ביום חמישי, 3.9.20, בשעות הערב, חסמו עשרות מתנחלים את אחד הנתיבים של כביש 60, בסמוך לכניסה להתנחלות עלי. הם יידו אבנים על מכונית פלסטיניות שחלפו במקום ואף ניסו למנוע מהן לעבור. בכמה מקרים פגעו האבנים בנוסעים עצמם או במכונית.
על פי העדויות שגבה בצלם, חיילים היו באזור והגיעו לפחות פעמיים למקום – אך לא מנעו מהמתנחלים להמשיך ליידות אבנים ולא פעלו כדי להגן על הנוסעים הפלסטינים. לפחות באחד המקרים, המשטרה לא הגיעה למקום על אף שקיבלה דיווחים על המתרחש.
אין מדובר באירוע חריג אלא רק בחלק מההתנהלות השגרתית, היומיומית, וארוכת השנים של מתנחלים ושל כוחות הביטחון בגדה. כל זאת כחלק מהמדיניות הישראלית שמאפשרת מעשי אלימות אלה, גם כשהתוצאה – פגיעה בחייהם, גופם ורכושם של פלסטינים – ידועה מראש. כך גם הפעם – כשמתנחלים יידו אבנים על פלסטינים בכביש ראשי, כשהרשויות ידעו על המתרחש, וכשבחרו לא להתערב.
התקיפות נמשכו מספר שעות. להלן עדויות שגבו תחקירני בצלם מחלק מהאנשים שנפגעו בשעות שונות.
תמונה
השמשה האחורית במוניתו של זוהיר אבו עלי. הצילום באדיבות העד
18:00: תקיפת מוניתו של זוהיר אבו עלי
בסביבות השעה 18:00 עברה בכביש מוניתו של זוהיר אבו עלי, ובה שבעה נוסעים שהיו בדרכם מרמאללה לטובאס. כשהתקרבה המונית לאזור ראה אבו עלי עשרות מתנחלים שחסמו את הכביש ולצדם רכב ביטחון של התנחלות. אבו עלי ונהגים נוספים ניסו לעקוף את החסימה והותקפו באבנים על-ידי המתנחלים. מפגיעת האבנים התנפצה השמשה האחורית במונית אך אבו עלי הצליח להתרחק מהמקום.
בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר'מה ב-14.9.20 סיפר זוהיר אבו עלי, בן 47, תושב תיאסיר:
תמונה
ג'יפ צבאי וחיילים ליד מוניתו של זוהיר אבו עלי ביום האירוע. התמונה באדיבות העד
כשהגעתי לאזור ההתנחלויות שילה ועלי, על הכביש הראשי, ליד א-לובן א-שרקייה, ראיתי מתנחלים חוסמים את הכביש ולידם עמד רכב ביטחון של ההתנחלות. היו שם הרבה מאוד מתנחלים, אני לא יודע בדיוק כמה. לפני היו הרבה מכוניות. פתאום כמה מתנחלים התקרבו למונית שלי. ניסיתי כמו נהגים אחרים להסתובב ולברוח משם ונוצר פקק, כי כולם ניסו להסתובב באמצע הכביש. המתנחלים התחילו ליידות אבנים על המכוניות והרבה מכוניות נפגעו.
זה היה ממש מפחיד. כולם רק רצו לברוח משם כדי לא להיפגע. אחר-כך ראיתי ג'יפים של הצבא והמשטרה מגיעים ומנסים לגרש את המתנחלים. הצבא צילם חלק מהמכוניות שנפגעו.
אצלי נפגעה רק השמשה האחורית שנופצה וקצת זכוכיות עפו פנימה והיו כמה פגיעות ושריטות בשלדה. למרבה המזל אף אחד מהנוסעים שלי לא נפגע. הצלחתי להימלט משם ולהתרחק. הסעתי את הנוסעים לטובאס ונסעתי הביתה. הייתי מותש והודיתי לאלוהים על זה שחזרתי בשלום. התיקון של המונית עלה לי יותר מ-2,000 שקל.
