירות תומכים, כיכרות לוויסות התנועה, הצבת תאורה ועוד, בעלות משוערת כוללת של כ-200 מיליון. היקפן של עבודות הפיתוח גדול בהרבה מהנחוץ עבור הסדרת הגישה למטה המשטרה ונראה כי הן נועדו לשמש חלק מהפיתוח העתידי של מתחם המגורים המתוכנן בסמוך אליו.

לפחות שלוש תוכניות מפורטות לבנייה למגורים במתחם E1 נמצאות בהכנה, והן כוללות את הקמתם של כ-4,000 יחידות דיור ועשרה בתי מלון. עד כה, עיכבו ממשלות ישראל בנייה נוספת במקום, בין השאר בשל התנגדותם הנחרצת של הממשל בארצות הברית ושל האיחוד האירופי; לפי פרסומים בתקשורת, ראש הממשלה בנימין נתניהו התחייב בפני נשיא ארה"ב שלא לבנות בשטח E1. למרות זאת, בסוף נובמבר 2012 הורתה הממשלה לקדם את התוכניות המפורטות, כתגובה להחלטת האו"ם על קבלת פלסטין כמדינה משקיפה. בעקבות ההוראה אישר המנהל האזרחי את הפקדתן להתנגדויות של שתיים מתוך שלוש התוכניות למגורים במתחם E1. עד אוגוסט 2013 התוכניות טרם הופקדו ולא חלה התקדמות בהליכי אישורן.

במי פוגעת התכנית?

למימוש תוכניות הבנייה במתחם E1 צפויות השלכות קשות על אוכלוסיית הגדה המערבית כולה. ירושלים גובלת באזור הצר ביותר בגדה המערבית שרוחבו, ממזרח למערב, כ-28 ק"מ בלבד. בנייה במתחם E1 תצמצם עוד יותר את המסדרון הצר ממילא שמחבר בין דרום הגדה לצפונה וקטיעת המרחב תקשה על הקמת מדינה פלסטינית בעלת רצף טריטוריאלי. ישראל אמנם מתכננת לסלול כביש חלופי לפלסטינים שיקשר בין שני האזורים, אולם מדובר בפתרון תעבורתי בלבד.

שטחן של כל ההתנחלויות מוגדר כשטח צבאי סגור, אולם איסור זה נאכף בדרך כלל רק בשטח הבנוי שלהן. מימוש התכנית יביא לכך שהקרקעות הפלסטיניות הפרטיות שיישארו כמובלעות בתחומי התוכנית יוקפו בשטח בנוי של התנחלויות וקיים חשש שבעליהן לא יוכלו להגיע אליהן ולעבדן. מימוש התכנית יפגע גם בקהילות בדואיות החיות באזור, שתישלל מהן הגישה לאדמות המרעה ושבכל מקרה, המנהל האזרחי מתכנן לגרש מבתיהם. בנוסף, הכבישים באזור המשמשים כיום את הפלסטינים יהפכו לכבישים מקומיים של מתנחלים, שעל פלסטינים ייאסר לנסוע בהם. אם לא ייסללו עבורם כבישים חלופיים, איסור זה יגביל את תנועתם באזור באופן משמעותי.

הבנייה במתחם E1 תקיף את מזרח ירושלים ממזרח ותתחבר לשכונות הישראליות שהוקמו מצפון לעיר העתיקה. מזרח ירושלים היא חלק מהגדה המערבית ובעבר שימשה מרכז מטרופוליני עבור תושבי הגדה, אולם האיסור שהטילה ישראל על כניסת פלסטינים לעיר יצרה ניתוק מלאכותי בין העיר לשאר חלקי הגדה. ניתוק זה יעמיק עם מימוש התכנית ב-E1.

פריטים מומלצים

חקלאות

כרוניקה של סיפוח ידוע מראש

הדו"ח חושף כי כבר בשנות ה-70 תכננה ישראל לספח לשטחה את אזור מעלה אדומים, וכי לצורך כך הופקעו במהלך השנים עשרות אלפי דונם של אדמה פלסטינית תוך גירוש מאות בדואים שחיו באזור. מימוש תוכניות ההרחבה של ההתנחלות יביא לקטיעת הרצף הטריטוריאלי בין צפון הגדה לדרומה ויפגע במימוש זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.

