מחמוד אבו עררה, בן 69
ביום שני, 2.9.02, ישנתי על גג ביתי שבמרכז הכפר אל-עקבה. בסביבות השעה 02:00 התעוררתי לשמע קול מכוניות בתוך השכונה. הסתכלתי מגג הבית. ראיתי עשרות חיילים ישראלים מכתרים את השכונה ושמעתי אותם קוראים לשכני, מוחמד מוסטפא נארמי אבו עררה, לצאת מהבית. לאחר מכן החיילים קראו לו ברמקולים ויידו אבנים על ביתי ועל ביתו של מוחמד. כתוצאה מכך, נשברו זגוגיות החלונות הקדמיים של שני הבתים.
לאחר מכן, החיילים דפקו בכוח בדלת ביתי. פחדתי נורא כי הם יידו אבנים על הדלת. החלטתי לפתוח להם, אך בזהירות. כשפתחתי את הדלת, החיילים דרשו ממני להוריד את בגדיי, למרות שאני איש זקן. הורדתי את בגדיי והחיילים הורו לי להסתובב. אחר כך הם הרשו לי להתלבש ודרשו ממני לגשת למפקד, שחיכה במרחק של כארבעים מטרים ממני. שלושה חיילים התלוו אליי.
המפקד דרש ממני לגשת לביתו של מוחמד אבו עררה ולדרוש ממנו לצאת מביתו מיד. המפקד הזהיר אותי שאם מוחמד לא יצא, החיילים יפרצו לבית ויהרגו אותו בפנים. הלכתי לכיוון ביתו של מוחמד, בן ה-22, בליווי שלושת החיילים. דפקתי בדלת הבית ומוחמד יצא מיד. הודעתי לו כי הצבא מכתר את האזור ושהחיילים דורשים ממנו לצאת מהבית, אחרת יפרצו לתוכו. מוחמד יצא אליהם והחיילים שהתלוו אליי דרשו ממנו להוריד את בגדיו העליונים ולגשת למקום שהמפקד חיכה בו. לאחר מכן, אחד החיילים דרש ממני להביא את בגדיו של מוחמד.
החיילים קשרו את ידיו של מוחמד ולקחו אותו אתם. הם הורו לי לחזור הביתה וכשראו אותי מסתכל מאחורי הדלת, הם צעקו עליי. החיילים לא עזבו את המקום עד שסגרתי את הדלת.
מחמוד נארמי חאמד אבו עררה, בן 69, נשוי ואב לעשרה, הוא חקלאי תושב אל-עקבה שבמחוז טובאס. את עדותו גבה עלי דראר'מה, בבית העד, ב-5.9.02