ג'בר סביח, אב לעשרה ילדים
ביום רביעי, 28.9.05, בסביבות 2:30 לפנות בוקר, התעוררתי מקול שקרא ברמקולים בערבית: "צא מהבית, תסגיר את עצמך, הצבא מקיף את הבית, כל מי שבבית לצאת החוצה". קמתי מהמיטה והערתי את כל המשפחה. אנחנו גרים בבניין שיש בו חמש דירות. כשכולם היו מוכנים, פתחתי את הדלת הראשית וראיתי הרבה חיילים מכוונים אלינו פנסים. השמים היו מוארים מפצצות תאורה. אחד החיילים הורה לנו להרים ידיים ולהתקרב למקום שבו עמדו החיילים, במרחק של כשלושים מטרים מהבניין. הלכנו אל החיילים כשהידיים שלנו באוויר. כשהיינו במרחק של כעשרה מטרים מהם, אחד החיילים הרים שקית והורה לי ולשניים מהבנים שלי, מואמן, בן 19, ווסים, בן 15, להתפשט לגמרי וללבוש סרבלים מניילון שהיו בתוך השקית. הוא דיבר בערבית לא טובה אבל הצלחתי להבין מה הוא אמר. השכן שלנו, כאמל א-דלו, יצא מהבית שלו כי הוא פחד שהחיילים קוראים לו. החיילים הורו גם לו להתפשט וללבוש סרבל. הסרבלים היו אטומים.
אמרתי לחייל בערבית שהנשים עומדות לידנו ושזאת בושה להתפשט בנוכחות נשים, אבל הוא התעקש שנתפשט ונלבש את הסרבלים, מול החיילים והנשים. באותו רגע, עמדו לידנו אישתי, נג'אח, בת 45, שתיים מהכלות שלי, שלוש בנות שלי ואישתו של כאמל. הכלות שלי הן וופא, בת 25, אישתו של נידאל וסמר, בת 22, אישתו של רסמי. נידאל ורסמי, שעובדים בישראל בבניין, לא היו בבית באותו לילה. הבנות שהיו איתנו הן אמל, בת עשרים, פאטמה, בת 16 ומירוות, בת 13. אני, הילדים וכאמל התפשטנו מולן ולבשנו את הסרבלים, וחלק מהחיילים כיוונו אלינו את הרובים שלהם.
אחרי שהתפשטנו ולבשנו את הסרבלים, אחד החיילים קרא לסמר בשמה והורה לה ללכת לחיילות שנמצאות מאחורי הבית של השכן. הוא אמר לה שגם היא צריכה ללבוש סרבל מניילון ושהחיילים יתרחקו ממנה כשהיא מתלבשת. הוא כל הזמן דיבר בערבית. סמר לא רצתה ללכת אבל החייל התעקש.
אחרי שהיא הלכה, אחד החיילים הורה לי ללכת לבית שלי, להדליק בו את האורות ולפתוח את הדלתות והחלונות. עשיתי מה שהוא אמר וכשיצאתי, החיילים שהיו מסביב לבית נכנסו פנימה יחד עם שני כלבים, שעל הגב שלהם היה איזשהו ציוד. אני התיישבתי על האדמה במרחק של כעשרים מטרים מהבית. החיילים היו בתוך הבית למשך כחצי שעה ויצאו.
כשעתיים וחצי אחרי שהם הגיעו אלינו, אחד החיילים, שכנראה היה המפקד של הפעולה, אמר לי שסמר עצורה. שאלתי אותו למה אבל הוא לא ענה על השאלה. החיילים הורו לכולנו להיכנס חזרה הביתה. השעה הייתה בסביבות 5:00.
למחרת, 29.9.05, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, חיילים פרצו לבית שלנו כדי לעצור את רסמי, בן 28. רסמי הגיע הביתה כי התקשרתי אליו לספר לו שאישתו נעצרה. החיילים פרצו לבית ועצרו אותו. הם לא הורו לנו לצאת ולא הלבישו אותנו בסרבלים. נכון לעכשיו, רסמי וסמר עצורים באל-מסקובייה [מגרש הרוסים - י.ה.]. עד עכשיו לא הוגש נגדם כתב אישום. הם מעולם לא היו מבוקשים. מועדון האסיר שלח עו"ד כדי לייצג את השניים. אני לא זוכר איך קוראים לו אבל אני יודע שהוא היה אצלם פעמיים.
ג'בר רסמי ג'בר סביח, בן 47, הוא אב לעשרה, מובטל ותושב טול כרם. את עדותו גבה עבד אל-כרים א-סעדי, ב-13.11.05