אלימות מתנחלים נגד פלסטינים ורכושם, דצמבר 2011

29 דצמבר 2011

במהלך חודש דצמבר תיעד בצלם עשרה מקרים בהם פגעו מתנחלים בפלסטינים וברכושם בגדה המערבית:

ב-3.12.11 יידו מתנחלים אבנים על מונית בה נסעו כמה נשים פלסטיניות בעת שעברה בסמוך למאחז חוות גלעד. אחת האבנים פגעה בגג המונית. איש לא נפגע. בעל המונית התלונן בפני חיילים שנכחו במרחק של כמאה מטר ממיידי האבנים אך אלה סירבו להתערב ולא נקטו בשום פעולה. הנהג לא הגיש תלונה.

ב-7.12.11 בבוקר גילו תושבי ברוקין שבאזור סלפית כי במהלך הלילה נעשה ניסיון להצית את מסגד הכפר וכתובות עבריות רוססו על קיר סמוך לדלת הכניסה. בנוסף הוצתו בכפר כלי-רכב וטרקטור. בכתובת שרוססה נכתב שמו של ראש החטיבה היהודית בשב"כ והצנזור אסר על פרסומה. בעיתון הארץ פורסם כי נפתחה חקירת משטרה המצויה בטיפול היאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית וחמורה)

צילום: עטאף אבו א-רוב, בצלם

ב-12.12.11 לאחר חצות נכנסו מתנחלים לרחובות היישוב עסירה אל-קיבלייה, יידו אבנים וניפצו חלונות בשישה בתים. כמו כן, נופצו שמשותיה של מונית ונשפך עליה בנזין. בתוך המונית נמצא בקבוק ובו שארית החומר. כרבע שעה לאחר תחילת ההתקפה הגיע למקום כוח צבאי, אשר פעל דווקא נגד התושבים הפלסטינים שהתאספו מחוץ לבתיהם וירה לעברם רימוני הלם. בעל המונית הגיש תלונה במשרד הקישור והתיאום הישראלי.

צילום: סלמא א-דבעי, בצלם

באותו יום, בסביבות השעה 21:00, השליך מתנחל אבן על מכונית פלסטינית שבה נסעו כמה בני משפחה בסמוך להתנחלות קרני שומרון. האבן נפצה את השמשה הקדמית במכונית. אחת הנוסעות לקתה בחרדה ובתה הפעוטה נשרטה בפניה. בני המשפחה הגישו תלונה במשטרה, שפתחה בחקירה.

צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 13.12.11

ב-14.12.11 הוצתו כלי-רכב ורוססו כתובות בעברית בשלושה יישובים בצפון הגדה: דומא, יאסוף וחארס. בדומא, שבסמוך אליה הוקם המאחז "אש קודש", הוצתו שתי משאיות ועל מדרכה סמוכה רוססה הכתובת "מצפה יצהר – ערבות הדדית".

צילום: סלמא א-דבעי, בצלם

ביאסוף, הוצתה מכונית שחנתה ליד בית מגורים ועל גדר סמוכה רוססה הכתובת "תג מחיר". למקום הגיעו שוטרים ונציגי המשרד הישראלי לתיאום וקישור אבל בעל הרכב לא הגיש תלונה.

צילום: עטאף אבו א-רוב, בצלם

בחארס הוצתה מכונית ורוססה הכתובת "תג מחיר" על קיר סמוך. בעל הרכב הגיש תלונה בקישור במשרד הישראלי לתיאום וקישור.

צילום: עטאף אבו א-רוב, בצלם

ב-15.12.11 לפנות בוקר הוצת מסגד ביישוב בורקה שבסמוך אליו הוקם המאחז מגרון. כמו כן רוססו ביישוב הכתובות "מלחמה" ו"מצפה יצהר". הדבר אירע זמן קצר לאחר שכוחות ביטחון ישראליים הרסו שני מבנים במאחז 'מצפה יצהר'. בשעה 10:55 הגיעו כוחות צבא ומשטרה ישראליים לבדוק את זירת האירוע, אולם התושבים יידו עליהם אבנים. בתגובה ירו הכוחות גז מדמיע ואש חיה באוויר ועזבו את המקום בתוך כ-10 דקות.

