זאיד זידאת, בן 20
אני עובד כרוכל. אני מוכר מוצרי טקסטיל, כמו מצעים. ביום ראשון, 21.9.03, יצאתי מחברון בסביבות 6:30. הגעתי לרמאללה בדרכים עוקפות ובערך ב9:00- הגעתי למחסום קלנדיה. בדרך פגשתי חבר שלי, ווג'די האני חמידאת, בן עשרים. היו לי שמונה ארגזי קרטון, בהם הייתה הסחורה שתיכננתי למכור ברמאללה. רציתי לבדוק אם החיילים נותנים לעבור במחסום והשארתי את הארגזים במרחק של כארבעים מטרים מהמחסום, בכיוון א-ראם. ביקשתי מווג'די שיישאר שם וישמור על הסחורה. הלכתי למחסום עם תיק שהיו בו חפצים שלי, כי אני ישן כל פעם במקום אחר. עברתי במחסום דרך המעבר של אלה שבאים מכיוון ירושלים, בלי בעיה. הסתובבתי מיד לחזור. נכנסתי דרך מעבר המיועד לנכנסים מהגדה. במחסום היו ארבעה חיילים שבדקו אנשים ועוד שלושה חיילים, ששמרו על המחסום. הראיתי לאחד החיילים את תעודת הזהות שלי אבל הוא אמר לי בעברית שאני חייב להביא אישור, אחרת אני לא אוכל לעבור. אמרתי לו שאני מחברון ושאני לא יכול לקבל אישור להיכנס מרמאללה. הוא ענה לי "אין מה לעשות, תחזור לאיפה שבאת". החייל הזה נראה מבוגר, היה לו גוון עור בהיר ושפם לבן. הוא חבש כובע כחול ונראה בשנות החמישים לחייו.
חזרתי אחורה ועמדתי כעשרים מטרים מהמעבר. חשבתי על דרך לעבור במחסום. אחרי כחצי שעה החלטתי ללכת דרך המחצבה. זאת דרך תלולה שעוקפת את המחסום. הגעתי למחצבת אבו וג'יה א-טריף, שנמצאת כחמישים מטרים מזרחית למחסום. השומר הפלסטיני של המחצבה עצר אותי ולא נתן לי לעבור. עקפתי את המחצבה, בלי שהשומר ראה והלכתי בדרך עפר.
ליד הכביש הראשי בין ג'בע לא-ראם, עצרו אותי שני חיילים. אחד מהם היה גבוה ורזה, היה לו גוון עור בהיר והוא נראה כבן 25. לחייל השני היה גוון עור שחום, הוא היה נמוך והרכיב משקפיים. הוא נראה כבן 28. לאחד מהם הייתה משקפת. החייל הראשון ביקש את תעודת הזהות שלי ושני החיילים דיברו ביניהם בעברית.
אחרי כעשר דקות, הגיעו למקום שני חיילים אחרים. היו איתם שלושה בחורים פלסטינים. אחד מהחיילים שהגיעו היה בלונדיני, היה לו גוון עור בהיר והוא נראה בן 26 או 27. ארבעתנו עמדנו בצד והחיילים הכריחו אותנו לשבת על האדמה ההררית. הם לא היכו אותנו. אחרי כרבע שעה, אחד החיילים החזיר לנו את תעודות הזהות ואמר לנו בטון מתגרה שנלך למצוא דרך אחרת כדי להיכנס. חזרנו למחסום קלנדיה. ניסיתי לחשוב על דרך כלשהי ליצור קשר עם ווג'די, ששמר על הסחורה שלי בצד השני של המחסום.
בערך ב12:00-, ניסיתי להיכנס שוב. הלכתי במסלול המיועד לאלה שבאים מכיוון ירושלים. החיילים היו עסוקים ובדקו תעודות זהות של הנכנסים וחשבתי לנצל את ההזדמנות ולהיכנס, בלי שישימו לב אלי. חייל אחד תפס אותי וצעק עלי:
"תחזור, תחזור!". אמרתי לו: "לאן אני אחזור? אני לא מפה ואני לא מכיר אף אחד פה". החייל ענה: "לא מעניין אותי". הוא דחף אותי והיכה אותי בגב ובכתף. הוא היה רזה, בלונדיני ומנומש ונראה בערך בן 22. חייל אחר הצטרף אליו ושניהם היכו אותי ודחפו אותי בערך 15 מטרים, עד שנפלתי. ניסיתי להרחיק אותם מעלי וכשנפלתי הם חזרו לעמוד מתחת לשמשייה. החייל השני היה גבוה, היה לו גוון עור שחום והוא נראה בערך בן 24.
אני לא יודע מה לעשות, כי לא נותנים לי להכניס את הסחורה שלי ואני גם לא יכול לחזור חזרה לחברון. אפשר להיכנס דרך המחסום, אבל היציאה היא רק באישור מיוחד.
זאיד עלי דמאן זידאת, בן 20, רווק, הוא רוכל תושב בני נעים שבמחוז חברון. את עדותו גבה איאד חדאד, במחסום ביתוניא, ב-21.9.03