ג'מאל חמאמרה, בעל מוסך
יש לי מוסך בבאקה א-שרקייה ואני עובד בו כבר שמונה שנים. במסגרת העבודה יצא לי להכיר הרבה אזרחים ישראלים, ערבים ויהודים, וכמעט רוב הלקוחות שלי הם ישראלים. הגדר סגרה את באקה א-שרקייה מכל הכיוונים אבל אני לא עזבתי את העבודה, למרות שרוב בתי העסק והמוסכים בבאקה א-שרקייה והאזור נסגרו. תודה לאל יש לי עבודה, אין לי בעיות עם הלקוחות וגם אף פעם לא היו לי בעיות עם המשטרה, הצבא או משמר הגבול.
ביום שבת, 5.3.05, פתחתי את המוסך אחרי 9:15. כל העובדים שלי היו שם: עראפת ג'לבוש, ח'ליל שנאעה, אסעד ח'ליליה, חסן אל-בח'אר, אבראהים אל-בח'אר ומוחמד אחמד. היו במוסך גם בערך עשרה לקוחות ישראלים ועוד כמה מג'נין ומהשטחים. כשבדקתי מכונית מסוג פסאט מול המוסך, הגיע ג'יפ של משמר הגבול ונעצר מול הדלת של המוסך. לוחית הזיהוי הקדמית של הג'יפ הייתה עשויה מחתיכת מתכת והלוחית האחורית הייתה מכוסה בבוץ. שוטר שנראה ממוצא אתיופי ירד מהג'יפ וצעק בעברית לכל מי שהיה שם, לעמוד בצד ולהוציא את תעודות הזהות. נכנסתי לתוך המוסך כדי להביא את תעודת הזהות שלי. היו בתוכה כמה ניירות ו-1,900 שקלים. זה תשלום חודשי שהייתי צריך לשלם לבנק עבור מכונית שקניתי.
כשנכנסתי למוסך הייתה לי ביד כוס קפה. כנראה זה הפריע לשוטרים, והשוטר האתיופי שאל אותי למה אני שותה קפה. זה היה אחרי שהוא לקח את תעודות הזהות מכל היתר, שעמדו בתוך המוסך. עניתי לשוטר שאני נמצא בעסק שלי ושותה קפה. נתתי לו את תעודת הזהות שלי ואמרתי שמותר לי לשתות קפה בעסק שלי. אני מבין עברית טוב ודיברנו בינינו בעברית. באותו רגע הגיע שוטר אחר מהג'יפ. הוא כנראה שמע אותנו מדברים ומיד כשהוא הגיע אלינו, הוא דרך את הרובה שלו, מסוג M16 , כיוון אותו לאוזן שלי ואמר: "מילה אחת ואני אזיין אותך". לשוטר הזה קוראים סאלח עאמר, השם היה כתוב על המדים שלו. שני שוטרים אחרים ירדו מהג'יפ וכיוונו את הרובים שלהם על יתר הבחורים. השוטר האתיופי הצמיד את הרובה שלו לגב שלי.
סאלח עאמר לקח מעין לום קטן, באורך של כששים סנטימטרים, שהיה על השולחן, והכה אותי על הכתפיים, הידיים והירכיים עם הלום. הוא לא הכה אותי על הראש. הוא נתן לי כמה מכות ונפלתי על הרצפה. הוא המשיך להכות אותי ולבעוט בי. הוא הביא סכין יפנית שהייתה במוסך והצמיד אותה לצוואר שלי. הוא אמר לי: "עוד מלה אחת אני אהרוג אותך". הוא הכה אותי בערך עשר דקות. במהלך המכות הוא משך אותי והעמיד אותי מאחורי אחת המכוניות, כשהוא ממשיך להצמיד את הסכין היפנית לצוואר שלי. אחר כך הוא אמר לשוטר האתיופי: "תן לו משהו אחר, גדול". האתיופי העביר לסאלח עאמר אקדח אוויר שאנחנו משתמשים בו כדי לנקות, והוא התחיל להכות אותי באמצעות אקדח האוויר. השוטר האתיופי לא הכה אותי.
לא היה לי אומץ לדבר. שמעתי את הלקוחות מתחננים ומבקשים מהשוטרים להפסיק, אבל זה לא עזר. הם הפסיקו להכות אותי רק אחרי שאחד השוטרים אמר להם שיפסיקו. אחר כך, השוטרים התרחקו והתחילו לדבר במכשיר הקשר. הם לא הרשו לנו לזוז או להגיע לשירותים. חלק מהלקוחות הישראליים ניסו לדבר בטלפונים הניידים שלהם, אבל השוטרים לא נתנו להם.
אחרי כשעה וחצי, השוטרים החזירו לנו את תעודות הזהות ועזבו את המוסך. הצעירים שהיו איתי לקחו אותי לשער ברטעה כדי להגיש תלונה ולקבל טיפול רפואי מהישראלים. החיילים בשער התעלמו ממני. נפלתי על האדמה ומאוחר יותר הגיע ג'יפ ניידת של המשטרה הרגילה. לאחד השוטרים קראו רביע חלבי והוא אמר לי שהוא ירשום את מה שאני אומר לו. ביקשתי ממנו שיתנו לי להיכנס לישראל כדי לקבל טיפול רפואי והוא אמר שזה כבר באחריות הצבא. הוא דיבר במכשיר קשר ואחרי כמה דקות, הגיע לשער אמבולנס צבאי. אחד מאנשי הצוות בדק אותי באופן יסודי. אחד השוטרים אמר לו בעברית שאני סתם משחק אותה ושאני לא באמת נפצעתי, אבל הרופא אמר לשוטר שלא יתערב.
אחרי הבדיקה, הרופא נתן לי דו"ח רפואי והזמין לי אמבולנס של הסהר האדום. האמבולנס הגיע אחרי כשלוש שעות, בסביבות 15:00. בכל הזמן הזה, הרופא הצבאי היה לידי ואמר שהוא לא יעזוב אותי עד שהוא ידע שאני בסדר. האמבולנס לקח אותי לבית החולים הממשלתי בג'נין ושם טיפלו בי. אני עדיין סובל מכאבים בכתפיים, בברך ימין ובעורף. את ה-1,900 שקל לא קיבלתי בחזרה. כשהשוטרים עזבו את המוסך הם לקחו את מה שהיה בתוך תעודת הזהות. אמרתי לבחורים שהיו איתי שהשוטרים גנבו ממני 1,900 שקל ואמרתי את זה גם לשוטר רביע חלבי. חתמתי על העדות הזאת.
אחד הפועלים של המוסך רשם את המספר של הג'יפ - 22262.
ג'מאל סעיד עבד אל-חאלק חמאמרה, בן 38, נשוי ואב לארבעה, הוא בעל מוסך ותושב ג'בע שבמחוז ג'נין. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב במוסך של העד בבאקה א-שרקייה ב-7.3.05.