צילום: איאד חדאד, בצלם

המסגד שהוצת בבורקה הוא השמיני במספר מאז שנת 2008. ככל הידוע לבצלם לא הועמד איש לדין בגין הצתת המסגדים.

ב-19.12.11, מצאו תושבי היישוב בני נעים השוכן ממזרח לחברון כתובות "תג מחיר", "יצהר" וכתובת נגד מוחמד שרוססו על אחת הגדרות המקיפות את המסגד. לבצלם לא ידוע האם נפתחה חקירת משטרה.

צילום: מנאל ג'עברי, בצלם

ב-21.12.11 גילו תושבי ח'ירבת שוויכה שבדרום הר חברון כי אלמונים שברו את ענפיהם של שלושים עצי זית בני כעשרים שנה . באיזור רוססו הכתובות "תג מחיר" "יצהר" ו"דש מאפי".

צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם

גל האלימות של התקופה האחרונה הוא חלק מתופעה מתמשכת שאחד הגורמים לה הוא מדיניות ארוכת שנים של הימנעות מאכיפת החוק על מתנחלים ואזרחים ישראלים הפוגעים בפלסטינים וברכושם בשטחים. על גורמי אכיפת החוק לחקור, לאסוף ראיות ולהעמיד לדין חשודים בביצוע בפגיעה בפלסטינים וברכושם, תוך שמירה על זכותם של החשודים להליך הוגן, ובכלל זה הצתות מסגדים ופעולות אחרות שזכו לכינוי המכובס "תג מחיר". כמה מן הנפגעים באירועים המוזכרים מעלה, נמנעו מלהגיש תלונה לרשויות הישראליות בשל חוסר אמון שהביעו במערכת המשפט ואכיפת החוק הישראלית.

רקע

מעשי אלימות מצד תושבי התנחלויות כלפי פלסטינים ורכושם הינם תופעה מוכרת ונרחבת. בחלק מהמקרים, מעשים אלה מכונים "תג מחיר", בטענה שהם נעשו בתגובה לפעולות של הרשויות הישראליות שנתפסות כפגיעה במפעל ההתנחלות. כך, חלק מהמקרים אירעו לאחר שהמנהל האזרחי חילק צווי הריסה למבנים שנבנו בניגוד לחוק, או לאחר שהרס מבנים כאלה. במקרים אחרים בוצעו מעשים כאלה לאחר שפלסטינים פגעו במתנחלים.

מתיעוד בצלם עולה כי כוחות הביטחון נכחו לעיתים באירועים בהם אזרחים ישראלים תקפו פלסטינים או את רכושם, אולם לא עשו דבר כדי להפסיק את האלימות. לפעמים הם אף נטלו בה חלק. מאז תחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 ועד נובמבר 2011 שלח בצלם 55 תלונות לפרקליטות הצבאית בנוגע למקרים בהם עלה חשד שכוחות הביטחון לא התערבו כדי למנוע את האלימות. עד היום נמסר לבצלם כי רק בחמישה מהמקרים נפתחה חקירה, כאשר בשניים מתוכם היא נסגרה ללא נקיטת צעדים כלשהם נגד החיילים המעורבים. ב-18 מקרים הוחלט שלא לפתוח בחקירה, ב-21 מקרים נמסר לבצלם שהפניה בטיפול וב-11 מקרים לא קיבל בצלם כל התייחסות לפנייתו.

