נ.ר., בת 33
נולדתי בג'בל מוכאבר שבירושלים. ב- 5.6.94 התחתנתי עם ג'לאל רביע מהכפר אל-עבידייה שבמחוז בית לחם. יש לנו שישה ילדים. שלושת הילדים הגדולים נולדו בבית חולים בבית לחם והם לא רשומים בתעודת הזהות שלי. שלושת הילדים הקטנים נולדו בבתי חולים בירושלים והם כן נרשמו בתעודת הזהות שלי. אני אף פעם לא גרתי בשטחים. ילדתי את שלושת ילדיי הגדולים בבית לחם כי שם יותר זול. לא היה לי אז ביטוח רפואי ולא היה לי כסף לשלם לבית החולים.
מאז שהתחתנו עד שנת 1999 גרנו אצל ההורים שלי. לאחר מכן שכרנו בית משלנו בג'בל מוכאבר אבל ב-2002חזרנו לבית ההורים שלי בג'בל מוכאבר. בעלי עובד לפעמים כפועל בניין יחד עם האחים שלו. הוא לא עובד בתוך ישראל.
לאחר שהתחתנתי, כשהייתי בהריון הראשון שלי, הגשתי בקשה לאיחוד משפחות במשרד הפנים. לא ידעתי שאני צריכה ללכת לברר מה עם הבקשה וחשבתי שהם יקראו לי או שישלחו לי את האישור בדואר. רק בשנת 1999 הלכתי למשרד הפנים, כי מכרים שלנו אמרו לי שאני צריכה ללכת לברר מה קורה עם הבקשה. כשהגעתי לפקידה, היא אמרה לי שהבקשה שלי נדחתה ושאם אני רוצה אני יכולה להגיש ערעור. כתבתי את הערעור והיא אמרה לי לחזור אחרי שלושה חודשים.
בשנת 2000 פניתי למשרד הפנים כדי לרשום את הילדים שלי. הגשתי להם את כל המסמכים שהם ביקשו כגון חשבונות ארנונה, חשמל, מים ואת התעודות של הילדים שלי מבית הספר. מאז אני הולכת למשרד הפנים כל שלושה או ארבעה חודשים ותמיד אומרים לי שהבקשה עדיין בטיפול.
כמה חודשים אחרי שילדתי את בתי נדא ב-26.6.01, הלכתי עוד פעם למשרד הפנים. הפקיד אמר לי שהבקשה שלי לרישום הילדים נדחתה ושהם שלחו לי מכתב הביתה. הוא אמר שבמכתב הם כתבו שחסרות תעודות הלידה של הילדים הגדולים ותעודות בית הספר שלהם. אמרתי לפקיד שלא יכולתי לבוא אליהם כי הייתי אחרי לידה. הפקיד אמר לי שזה לא עניינו ושאם יש לי שאלות שאפנה לאחראי. לא יכולתי להמתין לאחראי באותו יום כי התינוקת היתה איתי.
פקיד אחר, בשם עיסא, ראה אותי ואמר לי שאביא את המסמכים ושאגיש בקשה חדשה. בינואר 2002 הגשתי בקשה חדשה. לא חזרתי למשרד הפנים כי קשה מאוד להיכנס לשם. יש לי תינוקת וכדי להיכנס אני צריכה לישון במקום לילה קודם כדי לקבל מספר. התקשרתי כמה פעמים למשרד הפנים אבל בכל פעם אמרו לי להמתין. אין לי טלפון בבית ואני משתמשת בטלפון עם כרטיס חיוג. באחת הפעמים שהתקשרתי נגמר לי הכרטיס עוד לפני שהספקתי לדבר עם פקיד כלשהו.
בערך באוגוסט 2002 פניתי למוקד להגנת הפרט. הם הצליחו לרשום את שלושת הילדים הקטנים שלי בתעודת הזהות שלי. הם עדיין מטפלים ברישום של שלושת הילדים הגדולים שלי שנולדו בבית לחם - עליאן, אמל ואמיר.
בני עליאן לומד בכיתה ד', אמל לומדת בכיתה ג' ואמיר לומד בכיתה א'. עליאן ואמל לומדים בבית ספר א-סלעה בג'בל מוכבר. אמיר, בן השבע, ואיסראא, בת השש, הם עיוורים ולומדים בבית הספר הלן קלר לעיוורים. בתי נדה היא בת שנתיים ואני רוצה לשלוח אותה לפעוטון אבל אין לי כסף.
אנחנו לא הולכים לבקר את המשפחה של בעלי בבית לחם כי אני חוששת שזה יפגע באישור הבקשות שהגשתי למשרד הפנים. אני רוצה להישאר בבית כדי להוכיח שאני גרה בתוך ירושלים עם בעלי והילדים. לפני שנה הלכתי לבקר את משפחתו של בעלי, כשאחיו נהרג, ומאז לא הייתי שם. אנחנו נמצאים במצב קשה מאוד. בעלי בקושי עובד ואחיי מפרנסים אותי ואת בני משפחתי. עוד מעט שנת הלימודים נפתחת ואין לי אפילו כסף לקנות לילדים בגדים וספרים.
נ.ר., בת 33, נשואה ואם לשישה ילדים, היא תושבת ג'בל מוכאבר. העדות נגבתה על-ידי סוהאד סאקאללה ב- 27.8.03. פרטי העדה שמורים בבצלם.