פתחי שאהין, בן 61
אני גר במרכז העיר עזה עם אשתי והבת שלי ושני הילדים הקטנים שלה, בני שש ושלוש. בעלה גר בחו"ל.
מאז תחילת המתקפה על עזה, ב-14.11.2012, ירי הטילים לא פסק, לא ביום ולא בלילה. בלילה הוא דווקא מתגבר והם נופלים בכל האזורים, גם באזורים הקרובים לבית שלנו. הם מטלטלים את היסודות של הבית ואנחנו מרגישים שהוא עומד ליפול על הראש שלנו.
הילדים לא הולכים לבית הספר כי הכל מושבת. הם כל הזמן מתרוצצים בבית ומרגישים מחנק ומבקשים לצאת. אנחנו כמובן לא יכולים להרשות להם לצאת כי המצב מאוד מסוכן. הם ישנים עם אמא שלהם כי הם לא רוצים לישון בלילה במיטות שלהם בגלל הקולות של הטילים. אם מישהו מהם רוצה ללכת לשירותים, הוא מתעקש שאמא או סבתא שלו ילוו אותו.
הנכד שלי, בן השלוש, התחיל להרטיב במכנסיים, למרות שלפני כן היה הולך לבדו לשירותים. יש שינוי גדול בהתנהגות שלו. הוא נצמד יותר לאמא שלו. כשהוא שומע את ההפצצות, הוא נאחז בבגדים שלה ובוכה ואומר שהוא מפחד. אנחנו מנסים להרגיע אותו, אבל מה אפשר לעשות כשכולנו כבר מפוחדים, גדולים וקטנים כאחד.
גם הדיבורים של שני הילדים הם על סוגי טילים ומטוסים. כמה כואב לי לשמוע אותם מדברים על נושאים כאלה, במקום על משחקים או דברים שלמדו בגן או עשו עם החברים שלהם. איזה חיים יש להם בצל המצב הזה. אנחנו מנסים להעסיק אותם ולהסיח את דעתם מהחדשות והאירועים, אבל מה שקורה חזק יותר. גם אנחנו רוצים לדעת מה קורה ואיפה פגעו ההפצצות, ואם יש סימנים שמבשרים על הפסקת הלחימה. אנחנו נמצאים במצב שנכפה עלינו ולא בחרנו בו.
תודה לאל שאנחנו גרים במרכז עזה, כי החנויות קרובות ואפשר להשיג מוצרי מזון. אנחנו פוחדים שהמלחמה תתמשך והמכולות יתרוקנו ותהיה קטסטרופה: מאיפה נוכל להשיג בבטחה מוצרי מזון? בגלל המצב הסוחרים מעלים מחירים. הם שומרים סחורות אצלם ויכולים לשלוט במחיר. רוב תושבי הרצועה פועלים או מובטלים, וקשה להם להתקיים גם במצב רגיל. עכשיו זה קשה הרבה יותר.
רק אלוהים יעזור לנו.
פתחי שאהין, בן 61, נשוי ואב לבת, הוא תושב העיר עזה. את עדותו גבתה י סלמא א-דבעי ב-17.11.12 באמצעות הטלפון.
על עדויות מבצע "עמוד ענן"
בצלם גובה עדויות מתושבי עזה תוך כדי התנהלות המבצע. בשל הנסיבות, רוב העדויות נגבות טלפונית. בצלם מוודא ככל יכולתו כי המידע הנמסר לו אמין ומדוייק, אולם מטבע הדברים עלולות ליפול טעויות. למרות חשש זה, החליט בצלם לפרסם את המידע, מתוך אמונה שחיוני להביא לידיעת הציבור את המתרחש ברצועה. לאחר המבצע, ישלים בצלם את התחקירים.