פריטים מומלצים

בית ששרפו מתנחלים בקהילת חי'רבת א-ספאיי א-תחתא בדרום הר חברון

אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

בדרום הר חברון מנצלת ישראל את המלחמה בעזה כדי לגרש את התושבים הפלסטינים

מאז החלה המלחמה בעזה הגבירה ישראל משמעותית את מאמציה לגרש מבתיהם ומאדמותיהם את תושבי קהילות הרועים הפלסטיניות שבדרום הר חברון, ובכלל זה את אלה גרים ב"שטח אש 918". כחלק ממאמצים אלה, התושבים נתונים לאלימות יומיומית, חריגה בקיצוניותה, של מתנחלים – הפועלים בגיבוי המדינה ובחסות הצבא והמשטרה. פעולות אלה נעשות באופן כמעט רציף, ביום ובלילה, כשמתנחלים חמושים נכנסים לבתי התושבים ותוקפים אותם, הופכים את חפציהם ולוקחים מהם טלפונים סלולריים כדי למנוע תיעוד של פעולותיהם. מתנחלים גם משחיתים מערכות חשמל סולאריות ומכלי מים, מציתים מבנים וגונבים צאן. בכמה מקרים, כמו בח'ירבת סוסיא, איימו מתנחלים על התושבים שיהרגו אותם אם לא יתפנו משם בתוך זמן קצר. מזה שנים ארוכות שישראל שואפת להשתלט על אזור זה ולגרש ממנו את תושביו הפלסטינים, באמצעות הפיכת חייהם לבלתי נסבלים במידה כזו עד שיעזבו את בתיהם ואת אדמותיהם, לכאורה מרצונם. אסטרטגיה זו מיושמת בשני מישורים: האחד רשמי – הכולל הטלת הגבלות קיצוניות על כל בנייה ופיתוח, כולל חיבור לתשתיות; השני בלתי רשמי – הכולל מעשי אלימות שיטתיים של מתנחלים כלפי הפלסטינים, בהם גירוש רועים פלסטינים, מניעת גישה למקורות המים וצמצום שטחי המרעה שלהם. במאי 2022 פסק בית המשפט העליון כי יש לישראל סמכות להכריז על חלק ניכר מאזור דרום הר חברון כעל "שטח אש" ולגרש מתוכו כאלף תושבים פלסטינים הגרים שם מזה דורות, הרבה לפני כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל ב-1967. פסק הדין ניתן 22 שנים לאחר שהוגשה העתירה הראשונה בנושא, שנים שבמהלכן הקפיאה ישראל את חייהם של התושבים ומנעה מהם כל אפשרות לבנות בתים, מבני ציבור, או תשתיות מים, חשמל ודרכים. מאז ניתן פסק הדין, וביתר שאת מאז הוקמה הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו בראשית 2023, החריפה ישראל את מאמצי הגירוש, הן במישור הרשמי והן במישור הבלתי רשמי. הצבא הטיל הגבלות דרקוניות על חופש התנועה של התושבים, נוסף על אלה הקיימות כבר באזור, הציב מחסומים חדשים, חסם דרכים בקוביות בטון ובערימות עפר והחרים כלי רכב של תושבי האזור או של אנשים העובדים בו. במקביל, החל הצבא לקיים באזור אימונים צבאיים כולל באש חיה, סמוך מאוד לבתי התושבים והוחמרו מאוד