אני יוצא כמו נהגי מוניות אחרים כל בוקר מוקדם ולפעמים חוזר רק בלילה כדי לפרנס את המשפחה. זו לא הפעם הראשונה שנקלעתי לתקיפות של מתנחלים בכבישים וזה מצב מאוד מסוכן.
תמונה
חלון צדדי מנופץ במכוניתה של משפחת חמאייל. התמונה באדיבות המשפחה
20:30: תקיפת מכוניתה של משפחת חמאייל ופציעת שלושה מבני המשפחה
בסביבות השעה 20:30 הגיעה למקום מכוניתה של משפחת חמאייל שבה נסעו עביר סנובר (22) ובעלה סאלח (24) חמאייל, והוריו מוסא ואינתיסאר בני 49, לכפרם תורמוסעיא שבמחוז רמאללה. בני המשפחה שבו מביקור בכפר יתמא שבמחוז שכם אצל הוריה של עביר, שהייתה בחודש התשיעי להריונה. היה זה ביקורם הראשון של סאלח ועביר אצל הוריה לאחר שהות של שנתיים בארה"ב.
כשהגיעה מכוניתם לעלי גילו בני המשפחה כי שני כלי-רכב אזרחיים חוסמים את הכביש ועשרות מתנחלים מפגינים לצדו. מוסא חמאייל, שנהג במכונית, ניסה לעקוף החסימה ואז החלו מתנחלים ליידות עליה אבנים. מוסא חמאייל האיץ את נסיעתו בניסיון להימלט מהמקום אך המתנחלים, שעמדו בצדדי הכביש לאורך כ-30 מטר, המשיכו ליידות אבנים על המכונית, וניפצו את השמשה הקדמית ואת כל החלונות הצדדיים. אחת האבנים פגעה בראשה של עביר, שהחלה לדמם וחשה התכווצויות ברחמה, וסאלח ואמו אינתיסאר נפגעו קל מרסיסי זכוכית. האבנים הסבו נזק גם לשלדת המכונית.
מוסא חמאייל המשיך בנסיעה עד למרפאה בכפר תורמוסעיא משם פונו עביר, סאלח ואינתיסאר למתחם הרפואי "מוג'מע פלסטין" ברמאללה. כשעמד לנסוע בעקבות האמבולנס פגש רכב ביטחון של ההתנחלות וג'יפ צבאי ודיווח לחיילים על התקיפה. שוטרים שהגיעו לכפר גבו ממנו עדות, צילמו את מכוניתו והציעו לו להגיש תלונה בתחנת המשטרה בנימין והוא עשה כן למחרת.
בבית החולים עברה עביר סנובר בדיקות וצילומי רנטגן ואולטרסאונד והרופאים תפרו וחבשו את הפצע בראשה והסירו רסיסים מעינה של אינתיסאר חמאייל ומאוזנו של סאלח חמאייל. בני המשפחה חזרו לביתם לפנות בוקר.
עביר סנובר (חמאייל) תיארה את תקיפת מכוניתה של המשפחה בעדות שמסרה ב-6.9.20 לתחקירן בצלם איאד חדאד:
תמונה
ראשה החבוש של עביר סנובר לאחר האירוע. התמונה באדיבות המשפחה
ביום חמישי, 3.9.20, בשעה 20:30, היינו בדרך הביתה מביקור אצל ההורים שלי בכפר יתמא. כשהתקרבנו לכניסה להתנחלות עלי ראינו שני כלי-רכב עם לוחית צהובה, שעמדו במסלול הימני שבו נסענו. התקדמנו עד שהיינו קרובים אליהם. בהתחלה חשבתי שהייתה שם תאונת דרכים.
אני ובעלי סאלח ישבנו מאחורה, אני בצד שמאל והוא בצד ימין. חמי, מוסא, שנהג במכונית, האט מאוד את הנסיעה. כשהתקרבנו עוד יותר הבנו שזו חסימה מכוונת של המסלול. ראינו בערך 40 מתנחלים שהתפרשו משני צידי הכביש. חלק מהמתנחלים היו רעולי פנים ולבשו בגדים שחורים. הם החזיקו שלטים, אני לא יודעת על מה הם הפגינו.
