מתנחלים מיצהר תקפו את תושבי עוריף – חיילים עמדו מנגד ומאוחר יותר ירו למוות באחד התושבים ופצעו נער בן 14

16 אפריל 2018, עודכן ב-27 מרץ 2022

חיילים מלווים מתנחלים מיצהר התוקפים פלסטינים בעוריף, 9.2.18. (תמונת ארכיון, מתוך תיעוד ווידיאו)

עומייר שחאדה. הצילום באדיבות המשפחה. — עומייר שחאדה. הצילום באדיבות המשפחה

ב-10.3.18, בסביבות השעה 17:30, ירדה קבוצה של בין עשרים לשלושים מתנחלים מההתנחלות יצהר אל אדמותיו המזרחיות של הכפר עוריף הסמוך לשכם, המשתרעות במרחק של כקילומטר מההתנחלות. חלק מהמתנחלים היו רעולי פנים, חלקם נשאו אלות עץ ומתכת ולפחות שניים מהם היו חמושים בנשק חם. שלושה חיילים חמושים ליוו את המתנחלים.

בעקבות הכניסה לאדמותיהם החלו תושבים מהכפר להגיע למקום בהדרגה והתקבצו בו כמאה מהם. בעימותים שהתפתחו, יידו המתנחלים אבנים, גם באמצעות קלע, לעבר הפלסטינים ואלה יידו אבנים לעברם ולעבר החיילים. המרחק בין תושבי הכפר לבין החיילים והמתנחלים היה כמה עשרות מטרים. החיילים זרקו לעבר הפלסטינים רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע, כדורי מתכת מצופי גומי וגם אש חיה.

לאחר כחצי שעה עזבו המתנחלים את המקום ובעקבותיהם עזבו גם רוב תושבי הכפר. שלושת החיילים נותרו במקום וכמוהם גם כמה מצעירי הכפר אך גם העימות ביניהם הלך ודעך. בשלב זה היו החיילים במרחק של כמה עשרות מטרים ממאגר המים הראשי של הכפר. שניים מהם שכבו על הקרקע וכיוונו את נשקם אל הצעירים שנותרו במקום וחייל אחד עמד. חלק מהצעירים יידו לעברם אבנים כשהם מתחבאים מאחורי גבעה קטנה הצמודה למאגר המים וצעירים אחרים הסתתרו מאחורי המאגר.

בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-11.3.18 סיפר ה.ס., בן 14, כיצד חייל ירה בו אש חיה ופצע אותו:

אחד החיילים ירה רימון גז מדמיע שעבר ממש ליד הראש שלי, ואז חזרתי להסתתר מאחורי מאגר המים. הצעירים חזרו ליידות אבנים ואני התקרבתי אליהם. אחד החיילים ירה כדור "גומי" וגם הוא עבר לידי, ואחרי כמה דקות כולם התרחקו והתחבאו מאחורי מאגר המים. היינו במרחק של 20-30 מטרים מהחיילים. אחרי שהירי נפסק יצאתי מאחורי המאגר כדי לראות מה קורה. התרחקתי קצת וראיתי את אחד החיילים שוכב על הקרקע ויורה כדור. הרגשתי כאבים עזים בירך שמאל ורצתי לעבר הצעירים. ראיתי בחור אחר שנפל על הקרקע, הוא היה מטר או שניים מאחורי. הצעירים הרימו אותי ואמרתי להם שאני חושב שזה היה כדור "גומי", אבל אחד מהם אמר לי שזה כדור חי והראה לי את הדם על הבגדים שלי. הם הכניסו אותי למכונית ולקחו אותי למרפאה בכפר, ושם טיפלו בי. בזמן שהייתי שם, בחורים הביאו את עומייר שחאדה, בן 19, שנפצע יחד אתי. הוא נפגע באזור החזה ודימם נורא. שמעתי את הרופא אומר שאין דופק ואין נשימה ושהוא כנראה נהרג.

א.ס., פועל בניין בן 23, תיאר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-10.3.18 מה ראה:

אחד החיילים ירה כמה כדורים של אש חיה לעברנו. חזרנו אחורה והתחבאנו מאחורי הגדר של מאגר המים. הירי נפסק ושני צעירים יצאו מאחורי הגדר של המאגר ואז שמעתי שתי יריות וראיתי את אחד הצעירים, ה.ס., נופל על הקרקע. הוא נפגע מכדור בירך. הצעירים הרימו אותו ופינו אותו במכונית למרפאה בכפר. הצעיר השני היה על הרצפה. בהתחלה חשבתי שהוא מסתתר מהירי אבל כשראיתי שהוא נשאר שם חשדתי שהוא נפצע. רצתי אליו עם עוד כמה צעירים, מרחק של שלושים מטר בערך. כשהרמנו אותו הוא דימם מאוד מהחזה. הכנסנו אותו למכונית שעברה שם ונסענו למרפאה בכפר. הרופא חבש את הפצעים שלו ואמר שצריך להעביר אותו מיד לבית החולים כי מצבו קשה מאוד.

ה.ס. הועבר ברכב פרטי לבית חולים בשכם, שם התברר שנפצע בירכו מקליע חי. הוא טופל ושוחרר למחרת. עומייר שחאדה נלקח במכונית פרטית ממנה הועבר לאמבולנס של הסהר האדום שפינה אותו לבית חולים בשכם, שם נקבע מותו.

מתחקיר בצלם עולה ששלושת החיילים אפשרו לעשרות מתנחלים להיכנס לאדמות עוריף והתעמתו לצידם עם תושביו כשהם מספקים להם הגנה ויורים על הפלסטינים גז מדמיע, כדורי "גומי" ואש חיה. כמו כן עולה מהתחקיר כי אחד החיילים ירה למוות בעומייר שחאדה, בן 19, ופצע את ה.ס., בן 14, מבלי שנשקפה סכנת חיים לו או למי מהחיילים האחרים.

