סלאח אבו ריא, בעל בית קפה
יש לי קפה-מסעדה בשם אל-אמל במרכז ענבתא, על הכביש המקשר בין טול-כרם לשכם, מול בית הספר.
ב-26.03.06, בסביבות השעה 15:00 ישבתי ודיברתי עם לקוחות מחוץ לבית הקפה. בשעה הזאת לא מגיעים הרבה לקוחות. בזמן שישבנו שם ראיתי ג'יפ מסוג האמר נוסע הלוך ושוב בכביש הראשי המחבר בין טול-כרם לשכם. בשלב מסוים הג'יפ הגיע מכיוון מערב ועצר ליד תחנת הדלק, במרחק של כ-30 מטר מהמקום שבו ישבתי. על החלק הקדמי של הג'יפ ישב נער. הנער החזיק מוט ברזל שמותקן בחלק הקדמי של הג'יפ. כשהסתכלתי טוב ראיתי שזה הבן של סמיר אל-אערג' שאני מכיר. ראיתי שהוא מפוחד. אחרי שהג'יפ עצר, שני חיילים ירדו ממנו ורדפו אחר נערים שיידו עליהם אבנים. אני והאנשים האחרים בבית-הקפה נשארנו שם כדי לא לעורר בעיות עם החיילים, והמשכנו לעקוב אחרי מה שקורה ברחוב.
אחרי כמה דקות שני החיילים עברו מול בית הקפה והלכו מזרחה. כשהם חזרו הם החזיקו ילד בן עשר בערך מהכפר שאבא שלו, מוופק אבו עסל, ישב איתי בבית הקפה באותו רגע. הם הלכו לג'יפ וכשהם הגיעו אליו הם הורידו ממנו את הבן של סמיר אל-אערג', שעדיין ישב על החלק הקדמי של הג'יפ. בינתיים הילדים המשיכו כל הזמן ליידות אבנים על הג'יפ. הבן של סמיר לא נפגע. מוופק אבו עסל יצא מבית הקפה ורדף אחרי החיילים שהחזיקו את הבן שלו.
אחרי שהחיילים שחררו את הבן של סמיר אל-אערג' הוא הלך לכיוון שלנו. ביקשתי ממנו להיכנס לבית הקפה. האנשים בבית הקפה ביקשו ממנו לחזור לבית שלו. שמתי לב שהוא מבולבל ומטושטש ולא יודע לאן הוא הולך. בסוף הוא הלך לכיוון מערב, שם נמצא בית המשפחה שלו.
שמעתי את מוופק אבו אל-עסל שואל בערבית את החיילים שהחזיקו את הבן שלו "מה אתם רוצים ממנו?". אחד החיילים ענה שהילד זרק אבנים על הג'יפ. בסוף החיילים שחררו את הילד, כנראה בגלל שהוא קטן.
בג'יפ היו ארבעה חיילים. שניים שרדפו אחרי הילדים לכיוון מזרח ושניים שנשארו. כמו כן, יש לציין כי לפני האירוע הזה הג'יפ נסע הלוך ושוב בכביש הראשי וצפר כל הזמן. אני חושב שזו סוג של התגרות בנערים ובילדים.
סלאח מוחמד ד'יב אבו ריא, בן 43, נשוי ואב לשניים הוא תושב ענבתא שבמחוז טול-כרם ובעל בית-קפה. את עדותו גבה עבד אל כרים א-סעדי, בבית-הקפה ב-9.5.6.