באסם אבו ספייה, בן 28
ביום ראשון, 17.11.02, בסביבות השעה 7:30 בבוקר, יצאתי עם אחי יוסף, בן 26 ובן דודנו, אוסאמה אבו ספייה, בן 24, לעבודה בא-ראם, צפונית לירושלים. כשהגענו לאזור א-ראם, בן דודי, אוסאמה, שאל אם אנחנו רוצים לבוא אתו למחסום הצבאי שבאזור. הוא רצה ללכת לשם כדי לקבל את תעודת הזהות שלו שהוחרמה על ידי שוטרי מג"ב כעשרה ימים קודם לכן. כשהגענו לאזור המחסום, ראיתי כשישה שוטרי מג"ב עומדים לרוחב הכביש. בן דודי ניגש לאחד השוטרים שעמד על אי התנועה שבאמצע כביש רמאללה-ירושלים ובדק תעודות זהות של נהגי המכוניות שעוברים במחסום. אחי ואני חיכינו לו על המדרכה, מרחק של כעשרה מטרים מהמחסום. בזמן שאוסאמה דיבר עם השוטר, שוטר אחר קרא לנו. ניגשנו אליו. הוא דרש את תעודות הזהות שלנו ולאחר שבדק את השמות, הוא החזיר לנו אותן. שמעתי שוטרים אחרים קוראים לו בשם מיקי.
לאחר שהשוטר בדק את תעודות הזהות, הוא דרש ממני ומאחי לעזוב את המקום. התחלנו ללכת ואחרי שהלכנו מספר צעדים שמענו את השוטר קורא לנו שוב. הוא אמר בעברית (אני מבין עברית): "אני רוצה לבדוק את תעודות הזהות". מסרנו לו את התעודות והוא מסר אותן לשוטר אחר, שעמד ליד חדר מבטון בצד הדרך. אני חושב שהחדר הזה מיועד לשוטרים שמאיישים את המחסום. השוטר הורה לי, לאחי ולבן דודי לגשת לחדר הזה ומסר את התעודות לשוטר שלישי שהיה בתוך החדר.
השוטר ערך עלינו חיפוש ולאחר מכן, דחף אותנו לתוך מעבר צר, ברוחב כחמישים ס"מ בין החדר לבין גדר מבטון. השוטר דחף וקילל אותנו. הוא הוביל אותנו אל מאחורי החדר. השוטר אמר דברים כמו :"כנס יא מלוכלך, כנס יא בן זונה, כנס יא מניאק". ביקשתי ממנו לא לדחוף כי אנחנו לא עצורים ובאנו רק לברר לגבי תעודת הזהות. אבל, השוטר צעק עליי: "שתוק" והמשיך לקלל. שמעתי את אוסאמה מבקש ממנו בעברית לא לקלל כי אנחנו בני אדם כמוהו. מייד אחרי שאוסאמה אמר את זה, השוטר הוביל אותו לאזור שאנשים שעוברים במקום לא יכולים לראות, מאחורי הגדר. אחי ואני נשארנו במעבר ושוטר שמר עלינו.
אני זוכר את השוטר שהוביל את אוסאמה אל מאחורי הגדר. הוא היה נמוך, רזה ובעל צבע עור שחור. השיער שלו היה קצוץ בצדדים וארוך מלמעלה. כעבור כשתי דקות, אוסאמה חזר. הפנים שלו היו אדומות. שאלתי אותו מה יש לו והוא אמר לי שהוא הוכה. אחר כך, השוטר הנמוך קרא לי והוביל אותי אל מאחורי הגדר יחד עם השוטר הראשון, מיקי.
כשהם הובילו אותי אל מאחורי הגדר, אמרתי להם: "תעשו מה שבא לכם, רק בבקשה אל תרימו יד". השוטר שאל: "מה תעשה?", אמרתי: "יש חוק". השוטר סטר לי על הפנים בכוח ואז הוא והשוטר השני הכו אותי בכל חלקי גופי. הם בעטו בי והכו אותי בקתות הרובים שלהם על הראש, הגב, החזה והרגליים. שוטר שלישי הצטרף לשניים. הוא הכה אותי וקילל בגסות. קיללתי אותם בחזרה: "אל תרים את היד יא מניאק, יא בן זונה". הם המשיכו להכות אותי כשלוש דקות במיוחד על אזור הראש עד שהרגשתי בחילה ונפלתי על הארץ. אז הם הפסיקו להכות אותי והשוטר הנמוך שאל: "אתה רוצה ללכת הביתה או שנכלא אותך"? עניתי שאני רוצה אמבולנס ומשטרה כדי להגיש תלונה נגדם. השוטר דרש ממני לעזוב את המקום ואיים לעצור אותי אם לא אעזוב. כשהתעקשתי להגיש תלונה, השוטר דיבר במכשיר הקשר ואמר: "יש לי פה איש שהכה איש של משמר הגבול והוא עצור אצלי כרגע". השוטר מסר לגורם שמדבר בצד האחר של הקשר את שמי ומספר תעודת הזהות שלי.
אחר כך, השוטרים קשרו את ידיי מלפנים באזיקי פלסטיק והחזירו אותי למעבר. כעבור כרבע שעה, מפקד של משמר הגבול הגיע למקום ודיבר עם השוטרים בצד. לאחר מכן, הוא התקרב אליי ושאל אותי מה קרה. סיפרתי לו מה קרה ושמעתי אותו אומר לשוטרים לקחת אותי לתחנת המשטרה בנווה יעקב. השוטרים העלו אותי לג'יפ של משמר הגבול והושיבו אותי בחלק האחורי, ליד מיקי. בדרך לתחנת המשטרה, מיקי אמר: "בסדר, עכשיו תשב שעתיים בתחנת המשטרה. מה דעתך לפתור את כל העניין ולא להגיש תלונה"? סירבתי והתעקשתי להגיש תלונה. כשהגענו לתחנת המשטרה, הוכנסתי לחדר ונשארתי בו כשעתיים. הדלת הייתה פתוחה ומדי פעם אנשי משמר הגבול נכנסו ויצאו מהחדר.
כעבור שעתיים, חוקר בשם כמאל פארס זימן אותי, הסיר את האזיקים ושאל אותי על האירוע. לאחר שסיפרתי לו מה קרה, הוא אמר לי שהשוטרים הגישו תלונה נגדי וטענו שהתנכלתי להם. לאחר שהוא גבה את עדותי, הוא אמר לי להביא אזרח ישראלי כדי שיערוב לשחרורי עד לדיון בענייני בבית המשפט. התקשרתי לבן דודי, אוסאמה. הוא הגיע עם ידידה שלו, סונא, שערבה לשחרורי. בתחנת המשטרה ביקשתי להגיש תלונה נגד השוטרים , אבל החוקר אמר שאין צורך כי עדותי תגבה בזמן המשפט שלי. שוחררתי מהתחנה בסביבות השעה 14:30 אחר הצהרים.
כשחזרתי לכפר שלי, בית סירא, ניגשתי למרכז רפואי בח'ירבת אל-מיסבאח הסמוכה ועברתי בדיקות. הבדיקות הראו שיש לי חבורות בראש, בגב, בחזה, באגן וברגליים. כמו כן, העין השמאלית הייתה אדומה. הרופא רשם לי תרופה והמליץ לי לפנות לבית החולים כדי להמשיך את הבדיקות הנחוצות.
באסם זהראן מוחמד אבו ספייה, בן 28, נשוי, הוא פועל תושב בית סירא שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד, ב-18.11.02