1 דצמבר 2009

דרום הר חברון

ח'ירבת סוסיא – כפר בסכנת הריסה

רקע הכפר הפלסטיני ח'ירבת סוסיא שוכן בדרום הר חברון לפחות מאז שנות ה-30 של המאה ה-19. תושביו התפרנסו מרעיית צאן ומגידול עצי זית. בשנת 1983 הוקמה בסמוך לכפר ההתנחלות סוסיא, על קרקעות פלסטיניות שהוכרזו כאדמות מדינה. בשנת 1986 גרו בח'ירבת סוסיא, במערות ובמבנים, כ-25 משפחות. באותה שנה הכריז המינהל האזרחי על שטח הכפר "אתר ארכיאולוגי"; השטח הופקע "לצרכי ציבור" והצבא גירש את תושביו מבתיהם. בלית ברירה, עקרו המשפחות למערות אחרות באזור ולסוכות ואוהלים שהציבו על אדמות חקלאיות במרחק כמה מאות מטרים מדרום-מזרח לכפר המקורי ולאתר הארכיאולוגי. הצבא גירש את התושבים פעמים נוספות מבתיהם, האחרונה שבהם ביולי 2001, זמן קצר לאחר שפלסטינים הרגו את יאיר הר סיני, תושב ההתנחלות סוסיא. הגירוש בוצע ללא אזהרה ובמהלכו הרסו חיילים רכוש של התושבים, החריבו מערות וסתמו בורות מים. בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישו תושבי הכפר נגד הגירוש באמצעות עו"ד שלמה לקר, הוציא בית המשפט בספטמבר 2001 צו ביניים, שאסר על המשך ההרס עד להכרעה בעתירה. בשנים שלאחר מכן, בעוד העתירה תלויה ועומדת, נאלצו התושבים להתמודד עם מצב בלתי אפשרי: מחד, הם נאלצו להקים מבנים למגורים ולצאן לאחר שהצבא הרס את המבנים ששימשו אותם. מאידך, סירב המינהל האזרחי להכין תוכנית מתאר לכפר, שתאפשר לתושבים לבנות את בתיהם באופן חוקי ולהתחבר לתשתיות של מים וחשמל, ובקשות להיתרי בניה שהגישו התושבים נדחו. בלית ברירה, נאלצו תושבי ח'ירבת סוסיא לבנות מבנים ארעיים ואוהלי מגורים, אז הוציא המינהל צווי הריסה למבנים חדשים אלו, בטענה שצו הביניים לא חל עליהם. ביוני 2007 מחק בג"ץ את העתירה, ללא הכרעה. המנהל האזרחי המשיך להוציא צווי הריסה לעשרות מבנים בח'ירבת סוסיא. במהלך השנים הגישו התושבים עתירות נוספות בניסיון למנוע את ההריסות ולאפשר את תכנון הכפר, אולם השופטים סירבו לאסור על הריסת המבנים. בשנת 2011 הרס המנהל האזרחי בכפר 10 מבני מגורים, שישה מבנים ששמשו לצרכי פרנסה, וארבע בארות מים. הריסת אוהל מגורים וצריף בח'ירבת סוסיא, 24.11.2011. צילום: נסר נוואג'עה, בצלם. חסימת ניסיונות התכנון של הכפר כיום חיים בח'ירבת סוסיא באופן קבוע כ-250 איש, וכמאה נוספים שוהים בו באופן עונתי לצרכי פרנסה. בסוף שנת 2012 הגיש ארגון שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם למינהל האזרחי, בשם תושבי הכפר, תוכנית מתאר עבור הכפר. בינואר 2013 הודיעה המדינה לבג"ץ כי המינהל האזרחי דן בתכנית זו, וכי עד לקבלת החלטה לגביה, לא ייאכפו צווי ההריסה במקום. באוקטובר 2013 דחתה ועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה במנהל האזרחי את תכנית המתאר המוצעת. בנימוקיהם לדחיית התכנית, שהתאפיינו בגישה לא עניינית ופטרונית, טענו נציגי המנהל, בין השאר, כי פיזורם הרב של הכפרים הקטנים באזור, ביניהם