כמו בעשרות מקרים אחרים שהתרחשו – ומתרחשים – בגדה המערבית, גם הפעם הגנו החיילים על המתנחלים בעת שאלה נכנסו לאדמות של תושבים פלסטינים ויידו לעברם אבנים. במהלך חודש פברואר לבדו תיעד בצלם עשר התקפות אלימות של מתנחלים באזור שמדרום לעיר שכם, חלקן בגיבוי של חיילים שנכחו במקום וכולן בשתיקה בדיעבד של כל הרשויות הישראליות – הנמנעות באופן עקבי מאכיפת החוק על מתנחלים שפגעו בפלסטינים ועל חיילים שאיפשרו את ההתקפה ואף השתתפו בה.

העדר אכיפת חוק מאפיין גם את המקרים שבהם חיילים יורים בפלסטינים, הורגים אותם או פוצעים אותם. מדיניות זו של רשויות אכיפת החוק – הצבאית והאזרחית – מובילה לכך שמתנחלים ואנשי כוחות הביטחון כמעט שאינם נדרשים לשלם מחיר על פגיעה בפלסטינים, ובהעדר מחיר – אין הרתעה וכך נמשכות הפגיעות האלימות – כולל השימוש בכוח קטלני –באין מפריע. אלימות זו מהווה נדבך קריטי ביכולתה של ישראל להוסיף ולתחזק את שליטתה האלימה במיליוני פלסטינים, כבר יותר מחמישים שנה.

עדכון: ב-15.3.21 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי התיק נסגר ללא הגשת כתב אישום.

