מוחמד אבו עיד, נהג מונית
אני בעל מונית מסוג פורד טרנזיט, מודל 2002, בצבע כתום, ומחזיק ברשיון מטעם הרשות הפלסטינית. אני עובד בקו שמחבר בין א-ראם לבין הכפרים שמדרום לרמאללה, באזור B, שנמצא תחת שלטון אזרחי של הרשות הפלסטינית, לפי ההסכמים בין ישראל והרשות. בבוקר יום שני, 15.7.02, בסביבות 7:00, יצאתי מהכפר שלי, בידו, לכיוון א-ראם. באמצע הדרך נתקלתי במחסום פתע, מחוטי תיל, שהציבו כעשרים שוטרי משמר הגבול וחיילים סמוך לצומת עטרות, על כביש ביר נבאלא. רובם היו שוטרי מג"ב דוברי ערבית והיו להם שני ג'יפים. אחד השוטרים ציווה עליי לכבות את מנוע המונית, לרדת ממנה ולמסור לו את המפתחות ואת תעודת הזהות. השוטר החרים את מטען הטלפון הסלולרי שלי וציווה עליי לעמוד בצד, ליד שני נהגי מוניות שנעצרו לפניי. הוא הורה לי לא לזוז ולא לדבר. כששאלתי את השוטר לסיבת מעצרי, הוא ענה לי בערבית: "שתוק. אל תדבר". נעניתי להוראות השוטר, עמדתי בצד והמתנתי. בזמן שחיכיתי, השוטרים עצרו עוד מוניות בצבע כתום והורו לנהגיהן לעשות כפי שהורו לי. זה נמשך עד השעה 9:00 בבוקר, עד שמספר המוניות שנעצרו הגיע לכ-15. אני מכיר חלק מהנהגים, ביניהם מוחמד חאמד רמדאן, מונואר רדאד, אנואר רדאד, אנואר סלימאן, אנואר אל-קסואני, תייסיר א-טיראוי, אחמד פטוטה, אחמד סקר, מוחמד חסין א-ג'דראוי, עמאר עבד אל-עאל, אבו סאלח אל- קטנאוי, ועוד שני נהגים תושבי ג'בע שאני לא מכיר. ישנו עוד נהג תושב אל-ג'יב בשם יאסר.
בשעה 9:00 הגיע למקום ג'יפ שלישי של משמר הגבול וירדו ממנו שתי שוטרות. הן התחילו ללעוג לנו ולקלל אותנו כשהן אומרות דברים כמו: "מסריחים, שקט". ניגשתי למי שחשבתי שהוא המפקד, כיוון שהיה לו תג על הכתף והוא זה שנתן את ההוראות לשאר השוטרים. התלוננתי על שתי השוטרות. אמרתי לו שאין זה יפה שהן לועגות לנו ואנו מבוגרים מהן ויש לנו כבוד. הרגשתי כי הוא התחשב בתלונה שלי כי פנה לשתי השוטרות ודיבר אתן בעברית. הן לא חזרו על זה שוב. אחת השוטרות לעגה לנו יותר מהשנייה. צבע עורה היה כהה. היא הייתה גבוהה ומלאה קצת ונראתה כבת 24-22.
השוטרת הזו ניגשה אלינו ומסרה לנו את מפתחות המוניות. המפקד ציווה עלינו לעלות למוניות ולנסוע בשיירה אחריהם. נסענו בדרך ביר נבאלא עד לצומת א-ראם ומשם לבסיס של משמר הגבול בעטרות. בחצר היו עוד כ-30 מוניות. עצרנו את המוניות ליד הבסיס וירדנו מהן. המפקד התחיל למסור לנו בחזרה את תעודות הזהות שלנו ואת הטלפונים הניידים. לאחר-מכן הוא החרים שוב את מפתחות המוניות. שאלתי אותו שנית לסיבת החרמת המוניות, והוא ענה לי: " לך וחזור ביום חמישי בשעה 8:00 כדי לברר". הוא לא ענה על השאלה שלי והורה לי לעזוב את המקום. יצאתי מהבסיס יחד עם שאר הנהגים, היינו מעל ארבעים נהגים.
ביום חמישי, 18.7.02, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, חזרתי כדי לברר ומצאתי כי המונית שלי ועוד יותר מעשרים מוניות נמצאות מחוץ לבסיס משמר הגבול כשהצמיגים שלהן ריקים מאוויר. שאר הנהגים הגיעו למקום גם הם, וכולנו חיכינו מול הבסיס עד שאחד המפקדים ניגש אלינו. המפקד הורה לנו להיכנס פנימה אחד אחרי השני כדי לקבל בחזרה את המפתחות. שאלתי אותו בערבית: "למה עשיתם כך לצמיגים?". ענה לי: " אם אין לך אוויר, אז מלא אותו בפיך". לא עניתי לו והלכתי לקבל את המפתחות ממפקד אחר שמסר לי אותם ודרש שאעזוב את המקום תוך עשר דקות. שאלתי אותו: "איך אתה רוצה שאעזוב תוך עשר דקות כשהצמיגים ריקים מאוויר?" והוספתי: "למה אתם עושים לנו כך?". החייל ענה לי:" אתם, נהגי המוניות, מפריעים לחיילים שנוכחים במחסומים". אמרתי לו:" באיזה זכות אתה מאשים את כולנו?" והוא ענה: "קיבלנו מידע כי כולכם מפריעים לחיילים במחסום קלנדיה- א-ראם" לאחר מכן הוא הורה לי לעזוב את המקום. אחד הנהגים הזמין משאבה חשמלית, נפחנו את הצמיגים ואז עזבתי את המקום במונית שלי.
מוחמד איבראהים סאלם אבו עיד, יליד 1951, נשוי, הוא נהג מונית תושב בידו שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד, בטלפון, ב-18.7.02