ח'ירבת סוסיא, אינו מאפשר לעיר יטא לספק להם שירותי חינוך, רווחה, דת ובריאות נאותים שכן הוא מכביד על הקופה הציבורית. זאת בעת שאותו גוף תכנוני עצמו עוסק בהכשרת עשרות מאחזים קטנים הפזורים בגדה המערבית ומסרב להסדיר תשתיות לכפר הפלסטיני. עוד נטען כי תכנון הכפר ינציח את המבנה החברתי המתבסס על שיוך משפחתי, ולכן יפגע בהזדמנות של היחיד, ושל האישה הפלסטינית בפרט, לזכות ביתרונות הגלומים בחיים עירוניים, כגון כלים לקידום חברתי, הזדמנויות פרנסה והעצמה תרבותית וחינוכית: "המבנה העירוני מפגיש אנשים, מקרב אותם, מכפיל הזדמנויות, מעשיר את האופקים של כל אחד ואחד בתוך משפחתו ובתוך שבטו וגם בתוך החברה הרחבה. על כן מבחינתנו התכנית הנוכחית מהווה עוד ניסיון למנוע מאוכלוסייה דלה וקשת יום את האפשרות להתקדם, את האפשרות לבחור בין פרנסה חלקית או מקורות אחרים, מונעת מהאשה הפלסטינית לצאת ממעגל העוני, מונעת ממנה הזדמנויות לחינוך ולעבודה. כנ"ל תכנית כזו מונעת מהילד הפלסטיני לראות את כל האפשרויות העומדות בפני כל אדם אחר בזה שהיא גוזרת את גורלו לחיים בתוך כפר קטן, מנוון, שאין לו את הכלים להתפתחות. אנו ממליצים לדחות את התוכנית על הסף." המנהל המליץ לאנשי ח'ירבת סוסיא ליזום תכנון חלופי במקום קרוב יותר לעיר יטא. מאחר שהכפר נמצא במרחק קילומטרים ספורים מהעיר יטא, שנמצאת בשטח A. בפועל, המליצה הוועדה להרחיק את תושבי ח'ירבת סוסיא משטח C. תושבת הכפר ח'ירבת סוסיא, 15.6.12. צילום: אן פק, אקטיבסטילס בפברואר 2014 עתר ארגון שומרי משפט לבג"ץ, בטענה כי החלטת ועדת המשנה לתכנון ורישוי לדחות את תכנית המתאר אינה סבירה. העותרים ביקשו מבית המשפט להוציא צו ביניים שיורה לרשויות להימנע מהריסת בתי הכפר, כל עוד לא הוכרעה העתירה. בסוף מארס 2015 הגישה המדינה את תגובתה לעתירה. בתגובה ביקשה המדינה מבית המשפט לדחות את העתירה, בטענה כי אין הצדקה להתערבות בהחלטה המוצדקת של מוסדות התכנון לדחות את התכנית. נציגי המדינה ציינו בתגובתם כי תושבי הכפר מוסיפים לבנות ללא היתר. בתחילת מאי 2015 דחה השופט סולברג את בקשת העותרים לצו ביניים שימנע את הריסת בתי הכפר עד לבירור העתירה, על רקע המשך הבנייה ללא היתר בכפר מאז הגשת העתירה, שאותה כינה "עשיית דין עצמית". השופט ציין כי "נרשמה נכונותן של רשויות האזור לפעול לבחינת אפשרות לקידום מקבץ תכנון חלופי". מאז התקיימו הליכי הידברות בין תושבי סוסיא למדינה, עד שהופסקו ביוזמת המדינה. בדיון שהתקיים בבג״ץ ב-1.8.16, הודיעו באי כוח המדינה כי ההידברות הופסקה כיוון ששר הביטחון החדש טרם גיבש עמדה בנושא. בג"ץ הקציב למדינה שבועיים לגבש את עמדתה. השופטות נאור, ברק ארז וחיות סירבו להורות למדינה לא להרוס את בתיהם של תושבי סוסיא עד לגיבוש עמדה זו, ובכך הותירו את התושבים בחוסר ודאות לגבי עתידם, כשהם תלויים בשרירות ליבן של הרשויות הישראליות. מאז הגישו תושבי ח'ירבת סוסיא את עתירתם האחרונה בשנת 