פריטים מומלצים

הדרך שבה עלו המתנחלים והחיילים לכיוון הכפר. צילום: פאיז אבו רמילה, בצלם

מדיניות הפתיחה באש

חיילים שנכנסו לכפר קריות עקב התקפת מתנחלים, ירו והרגו ילדה בת 13 בביתה

ביום שישי, 6.9.24, בסביבות השעה 15:00, הגיעו עשרות מתנחלים, חלקם חמושים, לצדו הדרומי של הכפר קריות במחוז שכם. חיילים שליוו את המתנחלים בג'יפ צבאי עצרו ליד מעיין עין סילון, הנמצא במרחק של כקילומטר מבתי התושבים. חלק מהחיילים עלו ברגל בכביש המוביל אל הכפר ועצרו במרחק של כמאה מטרים מבתיו, משם ירו מדי פעם אש חיה לעבר תושבים שהתאספו כדי להגן על הכפר. המתנחלים התקדמו עד למרחק של כמאה מטרים מבתי הכפר ומשם יידו לעברם אבנים. שלושה מתנחלים, שאחד מהם החזיק בקבוק תבערה, התקדמו אל אחד הבתים וניסו להצית אותו עד שהדפו אותם תושבים והחלו לרדוף אחריהם. במהלך המרדף יידה אחד המתנחלים אבן שפגעה במוחמד מוסא (28) ופצעה אותו בלסתו. הוא פונה לטיפול בבית החולים, שם אושפז עד 18.9.24.באותו זמן בערך, ירו החיילים שעלו מן המעיין אש חיה לעבר בתי הכפר ממרחק של כמאה מטרים ופצעו בכתף ימין את מונתסר סמארה (35) שעמד ליד הבתים. סמארה נלקח על ידי תושבים לאמבולנס שפינה אותו למרפאה בקבלאן, ומשם הועבר לבית החולים רפידיא שבשכם, שם נבדק, טופל ושוחרר באותו יום לאחר שהכדור לא הסב נזק משמעותי.בשלב זה החלו המתנחלים לעזוב את הכפר ולחזור דרומה לכיוון ההתנחלות שילה כשהם מציתים בדרכם עשרות עצי זית באדמות קריות. במקביל התקדמו החיילים ונכנסו לתוך הכפר במרדף אחרי הצעירים, שנמלטו מהם לתוך סמטה במרכז הכפר. חמישה חיילים התקדמו עד לכניסה לסמטה ונעמדו שם, מרחק של כ-70 מטרים מהצעירים. הצעירים יידו מדי פעם אבנים לעבר החיילים והחיילים ירו לעברם מדי פעם אש חיה מבלי לפגוע בהם.בסביבות השעה 16:30, כדור שירה חייל חדר דרך חלון בקומה השנייה של בית בקצה הסמטה שבו היו הצעירים ופגע בחזה של באנא לבום, ילדה בת 13 שעמדה על מיטתה וצפתה במתרחש מחדרה. באנא הספיקה לקרוא לאמה וללכת כמה צעדים ואז קרסה ליד דלת חדרה ואיבדה את הכרתה. היא פונתה על-ידי פרמדיקים לבית החולים רפידיא בשכם, שם נקבע מותה.במהלך העימותים במרכז הכפר עצרו החיילים שני צעירים ושלושה קטינים ששוחררו כולם בלא כלום בתוך כשעה. לאחר-מכן עזבו הכוחות את הכפר.למרות שמתקפות מתנחלים – כולל כאלה המהוות סכנה ממשית לחיי אדם ולרכוש – על יישובים פלסטיניים הפכו לדבר שבשגרה, הצבא לא רק שאינו מונע אותן, אלא גם מאבטח את התוקפים ונמנע מלעצור אותם בשעת מעשה. המשטרה משלימה את מהלך הטיוח בהימנעותה המכוונת מחקירת המקרים בדיעבד. וכדי להוסיף חטא על פשע, הצבא לא פעם ממשיך ומשלים את מה שהתחילו המתנחלים – כמו במקרה שלהלן. לא רק שהחיילים נמנעו מלעצור את המתנחלים התוקפים, הם אף המשיכו את הפלישה לכפר שיזמו המתנחלים, יצרו עימות מכוון עם התושבים והרגו ילדה חפה מפשע.בתגובה לפנייתה של עיתונאית "הארץ" הגר שיזף, הודיע הצבא כי "לאחר בחינת נסיבות האירוע על ידי הפרקליטות הצבאית, צפויה להיפתח חקירה של מצ"ח". אך מניסיון העבר, גם חקירה זו צפויה להסתיים בלא כלום ואיש לא יידרש לתת את הדין על הריגתה של ילדה שכל חטאה היה להשקיף מהחלון בחדרה.רקעהכפר העתיק קריות שבמחוז שכם, שבו חיים כ-3,000 תושבים, סובל כבר מסוף שנות השבעים מהשתלטות מתנחלים על אדמותיו. בשנת 1967 עמדו לרשות הכפר 7,500 דונם של קרקע. ההתנחלות הראשונה על אדמת הכפר, שילה, הוקמה כבר בשנת 1978 אחריה בשנת 1983 הוקמה עלי. במחצית השנייה של שנות ה-90 הוקמו המאחזים "נוף הרים" ו"היובל" ובשנת 2022 הוקם המאחז "גבעת הקטורת" במטרה ליצור רצף בין ההתנחלויות עלי ושילה. במהלך השנים השתלטה ישראל רשמית על כ-2,700 דונם מאדמות הכפר, בעיקר באמצעות הכרזה עליהן כ"אדמות מדינה", והעבירה אותן להתנחלויות שילה ועלי. כיום מונעת ישראל מתושבי קריות גישה גם לכ-3,340 דונם מאדמותיו שסווגו כשטח C ואשר נשלטות באמצעות אלימות מתנחלים בשליחותה. המתנחלים אינם מסתפקים בהשתלטות על האדמות ופועלים כדי לגזול מן הכפר גם את המעיינות שסיפקו לו מים. תחילה השתלטו על מעין "עין עריכ" שממערב לכפר ומאז הוקם "מאחז היובל" פועלים המתנחלים גם להשתלטות על עין קריות הקרוב יותר לכפר גם הוא ממערב לו. בשנה האחרונה השתלטו גם על עין סילון שמדרום לקריות, בנו בו בריכה והם מונעים גישת פלסטינים למקום. תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה עדויות ב- 8.9.24:אדהם מוסא, בן 41 ואב לשלושה, פרמדיק מתנדב מקריות, סיפר בעדותו:מאז תחילת המלחמה אני מובטל אבל אני פעיל כפרמדיק מתנדב בתחנת העזרה הראשונה ומצבי החירום בכפר שלנו.