מעשי האלימות של מתנחלים כלפי תושבי דרום הר חברון, שנועדו לערער את הבסיס הכלכלי לקיומן של קהילות אלו. מעשים אלה נעשים בגלוי וברשות. הצבא לא רק מודע להם ובוחר שלא להתערב ולעיתים קרובות חיילים מלווים את המתנחלים ומאבטחים אותם. לא פעם הם אף משתתפים במעשי האלימות בעצמם. חלק מהמתנחלים המשתתפים באירועים אלה גויסו למילואים במהלך המלחמה והם מבצעים אותם כחלק משירותם הצבאי. המשטרה, כדרכה מאז ומתמיד, לא טורחת אפילו לחקור את האירועים ואת הפגיעה בפלסטינים ואפילו לא גובה עדויות ולא מתעדת את הנזק. במקום זאת, שוטרים מאיימים על המתלוננים הפלסטינים. עד היום המשטרה לא עצרה איש מהאחראים, למרות שלפחות חלקם מוכרים היטב לתושבי האזור ולמרות שחלק מהמעשים תועד. מציאות זו אינה חדשה אלא היא המשך ישיר של המדיניות הישראלית ארוכת השנים, הפועלת לגירוש התושבים הפלסטינים כדי שתוכל להשתלט על השטח ולהשתמש בו לצורכיה שלה. כעת, בחסות המלחמה בעזה ותוך ניצול ציני של העובדה שהעניין הציבורי נמצא ברובו כרגע שם, החליטה ישראל להגביר את מאמציה ולעת עתה נראה שהיא מצליחה: מאז ה-7.10.23 גורשו כך כבר חמש קהילות באזור דרום הר חברון: ח'ירבת א-רדים, ח'ירבת זנותה, עניזאן, עתירייה ומקתל מסלם. בחלקן נמלטו התושבים לפני שהצליחו לחלץ את כל רכושם, שנבזז ונהרס על ידי המתנחלים. קהילות אלו איבדו את מקור פרנסתן – שדות המרעה והשדות בהם היו מגדלים מזון לעדרי הצאן כמו גם בארות ובורות מים ששימשו את הקהילות, ציוד חקלאי, אוהלים, פאנלים סולריים וטלפונים סלולריים. קהילה ששית, אל-וידאדי, גורשה עוד לפני ה-7.10.23. שאר הקהילות הפלסטיניות באזור – ח'ירבת סוסיא, מראייר אל-עביד, אל-מופקרה, א-רכיז, אום אל-ח'יר, סדת א-ת'עלה, ח'ירבת א-טובא, ח'ירבת א-ספאיי א-תחתא, ח'ירבת ח'לת א-דבע, ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת לסיפר, קוואוויס, וח'ירבת סארורה – נמצאות בסכנת גירוש דומה. לפלסטינים לא נותר מי שיגן עליהם. ניסיונות שלהם להתגונן רק נענים בעוד אלימות, במעצרים ואף בירי. בנסיבות אלה, נראה שזהו רק עניין של זמן עד שישראל תצליח להשתלט על השטח כולו. אפילו את הפעילים הישראלים והבינלאומיים, השוהים באזור כדי לסייע לפלסטינים ושבידיהם תיעוד נרחב של מעשי המתנחלים, מנסים הצבא והמשטרה לסלק מהאזור. נראה כי בשלב זה נטשה ישראל לחלוטין אפילו את העמדת הפנים כאילו היא מתיימרת להגן על התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון וגמרה בדעתה לבצע את פשע המלחמה של העברתם בכפייה.

