שאדי א-דיכ, בן 16
בשבת, 11.9.04, אחרי תפילת הערב, הלכתי עם חברים שלי, עודה פאיז, בן 17, מהדי מחמוד, בן עשרים, וויסאם עבד אל-חכים, בן 15, למטעי הזיתים של הכפר שבאזור דאר חמד, ממערב לכפר שלנו. רצינו ללכת לשם ולדבר. אנחנו גרים בכפר א-דיכ, שנמצא במרחק של כארבעים מטרים מהדרך להתנחלות עלי זהב. התיישבנו במרחק של כמאה מטרים מהבית הראשון של הכפר ובערך שתי דקות אחרי שהגענו לשם, כמה חיילים יצאו מבין עצי הזית שהיו במרחק של 10-15 מטרים מאתנו. התחלנו לברוח וראיתי רק שני חיילים רודפים אחרי, אבל אני לא יכול לזהות אותם כי היה חושך. שמעתי אחד מהם צועק לנו לעצור. רצתי לכיוון הכפר ושמעתי ירייה אחת מתנגשת באבנים. אחרי בערך שלושים מטרים שני החיילים תפסו אותי. אחד מהם תפס את יד ימין שלי וסובב אותה לאחור. השני היכה אותי בקת הרובה שלו על מרפק שמאל וכאב לי מאד. הרגשתי שאני נחלש. דחפתי את החייל שתפס לי את היד והצלחתי להשתחרר ממנו. המשכתי לברוח לכיוון הכפר והם רדפו אחריי.
שמעתי אותם צועקים בעברית ובערבית: "עצור, עצור או שנירה בך" אבל אני המשכתי לרוץ. כשהם רדפו אחריי, שמעתי קולות של כדורים פוגעים באבנים שלפניי אבל לא שמעתי את היריות. כנראה שהם השתמשו במשתיקי קול. יכול להיות שהם ירו שש יריות, אני לא יודע בוודאות. הצלחתי להתרחק מהם ואחרי בערך מאה מטרים, הם הפסיקו לרדוף אחריי. המשכתי לרוץ עד שהגעתי הביתה. נכנסתי פנימה, החלפתי בגדים והלכתי לישון. כאבה לי היד ולא הצלחתי לישון. לא ידעתי מה קרה עם האחרים.
למחרת, בסביבות 8:30, הלכתי למרפאה טבעית שגרה במרכז הכפר. היא אמרה לי שהיד שלי שבורה ושאני צריך ללכת לבית החולים. בסביבות 12:00, הגעתי למרפאה בסלפית. עשו לי צילומי רנטגן והתברר שיש לי שני שברים ליד המרפק השמאלי. הועברתי לבית החולים א-שיח' זאיד ברמאללה והגעתי לשם בסביבות 13:00. עברתי שוב צילומי רנטגן והרופא גיבס לי את היד מהמרפק עד לכף היד. אחר כך, שוחררתי ואמרו לי לחזור לבדיקה בעוד שבועיים.
ביום שאחרי האירוע נודע לי שהחיילים תפסו את ויסאם, היכו אותו, שכתוצאה מהמכות, הרגל שלו נשברה ושהוא התחבא מאחורי עץ חרוב עד הבוקר.
שאדי סקר מוחמד אחמד א-דיכ, בן 16, רווק, מובטל, הוא תושב כפר כפר א-דיכ שבמחוז סלפית. עדותו נגבתה על-ידי איאד חדאד בבית העד ביום 19.9.04