פחדנו. חמותי אמרה לבעלה "צא, תעקוף אותם. אל תעצור, אלה יהרגו אותנו!". ברגע שחמי התחיל לעקוף את שני כלי-הרכב שחסמו את התנועה, המכונית שלנו הותקפה במטר של אבנים. האבנים פגעו בשלדת האוטו מכל הצדדים - מקדימה, מאחורה ובשתי הדפנות. בתוך האוטו הייתה אווירה של פחד ובהלה. אני בחודש תשיעי להריון ונבהלתי מאוד. ניסיתי להתקפל ולהתחבא כמה שאפשר, אבל לא ממש הצלחתי עם הבטן הגדולה שלי. בתוך כמה רגעים פגעה בראש שלי אבן שחדרה דרך החלון הימני. האבן הייתה גדולה, בגודל של תפוז, ואחרי שהיא פגעה בי היא נפלה לידי בתוך האוטו. צעקתי "הראש שלי! הראש שלי!". בעלי ראה שיש לי דימום חזק אז הוא הוריד את החולצה שלו וחבש אתה את הראש שלי.
התקפת האבנים נמשכה עד שיצאנו מקטע הכביש שלצידיו עמדו המתנחלים – קטע של 30 מטרים בערך, ואז זה נגמר. זה נראה כאילו לכל מתנחל שעמד שם היו אבנים כדי לזרוק עלינו. ברגע שהתרחקנו מהם חמי התקשר לחברים בכפר וביקש שיזעיקו אמבולנס.
מאוד נבהלתי ואני חושבת שזה גרם ללחץ הדם שלי לרדת. הרגשתי כאבים והתכווצויות בבטן, והגוף שלי התחיל לרעוד. פרצתי בבכי כי חששתי לשלום העובר שלי והתחלתי לצעוק שיזמינו אמבולנס. בעלי ניסה להרגיע אותי. אחרי כמה דקות הגענו למרפאה בתורמוסעיא. חיכינו שם בערך 20 דקות עד שהאמבולנס הגיע ולקח אותי, ואת בעלי וחמותי למרכז הרפואי "מוג'מע פלסטין".
כשהגעתי לבית החולים עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן ואולטרסאונד. כל הבדיקות יצאו טובות ונרגעתי קצת. הפצע בראש שלי היה באורך של 5 ס"מ והם תפרו אותו בתשעה תפרים.
מאז האירוע אני במצב נפשי קשה. אני כל הזמן במתח ובחרדה, וממש מפחדת לצאת מהכפר. ההתקפה הייתה בדיוק אחרי שיצאתי מבידוד ביתי אחרי שאני, בעלי, חמותי וחמי חזרנו מארה"ב. הביקור אצל ההורים שלי ביתמא היה היציאה הראשונה שלנו, כדי לראות אותם אחרי שנתיים של היעדרות וגעגועים. אבל ההתקפה הברוטלית של המתנחלים העכירה את השלווה שלנו ושללה מאיתנו את הזכות הכי בסיסית: לנוע ולנסוע בחופשיות ובביטחון.
מוסא חמאייל, חמה של עביר, תיאר את ההשלכות של תקיפת המתנחלים על משפחתו, בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד, ב-5.9.20:
תמונה
זכוכיות מנופצות במכונית משפחת חמאייל. התמונה באדיבות המשפחה
למחרת התקיפה, בסביבות השעה 14:00, נסעתי לתחנת המשטרה בנימין כדי להגיש תלונה. חוקר גבה את העדות שלי ואז שאל אותי 'אם נקרא לך כדי שתראה תמונות של חשודים, תוכל לזהות את התוקפים?'. עניתי לו: 'בוא לא נצחק זה על זה. אם הייתם רוצים לעצור אותם יכולתם לעשות את זה בלי הליך של זיהוי ובלי לעשות הצגות. בכנות אני אומר לך שאין שום תועלת בהגשת תלונה אצלכם'. החוקר שאל אותי 'אז למה באת להגיש תלונה?'. אמרתי לו 'כי זאת הזכות שלי, וכי אני רוצה שהתקיפה תתועד, גם אם לא יצא כלום מהחקירות שלכם' ואז עזבתי את התחנה.