13 נובמבר 2023

בית הספר של ח'ירבת זנותה שהוחרב בידי מתנחלים. צילום: עמרי ערן ורדי, 16.12.23

דרום הר חברון

גירוש קהילת ח'ירבת זנותה בדרום הר חברון

נכון לחודש אוקטובר 2023 גרו בח'ירבת זנותה 27 משפחות שמנו 250 בני אדם, בהם כ-100 קטינים. מאז פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, סבלו תושבי הקהילה מהטרדות ומאיומים של מתנחלים חמושים ולעיתים גם חיילים, שדרשו מהם לעזוב את המקום. מתנחלים חמושים שהגיעו לקהילה שוב ושוב איימו לפגוע בתושביה אם לא יעזבו. ב-12.10.23, הגיעו 10 מתנחלים חמושים לקהילה בשתי מכוניות לשלושה בתים בקהילה, הכו חלק מהדיירים בידיהם ובנשקם, איימו עליהם, ניפצו לוחות סולאריים, השחיתו דלת של מכונית ואז עזבו. ב-23.10.23 הגיעו שני מתנחלים לבית משפחת סמאמרה, דחפו את אם המשפחה, הנאא אבו אל-כבאש, רוקנו שני מכלי מים ועזבו. ב-24.10.23, הגיעו מתנחלים לקהילה, תקפו את התושבים באבנים, ניפצו לוחות סולאריים וחלונות של אחד הבתים ורוקנו מכלי מים. ב-25.10.23 עזבו חלק מתושבי הקהילה. ב-27.10.23, הגיעו לקהילה במכונית 4 מתנחלים רעולי פנים, הטרידו תושבים שישבו ליד בתיהם, דרשו מהם להפסיק עליהם לתעד את המתרחש והשליכו לעברם רימון הלם. התושבים נאלצו להיכנס לבתיהם. בעקבות מעשים אלה החליטו גם יתר תושבי הקהילה לעזוב את מקום מגוריהם. עד סוף אוקטובר עזבו כל התושבים. ב-4.12.23, הגיעו לשטח הקהילה פעיל ישראלי ועיתונאים זרים וגילו כי מתנחלים הרסו בה 10 מבני מגורים, מבנה חקלאי ואת בית הספר. רקעתושבי הכפר, שהתפרנסו מרעיית צאן, גרו מזה כמה דורות במערות טבעיות שהוספו להן כניסות אבן – ובשנות השמונים החלו לבנות בתי אבן ומבנים ארעיים. בתחומי הכפר אתר ארכיאולוגי ומסגד עתיק, שסומן ככזה עוד בתקופת המנדט הבריטי. ב-2007 הוציא המנהל האזרחי צווי הריסה למרבית בתי הכפר בטענה שהם נבנו ללא היתר. אלא שלכפר זה לא הוכנה מעולם תוכנית מתאר שמכוחה ניתן יהיה לקבל היתרי בנייה. המנהל הצדיק זאת בטענה שהכפר קטן מדי מכדי שתוכן לו תוכנית כזו – ושהמרחק מהכפר לעיירה הסמוכה, דהריה, גדול מדי. בנובמבר 2007 עתרו תושבי הכפר לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח נגד צווים שהוציא המנהל האזרחי להריסת 22 מבנים שונים בכפר – ובהם מבני מגורים, דירים לצאן ומחסה לחמורים. בעקבות זאת הוצא צו ביניים שמונע את מימוש הצווים. במאי 2012 הורחב צו הביניים לבקשת האגודה לזכויות האזרח, כך שיכלול גם צווי הריסה נוספים שהוצאו לשישה מבני מגורים, לשלושה בורות מים ולשני דירים בכפר.ב-30.7.12 התקיים דיון בעתירה. השופטים הורו לנציגי המדינה להציג פתרון חלופי לתושבי הכפר ולהודיע בתוך שלושים יום לבית המשפט האם בכוונת המדינה להגיש תוכנית שתסדיר את הבנייה בכפר.נשים בכפר ח'ירבת זנותה בדרום הר חברון. צילום: בצלם, 3.5.12בהודעת המדינה שהוגשה לבסוף בסוף 2013, הציעה המדינה שהעותרים יגישו תכנית להעתקת הכפר לשטח A, בסמוך לעיירה הפלסטינית א-ד'אהרייה. בין 2014 ל-2017, התקיימו מספר דיונים בבית המשפט בהם חזרה המדינה שוב ושוב והבהירה כין אין בכוונתה לאפשר לח'ירבת זנותה להישאר במקומה הנוכחי. בדיון שהתקיים בתחילת 2017 הודיעה המדינה כי היא מוכנה להימנע בשלב זה ממימוש צווי ההריסה שהוצאו למבנים הכלולים בעתירה, שכן היא מגבשת קריטריונים תכנוניים חדשים, שייתכן שישפיעו גם על ח'ירבת זנותה. המדינה ביקשה מבית המשפט למחוק את עתירת התושבים ולמרות התנגדות העותרים, קיבלו השופטים את בקשתה ומחקו את העתירה. השופטים קבעו כי בשלב זה צווי ההריסה הקיימים על מבנים בח'ירבת זנותה לא ימומשו עד שהמדינה תסיים את גיבוש הקריטריונים. בית המשפט אסר על תושבי הכפר לבנות כל מבנה חדש במקום, ודרש מהמדינה להודיע לעותרים 30 יום מראש אם תחליט לממש צו הריסה כלשהו בעתיד. בהיעדר שירותים חינוכיים לילדיהם, נאלצו תושבי זנותה לבנות בית ספר בכפר במימון ארגון סיוע הומניטרי, למרות איסור בית המשפט על בניה חדשה במקום. בניית בית הספר הושלמה ב-25.3.18. ב-9.4.18, הרסו אנשי המנהל האזרחי את בית הספר, בו למדו 33 תלמידים בכיתות א'-ו'. נשים בכפר ח'ירבת זנותה בדרום הר חברון. צילום: בצלם, 3.5.12

