סאמר דראר'מה, בן 28
אני נהג מונית כבר 12 שנים. אני עובד בחברת המוניות א-סאמח שבטובאס והעבודה הזו היא מקור הפרנסה היחיד שלי ושל המשפחה שלי, המונה 16 איש. ביום חמישי, 14.8.03, בסביבות 8:30, הסעתי שני אנשים תושבי ברדלא. הכפר נמצא בעמקים הצפוניים, כ-25 קילומטרים מטובאס. בדרך מטובאס לאזור העמקים עברנו במחסום תיאסיר, שהוקם לפני כשנתיים. כשהגענו למחסום, ראיתי כמה מכוניות מחכות בתור לפני המחסום. שני חיילים בדקו את תעודות הזהות של הנוסעים וערכו חיפוש בתוך המכוניות. אחרי כחצי שעה הגיע תורי. הכנתי מראש את תעודות הזהות שלי ושל שני הנוסעים וניגשתי לאחד החיילים. הוא היה בגובה ממוצע, בעל גוון עור בהיר, היו לו פאות והוא חבש כיפה. החייל בדק את התעודות שלי ושל הנוסעים במונית ואמר לי בעברית שהנוסעים יכולים לעבור, אבל אני מבוקש. אני מבין טוב עברית. אמרתי לחייל שאין לי שום בעיה ביטחונית ושיש לי אישור מעבר במחסומים וכרטיס מגנטי. הוא אמר שהתמונה שבתעודת הזהות לא שלי ושהתעודה מזויפת, כי החותמת לא מוטבעת על התמונה. אמרתי לחייל שמשרד הפנים הוציא את תעודת הזהות שלי ולכן הרשויות הישראליות הן שאחראיות לכך. החייל אמר לי: "אולי פקיד משרד הפנים הוא מחבל ועובד למען הפלסטינים". אמרתי לו: "זאת לא הבעיה שלי אם לא שמו את החותמת על התמונה, אלא הבעיה של המשרד שהוציא אותה". החייל לא השתכנע והורה לי לשתוק ולשבת ליד קוביות הבטון.
הנוסעים שלקחתי ירדו מהמונית, עברו למונית אחרת ונסעו מהמחסום. ישבתי בשמש ואחרי כחצי שעה ניגשתי לחייל ואמרתי לו שאני רוצה להתקשר למשרד, כדי שאחד הנהגים יבוא לקחת את המונית. החייל הרשה לי לדבר בטלפון הנייד שלי ואחרי כחצי שעה מישהו בא ולקח את המונית.
בזמן שעיכבו אותי במחסום לא אכלתי כלום. אחד החיילים במחסום נתן לי מים אבל סירבתי לשתות. החיילים האחרים לא דיברו איתי בכלל. הייתי ליד קוביות הבטון, כארבעה או חמישה מטרים מהחיילים שבדקו את האנשים שעברו במחסום. ראיתי את החיילים מדברים ביניהם, מסתכלים עלי וצוחקים. בסביבות 13:00 הגיע אוטובוס מטובאס ועצר במחסום. כשהחיילים ערכו חיפוש באוטובוס, ביקשתי מהנהג מים והוא נתן לי.
נשארתי במחסום, ליד קוביות הבטון עד בערך 16:30. היה לי חם מהשמש החזקה, הורדתי את החולצה ושמתי אותה על הראש. הלכתי לחייל שעיכב אותי ואמרתי לו: "או שתעצור אותי או שתשחרר אותי". החייל החזיר לי את תעודת הזהות ואמר לי: "לך הביתה". הוא אמר לי שאני כבר לא מבוקש, כאילו כלום לא קרה. עליתי למכונית שעברה במחסום וחזרתי הביתה.
הייתי עייף אחרי היום הארוך והמתיש במחסום. עיכבו אותי במחסום וישבתי בשמש כל היום בגלל גחמה של חייל. החיילים לא היכו אותי בזמן שהייתי במחסום.
סאמר אחמד דראר'מה, בן 28, נשוי ואב לארבעה, הוא נהג תושב טובאס. את עדותו גבה עלי דראר'מה בבית העד ביום 25.8.03