כל החלונות והשמשה הקדמית של המכונית נופצו. רק השמשה האחורית לא נפגעה. גם השלדה של האוטו נפגעה בכל הצדדים. בתוך האוטו מצאתי שמונה אבנים, חלק מהן בגודל של תפוז. עלות התיקון של האוטו יכולה להגיע ליותר מ-3,000 שקל, והביטוח לא מפצה על נזקים מאירועים כאלה.
אבל הנזק הכספי הוא לא העיקר. העיקר זו הדאגה לשלום בני המשפחה שלי. הבהלה, עוגמת הנפש והמתח הנפשי שזה גרם לנו. בכלל לא ציפינו שמשהו כזה יקרה. ניצלנו בחסד האלוהים. אף אחד מאיתנו לא נפגע קשה והכי חשוב - כלתי שנמצאת בהריון מתקדם בריאה ושלמה.
תמונה
השמשה הקדמית במכוניתו של חאתם סאלח לאחר שהותקפה. התמונה באדיבות העד.
21:30: תקיפת מוניתו של חאתם סאלח
שעה לאחר תקיפת מכוניתה של משפחת חמאייל עברה במקום מוניתו של חאתם סאלח שבה היו מספר נוסעים, והותקפה באבנים בידי כעשרה מתנחלים שנותרו במקום. השמשה הקדמית ואחד החלונות הצדדיים במונית נופצו אך איש מהנוסעים לא נפגע.
נהג המונית, חאתם סאלח, בן 28 מהכפר א-סאווייה, סיפר בעדות שמסר ב- 6.9.20 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי על התקיפה:
בערך בשעה 21:30, הסעתי נוסעים משכם לרמאללה. כשהייתי בערך 20 מטרים לפני הכניסה להתנחלות עלי ראיתי פתאום בערך 12-10 מתנחלים, רובם צעירים בני 25-17 בערך. המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על המונית שלי.
אבן פגעה בשמשה הקדמית והרעש נשמע ממש כמו פיצוץ. השמשה התנפצה. לא ידעתי מה לעשות, המשכתי בנסיעה עוד 100 מטרים בערך ועצרתי בצד כדי לבדוק את המצב של המכונית. רסיסי זכוכית קטנים מהחלון כיסו את השיער, הפנים והחולצה שלי. שאלתי את הנוסעים האם הם בסדר ואם מישהו נפגע, והם ענו שהם בסדר.
לא ידעתי מה לעשות. כעסתי מאוד. העמדתי את המונית לרוחב הכביש וחסמתי את התנועה כך ששום מכונית לא יכלה לעבור בכביש לשום כיוון, לא פלסטינית ולא ישראלית. לא רציתי שעוד מכוניות ייפגעו. הנהגים יכלו לראות את האבן שהייתה תקועה עדיין בחלון.
כעבור רבע שעה הגיע ג׳יפ צבאי והחיילים ירדו ממנו ושאלו אותי למה אני חוסם את הכביש. אמרתי לחייל: ״אתה רואה מה קרה?״. החייל הזמין אמבולנס וכעבור 10 דקות הגיעו שני אמבולנסים, אחד של מגן דוד אדום ואחד של הסהר האדום הפלסטיני. הצוותים שלהם לא עשו שום דבר כי אף אחד מאיתנו לא נפגע. נהגים מתנחלים דיברו עם החיילים בכעס ולא רצו לעמוד ולחכות, אז הזזתי את הרכב לצד הכביש. אני התעקשתי להזמין משטרה אבל המשטרה לא הגיעה.
כעבור חצי שעה בערך אני והנוסעים שלי החלטנו לנסוע משם כי המשטרה לא הגיעה והמצב נעשה מסוכן. פחדתי שהמתנחלים יתקפו אותי בגלל שחסמתי את הכביש. וגם הנוסעים רצו להגיע כבר לבתים שלהם. לכן ניקיתי את הזכוכיות שהתפזרו על לוח המחוונים והמושבים הקדמיים ונסעתי משם. לקחתי את הנוסעים ליעד שלהם ואז חזרתי הביתה.