20 אוגוסט 2012

תושבים בח'ירבת אל-מרכז שבמסאפר יטא. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 30.1.13

דרום הר חברון

קהילות במסאפר יטא שישראל רוצה לגרשן

בתחילת שנות השמונים הכריז צה"ל על שטח של כ-30 אלף דונם באזור דרום הר חברון, המכונה מסאפר יטא, "שטח אש 918". בעת ההכרזה, גרו כבר בשטח מזה שנים ארוכות עשרות משפחות בכ-12 כפרים קטנים. המשפחות חיו במערות טבעיות או חצובות, חלקן באופן קבוע וחלקן באופן עונתי. משפחות אלה גרו במסאפר יטא עוד לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית, והתפרנסו מחקלאות ומרעיית צאן.בשנים שלאחר ההכרזה התושבים המשיכו לגור בבתיהם כמעט באין מפריע. הצבא אמנם הגיע עמם להסדרים שונים שלכאורה הגבילו את גישתם לאדמותיהם, אך הסכמים אלה כמעט ולא מומשו והתושבים המשיכו לגור במקום, לעבד את אדמותיהם ולרעות את צאנם במשך כל ימות השנה, כמעט ללא הפרעה.באוקטובר ובנובמבר 1999 גירש הצבא את כ-700 תושביהם של 12 הכפרים באזור זה. העילה הרשמית לגירוש הייתה הטענה הקלושה של "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש" – תוך התעלמות מהעובדה שתושבים אלה גרו בשטח במשך שנים ארוכות, לפני הכיבוש ולאחריו, בידיעתם המלאה של כל הגורמים הרשמיים.בעקבות הגירוש עתרו לבג"ץ כמאתיים משפחות מתושבי הכפרים, באמצעות האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר. במארס 2000 הוציא בג"ץ צו ביניים שהורה למדינה להתיר לתושבי הכפרים לחזור לבתיהם ולרעות בשדותיהם עד להכרעה בעתירה. בעידוד בית המשפט, התקיים הליך בוררות בראשותו של ראש המנהל האזרחי לשעבר, תא"ל (מיל.) דב צדקה. במסגרת ההליך הציעה המדינה לתושבים לעבור לאזור אחר – קטן בהרבה – דרומית לעיר יטא, אולם התושבים דחו את ההצעה ובתחילת 2005 הסתיים ההליך.במשך שנים נותרו העתירות תלויות ועומדות ורק ב-19.7.12, לאחר שביקשה דחיה שוב ושוב, הגישה המדינה את עמדתה המעודכנת לבג"ץ. בהודעה הבהירה המדינה כי היא מתכוונת להרוס שמונה מתוך 12 הכפרים שבשטח האש, בהם גרו אז למעלה מאלף בני אדם (ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת אל-מרכז, ח'ירבת אל-חלאווה, ח'. ח'לת א-דבע, ח'ירבת אל-פח'ית, ח'ירבת א-תבאן, ח'ירבת אל-מג'אז, ח'ירבת א-ספאיי א-תחתא ואל-פוקא). המדינה הודיעה שהיא מוכנה לאפשר לתושבים להמשיך לעבד את אדמותיהם שיוותרו בתחום שטח האש בסופי שבוע, בחגים יהודיים ובשני פרקי זמן של חודש כל אחד במהלך השנה. בעקבות הודעה זו מחק בית המשפט את העתירות, אך אפשר לעותרים להגיש עתירות חדשות שיתייחסו גם להודעה זו.