רוקייה עוביד, תושבת יאסוף
ביום שלישי, 1.10.02, בסביבות השעה 11:00 בבוקר, בעלי מוחמד ביקש ממני שאלך עם קבוצת זקנים מהכפר בלווית אנג'י זלטר, אזרחית בריטית ופעילת שלום, למטע הזיתים שלנו, שם גונבים מתנחלים זיתים זה היום השלישי. הבנתי מבעלי שאינג'י תיאמה את הגעתנו עם המשטרה הישראלית וששוטרים יגיעו למטע דרך ההתנחלות תפוח ותפגוש אותנו שם.
כאמור, בסביבות השעה 11:00, יצאנו לכוון המטע, כשאנג'י צועדת לפנינו. כשהגענו למרחק של כמאה מטרים מהמטע המתנחלים ראו אותנו, עזבו את כל מה שהיה בידיהם, היפנו את מבטם לעברנו וירו עלינו שתי יריות. כולנו השתטחנו על הקרקע ורק אנג'י עמדה וצעקה לכיוון המתנחלים באנגלית וסימנה להם בידיים. הם הפסיקו לירות.
קמנו על רגלינו ואז נשמעה צפירת אזהרה מההתנחלות. כ-15-10 מתנחלים רצו אלינו תוך כדי יידוי אבנים לעברנו. ברחנו מהמקום במהירות. לזקנים היה קשה לרוץ וחלקם נפלו. אני ויוסף עבד אל-פתאח, בחור צעיר שהיה איתנו, עזרנו להם לקום כדי שימשיכו במנוסתם. לפתע שמעתי קול צעקה של ראשד מוסטפא עלא בן ה- 70 וראיתי אותו נופל. רצתי אליו, ועזרתי לו לקום. הוא אמר לי שאבן פגעה בכתפו. כל הזמן הזה המתנחלים רדפו אחרינו וצעקו לעברנו, בערבית, שנלך ונסתלק מהמקום.
כשהגענו לסוף המטעים, בסמוך למעיין המים שבשולי הכפר יאסוף, פגשו אותנו שלושת אנשי הביטחון של ההתנחלות. הם לא עשו לנו כלום ורק צעקו שנחזור לכפר מהר.
רוקייה עבדאללה עוביד, ילידת 1948, נשואה ואם לשני ילדים, היא תושבת הכפר יאסוף שבמחוז סלפית. את עדותה גבה ראסלן מחאג'נה' ב-3.10.02