ש.ק., בת 36
בשנת 95' התחתנתי עם תושב בית לחם. בעלי עבר לגור איתי בראס אל-עמוד. גרנו בבית שבו חדר שינה אחד, מטבח ושירותים. הבית הזה הוא בבעלותו של אבי. ביוני 1996 הודיע לי משרד הפנים שהבקשה לאיחוד משפחות שהגשתי נדחתה. הם אמרו לי שזה מסיבות ביטחוניות אבל לא אמרו לי מהן. הגשתי ערעור, שגם הוא נדחה.
בעלי עדיין גר אתי בירושלים. יש לו כרטיס מגנטי והוא מחזיק באישור כניסה לירושלים, שניתן לסוחרים, וזאת באמצעות חברה פרטית שבבעלות אחיו. בעלי לא עובד מאז שנת 1999 מאחר שהוא חלה במחלת לב. אנחנו מתפרנסים מהעזרה שמגיש לנו גיסי ומקצבת הביטוח לאומי.
במהלך השנים ילדתי שני ילדים: נור א-דין שנולד ב-8.4.98, ובהא א-דין שנולד ב-3.11.01. את נור א-דין ילדתי בבית חולים בבית לחם ויש לו תעודת זהות פלסטינית. משרד הפנים סירב לרשום אותו בתעודת הזהות שלי. סיפרתי לפקידי משרד הפנים שנאלצתי ללדת בבית לחם כי קיבלתי צירי לידה בעת ששהיתי בעיר. הפקידים דרשו ממני להוכיח זאת, והבאתי להם מסמך רפואי שמאמת את דבריי. בתחילת שנת 2001 פניתי למוקד להגנת הפרט שבירושלים כדי שיעזור לי לרשום את נור א-דין בתעודת הזהות שלי. מסרתי למוקד את המסמך הרפואי הנוגע ללידתו של נור א-דין, שהונפק בתאריך 25.5.01. המוקד הצליח להסדיר את הרשמתו של נור בקופת חולים, אך עדיין לא קיבלתי שום תשובה בעניין רישומו בתעודת הזהות שלי. נור א-דין סובל מבעייה בדיבור וכעת הוא מקבל טיפול בתרגול על הגייה במרכז להתפתחות הילד בבית חנינא. בהא א-דין נולד בבית החולים הדסה עין כרם ולמרות זאת הפקידים במשרד הפנים סירבו לרשום אותו בתעודת הזהות שלי. גם לגביו ייפיתי את כוחו של המוקד לטפל בעניין. לאחרונה, ביום 6.7.03, המוקד קיבל תשובה חיובית בנוגע לבהא והוא נרשם בתעודת הזהות שלי.
העובדה שבעלי לא יכול לגור איתנו באופן חוקי משפיעה קשה על החיים שלנו. אישור הכניסה לישראל של בעלי הוא זמני בלבד. פירוש הדבר הוא שבכל רגע ייתכן שייאסר עליו לנוע בתוך ישראל. כמו כן, האישור הזה לא מתיר לו ללון בתוך ירושלים, כך שלמעשה הוא נמצא בביתנו באופן בלתי חוקי. המצב הזה מלחיץ נורא. לפעמים, בעלי נאלץ לברוח מהבית או להתחבא כשהצבא מגיע לאזור שבו אנחנו גרים. בעלי חולה לב אך אין לו ביטוח רפואי בישראל ומצד שני הוא לא יכול להגיע לטיפול בגדה המערבית בגלל המחסומים וההגבלות על התנועה.
אני דואגת לעתידם של שני ילדיי, ובמיוחד לעתידו של נור א-דין. אני לא אוכל לרשום אותו לבית ספר בירושלים כיוון שהוא אינו רשום בתעודת הזהות שלי. אני אאלץ לרשום אותו לבית ספר בגדה המערבית, שקשה יותר להגיע אליו.
ש.ק., בת 36, נשואה ואם לשני ילדים, היא תושבת ראס אל-עמוד. העדות נגבתה על-ידי איאד חדאד ב-2.10.03. פרטי העדה שמורים בבצלם.