2014, הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס כמה מבנים שנבנו בכפר לאחר הגשת העתירה – בהם מבנים ששופצו לאחר שניזוקו בסערה ומרפאה המשרתת את תושבי הכפר. ב-1.2.18 החליטה נשיאת בית המשפט העליון כי המדינה תוכל להרוס שבעה מבנים שבכפר, המשמשים 42 נפשות – מחציתם ילדים וחלקם חולים – באופן מיידי. השתלטות מתנחלים על אדמות סוסיא בשנים 2001 ו-2002 הקימו מתנחלים מספר מאחזים על חלק מהאדמות של התושבים הפלסטינים. מאז הרס ח'ירבת סוסיא בשנת 2001, מונעים תושבים מההתנחלות סוסיא וממאחזיה את גישתם הרציפה של תושביו לכ-3,000 דונם של קרקע מסביב להתנחלות, ובה כ-23 בורות מים. מניעת הגישה נעשית באמצעות איומים ומעשי אלימות, לרבות השחתת שטחי מרעה, שדות, עצים ובורות מים, והטרדת רועים. תושבים מההתנחלויות מנצלים את חוסר יכולתם של התושבים להגיע לאדמותיהם. בקיץ 2010 הם עיבדו כ-400 דונם, המהווים כ-15% מכלל השטח אליו נמנעת גישתם של הפלסטינים. מבנה בכפר ח'ירבת סוסיא על רקע ההתנחלות סוסיא. צילום: יואב גרוס, בצלם, 17.11.10 תיקים שנפתחו בעקבות תלונות שהגישו הפלסטינים נגד הפגיעה בהם, נסגרו ברוב המקרים בלא כלום. ממעקב שעורך ארגון שומרי משפט החל משנת 2007, מתוך 126 תלונות שהגישו תושבי ח'ירבת סוסיא למשטרת חברון בגין תקיפות, איומים, פלישות וגרימת נזק לרכוש מצד מתנחלים, נסגרו כמעט כל התיקים, מבלי שאיש יועמד לדין. החקירה ממשיכה להתנהל לגבי שלוש מהתלונות; בצלם עקב מאז שנת 2004 ועד סוף 2012 אחרי 15 תלונות למשטרה ביחס למעשי אלימות של מתנחלים נגד תושבי ח'ירבת סוסיא שכללו תקיפות פיזיות, הצתות אוהלי מגורים ורכוש, איומים, כריתת עצי זית, קצירת יבול ופגיעה אחרת ברכוש . מתוך 15 התלונות, ב-12 נסגר תיק החקירה בעילה של חוסר ראיות או של עבריין לא נודע. באוגוסט 2010 עתרו 55 מתושבי הכפר לבג"ץ באמצעות ארגון שומרי משפט, בדרישה לאפשר להם, בין היתר, גישה יומיומית לאדמות. בתגובה לעתירה, הודיעה המדינה לבג"ץ באוקטובר 2010 כי הצבא והמינהל האזרחי מתכוונים למפות את הבעלות על הקרקעות באזור, ובהתאם לכך להנחות את הכוחות בשטח כיצד להתמודד עם הצורך לאפשר גישה לאדמה חקלאית. עד אמצע מאי 2013 הוציא הצבא רק ארבעה צווים שסגרו בפני המתנחלים שטח של 417 דונם – כ-13% בלבד מהאדמות שמהן נמנעת הגישה לתושבים הפלסטינים – ופינה בפועל רק פלישה אחת של מתנחלים, מחלקה שגודלה כ-3.5 דונם. מניעת הגישה לכ-87% מהשטח נמשכת. בתחילת פברואר 2014 מחק בג"ץ את עתירת התושבים בעניין מניעת הגישה והפלישות לאדמותיהם, בטענה שמדובר בעתירה כוללנית שכורכת את ענייניהן השונים של עשר משפחות. השופטים התייחסו בפסק הדין לחובתו של המפקד הצבאי לשמור על הקניין הפרטי ולמנוע פלישות, אולם נמנעו מלפסוק בנושא, והמליצו לכל משפחה לפנות בעתירה פרטנית.

19 אוגוסט 2012

היעדר דין וחשבון

מצב זכויות האדם בשטחים, 2011

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

21 מרץ 2012