ביום שישי, 6.9.24, בסביבות 15:00, קיבלתי הודעה על עימותים בחלק הדרומי של הכפר, במרחק של בערך קילומטר מעין סילון, מעיין של הכפר שהמתנחלים משתלטים ומגיעים אליו באופן קבוע. הפעם, המתנחלים גם התקרבו לבתים.לבשתי מייד את מדי הפרמדיק ויצאתי למקום שבו היו עימותים באמבולנס עם עוד פרמדיקים. כשהגענו לשם פגשנו תושבים שנשאו פצוע, מוחמד מוסא, והעברנו אותו לאמבולנס. הוא נפצע בפנים ודימם מהפה. נתנו לו טיפול ראשוני ואז פינינו אותו למרכז רפואי בקבלאן ותיאמנו עם אמבולנס אחר שיעביר אותו לבית חולים כי היה ברור שיש לו שבר בלסת והוא יזדקק לצילומי רנטגן.אחר כך חזרנו לכפר. ליד המעיין היה ג'יפ צבאי ושמעתי משם ירי. תושבים צעקו שיש פצוע. ירדתי מהאמבולנס והכנסנו את הפצוע, מונתסר סמארה (35) לאמבולנס אחר שהגיע לכפר. הוא נפגע בכתף מירי חי.באותו שלב, הגיעו בערך 15 חיילים ברגל, מדרום, מכיוון התנחלות שילה. הם התחילו לירות רימוני גז מדמיע וירי חי לעבר התושבים, שנסוגו לתוך הכפר. במקביל, המתנחלים נסוגו בחזרה לכיוון ההתנחלות שילה ולאורך כל הדרך לשם הם הציתו שריפות. אני מעריך שהיו שם בערך 40 מתנחלים.קיבלנו הודעה שהחיילים נכנסו למרכז הכפר אז נסענו לשם. ראינו קבוצה של חיילים מדרום-מערב למרכז וחמישה מהם התקדמו לעבר המרכז. הם עצרו ברחוב במרחק של 50-30 מטרים משאר החיילים וכיוונו את הנשקים שלהם לרחוב הסמוך, שבו התאספו כמה צעירים שזרקו אבנים. מפעם לפעם החיילים ירו ירי חי, אבל לא היו נפגעים. זה נמשך ככה בערך חצי שעה.פתאום, שמעתי ירי חי ואחריו צרחות. הלכתי למקום שבו התאספו הצעירים, אבל לא היו נפגעים ברחוב. הבחנתי שהצרחות מגיעות מתוך הבית של אמג'ד לבום. בגלל ששער הכניסה לבית היה סגור, הלכתי מסביב לגדר של הבית ועליתי לקומה השנייה.ראיתי את אמג'ד לבום נושא ילדה בזרועותיו. לקחתי אותה ממנו והכנסתי אותה לאמבולנס. ראיתי שהיא מדממת מהצד השמאלי של החזה. לא היה דופק. הפרמדיקית שהייתה איתי ניסתה לעשות לה החייאה אבל הילדה לא הגיבה. כשהתרחקנו כמה מטרים מהבית הילדה הוציאה קול של אנחה. הפרמדקית בכתה ואמרה "תסלחי לי. אני לא מצליחה לעשות כלום למענך". הלב שלי נשבר כששמעתי אותה אומרת את המילים האלה.זה היה עצוב מאוד, לאבד ילדה כזאת קטנה.כשהגענו לבית החולים רפידיא בשכם הרופאים קבעו את מותה.אחותה של באנא, בתול לבום, בת 16, עמדה לידה על המיטה בזמן הירי, סיפרה בעדותה:ביום שישי, 9.6.24, בסביבות השעה 15:30, הבנו מהמדיה החברתית שמתנחלים תוקפים את השכונה הדרומית בכפר ואני וכל המשפחה עקבנו אחרי החדשות.בסביבות 16:00, הצבא התקדם למרכז הכפר וחיילים התמקמו בהמשך הרחוב שבו אנחנו גרים, במרחק של בערך 100 מטר מצעירים שהתאספו ברחוב מתחת לבית שלנו.אבא שלי ביקש שניכנס לחדר שלנו, כדי שנהיה רחוקים מהחלונות של הסלון. בסלון שלנו יש חלונות לאורך כל הקיר, ושתי דלתות, אז אבא פחד שאם החיילים יירו גז מדמיע אנחנו נשאף אותו. החיילים ירו מפעם לפעם אש חיה אבל הצעירים הסתתרו מאחורי קירות הבניינים הסמוכים ואף אחד מהם לא נפגע.אני ובאנא עמדנו על המיטה, ואני שמתי יד על הכתף שלה. ככה עמדנו והסתכלנו מהחלון על החיילים שעמדו בסוף הסמטה. לפעמים הם נעלמו ולא יכולנו לראות אותם ואחר כך הם חזרו לטווח הראיה שלנו, עם נשק מכוון קדימה. זה קרה כמה פעמים, שהם נעלמו מאחורי בניינים ואז הופיעו בחזרה.