אף אחד לא מפצה אותנו על נזקים שנגרמים לנו בתקיפות מתנחלים. לפני כמה שנים מתנחלים תקפו אותי בכיכר של יצהר. הם שברו לי את השמשה של הרכב ואף אחד לא פיצה אותי, למרות שיש לי ביטוח מקיף. אף אחד לא מפצה אותנו על הנזקים האלה.
הדו״ח המקיף ביותר שפרסם בצלם עד כה על המדיניות הישראלית בגדה המערבית מראה כיצד ישראל מפעילה חמישה מנגנונים המחזקים זה את זה כדי לפרק את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי, ובמקביל לעצב מחדש בכוח את הגדה ולבסס בה נוכחות וריבונות יהודית־ישראלית קבועות ורציפות.מאז סוף 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, נכנסה המדיניות הישראלית בגדה המערבית לשלב חדש. ישראל החריפה באופן דרמטי מדיניות ארוכת שנים של שליטה, אלימות ונישול, והיא מפעילה אותה כיום באופן גלוי ואלים יותר ובקצב מהיר יותר. צעדים אלה הופכים יותר ויותר לחלק ממדיניות הממשלה ומפעולת מוסדות המדינה.על רקע ההחרפה הנמשכת מדי יום, מפרסם בצלם את ״פרויקט המחיקה״, דו״ח בן 200 עמודים המבוסס על ניתוח של כ־2,000 עדויות של פלסטינים מהגדה המערבית, על עבודת שטח ועל עשרות שנים של תיעוד. הדו״ח בוחן כיצד מדיניות ופרקטיקות שישראל מפעילה זה עשרות שנים הואצו והתרחבו בשנים האחרונות.״מה שקורה בגדה מוצג שוב ושוב כאוסף של אירועים נפרדים – אלימות של מתנחלים קיצוניים, פעולה צבאית, מחסומים או הריסות״, אמרה מנכ״לית בצלם, יולי נובק. ״כשמסתכלים על המערכת ומחברים את הדברים רואים שמדובר בפרויקט פוליטי אחד שמכוון להרס של כל תחומי החיים בגדה. קהילות מגורשות, הכלכלה נדחקת לסף קריסה, ומיליוני פלסטינים חיים בפחד מתמיד מפני אלימות של הצבא ושל מתנחלים. כל המנגנונים האלה מפרקים את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי בגדה ומבססים בה משטר קבוע של עליונות יהודית״.כך פועל פרויקט המחיקההדו״ח מזהה חמישה מנגנונים הקשורים זה בזה, שבאמצעותם ישראל מקדמת את הפרויקט ברחבי הגדה המערבית:אלימות והטלת אימה: ישראל משתמשת בכוחות הצבא ובמיליציות מתנחלים חמושות כדי להפעיל אלימות וכפייה ולהטיל אימה. מ־7 באוקטובר 2023 ועד 31 באוגוסט 2026 ישראל הרגה 1,107 פלסטינים בגדה המערבית, בהם 245 ילדים.טיהור אתני והשתלטות על המרחב: ישראל משתמשת בפעולות צבאיות, בהריסות בתים ובהקמת מאחזים וחוות של מתנחלים בתמיכת המדינה כדי לגרש פלסטינים מאדמתם ולהרחיב את הנוכחות היהודית בשטחים אלה. נכון להיום ישראל עקרה ממקומן 75 קהילות פלסטיניות; חוות ומאחזי מתנחלים השתלטו על 1.07 מיליון דונם (18% משטח הגדה המערבית); וכ־33,000 פלסטינים נעקרו בכפייה ממחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית.הגבלות תנועה: ישראל מפצלת את המרחב הפלסטיני באמצעות מחסומים, שערים וחסימות כבישים. עד סוף 2025 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) 925 חסמי תנועה ברחבי הגדה המערבית.