עבד א-נאסר עווני פראוונה, בן 45
אני נשוי ואב לחמישה ילדים. הבן הגדול שלי בן 16 והקטן בן שלוש. אנחנו גרים בשכונת א-שיח' עג'לין בעיר עזה. אני עובד כמנהל מדור סטטיסטיקה במשרד האסירים של הרשות.
המצב באזור הבית שלנו שקט יחסית כי אנחנו רחוקים מרוב המקומות שהופצצו, שהיו במזרח ובמרכז העיר עזה. בכל זאת, היו גם הפצצות באזור שלנו, בין השאר זאת של משרד הפנים, ויש באזור ענני עשן. ואנחנו מרגישים הדף ושומעים גם את ההפצצות הרחוקות יותר. כולנו במצב נפשי קשה.
מאז ההתחלה של התקיפה, בערב של יום רביעי 14.11.2012, ועד הבוקר לא יצאתי מהבית ואני מרגיש כלוא. המצב הנפשי שלי קשה, אני לא רוצה להסתכן ולצאת וגם לא יכול לעזוב את הילדים הקטנים שמפחדים, ואני מנסה לתת להם תחושה חלקית של ביטחון. הבוקר יצאתי פעם ראשונה להצטייד במזון.
רוב החנויות סגורות בגלל המצב וקשה להצטייד במצרכים בסיסיים. אנחנו לא ממש יודעים מה קורה, אפילו קרוב אלינו, ומתעדכנים רק דרך התקשורת. אתמול בשעות אחרי הצהריים המאוחרות היה פיצוץ במרחק של כ-200 מטרים מהבית שלנו, וחלונות של בתים באזור התנפצו. בבית שלנו נשברו יותר מעשרה חלונות. כרגע אי אפשר לתקן אותם ולכן הצמדתי לחלונות בינתיים יריעות ניילון, עד שתהיה רגיעה ונוכל לתקן.
בינתיים יש לנו פחות או יותר חשמל כמו לפני התקיפה – כלומר לא רצוף אלא רק 16 שעות ביממה. אתמול הייתה תקלה בגלל הפצצות והיה ניתוק נוסף לשלוש שעות. האספקה של המים תלויה בחשמל, שמפעיל את המשאבות. בינתיים היתה זרימה סדירה, אבל לא ידוע מה יהיה.
בגלל המצב אנשים מנסים להצטייד במזון. בחנויות עדיין יש מוצרים אבל בעלי העסקים לא כל-כך מגיעים לפתוח אותן בגלל הפחד מההפצצות. הבעיה הזו יכולה להחמיר עם הזמן.
למזלנו אנחנו קונים בדרך כלל אוכל לשבוע, אז בינתיים עוד יש לנו אוכל. אם המצב יימשך תהיה לנו בעיה. יש אנשים שמתבססים על הכנסה יומית ולא מצטיידים מראש לכמה ימים והמצב שלהם הרבה יותר גרוע. שאלוהים יעזור להם.
יש לנו כרגע בלון גז חצי מלא, שיש בו בערך 6 ק"ג, ועוד בלון ריק. כרגע אין אפשרות למלא אותו. אם המצב יימשך לא יהיה לנו איך לבשל.
כשיצאתי הבוקר חיפשתי סופר מרקט פתוח כדי להצטייד במצרכים בסיסיים כמו לחם, מוצרי חלב, גבינות ואורז שהתחילו לאזול. מצאתי רק כמה מכולות קטנות שבהן מוכרים ממתקים לילדים וכמה משקאות וחומרי ניקוי.
גם המאפיות בקושי עובדות עכשיו. היום הצלחתי להשיג קילו אחד של פיתות, אבל אנחנו שמונה נפשות וזה בקושי יספיק לנו ליום אחד. אנחנו יכולים לאפות לחם בבית, אבל גם זה תלוי בזמינות של גז וחשמל.
הילדים מפוחדים והם עברו לישון איתנו בחדר. קשה להם לישון בגלל ההפצצות וגם כשמצליחים להרדם יש להם חלומות רעים והם מתעוררים בבהלה. קשה להיות סגורים בבית ולפעמים אני נותן להם לשחק מתחת לסככה בחצר.
בגלל שאין אספקה רציפה של חשמל אנחנו מקשיבים לרדיו דרך הטלפון הנייד. בחוץ שומם, אין כמעט תנועה. אנשים משתדלים לא לצאת מהבית.
לבת שלי מהא, בת 12, יש לוקימיה. היא עברה השתלת מח עצם באיכילוב והיא במצב טוב אבל מחר, יום ראשון 18.11.12 היא אמורה להגיע לאיכילוב לבדיקה אבל עכשיו אי אפשר לתאם את זה בגלל הסגר על עזה. אם משהו ייקרה לה, אני לא יודע איך אקח אותה לטיפול, ובתי החולים מקבלים עכשיו בעיקר פצועים בגלל המצב.
לעבוד כרגע אני כמובן לא יכול בכלל. אנחנו מתמקדים בלעבור בשלם את המצב ומקווים להפסקת אש ארוכה.
עבד א-נאסר עווני פראוונה, בן 45, נשוי ואב לחמישה ילדים הוא מנהל מדור סטטיסטיקה במשרד לענייני אסירים של הרשות ותושב שכונת שיח' עג'לין שבמערב העיר עזה. את עדותו גבה איאד חדאד ב-17.11.2012 באמצעות הטלפון.
על עדויות מבצע "עמוד ענן"
בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים.