איאד סלהב, בן 25
אני מתגורר עם משפחתי באזור ג'בל כרבאג', כקילומטר דרומית למערת המכפלה. התחלתי לעבוד במפעל למרצפות שנמצא כ300- מטרים דרומית למערת המכפלה לפני עשרה ימים. אני מתחיל לעבוד ב-7:00 ומסיים ב-16:00. ביום ראשון, 19.1.2003, יצאתי ב-6:30 כרגיל והלכתי לעבודה. התקרבתי לצומת שנמצא כמאה מטרים דרומית למערת המכפלה ושבו יש מחסום צבאי. כשהייתי במרחק של כעשרה מטרים מהמחסום, צצו לפניי שלושה חיילים שקודם לכן התחבאו מאחורי גדר. אחד מהם כיוון אליי את הרובה שלו ודרש ממני לעמוד. הם הוליכו אותי מספר מטרים משם והושיבו אותי לפני חנויות סגורות מול מחסום של משמר הגבול.
כחמש דקות אחר כך, ראיתי שלושה מתנחלים רצים לעברי ושמעתי אותם צוחקים וצועקים בעברית: "ערבים". הם היו חמושים ברובים קצרים והחזיקו סכינים באורך 30-20 ס"מ. שלושת החיילים עמדו במרחק של כשני מטרים ממני.
אחד המתנחלים נעמד מולי ונופף בסכין שלו. שני המתנחלים האחרים הגיעו מאחור. הרגשתי שתי דקירות. אחת הייתה מעל המותניים בצד שמאל. הדקירה עצמה הייתה עמוקה, אבל בגלל שלבשתי שני מעילים וארבע חולצות הסכין לא חדרה עמוק לתוך גופי. הדקירה השניה הייתה בחלק העליון של הירך ולא הייתה עמוקה. המתנחל שעמד מולי דקר אותי בפנים. הוא פגע בנחיר השמאלי ודם התחיל לנזול. המתנחלים היו בשנות העשרים לחייהם. שלושת החיילים לא ניסו למנוע המתנחלים לתקוף אותי, גם לא במילים.
התרכזתי בפציעות שלי ופתאום ראיתי שעשרים מתנחלים או יותר, רובם חמושים, רצים לעברי. כשהם היו במרחק של כ 15- מטרים ממני, שניים מהחיילים עמדו ביני ובינם כשגבם אל המתנחלים. הם תפסו בידי ואחד מהם אמר לי לברוח. הוא אמר בערבית: "רוץ הביתה, מהר". רצתי במהירות לעבר המחסום הצבאי ברחוב של בתי הספר, עד שהגעתי לצומת ג'בל ג'והר (אל-מח'תאר). בדרך התקשרתי לאבא שלי, בן 53, שהיה בבית וסיפרתי לו מה קורה. הוא הגיע תוך דקה במכונית סובארו והסיע אותי משם לבית חולים עאליה. כשהתיישבתי במכונית הרגשתי כאב חזק מהדקירה במותן.
נכנסתי לבי"ח בשעה 08:00 ושם בדקו אותי, עשו לי צילומים ותפרו את הפציעות במותן ובפנים. שכבתי לילה אחד בבית החולים ושוחררתי למחרת ב-13:00. מאז שנפצעתי באותו יום, אני שוכב במיטה ואינני מסוגל לצאת לעבודה.
איאד עבד אל-מועטי סלמאן סלהב, בן 25, נשוי ואב לשניים, הוא פועל במפעל למרצפות תושב חברון. את עדותו גבה מוסא השהש, ב-23.1.03, בביתו של העד