ביום שני, 23.5.22, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, חזרו מועתז ג'אבר, בן 20, ומחמוד ג'אבר, בן 23, לבתיהם. כשהגיעו למחסום הצבאי הסמוך לבתיהם בשכונת ג'אבר, עכבו אותם שני חיילים, הכו אותם, ערכו על גופם חיפוש ואזקו את ידיהם. לאחר כחצי שעה הם שיחררו את ידיהם אך הורו להם להישאר שם. בעת שהשניים הוחזקו במחסום עבר במקום בן דודו של מועתז, עלאא אבו עודה, בן 26, שהיה בדרכו לעבודתו. החיילים עכבו גם אותו והכו אותו.
מתנדבת פרויקט המצלמות של בצלם, סוזאן ג'אבר, שמעה את המהומה והחלה לתעד את המתרחש ממרפסת ביתה. מועתז ומחמוד, שהצליחו בינתיים לברוח מהמקום, הגיעו לביתו של עלאא והזעיקו את אביו. כשהשלושה חזרו למחסום כיוון אליהם אחד החיילים את נשקו והתקרב אליהם, אז הם נסוגו וצפו במתרחש ממרחק.
בשלב זה הבחינו החיילים בסוזאן ואחד מהם איים עליה בנשקו. לאחר כמה דקות, שיחררו החיילים את עלאא. בהמשך התיעוד, שצולם על ידי פעילי ארגון Human Rights Defenders Hebron נראים החיילים כשהם מטרידים ומקללים עוברי אורח.
תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי גבתה עדויות מהמעורבים באירוע:
מועתז ג'אבר, בן 20, סיפר בעדותו על שהתרחש במחסום:
תמונה
מועתז ג'אבר. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 23.5.22
ביום שני, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, אני וחבר שלי מחמוד היינו בדרך הביתה מביקור בבית של בן דוד שלי. כשהגענו למחסום ג'אבר שני חיילים שהיו בו קראו לנו והורו לנו לעצור. עצרנו ואז אחד מהם שאל איפה אנחנו גרים ולאן אנחנו הולכים. ענינו לו ואז אחד מהם שאל שוב איך קוראים לשכונה ועניתי לו שזו שכונת ג'אבר. הוא ענה: לא, זו שכונת ישראל. שתקתי.
אחר כך החייל שאל: באיזו מדינה אתם חיים? ענינו: פלסטין. שני החיילים תקפו אותנו ודחפו אותנו אל הקיר. הם עשו עלינו חיפוש ובעטו לנו ברגליים תוך שהם צועקים שזו מדינת ישראל. החייל הורה לנו להכריז שאנחנו גרים במדינת ישראל אבל אנחנו סירבנו ואז הם הכו אותנו עם קתות הרובים. אחד החיילים חנק אותי ונתן לי מכה בצוואר. הם כבלו את הידיים שלנו באזיקי פלסטיק והעמידו אותנו מאחורי המחסום. שם הם המשיכו לקלל אותנו במשך חצי שעה בערך ורק אז הם הורידו לנו את האזיקים.
בזמן שעמדנו שם הגיע בן דוד שלי עלאא. שני החיילים עזבו אותנו וקראו לעלאא. אחד מהם שאל אותו: זו מדינת ישראל או פלסטין? עלאא ענה: פלסטין. שני החיילים תקפו אותו, הרביצו לו, בעטו בו וניסו לכבול את הידיים שלו. ניסינו להתערב, אבל אחד החיילים דחף אותנו.
שני החיילים המשיכו לקלל את עלאא ולדחוף אותו. רצנו משם לבית של עלאא וסיפרנו לאבא שלו מה קורה ואז חזרנו איתו מייד למחסום. ברגע שהגענו, אחד החיילים כיוון את הנשק שלו אלינו והתקדם לכיוון שלנו, אז התרחקנו קצת. ראיתי את קרובת המשפחה שלנו, סוזאן ג'אבר, מצלמת את מה שקורה. שמעתי את שני החיילים צועקים עליה ומקללים אותה.
אחרי כמה דקות החיילים שיחררו את עלאא. התרחקנו משם ואז אחד החיילים צעק עליי ועל מחמוד לעצור, אבל התעלמנו ממנו וברחנו. עדיין יש לי קצת חבורות ופצעים בצוואר ומתחת לעין שמאל מהתקיפה.
סוזאן ג'אבר, בת 47 ואם לשמונה, מתנדבת בצלם, סיפרה בעדותה מה ראתה בזמן האירוע:
התעוררתי בערך ב-4:30 לפנות בוקר מצעקות ברחוב. גם הבת שלי לנא, בת 14, התעוררה. היא באה לחדר שלי ואמרה לי שחיילים מרביצים לשכן שלנו עלאא, בן 26. התלבשתי, לקחתי את המצלמה, ויצאתי למרפסת שמשקיפה על המחסום. בהתחלה החיילים לא שמו לב אליי.