חנק כלכלי: ישראל משתמשת בשליטתה בתעסוקה, בהכנסות הפלסטיניות ממסים, במערכת הפיננסית ובתשתיות כדי להעמיק את המשבר הכלכלי ואת תלותה של הכלכלה הפלסטינית בישראל. שיעור האבטלה עלה מ־13.1% בשנת 2022 ליותר מ־31% בשנת 2024, על רקע ביטול המוני של היתרי עבודה בישראל ועיכוב הולך וגובר של כספי המסים הפלסטיניים.הרס חברתי ופוליטי: ישראל מפלילה התארגנות פוליטית, פושטת על משרדי ארגוני חברה אזרחית, מדכאת מחאות ועוצרת פעילים, סטודנטים ועיתונאים. מאז אוקטובר 2023 עצרה ישראל לפחות 60 עיתונאים פלסטינים מהגדה המערבית.תוכנית ההכרעה: הדו״ח מזהה את ״תוכנית ההכרעה״ של בצלאל סמוטריץ׳ משנת 2017 כמסמך מרכזי להבנת ההסלמה הנוכחית. האסטרטגיה של התכנית ״הכרעה התיישבותית״, מכוונת להפוך את הריבונות היהודית לבלתי הפיכה באמצעות הרחבת התנחלויות, השתלטות על קרקעות וגירוש פלסטינים, ולהותיר לפלסטינים שלוש אפשרויות: להיכנע לעליונות יהודית, לעזוב או לעמוד בפני דיכוי צבאי. אף שהתוכנית מעולם לא אומצה רשמית כמדיניות ממשלתית, סמוטריץ׳ מחזיק כיום בסמכויות נרחבות בתחומי התכנון, הקרקעות והאכיפה בגדה המערבית, ועקרונות מרכזיים בהיגיון שבבסיסה באים לידי ביטוי הולך וגובר במדיניות המדינה ובפעולותיה.פרוייקט ארוך שנים, שלב חדש: פרויקט המחיקה אינו יצירה של הממשלה הנוכחית או של תוכנית ההכרעה של סמוטריץ׳. הוא נשען על מדיניות ומנגנונים של שליטה, נישול ופיצול שישראל מפעילה זה עשרות שנים. הממשלה הנוכחית האיצה את הפרויקט, העמיקה את מיסודו והפכה את מנגנוניו ואת יעדיו לגלויים יותר. הדו״ח ממקם את המתקפה הנוכחית על החיים הפלסטיניים בתוך פרויקט קולוניאלי־התיישבותי ארוך שנים, שבמסגרתו ישראל מבססת עליונות וריבונות יהודית במרחב באמצעות משטר האפרטהייד, תוך פירוק הקיום הפלסטיני הקולקטיבי. ברצועת עזה הגיע היגיון המחיקה לצורתו הקיצונית ביותר: ג׳נוסייד; בגדה המערבית הוא מתממש באמצעות חמשת המנגנונים המתוארים בדו״ח.אחריות בינלאומית: בצלם קורא לממשלות ולמוסדות בינלאומיים להפסיק לאפשר לישראל להמשיך בפשעיה, להגן על הפלסטינים ולפעול לסיום משטר האפרטהייד והשלטון הצבאי על הפלסטינים. עתיד צודק מחייב סדר פוליטי המבוסס על חירות, צדק, שוויון ודמוקרטיה לכל בני האדם החיים במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון, תוך מימוש מלא של הזכויות האישיות והקולקטיביות והשתתפות פוליטית שווה.לדברי מנכ״לית בצלם, יולי נובק: ״פלסטינים נותרים חשופים לאלימות ההולכת ומסלימה, בזמן שישראל מקדמת את פרויקט המחיקה שלה בגדה המערבית. ממשלות אינן יכולות לגנות את הפשעים האלה ובה בעת להעניק לישראל חסינות המאפשרת לה להמשיך בביצועם. יחד עם מוסדות בינלאומיים, עליהן להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותן על פי המשפט הבינלאומי כדי לעצור את פשעיה של ישראל״.הדו״ח המלא, תקציר המנהלים, המפות והגרפים זמינים בכתובת:: https://www.btselem.org/elimination/?lang=he
