אחמד ד'וויב, סטודנט
אני סטודנט למשפטים, שנה שלישית, באוניברסיטת אבו דיס. אני גר בכפר זעתרה, שנמצא ממזרח לבית לחם. כל יום אני נוסע מזעתרה לאזור שוק א-שבע שבמרכז בית סאחור, שם עובר אוטובוס שמסיע סטודנטים מבית לחם לאוניברסיטת אבו דיס. האוטובוס מסיע את הסטודנטים עד למחסום
"הקונטיינר". השוטרים שבמחסום לא נותנים לאוטובוס לעבור במחסום והסטודנטים חייבים לרדת מהאוטובוס, כמאה מטרים מהמחסום, וללכת עד למחסום. ברוב המקרים, שוטרי משמר הגבול עוצרים אותנו, מעכבים אותנו למשך כמה שעות ובסוף, מורים לנו לחזור לבתים שלנו. אנחנו מפסידים ככה הרבה ימי לימודים.
בחלק מהימים יש במחסום "הקונטיינר" ג'יפ של משמר הגבול, שעליו רשום המספר 23. כשאנחנו רואים אותו, אנחנו יודעים שיהיה לנו, הסטודנטים מבית לחם וחברון, קשה במיוחד לעבור את המחסום. בג'יפ הזה יש שוטר שמוכר בשם אסכנדר, שנמצא הרבה במחסום. אני יודע שהוא רוסי, כי יום אחד, כשהתווכחנו איתו שייתן לנו לעבור, הוא אמר לנו שהוא רוסי ושיש לו ראש קשה. כנראה הוא המפקד של הכוח שבג'יפ, כי הוא נותן הוראות ליתר השוטרים וראיתי שיש לו כוכב על הכתף. הוא נראה בערך בן 27, יש לו שיער בלונדיני וקצר, הוא גבוה ובעל מבנה גוף מלא. הוא מדבר ערבית טובה מאוד.
כשאסכנדר נמצא במחסום, אף אחד לא יכול לעבור בו. היו מקרים שהוא היכה סטודנטים וקילל אותם. לפעמים, הוא מכריח סטודנטים לעשות תנועות מצחיקות, כמו לעמוד על רגל אחת, להרים ידיים ולקפוץ. אם הסטודנט מתעייף, אסכנדר מכה אותו, עם מכשיר הקשר שלו או עם הרובה. אסכנדר מעכב את הסטודנטים למשך שעות. בקיץ, אנחנו עומדים שעות בשמש ובחורף, אנחנו עומדים בגשם. הוא עושה את זה בלי סיבה. כשאסכנדר נמצא במחסום, אנחנו יודעים שלא נוכל להגיע לאוניברסיטה.
ביום רביעי, 1.10.03, בסביבות 9:00, ירדתי מהאוטובוס בסוף דרך ואדי א-נאר והלכתי יחד עם יתר הסטודנטים למחסום "הקונטיינר". המחסום היה סגור למעבר מכוניות והולכי רגל. עמדתי במרחק של כעשרים מטרים מהמחסום. ראיתי שלושה ג'יפים של משמר הגבול. ג'יפ אחד עמד מתחת להר, שמול המחסום, ג'יפ שני עמד בכביש שנמצא על ההר והג'יפ השלישי, מספר 23, עמד ליד המחסום. אסכנדר עמד במחסום וכרגיל, מנע מאנשים לעבור. עמדו איתו עוד חמישה שוטרים.
בערך ב-11:00, אסכנדר קרא לבחור בשם ויקטור, סטודנט באוניברסיטת אבו-דיס, שעמד בתחילת הטור, ליד שער הברזל. הוא אמר לו לעבור את המחסום. ויקטור נכנס והתקרב לאסכנדר. עמדתי במרחק של כשלושים מטרים מהם. אסכנדר היכה את ויקטור עם הרובה שלו בפנים ובחזה. הוא היכה אותו במשך כמה דקות. אחר כך, הוא הורה לויקטור ללכת ולא לחזור למחסום, אחרת הוא יכה אותו שוב. ויקטור הלך לכיוון דרך וואדי א-נאר.
