יוסף אבו חג'אג', תושב ג'וחר א-דיכ
אנחנו גרים באזור חקלאי שאין בו הרבה בתים במרכז רצועת עזה.
ביום ראשון (4.1.09) בבוקר היינו בבית 15 אנשים מהמשפחה. הצבא הישראלי התמקם במרחק 300 מטר ממערב לבית שלנו ולילה קודם התחיל להפגיז את האזור אבל הבית שלנו לא נפגע באופן ישיר. חשבנו שבגלל שאנחנו גרים באזור לא צפוף ואין ליד הבית שלנו אף מוצב צבאי או מוסד ממשלתי, אנחנו לא בסכנה. בסביבות השעה 07:00 בבוקר טנק ישראלי ירה פגז על הבית שלנו. החלטנו לצאת והלכנו לבית של שכן שלנו, חוסיין אל-עאיידי. קצת אחר כך שמענו שהצבא אמר לאנשים לפנות את הבתים באזור, והחלטנו ללכת למקום אחר. יצאנו יחד עם המשפחה של השכן. היינו ביחד עשרים וחמישה אנשים.
כשיצאנו החזקנו בדים לבנים, כדי שהחיילים יראו שאנחנו אזרחים. פחדנו שהם יירו בנו, אבל בכל זאת הלכנו כי לא הייתה ברירה. היו בינינו נשים וילדים קטנים. ברגע שהיינו מול הטנקים הם התחילו לירות עלינו. אמא נפגעה ונפלה. אחר כך אחותי, מאג'דה, נפגעה בגב. שתיהן נהרגו. ברחנו בחזרה, לכיוון הבית של חוסיין אל-עאיידי. 'אמא ומאג'דה נשארו שוכבות על האדמה.
התקשרנו מיד לסהר האדום ולצלב האדום כדי לבקש שיפנו את הגופות, אבל אף אחד לא היה יכול היה להגיע לשם, בגלל ההפגזות. למחרת הבנו שאנחנו חייבים לעזוב את האזור וברחנו.
עכשיו אני גר בבית הספר בנוסייראת. לא הצלחנו לתאם את הפינוי של הגופות של אמא ושל אחותי והן כנראה עדיין בחוץ. אנחנו לא יודעים מתי נוכל להעביר אותן. מאוד צפוף בבית הספר, ולכן חלק מבני המשפחה עברו למקומות אחרים.
יוסף עבד אל-כרים ברכה אבו חג'אג' הוא תושב ג'וחר א-דיכ שבמרכז רצועת עזה. את עדותו גבה עאטף אבו א-רוב בטלפון ב-6.1.09.