ירדתי לרגע מהמיטה כשאני נשענת על הכתף של באנא ואז פתאום שמעתי אותה צורחת "אמא! אמא!" ובאותו זמן שמעתי ירי של כדור בודד. הכדור נכנס מהחלון, שבר את הזכוכית וחדר ישר ללב של אחותי. היא הצליחה ללכת עד הדלת של החדר ונפלה על הרצפה. נדמה לי שהיא נהרגה במקום. כל המיטה והרצפה התמלאו בזכוכיות. אבא שלי הגיע והחזיק אותה ואז ראיתי שיורד לה דם באזור החזה והיד. כשאבא הפשיל את הבגדים שלה ראיתי את הפצע.באנא הייתה מחוסרת הכרה. אמא שלי בכתה וצרחה; גם אני והאחים שלי - בסאלה, בת 12, באניאס, בת 11, מוחמד, בן 6, ואחמד, בן 4 - כולנו בכינו. אבא הרים את באנא ויצא מהבית ופרמדיק מהכפר העביר את באנא לאמבולנס.הגיעו אלינו הביתה שכנים ואמרו לנו לא לדאוג, שמטפלים בבאנא. התפללתי שהיא תחזור לחיים, כי כבר הרגשתי שהיא מתה. כשלקחו אותה היא לא נשמה ולא זזה בכלל, היא הייתה כמו גופה ללא רוח חיים. בכל זאת, קיוויתי שאני טועה ושהיא תחייה. אבל אחרי בערך חצי שעה אבא התקשר והודיע לאמא שבאנא נהרגה.אלה היו חדשות מרות וכואבות מאוד. באנא הייתה אחותי וחברה שלי והמיטה שלה הייתה ליד שלי. ירו בה כשהיא הייתה על המיטה שלי. באנא הייתה ילדה שקטה ויפה, היא אהבה את בית הספר והתרגשה לקראת החזרה ללימודים ב-9.9.24 והעלייה לכיתה ט'. היא כבר הכינה את מדי בית הספר שלה ואת התיק. באנא אהבה עבודות יד והייתה מכינה צמידים ושרשראות מחרוזים צבעוניים. היא גם אהבה לצייר, במיוחד פרחים וורדים, אבל מאז המלחמה בעזה היא התחילה לצייר ילדים מתחת להריסות ותמונות של הרוגים.אמה של באנא, אימאן לבום, בת 37 ואם לשמונה, סיפרה בעדותה:אנחנו גרים בדירה בקומה השנייה, מעל הדירה של ההורים של בעלי, במרכז הכפר.ביום שישי, 6.9.24, התעוררנו מוקדם בבוקר וכולנו היינו בבית חוץ מבכרי, בן 17, שעובד ברמאללה. אכלנו ביחד ארוחת בוקר ואחר כך התפנינו להכנות לארוחת הצהריים. באנא, שעוד לא מלאו לה 14, עזרה לי בהכנות. היא אהבה לבשל ולעשות דברים במטבח. היא ביקשה שאלמד אותה איך מכינים "מנסף". לפני כן היא התרחצה ושמה מהבושם שלה, כמו שהיא הייתה עושה בכל יום שישי ואז היא קראה פסוקים מהקוראן והתפללה צהריים. היא הייתה ילדה מיוחדת, יפה וחכמה מאוד, היה לה אופי רגוע והיא הסתדרה עם אנשים.אכלנו ארוחת צהריים ואחר-כך, כשישבנו ביחד בסלון, נודע לנו מהרשתות שמתנחלים תוקפים בתים באזור ג'בל טאהא, בצד הדרומי של הכפר. עקבנו אחרי הדיווחים. מאוחר יותר, נודע לנו שהמתנחלים נסוגו מהאזור וחיילים מתקדמים אל בתי הכפר ויורים גז מדמיע. קמתי וסגרתי את חלונות הסלון. יש שם קיר שכולו חלונות ולא רציתי שהגז יכנס פנימה. ביקשתי מהבנות להיכנס לחדר שלהן, שצמוד לסלון.בסביבות 16:00, החיילים הגיעו למרכז הכפר והתמקמו ברחוב שליד הבית שלנו. לא ראיתי אותם אבל שמעתי את הצעירים ברחוב מודיעים אחד לשני על המיקום שלהם. מפעם לפעם החיילים ירו כדורים בודדים של ירי חי.לא נלחצתי יותר מדי כי הילדים היו בבית ובעלי אמג'ד סגר את שער הברזל שמוביל לבית שלנו. חשבתי שאנחנו בטוחים. התפללתי שאלוהים יגן על הצעירים ברחוב, ושאף אחד מהם לא ייפגע.בסביבות 16:30, אמג'ד ואני ישבנו בסלון כשפתאום שמענו רעש חזק. רק אחר-כך הבנתי שזה היה כדור שניפץ את שמשת החלון, חדר פנימה ופגע בבת שלי. באנא התחילה לצרוח: "אמא! אמא!". קמתי וראיתי אותה יוצאת מהחדר שלה ונופלת על הרצפה ממש מולי. אבא שלה הרים אותה והיא דיממה מהחזה. קראתי לה כמה פעמים אבל היא לא הגיבה. צרחתי וקראתי לאמבולנס. אמג'ד יצא איתה מהבית וכשהוא היה במדרגות הגיע פרמדיק שעזר לו, והם פינו אותה באמבולנס.הגיעו אלינו שכנים שניסו להרגיע אותי ואת הילדים. כולנו בכינו, לא קלטנו מה קרה. כעבור חצי שעה אמג'ד התקשר ואמר לי שבאנא נהרגה. כששמעתי את זה התעלפתי. הלוואי שזה היה רק חלום רע ומישהו היה מעיר אותי, אבל לא. לא נתנו לי ללכת לבית החולים ולראות את באנא, כי הנסיעה לשכם קשה ויש בדרך מחסומים של הצבא.למחרת הביאו אותה הביתה כדי שניפרד ממנה. היא הייתה יפה מאוד, כמו תמיד. היא נראתה כמו מלאך ישן. כך תמיד ראיתי אותה, הרי היא לא הייתה כמו כל הילדים - היא הייתה מלאך.

