מאג'ד ראזק, פקיד ממשלתי
אני ואשתי גרים במחנה הפליטים ג'באליא. יחד איתנו בדירה גרים גם אבא שלי ואמי החורגת, אחי אחמד, בן 24 ואחותי שירין, בת 21.
אני עובד מאז חודש יולי 2005 כפקיד במשרד הבריאות הפלסטיני. המשכורת שלי אמורה להיות 1,500 שקלים לחודש, אבל מאז שישראל הטילה מצור כספי על הרשות, אני לא מקבל את המשכורת בצורה מסודרת, אלא רק מקדמות חלקיות.
גם כשקיבלתי את המשכורת המלאה, הייתי במצוקה כלכלית. הסכום לא הספיק לפרנסה של משפחה בת שש נפשות, ואני צריך לעזור גם לדוד שלי, רזק, בן 48, שהוא חולה, ולא יכול לעבוד, והמשפחה שלו מונה תשע נפשות.
אני ואשתי, אבא שלי ואשתו ואחי ואחותי חיים מכמה מאות שקלים לחודש מהמקדמות שאני מקבל. דוד שלי מקבל סיוע של סל מזון שכולל: שני שקי קמח במשקל חמישים קילוגרם, שלושה קילוגרם סוכר, שישה קילוגרם אורז, חמישה ליטרים של שמן לטיגון ושני קילוגרם אבקת חלב לתינוקות. דוד שלי מתחלק איתנו בסל המזון הזה, אבל הוא לא מספיק כי מדובר ב-15 נפשות. חוץ מההוצאות על אוכל הילדים הקטנים של דוד שלי צריכים גם כסף בשביל בית הספר, לספרים, למחברות, לעטים, לתלבושות וכד'.
בגלל שכמעט אין לי הכנסה, אני נאלץ לוותר על המון דברים. כל יום אני הולך לעבודה ברגל כי אין לי כסף לתחבורה ציבורית. הנסיעה בתחבורה הציבורית עולה ארבעה שקלים ליום וזה המון כסף בשבילי. הפסקתי גם לעשן כדי לחסוך את הכסף של הסיגריות.
אנחנו חוסכים מאוד בהוצאות על אוכל. בשר או עוף אנחנו אוכלים רק פעם בחודש ואנחנו מתקיימים בעיקר מדגנים וקטניות. פעם, לפני הפסקת תשלום המשכורת, יכולנו לקנות לבן, גבינות, בשר ודגים בתדירות יותר גבוהה. היום אלה רק דברים שאנחנו רובים בטלביזיה או בשוק.
כבר שנה לא קניתי לי ולאשתי בגדים וגם לא יצאנו לבלות יחד, חוץ מפעם אחת. כבר נמאס לי לראות את עצמי עם אותם הבגדים גם בקיץ וגם בחורף.
המצוקה הכלכלית השפיעה גם על הקשרים המשפחתיים. כבר יותר משלושה חודשים לא ביקרתי את קרובי המשפחה שלי וגם לא את אחיותיי הנשואות. אין לי כסף לנסיעות ולמתנות.
אני נמצא במצב נפשי קשה. אחרי העבודה אני רוב הזמן יושב בבית ולא יוצא לשום מקום. היציאות מחוץ לבית כרוכות בהוצאת כסף, אם זה משהו שאראה ויתחשק לי לקנות או משהו שאני באמת צריך. כיוון שאין לי כסף לקנות כלום, זה מדכא אותי. כדי לחסוך את זה מעצמי אני מעדיף להישאר בבית.
נוסף לכל הבעיות שתיארתי, אני זקוק לטיפולי פוריות שאי אפשר לקבל בעזה. כדי שאוכל להביא ילדים לעולם, אני צריך לעבור טיפולים כל שלושה חודשים במצרים. כל נסיעה למצריים כולל השהייה שם, עולה בסביבות 700 דולר. זה סכום גדול מאוד בשבילי. מאז שהרשות הפסיקה לשלם את מלוא המשכורת לא נסעתי למצרים. אני זקוק לטיפולי הפוריות באופן דחוף. אני רוצה להביא ילדים לעולם ולחיות באושר.
מאג'ד יוסף מחמוד רזק, בן 32, נשוי ותושב מחנה הפליטים ג'באליא, הוא פקיד במשרד הבריאות הפלסטיני ברצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, בבית החולים כמאל עדוואן ברצועת עזה, ב-27.3.2007.