ראיתי ששני חיילים תפסו את עלאא. אחד מהם הצמיד את הרובה לראש שלו וצעק עליו כשהוא חוזר שוב ושוב על המילה "ישראל". לא הבנתי מה החיילים רצו ממנו. התחלתי לצלם. שני החיילים דחפו את עלאא וניסו לכבול אותו. אחרי חצי דקה בערך החיילים שמו לב שאני מצלמת אותם והתחילו לצעוק עליי. אחד מהם כיוון אליי את הרובה שלו וסינוור אותי עם פנס שנראה כמו לייזר. שמעתי את עלאא אומר להם באנגלית שהוא בדרך לעבודה שלו. שמעתי אותו אומר גם את המילים ישראל ופלסטין.
החיילים דחפו את עלאא וצעקו עליו. באותו זמן עברה ברחוב ניידת משטרה ועלאא סימן לה לעצור, אבל היא המשיכה בנסיעה. בינתיים הגיעו אבא של עלאא ושני צעירים ממשפחת ג'אבר, מחמוד ומועתז. אחד החיילים רץ לכיוון שלהם עם נשק מכוון. שני החיילים התירו לעלאא לעזוב והלכו אחרי שני הצעירים, שברחו משם. הרגשתי שהעניינים נרגעים וכיביתי את המצלמה. לפני שעזבתי את המרפסת אחד החיילים קילל אותי.
עלאא אבו עודה, בן 26, תושב חברון, סיפר בעדותו על תקיפתו בידי החיילים:
לפני עשרה ימים בערך הגיעה לפה יחידה צבאית חדשה. מאז שהם הגיעו הם מעכבים אנשים בלי שום סיבה ב"ציר המתפללים", מטרידים אותם ומקללים אותם.
אתמול, בסביבות השעה 4:30 לפנות בוקר, יצאתי מהבית שלי לעבודה שלי בעיר העתיקה. בדרך ראיתי במחסום ג'אבר שני חיילים מעכבים שני קרובי משפחה שלי, מועתז ג'אבר ומחמוד ג'אבר. הם העמידו אותם עם הפנים לקיר, התנהגו באלימות וצעקו עליהם. עמדתי שם במשך כמה דקות כדי לראות מה קורה, חששתי שהחיילים יהרגו אחד מהם. הרחוב היה ריק. ניגשתי לחיילים וביקשתי שיעזבו אותם ואז אחד מהם דרש ממני את תעודת הזהות. החייל השני המשיך לצעוק על מועתז ומחמוד. התקשרתי לפעיל זכויות אדם שאני מכיר. החייל שבדק את התעודה שלי התעצבן ושאל עם מי דיברתי. עניתי לו שדיברתי עם ארגון זכויות אדם. הוא שאל אותי: אתה עיתונאי? עניתי שכן. הוא שאל: כמו שירין אבו עאקלה? ואז הוא שאל: האם האזור הזה ישראלי או פלסטיני? עניתי לו: פלסטיני. אז הוא דחף אותי וקילל אותי. החייל השני שאל את החבר שלו מה קרה והוא ענה לו שאני אומר שזה אזור פלסטיני. החייל עזב את מועתז ואת מחמוד, התקרב אלי והצמיד לי את קנה הרובה לראש. הוא דחף אותי לפינת הרחוב, קילל אותי וניסה לשים לי אזיקים מפלסטיק על הידיים. התנגדתי וצעקתי בקול רם כדי שמישהו ישמע אותי, פחדתי שהחייל יירה בי. ראיתי את מועתז ואת מחמוד בורחים.
החייל שוב הצמיד לי את קנה הרובה לראש ואיים לירות בי אם לא אתן לו לאזוק אותי. הוא תפס אותי בצוואר וחנק אותי כשהוא ממשיך לצעוק לי בפנים. הוא ניסה לגרור אותי מהרחוב לכיוון המחסום. ראיתי שסוזאן ג'אבר, מתנדבת בצלם, מצלמת ממרפסת הבית שלה. בהתחלה החיילים לא שמו לב אליה. ניסיתי להרחיק ממני את החייל, שצעק עלי שזו מדינת ישראל. עניתי לו שזה לא ענייני ושאני רק הולך לעבודה ושאני פלסטיני שחיי תחת כיבוש ישראלי. הוא ענה שזה לא כיבוש ושזו ישראל.
אחד החיילים שם לב לסוזאן, כיוון את הנשק שלו אליה והורה לה להיכנס הביתה ולהפסיק לצלם. סוזאן התעקשה להמשיך לצלם ואז החיילים קיללו אותה. תוך כדי כך מחמוד ומועתז חזרו עם אבא שלי. אחד החיילים דרך את הנשק שלו ורץ לכיוון שלהם, והם התרחקו. ניסיתי להסביר לחיילים באנגלית שאני צריך להגיע לעבודה ושיעזבו אותי. התפתח בינינו ויכוח עד שבסוף החיילים שחררו אותי והלכתי משם. אני חושב שאם סוזאן לא הייתה מצלמת זה היה נגמר רע יותר.