29 אוקטובר 2024

מבט מהמרפסת שממנה ירו החיילים ככל הנראה במוחמד באייד בן ה-16 אל האנדרטה המאולתרת במקום שבו נורה. צילום: איאד חדאד, בצלם

מדיניות הפתיחה באש

כוחות ישראליים הרגו צעיר בן 24 ונער בן 16 בשני אירועים שונים שהחלו במחאה על גזל קרקעות בכפר אום ספא

בשני עימותים שפרצו בכפר אום ספא הרגו הכוחות הישראליים שני פלסטינים: ביום שישי, 7.7.23, ירו חיילים למוות בעבד אל-ג'וואד דאר סאלח, בן 24, כשעמד על גבעה וצפה באזור לאחר תום העימותים; שבועיים לאחר מכן, ב-21.7.23, ירו שוטרי מג"ב למוות במוחמד באייד, בן 16, בעת שיידה לעברם אבנים. שני אירועים אלה החלו בתהלוכה נגד השתלטות של מתנחלים על אדמות הכפר. ב-2019 הקים צבי בר יוסף, חבר כיתת הכוננות של ההתנחלות נווה צוף, חוות רועים בסמוך להתנחלות ומאז הוא רועה את עדר הפרות שלו באדמות החקלאיות של כמה כפרים באזור. ביוני הקים בר יוסף אוהל חדש קרוב לכפר אום ספא ומאז הוא מגיע עם העדר גם לאדמות המשתרעות מדרום לכפר. בתגובה, קיימו תושבי הכפר כמה תהלוכות מחאה שדוכאו על ידי הכוחות הישראליים. שתיים מהן הסתיימו בהרג פלסטינים, כמתואר להלן. מקרים אלה ממחישים היטב את מציאות חייהם של הפלסטינים תושבי האזור ואת העובדה שאין מי שיגן עליהם ועל רכושם. אם יחליטו, בנסיבות אלה, לנסות ולהגן על עצמם או אפילו רק למחות נגד מציאות זו – או אז ימהרו הכוחות הישראליים למנוע זאת ויגנו דווקא על אלה הפוגעים בהם. 7.7.23: הריגתו של עבד אל-ג'וואד דאר סאלח, בן 24 ביום שישי, 7.7.23, בשעות הבוקר, הגיעו כמה מתנחלים, בהם צבי בר יוסף, לרעות את עדר הבקר שלהם באדמות הכפר אום ספא. בסביבות 13:30 התאספו עשרות תושבים מהכפר ופעילים ישראלים ובינלאומיים וצעדו במחאה אל אותן אדמות. חיילים ושוטרי מג"ב השליכו לעברם רימוני הלם ומנעו מהם להתקרב למתנחלים. לאחר ויכוח שהתנהל בין אחד הקצינים לבין ראש המועצה הוסכם כי המפגינים ישובו לכפר וכי שוטרי מג"ב יפנו את המתנחלים. התושבים עזבו וכעשרה צעירים עלו על גבעה סמוכה המשקיפה על האזור כדי לוודא שהמתנחלים לא חוזרים לאדמות הכפר. בסביבות 16:00 הצטרפו אליהם כעשרה תושבים מהכפר עארורה הסמוך, בהם עבד אל-ג'וואד דאר סאלח, בן 24. כמה מהצעירים יידו אבנים, חלקם באמצעות רוגטקות, לעבר ג'יפים צבאיים שעמדו במרחק של כמאתיים מטרים מהם. האבנים לא פגעו בחיילים. בסביבות 17:00 עצר ג'יפ צבאי מתחת לגבעה. שני חיילים יצאו ממנו, התקדמו לעבר הצעירים וירו לעברם כמה כדורים בודדים ממרחק של כשבעים מטרים. רוב הצעירים נמלטו מהמקום, אך דאר סאלח ובן דודו אחמד סאלח, בן 20, נשארו לשבת מתחת לאחד העצים. לאחר שפסק הירי, קם דאר סאלח כדי לבדוק מהיכן הגיע הירי. כעבור כמה דקות, בעודו עומד ומשקיף על הסביבה, ירה אחד החיילים כדור אחד ופגע בפלג גופו העליון. הוא פונה לבית החולים, שם נקבע מותו. א.ט. סיפר ב-9.7.23: ביום שישי, 7.7.23, בשעה 13:00, אחרי התפילה, קראו לאנשים להצטרף למחאה נגד המתנחלים שמנסים להשתלט על קרקעות הכפר. בתהלוכה היו בערך שישים משתתפים, שכללו תושבים מהכפר ופעילים. יצאנו לכיוון האדמה של הכפר שבה המתנחל צבי, שאנחנו כבר מכירים, רועה את הבקר שלו. באותו יום הוא היה באדמות שלנו עם עדר של 60-50 ראשי בקר, יחד עם נערים-מתנחלים. בערך 15 שוטרי מג"ב מנעו מאיתנו להתקרב למתנחלים וגם ניסו לפזר אותנו עם רימוני הלם. המחאה נמשכה בערך שעה. בסביבות 14:30 הגיע קצין וסיכם עם ראש המועצה שהתושבים יחזרו לכפר ושהוא ירחיק את המתנחלים. השוטרים הוציאו את המתנחלים ואנחנו התפזרנו וחזרנו לכפר. שני ג'יפים צבאיים עמדו בכניסה המזרחית לכפר. אחרי שהמתנחלים עזבו, אני ועוד תשעה צעירים עלינו לראש הגבעה שבכניסה לאום ספא, זה אזור גבוה שמשקיף על כביש 465 ועל החווה של המתנחל צבי וההתנחלויות עטרת וחלמיש. חששנו שהמתנחלים יחזרו ויתקפו את הכפר, כמו שהם עשו ב-24.6.23 אז רצינו לוודא שזה לא קורה. אחרי שעה בערך הצטרפו אלינו עוד בערך עשרה צעירים מהכפר הסמוך עארורה. ב-16:20 כמה מהצעירים התרחקו למקום שממנו ניתן לראות את שני הג'יפים שעמדו בכניסה לכפר. לחלקם היו רוגטקות והם יידו אבנים על הג'יפים, אבל לא נראה לי שהאבנים פגעו או הגיעו אליהם. אחרי כמה דקות הם חזרו ואז מדי פעם חלק מהם התרחקו, יידו שוב אבנים וחזרו. החיילים לא הגיבו בכלל. בשעה 17:00 הגיע ג'יפ צבאי דרך מרכז הכפר ונעצר בסוף הדרך הסלולה, שזו הנקודה הכי קרובה אלינו, במרחק של בערך מאה מטרים מעץ החרוב שמתחתיו התאספנו. שני חיילים ירדו מהג'יפ ונכנסו למטעים. לא כל הצעירים ראו אותם, כי רובם ישבו מתחת לעץ החרוב ודיברו ביניהם. אחד החיילים ירה כמה כדורים לעבר הצעירים, גם לעבר אלה שסתם ישבו שם וגם לעבר אלה שיידו אבנים. למזלנו אף אחד לא נפגע. כולנו ברחנו והתרחקנו משם בערך 150 מטרים, חוץ משניים שנשארו מתחת לעץ החרוב. הם היו במרחק של בערך שבעים מטרים מהחיילים. אחר כך נודע לי שהם בני דודים, לאחד קראו עבד אל-ג'וואד דאר סאלח