עקיל מסלמאני, בן 20
ביום רביעי, 12.6.03, בבוקר, אדם ממשפחת אבו אל-פלאיח מטובאס, הגיע אליי הביתה והציע לי עבודה מזדמנת, לעזור לו להעמיס מזון לחיות על המשאית שלו בכפר עין אל-בידא שבאזור העמקים [בקעת הירדן]. הכפר נמצא כ-25 קילומטרים ממזרח לטובאס. נסעתי אתו מטובאס לכיוון עין אל-בידא. כחמישה קילומטרים מזרחית לטובאס, סמוך לכפר תיאסיר, יש בסיס צבאי שליד השער שלו יש מחסום. הגענו לשם בסביבות 7:30 בבוקר והמתנו כדי לעבור. כעבור כחצי שעה, הגיע תורנו, החיילים בדקו את תעודות הזהות שלנו ונתנו לנו לעבור. משם, נסענו לעין אל-בידא. כשהגענו אל-בידא, העמסתי את הסחורה על המשאית ויצאנו חזרה לטובאס. נסענו באותה דרך בה הגענו ובסביבות 11:00, הגענו למחסום תיאסיר. במחסום המתינה משאית אחת בלבד ואנחנו עמדנו אחריה. החיילים לא נתנו לנהג המשאית שלפנינו לעבור. הם סגרו את המחסום ונכנסו לתוך הבסיס.
הדרך הזאת היא הדרך היחידה להגיע מאזור העמקים לטובאס. בזמן שחיכינו במחסום, מספר מכוניות הגיעו לאזור ונוצרו תורים משני צדי המחסום. ארבעה בחורים שהכרתי ירדו מהמכוניות שלהם כי היה חם מאד באותו יום. התחלנו לשוחח בינינו בזמן שחיכינו שהמחסום ייפתח.
בשעה 14:00, הגיעה למחסום משאית שחלקה האחורי היה מכוסה בברזנט ירוק. שאלתי את הנהג אם יש לו משהו לאכול. הייתי רעב מאד, כי לא אכלתי ארוחת בוקר. הנהג אמר לי שיש לו מלפפונים ונתן לי לקחת מלפפונים שהיו מתחת לברזנט הירוק. טיפסתי על המשאית והזזתי את הברזנט הירוק כדי לקחת מלפפון.
לפני כן, כששוחחתי עם הנהגים האחרים, ראיתי שג'יפ של משמר הגבול יוצא מהמחנה. הג'יפ עצר כעשרה מטרים ממני והנהג הסתכל לעבר הנהגים שהמתינו בתור. הוא הסתכל על הקבוצה שלנו וכשניגשתי למשאית לקחת מלפפון, הוא הורה לי להתקדם לעברו.
התקרבתי לג'יפ ושני שוטרי משמר הגבול ירדו מחלקו האחורי. השניים הורו לי לעלות לג'יפ. שאלתי אותם: "למה שאעלה אתכם? מה עשיתי לכם? אני לא רוצה ללכת אתכם". אחד משני השוטרים החטיף לי אגרוף בחזה. לא הגבתי כי הוא היה חמוש. אמרתי לשוטרים שאני הולך להביא את תעודת הזהות שלי מהמשאית. הם לא דרשו אותה, אבל חשבתי שהם הולכים לעצור אותי.
אחד השוטרים אמר לי שלא צריך את תעודת הזהות. הם הורו לי לעלות לג'יפ מהדלת האחורית. בתוך הג'יפ היו ארבעה שוטרים. הנהג, שוטר שישב לידו ושניים שישבו מאחור. השוטר שהיכה אותי קודם הורה לי לעלות לפניו. עליתי והתיישבתי על אחד המושבים מאחור. השוטר הסתכל עליי והתחיל לצחוק בקול רם. שאר השוטרים הצטרפו אליו וצחקו. השוטר הורה לי לשבת באמצע על רצפת הג'יפ. הוא עלה והתיישב במקום בו ישבתי קודם. אני ישבתי על הרצפה, עם הגב לכיוון מושב הנהג, בין שני השוטרים שישבו מאחור. הם סגרו את הדלת והג'יפ נסע לכיוון אזור העמקים. כל השוטרים היכו אותי. לא היה לי במה להיאחז וזזתי מצד לצד מהמקום. גם הנהג נתן לי אגרופים.
הצלחתי להישען על מוט ברזל, ואז הבחנתי שג'יפ צבאי נוסע אחרינו. כשהשוטרים הבחינו בג'יפ הצבאי, הם הורו לי להשתטח על הרצפה ולהטות את הראש למטה. הם כיסו את הראש שלי בידיהם. שמעתי את הג'יפ הצבאי עוקף וכשהרמתי את הראש כבר לא ראיתי אותו. הג'יפ עצר בצד הדרך, במרחק של כ-400 מטרים ממחסום תיאסיר, בכיוון העמקים. במקום לא היה אף אחד ואי אפשר היה לראות אותו מהמחסום. החיילים הורידו אותי מהג'יפ והיכו אותי בזה אחר זה. הם נתנו לי מכות על הפנים ובעטו בי עד שדם החל לנזול מפי. אחד החיילים סטר לי על הפנים חמש פעמים. הם קיללו אותי כל הזמן. כששאלתי אותם למה הם מכים אותי ומה עשיתי להם, הם פשוט היכו אותי.
החייל שסטר לי התקרב אליי והצמיד את מצחו למצחי. הוא אמר לי: "אתה צוחק על משמר הגבול" וסטר לי פעם נוספת. אחר כך, הוא הורה לי לחזור למחסום, שם הייתה המשאית שלי. החייל הורה לי לרוץ במהירות וכשהתחלתי לרוץ, הם זרקו עליי אבנים. האבנים לא פגעו בו וכשהתרחקתי מהם, הם עזבו את המקום לכיוון העמקים.
כשהגעתי חזרה למחסום, סיפרתי לאנשים שחיכו בתור מה קרה לי. היו שאמרו לי להגיש תלונה למפקד הצבאי, אבל הייתי חלש ורעב ופחדתי נורא. המתנתי אזור המחסום עוד כרבע שעה, ואז החיילים פתחו את המחסום ונתנו למכוניות לעבור.
ארבעת שוטרי משמר גבול חבשו כובעים שעליהם סמל מגן דוד בתוך עיגול. כולם היו צעירים ונראו מתחת לגיל עשרים. גוון עורו של הנהג היה כהה והוא הרכיב משקפי שמש שחורים. כולם דיברו ערבית לא טובה.
עקיל עזאם מחמוד מסלמאני, בן 20, רווק, הוא פועל תושב טובאס. את עדותו גבה עלי דראר'מה, בבית העד, ב-13.6.03