אחרי בערך חמש דקות, השוטרים גירשו אותי ואת יתר הסטודנטים מהמחסום והורו לנו לחזור הביתה. הלכנו לכיוון המוניות של בית לחם, שמחכות מתחת להר. כשהייתי במרחק של כארבעים מטרים מהמוניות, שלושה שוטרים של משמר הגבול ירדו מההר, הגיעו למוניות והתחילו להרוס אותן. הם שברו את השמשה האחורית של בערך עשר מוניות. אחד מהנהגים, מחמוד אבו רמיס, תושב זעתרה, לקח אותי הביתה אחרי האירוע.
ביום שבת, 4.10.03, בסביבות 7:30, הייתי באוטובוס, בדרך למחסום. בקצה של דרך א-נאר, כ-150 מטרים מהמחסום, עמדו מוניות. אנשים ירדו מהמוניות והלכו עד למחסום. המחסום היה סגור והשוטרים לא נתנו לאף אחד לעבור. אני ועוד כ חמישים סטודנטים ירדנו מהאוטובוס והלכנו לכיוון המחסום. כשהיינו במרחק של כעשרים מטרים מהמחסום, ראיתי את הג'יפ, שעליו המספר 23, עוצר ליד המחסום. אסכנדר ירד ממנו והורה לאזרחים לעמוד בטור מאחורי שער הברזל, שמותקן במחסום. זה השער שעוברים דרכו ומשני הצדדים שלו, יש חוטי תיל.
היינו בערך מאה אנשים. עמדנו מאחורי השער, בתוך השטח המגודר. ארבעה שוטרים של משמר הגבול, שהיו במחסום, לא נתנו לנו לעבור. הם לבשו מדים צבאיים בצבע ירוק כהה. אסכנדר היה אחד מהשוטרים והוא צעק עלינו והורה לנו לשתוק. הוא אמר לנו לא להתקדם לשער, כי אין מעבר היום. ידעתי שערב יום כיפור והערכתי שלא יהיה קל לעבור במחסומים. אבל אם אסכנדר נמצא במחסום, מימלא הוא לא ייתן לנו לעבור. לא משנה אם יש חג או אין חג.
עמדנו בשמש וחיכינו שאסכנדר ייתן לנו לעבור. פספסנו את ההרצאה של 8:00. אחרי כשעה, ראיתי את אסכנדר דוחף עם הרובה שלו את רימון, סטודנט שלומד איתי, מבית ג'אלא. רימון עמד בראש הטור, כחמישה מטרים מאסכנדר. רימון נפל ואסכנדר היכה אותו על הראש, עם מכשיר קשר. ראיתי את רימון מכסה את הראש שלו עם הידיים. אסכנדר היכה אותו על הראש כמה פעמים ונתן לו גם אגרופים בפנים. הוא השתמש לפעמים במכשיר הקשר ולפעמים ברובה שלו. הארנק של רימון נפל מהכיס ואסכנדר לקח את תעודת הזהות שלו מהארנק. הוא הורה לרימון לקום ולשבת בצד השני של הכביש, כשלושים מטרים מהמחסום. הוא השאיר אצלו את התעודה.
אחרי בערך עשר דקות, ראיתי את אסכנדר ושני שוטרים אחרים, מכים סטודנט אחר. אני לא מכיר אותו, אבל אני מזהה אותו מהאוניברסיטה. גם הוא עמד קרוב לשער של המחסום. שלושת השוטרים בעטו בו והיכו אותו עם הרובים שלהם, עד שהוא נפל. הוא צעק מכאבים. השוטר הרביעי שהיה במחסום, כיוון את הרובה שלו לכיוון שלנו והורה לנו לחזור הביתה. התרחקנו כ-150 מטרים מהמחסום לכיוון דרך ואדי א-נאר, הגענו למוניות שחנו שם וחזרנו לבית לחם.
אחמד חסן אחמד ד'וויב, בן 21, רווק הוא סטודנט תושב כפר זעתרה שבמחוז בית לחם. את עדותו גבתה סוהא זיד, במחסום "הקונטיינר", ב-4.10.03