ולשני אחמד. פתאום ראיתי את עבד אל-ג'וואד קם. אחרי חמש דקות בערך, כשהוא עמד והסתכל מסביב, אחד משני החיילים, שהתמקם מאחורי הטרסות, ירה כדור אחד ופגע בו. הוא נפל על הגב ולא זז. בן דוד שלו, אחמד, הגיע אליו ראשון. הוא צעק: אמבולנס, אמבולנס. בהתחלה אף אחד לא התקדם כי פחדנו שהחיילים יירו עלינו. אני פחדתי מאוד ונשכבתי על הקרקע. אחמד הצליח למשוך את עבד אל-ג'וואד למרחק של עשרה מטרים ואז חמישה צעירים התקדמו אליו ומשם לקחו אותו לדרך שבה עוברות מכוניות. אחמד סאלח, בן 20, תושב עארורה, סיפר: ביום שישי, 7.7.23, בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, הייתי עם בן דוד שלי, עבד אל-ג'וואד סאלח, בחתונה של קרוב משפחה בכפר. בשעה 15:45 אחד הצעירים אמר לנו שיש התקפה של מתנחלים על אום ספא. אני ועוד תשעה צעירים החלטנו לנסוע לשם ולעזור לתושבים. הגענו לשם ב-16:00. חנינו בכניסה לאום ספא כדי שנוכל לעזוב בקלות אם יקרה משהו. נפגשנו עם צעירים מהכפר, שסיפרו לנו שקבוצת תושבים התאספה בחלק העליון של הגבעה כדי לעקוב אחרי המתנחלים. הם הראו לנו את המקום ואז הלכנו לשם ופגשנו שם עוד כמה צעירים. היינו שם בסך הכול בערך עשרים אנשים. כמה צעירים שאני לא מכיר והיו רעולי פנים הלכו לחלק המזרחי של הגבעה וראו משם ג'פים צבאיים שעמדו בכניסה המזרחית לאום ספא, במרחק של בערך מאתיים מטרים משם. הם זרקו לעברם כמה אבנים, חלק השתמשו ברוגטקות. האבנים לא פגעו בחיילים, שלא הגיבו ועזבו את המקום. בסביבות 16:30, ישבנו מתחת לעץ חרוב ודיברנו. היו כמה צעירים שהתפזרו על הגבעה, אבל כולם היו די קרובים אלינו, ברדיוס של בערך חמישים מטרים. פתאום היה ירי והצעירים ברחו מייד ורק אני ועבד אל-ג'וואד נשארנו מתחת לעץ. היו שם מושבים שפורקו ממכונית וישבנו עליהם. אני לא חושב שהחיילים ראו אותנו. היינו בטוחים שהם יורים רק באוויר, כדי להפחיד אותנו. הירי נפסק והכל היה רגוע. ראיתי את הצעירים שברחו במטע שמעלינו. עבד אל-ג'וואד אמר לי שבטח החיילים ירו רק כדי להפחיד אותנו. הוא קם והלך כמה צעדים עד קצה הצל של עץ החרוב. אני נשארתי לשבת. עבד אל-ג'וואד הסתכל מסביב. כנראה שהוא לא ראה את החיילים, כי אם הוא היה רואה אותם הוא היה אומר לי. הוא עמד והשקיף שם במשך כמה דקות. פתאום שמעתי ירייה בודדת. עבד נשאר עומד שנייה, ואז נפל על הגב כמו קרש, הרגליים שלו אפילו לא התכופפו. בהתחלה חשבתי שהוא עובד עליי. התקרבתי אליו וראיתי שהוא מדמם. הרמתי אותו מייד וקראתי לעזרה. הצלחתי להרחיק אותו כמה מטרים הצידה. הוא לא היה בהכרה ולא זז. מיששתי את הצוואר שלו ובקושי היה לו דופק. חמישה צעירים עזרו לי להרים אותו וסחבנו אותו למרחק של בערך חמישים מטרים, עד למקום שאליו יכולה להגיע מכונית. השכבנו אותו על הגב וחיכינו לעזרה. בינתיים התחלתי לעשות לו החייאה, כי עברתי קורס עזרה ראשונה. אחרי דקה הוא חזר לנשום ואז המשכתי לעשות החייאה במשך עוד שבע דקות, עד שאחד התושבים הגיע עם מכונית. השכבנו אותו במושב האחורי כשהראש שלו על הברכיים שלי. כל הדרך המשכתי בהחייאה. כשירדנו מהגבעה שלושה חיילים ניסו לחסום לנו את הדרך. הם ירו באוויר אבל ברחנו מהם. בדרך פגשנו את האמבולנס, ועליתי עליו יחד עם עבד. בתוך פחות מעשר דקות הגענו לבית החולים. בדרך אחד הפרמדיקים עשה לעבד החייאה אבל הוא כבר לא הגיב. אני חושב שכשהעברנו אותו מהמכונית לאמבולנס הוא כבר היה מת. ראיתי אותו נושם את הנשימה האחרונה שלו. בבית החולים הצוות עשה לו פעולות החייאה במשך עשרים דקות, אבל הם לא הצליחו והכריזו על מותו. 21.7.23: הריגתו של מוחמד באייד, בן 16 ביום שישי, 21.7.23, בסביבות 13:30, קיימו תושבי הכפר אום ספא ופעילים ישראליים ובינלאומיים תהלוכת מחאה נגד השתלטות המתנחלים על אדמות הכפר. כשהגיעה התהלוכה, שבה השתתפו כמאה בני אדם, לכניסה לכפר חסמו אותה כשלושים חיילים ושוטרי מג"ב. כחצי שעה לאחר מכן הם החלו לדחוף את המשתתפים בתהלוכה לאחור. כמה צעירים יידו אבנים לעבר הכביש הסמוך, אז השליכו לעברם הכוחות רימוני הלם וגז ורוב הצעירים ברחו לתוך הכפר. בשלב זה החלו עימותים בין צעירים לבין הכוחות. הצעירים חסמו את הכביש בסלעים, הציתו צמיגים ויידו אבנים לעבר הכוחות, ואלה הגיבו בירי רימוני גז מדמיע. במהלך העימותים ניפצו הצעירים באבנים את שמשתו של אחד הג'יפים הצבאיים. בסביבות 14:45 נכנסו לכפר כשלושים חיילים שירו רימוני גז מדמיע, כדורי מתכת מצופים גומי וכדורי ספוג לעבר הצעירים שיידו לעברם אבנים. כשעה לאחר מכן נותרו במקום כשלושים-ארבעים צעירים, שחלקם המשיכו ליידות אבנים לעבר הכוחות. בסביבות 16:30 נכנסו לכפר שבעה שוטרי מג"ב, ושלושה מהם נעמדו בכניסה לאחד הבתים והסתתרו מאחורי עצים המסתירים את המדרגות המובילות לבית. כמה צעירים הסתתרו בסמטה סמוכה והשוטרים ירו לעברם כמה כדורים של אש חיה. איש לא נפגע. מייד לאחר מכן ירו השוטרים כמה כדורים לעבר כעשרה צעירים שהסתתרו מאחורי תלולית עפר, במרחק של כשלושים מטרים מהם, ויידו אבנים. הצעירים לא שמעו את הירי, והבינו שנורו לעברם יריות רק כשראו אבק מתפזר עם פגיעת הכדורים בעפר. אחד הכדורים פגע בראשו של מוחמד באייד, בן 16, שיידה אבנים. כדור אחר פגע באחד הצעירים שהתקדם לעבר באייד לאחר שנפגע ופצע אותו בזרועו השמאלית ובבטנו. חובשים וצעירים הגיעו למקום ופינו אותם, בעוד שוטרי מג"ב ממשיכים בירי. מותו של באייד נקבע זמן קצר לאחר מכן בבית חולים. מ.