מוחמד א-רג'בי, בן 22
אני מתגורר ליד בית הספר על שם טארק בן זיאד, שנמצא במרחק של כ-500 מטרים ממערת המכפלה. אני עובד במפעל של אבי לליטוש אבן, שנמצא באזור התעשייה של חברון. ביום שלישי, 3.12.02, יומיים לפני עיד אל-פיטר, הלכתי למספרת אל-וופאא שנמצאת באזור ג'בל ג'והר, כדי להסתפר. הגעתי לשם בסביבות השעה 17:00 וחיכיתי לתורי. במספרה היו כמה לקוחות ושניים מהם ישבו על שני כיסאות והסתפרו. בזמן שהמתנתי, כמה לקוחות עזבו את המספרה ונשארתי עם באסם מסוודה, בעל המספרה, וואיל אבו רומיילה שעובד אצל באסם, בילאל א-רג'בי ושאהר אל-עג'לוני.
זמן קצר לאחר השעה 18:00, שמעתי אנשים ברחוב צועקים: "צבא, צבא". באסם ווואיל יצאו החוצה כדי לבדוק מה קורה ונכנסו מיד חזרה. הם סגרו את דלת הברזל ואני ושני הלקוחות האחרים התחבאנו מאחורי ארון קטן שמאחוריו ישנו חדר שירותים. שמעתי דפיקות חזקות ורצופות בדלת הברזל של המספרה ואת קריאותיהם של החיילים בערבית: "פתח, פתח". הדפיקות נמשכו 20-15 דקות ואז שמעתי מבחוץ את קולותיהם של בילאל אבו קווידר ואבו שאדי (נוואף אל- עג'לוני) שאני מכיר. שניהם ביקשו שנפתח ואמרו שלא נפחד. באסם שאל אותנו אם לפתוח ואמרנו שכן. כשבאסם פתח את הדלת יצאנו מאחורי הארון. אחד החיילים נכנס פנימה כשהוא מחייך, מניע את גופו ואמר בעברית: "יופי, יופי". שלושה חיילים אחרים נכנסו אחריו ודרשו מאתנו את תעודות הזהות. הם דרשו מאתנו להוריד את המעילים והתחילו לערוך עלינו חיפוש. במהלך החיפוש הם היכו אותנו. אני קיבלתי מכה בבטן.
אחרי החיפוש החיילים הורו לנו לשבת על הספה. ישבתי והתחלתי לדקלם פסוקים מהקוראן כדי שישמרו עלינו מפני מה שעלול לקרות לנו. אחד החיילים שאל מי בעל המספרה. חיילים אחרים דרשו משאהר לקום ולצאת החוצה. כשבאסם אמר לחייל שהוא בעל המספרה, החייל דרש ממנו לשבת על הכיסא שעליו מסתפרים. שמעתי את שאהר צועק ושמעתי גם דפיקות מבעד לדלת הסגורה. חשבתי שהחיילים מכים את שאהר מאחורי הדלת.
החייל לקח מכונת גילוח חשמלית והניח אותה על ראשו של באסם. באסם שאל אותו מה הוא עומד לעשות והחייל הורה לו לשתוק. שמעתי את באסם מציע לחייל להחליף את המסרק של המכונה, אך החייל דרש ממנו לשתוק ונתן לו סטירה.
החייל התחיל לגזוז לבאסם את השיער, כך ששיערו נראה מצחיק. בזמן שהחייל גזז את השיער של באסם, החיילים הוציאו את בילאל החוצה ושמעתי אותו צועק ואומר לחיילים שהוא חולה. לאחר שהחייל סיים לגזוז לבאסם את השיער, החיילים הוציאו אותו מהמספרה. אז החייל שסיפר את באסם דרש מוואיל לשבת על הכיסא והחל לגזוז גם לו את השיער באותה מכונה. נראה היה שהחייל מכאיב לוואיל ושמעתי את וואיל אומר לו: "בעדינות, בעדינות". החייל נתן לו סטירה. כשהחייל סיים לגזוז את השיער של וואיל בצורה מצחיקה, הוא לקח מספריים ויצא החוצה. כעבור כשתי דקות הוא חזר פנימה.
וואיל ואני נשארנו בתוך המספרה יחד עם החייל, שנכנס ויצא כל הזמן. במהלך הזמן שהיינו שם שמעתי ירי שלפעמים היה רצוף ולפעמים מקוטע. לא יכולתי לראות מי יורה. החיילים הורו לוואיל לצאת החוצה ואחרי כמה שניות הוא חזר. אחר כך החייל התחיל להתגרות בנו. הוא טפח על החזה שלו ואמר: "עכשיו אני אגיד מה שמי". הוא החל לערוך חיפוש בארון. הוא הוציא שמפו, פתח אותו והריח אותו. הוא ניגש לוואיל ודרש ממנו לפתוח את הפה, אבל וואיל סירב. החייל דרש ממנו לפתוח את הפה כמה פעמים. הוא הושיב את וואיל על הכיסא וניסה לפתוח לו את הפה באצבעות, אבל לא הצליח. פתאום ראיתי את וואיל נופל על הרצפה. וואיל התחיל לצעוק והחייל דרש ממנו לשתוק. וואיל המשיך לצעוק ואז חייל אחר נכנס פנימה. כנראה שהחייל הזה הוא המפקד. הוא גרר את וואיל לכניסת המספרה ואמר לי להתיז מים על הפנים של וואיל כי ירד לו הרבה דם. המפקד יצא וראיתי מספר גדול של אזרחים נכנסים למספרה. חלק מהם הרימו את וואיל והעבירו אותו לבית השכנים.
לאחר מכן, ניגשנו לבית החולים על שם מוחמד עלי אל- מוחתסב, שנמצא במרחק של כ-500 מטרים מהמספרה. שם וואיל קיבל טיפול רפואי וחזרתי יחד עם וואיל, באסם והאחרים. כעבור יותר משעה חזרתי לביתי, זה היה בסביבות 20:00. למחרת חזרתי למספרה וקיבלתי את תעודת הזהות שלי בחזרה. נודע לי שמישהו מצא את התעודות זרוקות על ערמת עפר.
מוחמד ג'בריל ג'מיל א-רג'בי, בן 22, רווק, הוא פועל תושב חברון. את עדותו גבה מוסא אבו השהש' במספרת אל-וופאא, בחברון, ב-25.12.02