מאז כניסתה של ממשלת ישראל הנוכחית לתפקידה בסוף שנת 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, החריפה ישראל באופן דרמטי את הפגיעה בכל תחומי החיים של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית.בכל רגע יכול פלסטיני למצוא את עצמו חשוף לאלימות מצד חיילים ומיליציות מתנחלים חמושות, להיעצר ולהיכלא, ליפול קורבן להתעללות והשפלה, ולעיתים גם לאבד את חייו.דו"ח "פרויקט המחיקה" מבוסס על למעלה מאלפיים עדויות של תושבים פלסטינים שבצלם גבה מאז אוקטובר 2023, ועל למעלה משלושה עשורים של תיעוד הפרות זכויות האדם שמבצע משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית. הדו״ח בוחן את המציאות הנוכחית לא כאוסף של אירועים נקודתיים או פגיעות קונקרטיות, אלא כחלק ממנגנון מחיקה כולל הפועל לפירוק התנאים המאפשרים את המשך הקיום הפלסטיני בגדה המערבית, ובמקביל מעמיקים את השליטה והעליונות היהודית בו באופן בלתי הפיך. בחינת מציאות החיים הנוכחית בגדה מגלה כי פרויקט המחיקה מיושם כיום באופן גלוי, ישיר ואלים יותר מבעבר, ומבוסס על שיתוף פעולה הולך וגובר בין רשויות המדינה הרשמיות למיליציות מתנחלים שפועלות בגדה בגיבוי ובתמיכת הרשויות.
ב-21.1.26, הקימו מתנחלים את המאחז "תל תלפיות" על פסגת הר המכונה ג׳בל עין עינא באדמות הכפר תלפית, בעומק אזור שהוגדר כשטח B בהסכמי אוסלו. באזור זה, הנמצא בלב כפרים פלסטיניים והרחק משטח C, לא נכחו קודם לכן מתנחלים.עם הקמת המאחז, השתלטו המתנחלים על בית בבנייה של אחד מתושבי תלפית ומנעו את המשך בנייתו.מאז הקמת המאחז, סובלים תושבי הכפרים תלפית, קוסרה וג׳אלוד מאלימות קשה של מתנחלים.במהלך החודש שלאחר הקמתו, תיעד בצלם עשר התקפות קשות על תושבי האזור, ובהן התקפה קשה על פעילי זכויות אדם שליוו משפחה לבית שנאלצה לעזוב באזור בעקבות אלימות המתנחלים.ההתקפות כוללות תקיפות באבנים ובאלות, הצתת בתים והשחתה והצתה של כלי-רכב. [block:settlers_blog_map_block nid=217668 updates=217835,217836,217837,217838,217841,217842,217812,217849 arrows hide_nid]הקליקו על האייקונים במפה לתיאור של חלק מההתקפות שאירעו במהלך החודשים ינואר-מרץ 2026. בחלק מההתקפות תועדו המתנחלים כשהם מגיעים רכובים על טרקטורון שעל פניו נראה כמו הטרקטורונים שחולקו על ידי משרד ההתיישבות ומשרד האוצר – יוזמה של השרים בצלאל סמוטריץ׳ ואורית סטרוק.ב-14.3.26, הרגו מתנחלים שתקפו בתים בפאתיו המערביים של הכפר קוסרה, את אמיר עודה, בן 28, שהתקדם לעברם יחד עם אביו, מועתסם, וכמה תושבים נוספים, לאחר שהתרחקו מעט לכיוון המאחז. הייתה זו התקיפה השנייה של מתנחלים על בתים באזור זה באותו יום, והתושבים חששו כי הם יחזרו לתקוף. לאחר יידוי אבנים הדדי קצר ממרחק של 100 מטרים בין המתנחלים לתושבים, פתח אחד המתנחלים באש לעבר התושבים ופצע את עודה בחזהו ושני תושבים נוספים ברגליהם. כשניסה אביו של עודה להיחלץ לעזרתו, תקפו המתנחלים את השניים במכות אלות ודקירות, עד שהאב איבד את הכרתו. רק לאחר שהמתנחלים נסוגו עוד לכיוון המאחז, הצליחו התושבים לפנותם לבית חולים, שם נקבע מותו של עודה.