ט. סיפר ב-31.7.23: ב-21.7.23, ב-13:00, אחרי תפילת יום השישי, יצאנו בתהלוכה מאזור בניין המועצה שבמרכז הכפר. היינו בערך מאה אנשים, חלקם תושבי הכפר וחלקם פעילים. צעדנו לכיוון הכניסה המזרחית לכפר. היה שם כוח צבאי גדול ומאוחר יותר הצטרפו אליו עוד כוחות. עמדנו במקום במשך בערך חצי שעה וצעקנו סיסמאות נגד ההתנחלויות ונגד הכיבוש. בהתחלה הכוח הצבאי לא הגיב. אחר כך החיילים ושוטרי המג״ב התחילו להתגרות בצועדים ולדחוף אותם וגם לירות רימוני הלם ורימוני גז מדמיע באופן מסיבי. הם הכריחו אותנו לברוח בחזרה לכפר. הצועדים חסמו את הכביש. בסביבות 14:30 הצעירים יידו אבנים על רכב צבאי ארוך ושחור שחנה באחד הרחובות בכפר. השמשה הקדמית שלו נופצה. הכוחות ירו עלינו רימוני גז מדמיע ורימוני הלם באופן מסיבי. הם כבר נכנסו לתוך הכפר והעימותים היו במרכז הכפר. הצעירים יידו אבנים מבין הסמטאות והבתים והחיילים ירו כדורי "גומי", כדורי ספוג ורימוני גז מדמיע. בסביבות 16:30 שמונה שוטרי מג״ב עמדו באמצע הכביש. באותו הזמן גם טסו מעלינו שני רחפנים. שלושה מהם הסתובבו ליד המדרגות החיצוניות של הבית של מוסטפא טנאטרה והתחבאו מאחורי העצים שמסתירים את המדרגות. בינתיים עמדתי בקבוצה של 12-10 צעירים מאחורי גבעה של עפר ומשם זרקנו אבנים על הכוחות שעל הכביש, ממרחק של שלושים מטרים בלבד. אף אחד לא השתמש בשום כלים ולא זרק שום דבר חוץ מאבנים. אחד מהשוטרים ירה שני כדורים חיים לכיוון הקבוצה שהייתה לידינו, ליד בניין המועצה. שמענו בבירור את היריות. פתאום ראינו סימנים שפגעו לידנו כדורים. אבק התפזר וראינו בחלק העליון של הגבעה משהו שנראה כמו חור של קליע. כנראה שאחד משוטרי המג"ב ירה לכיוון שלנו בלי שהירי השמיע קול, אולי הוא השתמש בנשק עם משתיק קול. בכלל לא ידענו שהם ירו עלינו. לא ראינו את הקליעים ולא שמענו את הירי, רק הרגשנו בהם כשהם פגעו לידנו ופיזרו את האבק. אני עמדתי ליד מוחמד אל-באייד, בן 16, מימינו. פתאום ראיתי אותו נופל על הגב. בהתחלה לא שמתי לב בכלל שהוא נפגע, הייתי עסוק ביידוי האבנים. רק אחרי שצעירים ונשים שעמדו בחלונות של הבתים ועל הגגות צרחו שיש פצוע הסתכלתי וראיתי שהוא נפגע. באותו הזמן נפגע עוד צעיר מכדור. שמעתי אותו אומר ״יש רסיס״. הוא שם את היד שלו על הבטן ואמר את מילות השהאדה. באותו רגע לא נשאר סביבנו כבר כמעט אף אחר מהצעירים. הייתי מבולבל, לא ידעתי למי לעזור קודם. צעקתי וקראתי לעזרה וביקשתי אמבולנס. חזרתי ליידות אבנים כי חששתי ששוטרי מג״ב יבואו לעצור את הפצועים ורציתי להדוף אותם. בזמן שצעקתי לעזרה כמה חובשים התקדמו אלינו. כשהחובשים התקרבו השוטרים ירו חמישה-שישה כדורים חיים. הפעם שמעתי את הירי. החובשים פינו את הנפגעים, אבל כבר היה ברור שמוחמד מת. היה ברור שהוא ספג פגיעה קטלנית וחלקים מהעצמות של הגולגולת ומהמוח שלו היו על האדמה. החובשים הצליחו לפנות אותו ואת הפצוע דרך הסמטאות והחצרות האחוריות של הבתים עד לאזור של המועצה, מרחק של חמישים מטר בערך מהמקום שהיינו בו. אחרי בערך עשר דקות הגיע כוח גדול של חיילים ושוטרי מג"ב, עם קצינים. הם בדקו את המקום שממנו ירו בנו, אספו משם את תרמילי הכדורים הריקים, ובסביבות 17:00 הם עזבו את הכפר. אחרי שהם עזבו נסעתי לבית החולים אל-איסתשארי, ובשעה 17:15 הכריזו באופן רשמי על נפילתו של מוחמד כשהיד. ע. ע., סיפר ב-1.8.23: מוחמד באייד, בן 16, נפגע בראש כשהוא עמד קרוב אליי. הוא נפל על הגב. לפני שהצלחתי להתקרב אליו כדי לעזור לו, נפגעתי בעצמי. הכדור חדר דרך זרוע שמאל שלי ונתקע בבטן. בכלל לא שמעתי את הירי. נפלתי וצעקתי שמישהו יעזור לי. הרגשתי סחרחורת וכאב לי נורא. שמתי את היד שלי על הבטן, כי חלק מהמעיים שלי יצאו החוצה. שמעתי אנשים צועקים ומזעיקים עזרה בשבילנו. כמה חובשים שליוו את המצעד הגיעו אלינו. כשהם רצו אלינו שמעתי כמה יריות של כדורים חיים שנורו כנראה כדי להפחיד את כל מי שיחשוב להתקרב. אבל התושבים לא פחדו ובאו להציל אותנו. האנשים והחובשים פינו אותנו בין המטעים שמאחורי הבתים והסמטאות, לכיוון החצר של בניין המועצה ושם הגישו לנו עזרה ראשונה. נשארנו ליד הבניין של המועצה במשך כמה דקות ואז פינו אותנו במכוניות של התושבים לבית חולים אל-איסתשארי ברמאללה. עשו לי בדיקות וצילומים ואז עברתי ניתוח בבטן. הרופאים עדיין אמורים להשתיל לי פלטינה ביד.

28 ספטמבר 2023

היעדר דין וחשבון

מצב זכויות האדם בשטחים, 2011

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

21 מרץ 2012