איבאא אל-ברר'ותי, יליד 1978
ביום שני, 17.6.02, בסביבות השעה 16:00, המתנתי לתור שלי להסעת נוסעים ממחסום סורדא לקובר. ליד המחסום הצבאי היו כ-150 אזרחים ורכב צבאי משוריין. המחסום הוא מעין ערמת עפר שחוסמת את הדרך וחוט תיל. בצד השני של המחסום ישנו חדר מבטון ללא גג שמשמש כמגן. כמו כן, ישנו מעבר באורך 30 מטרים הבנוי מבטון. האזרחים שעוכבו ליד המחסום הגיעו מכיוון ביר זית כשפניהם מועדות לרמאללה. אבל, חמישה חיילים שעמדו במחסום מנעו מהם לעבור. אני הייתי קרוב מאד לאנשים שניסו להיכנס דרך המחסום.
ראיתי את החיילים מתחילים להתגרות בהם. הם קיללו אותם בגסות. הם אמרו דברים כמו כוס אמכ, וצעקו לעברם שיתרחקו. הם נענו להוראות החיילים והחלו לחזור אחורה לכיוון בית זית. ואז, ראיתי אחד החיילים יורה כדור גומי אחד לכיוון האזרחים. אני מכיר את החייל הזה כיוון שאני עובד במקום מדי יום. הוא נמוך, כהה עור, רזה, והשניים שלו בולטות החוצה. הוא נראה כבן 23. החייל הזה עומד במחסום הזה תקופה ארוכה. זיהיתי את קול ירי הגומי. הכדור לא פגע באף אחד. האזרחים רצו בחזרה לכיוון ביר זית. אני ונערה, סטודנטית מאוניברסיטת ביר זית ובחור נוסף, שאני מכיר בשם עאדל סדר שעובד כסבל במחסום, היינו אחרי האזרחים שרצו לכיוון ביר זית.
ראיתי את אותו החייל שירה גומי קודם לכן נכנס לאזור המחסום, רץ אחר האזרחים לכיוון ביר זית, כורע על ברכו ומכוון את נשקו לעברם. באותו רגע, אמרתי לעאדל: "מהר שלא תמות" כי הוא איטי ואני יודע שהוא סובל מליקוי דיבור. עאדל סובב את ראשו והחייל ירה ופגע בו. הוא נפל כשפניו כלפי מטה.
המרחק בין החייל לבין עאדל היה כ-40 עד 50 מטרים. באותו רגע, התבלבלתי וברחתי לכיוון המונית שלי שהחניתי בקרבת המקום בו עאדל נפצע. הנערה צעקה: "מת. מת. הבחור נפצע. הבחור נפצע". ניגשתי לכיוון עאדל כדי להציל אותו. הרמתי את ראשו וכתפו ונשאתי אותו. הנחתי את ידי על מקום הפציעה וראיתי פתח בקוטר 2 סנטימטרים וחלק מהמוח בצבע לבן יצא מחוץ לפתח בנוסף לרסיסים קטנים ועצמות מרוסקות. הוא נפגע במצח, מעל העין השמאלית.
התחלתי לצעוק ולקרוא לבחורים שיעזרו לי לקחת אותו. אחד הבחורים הגיע ברכבו הפרטי מדגם פולקסואגן. הכנסנו את עאדל למושב האחורי והנחנו אותו על גבו. בחור נוסף שישב במושב האחורי הניח את רגליו של עאדל בחיקו, בעוד שהראש הונח בחיקי. הנערה ישבה במושב הקדמי ונתנה לנו ממחטות כדי להפסיק את הדימום במקום הפציעה.
נהג הרכב נסע לכיוון ביר זית שנמצאת במרחק של כשמונה קילומטרים כי המעבר לרמאללה היה בלתי אפשרי בגלל נוכחות הצבא במחסום. הגענו למרפאה פרטית של רופא שאני לא זוכר את שמו. הרופא בדק את הפצוע, חיטה את הפצע וחבש אותו. הוא אמר כי יש קליע בתוך הראש וצריך להעביר אותו ניתוח. כיוון שאין לרופא את היכולת ואת הציוד המתאימים היה צריך להעביר את הפצוע לרמאללה. החזרנו אותו לרכב. שני בחורים מהעיירה הצטרפו אלינו כדי לעזור בהעברת הפצוע, כיוון שהוא שוקל יותר מ-100 קילו.
חזרנו למחסום סורדא כדי לעבור לבית החולים רמאללה, וכשהגענו הנערה ירדה מהרכב וביקשה מהחיילים שירשו לנו לעבור. החיילים סירבו לדבר אתה, הורו לה להתרחק ואיימו שיירו בה. אז, ירדתי מהרכב כשבגדיי מוכתמים בדם וקראתי לחייל בעברית: בחיי אימא שלך, תבוא, יש לנו אדם מת". אותו חייל שפגע בעאדל סימן לנו בידו לחזור, אבל לא נענינו לדרישתו אלא הרמנו את הפצוע וניגשנו לכיוון המחסום. ביקשנו מהחייל אלונקה כדי להעביר את הפצוע אך הוא סירב והתחיל לקלל אותנו: "כוס אמכ, כוס אוחתק, כוס רבאק". אך גם הפעם לא נענינו להוראותיו והמשכנו בדרכנו לעבר האמבולנס שחיכה לנו בצד השני של המחסום.
הכנסנו את הפצוע לאמבולנס וליוויתי אותו לבית החולים רמאללה, שנמצא במרחק של כחמישה קילומטרים. שם, ד"ר חאמד עשה לו צילום רנטגן. שאלתי את הרופא על מצבו של עאדל, והא סימן בידו לעבר הצילומים והראה לי כי ישנו כדור גומי עגול שחדר לתוך המוח ונתקע בפנים. הוא הוסיף כי יש סיכוי של %99 שעאדל ימות תוך מספר ימים. עאדל עבר את הבדיקות הדרושות והוכנס לחדר הניתוח, ומשם הועבר לחדר הטיפול נמרץ שם הוא עדיין מאושפז.
הערה: מבירור שערך תחקירן בצלם ב-24.6.02 עלה כי עאדל סאדר שרוי בתרדמת.
איבאא עומר פרג' אל-ברר'ותי, יליד 1978, רווק, הוא נהג תושב כובר שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד, בביר זית, ב-19.6.02