עתירות חדשות אכן הוגשו בינואר 2013 על ידי האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר, וגם בעקבותיהן הוציא בג"ץ צו ביניים שאסר על המדינה לגרש את התושבים. הדיון האחרון בעתירות אלה התקיים בבית המשפט העליון ב-10.8.20, במהלכו חזרה המדינה על טענותיה במשך השנים, לפיהן העותרים לא היו תושבי קבע בשטח בעת שהוא הוכרז "שטח אש" ולכן אין להם זכות להמשיך ולגור בבתיהם. כן טענה המדינה שהתושבים מנצלים את צו הביניים – אנשים נוספים שאינם כלולים בצו עוברים לגור באזור והתושבים בונים ללא היתרים. שוב הציעה המדינה "להתפשר" עם התושבים והסכימה לאפשר להם לשהות בבתיהם חודשיים בשנה בתיאום מראש, או בסופי שבוע וחגים כאשר הצבא אינו מתאמן שם – אך העותרים דחו זאת.צו הביניים שנותר בתוקף במהלך כל השנים האלה אסר אמנם על המדינה לגרש את התושבים אך בשל ההליכים הממושכים נגזרו עליהם חיים בהקפאה במשך למעלה מעשרים שנה. התושבים המשיכו אמנם לחיות בבתיהם ולעבד את אדמתם, אך האיום בהריסה, פינוי ונישול המשיך לרחף על ראשיהם כל העת. במקביל, נאסרו עליהם כל פיתוח או בנייה חדשה. בהעדר ברירה, בנו התושבים ללא היתר מבנים חדשים למגורים ואת התשתיות שנדרשו להם – כולל תשתיות של מים וחשמל. המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה למבנים ותשתיות אלה, וכיום עומדים ותלויים צווים אלה נגד מבנים שבנו תושבי הקהילה.בחלק מהמקרים הרס המנהל האזרחי את המבנים והחרים את התשתיות. מאז שנת 2006 תיעד בצלם הריסה של 66 מבני מגורים בקהילות אלה, שבהם גרו 355 בני אדם, בהן 175 קטינים. בנוסף תיעד בצלם מתחילת 2012 הריסה של 32 מבנים שלא למגורים בקהילות אלה. בתחילת מאי 2022 דחה בית המשפט העליון את העתירות, לאחר שקיבל אחת לאחת את טענות המדינה. ההחלטה, המבוססת על פרשנות משפטית מופרכת ועל עובדות סלקטיביות, מבהירה שאין פשע ששופטי העליון לא ימצאו דרך להכשירו. השופטים קבעו כי יש לדחות את העתירות על הסף – שכן הן הוגשו שנים רבות לאחר ההכרזה על שטח האש ובשל "היעדר ניקיון כפיים מוחלט" של העותרים, שבנו בתים ללא היתרים במהלך השנים. השופטים קבעו כי גם לגופו של עניין יש לדחות את העתירה. לדעתם, בסמכותו של המפקד הצבאי להכריז על שטחים סגורים בשטח הכבוש, סמכות הגוברת על הוראות המשפט הבינלאומי. לבסוף, קבע בית המשפט שהעותרים לא היו "תושבי קבע" בשטח טרם הכרזתו "שטח אש" ודחה את העתירה. בכך אפשרו השופטים את גירושם המיידי של התושבים ואת הרס הקהילות.המדינה נתלית בטיעונים פורמליים של "שטח אש" או של "אכיפת חוקי תכנון ובנייה" כדי להצדיק את מדיניותה במסאפר יטא. ואולם אלה טיעוני סרק, שנועדו רק להסתיר את שאיפותיה להשתלט על הקרקע לצרכיה שלה ולהשתמש בה לצרכי האוכלוסייה היהודית בלבד.

20 אוגוסט 2012