חנאן אבו סאע, בת 35, תושבת עזה, חיה עם בעלה ועם שלושת ילדיה באיחוד האמירויות הערביות במשך שבע שנים. בזמן מגפת הקורונה, פוטר בעלה מעבודתו והם נאלצו לשוב לשטחים – הוא לטול כרם והיא לעזה עם ילדיה. ב-5.6.22 היא סיפרה לתחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה על הקושי בגידול הילדים ללא אביהם ועל סירובה של ישראל לאשר את בקשותיהם לאיחוד המשפחה.
תמונה
חנאן אבו סאע. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 5.6.22
הכרתי את בעלי איימן, בן 34, באיחוד האמירויות הערביות, והתחתנו שם. גרנו שם עד 2019 עם שלושת הילדים שלנו שנולדו שם: גו'ד, בת 9, אחמד, בן 7, וורד, בת 5. כשהתחילה מגפת הקורונה, התחילו בעיות במקום העבודה של בעלי שעבד כמהנדס חשמל, ובסוף הוא פוטר. אני והילדים חזרנו לגור ברצועה, ובעלי חזר לטול כרם, איפה שהוא נולד ואיפה שהמשפחה שלו גרה. כך התחיל הקרע של המשפחה שלנו. הוא מצא שם עבודה והוא גר בשכירות עם שותפים כדי לחסוך כסף. בערך חצי מהמשכורת שלו הוא שולח לנו.
הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה באוקטובר 2019, כשנסעתי עם הילדים לפגוש את האבא שלהם בטורקיה. וורד, שהייתה אז בת שנתיים, צעקה מאושר כשראתה את האבא שלה בשדה התעופה. היינו שם ביחד שלושה חודשים ואחרי זה חזרתי עם הילדים לעזה ובעלי חזר לטול כרם. הנסיעה עם הילדים הייתה קשה מאוד, במיוחד במעבר רפיח.
אחמד נזכר כל הזמן בחוויות שהיו לו עם אבא שלו ואומר שהוא לא רוצה שום דבר חוץ מאבא. אני נזכרת בלילה אחד שוורד נפלה ונפגעה בראש שלה, והייתי צריכה לקחת אותה לבית החולים, אז השארתי את ג'וד ואחמד שהיו מאוד קטנים לבד בבית. קשה לי מאוד להתמודד עם הילדים בלי בעלי. במיוחד בימים האלה שג'וד סובלת מזיהום בבלוטת התריס, היא צריכה לעבור ניתוח להסרה של גידול שיש לה על הצוואר. אני מפחדת מהאחריות שיש לי להסכים לניתוח הזה לבד בלי בעלי, כי זה ניתוח שיכול לסכן אותה לפי מה שהרופאים אומרים.
תמונה
משפחת אבו סאע, התמונה באדיבות המשפחה
המשפחה שלנו מפורקת. הילדים סובלים מההיעדרות של האבא שלהם, אז אני משתדלת להתקשר אליו כשיש חיבור טוב לאינטרנט. לפעמים בעלי מגיע למרחק של כמה קילומטרים מהרצועה ומתקשר לומר שהוא קרוב, וזה גורם לי לבכות, הידיעה שהוא כל כך קרוב אבל אנחנו לא יכולים לראות אותו. אני יודעת שהמשפחה שלו בטול כרם גם עושה לו בעיות בגלל הקרע ביננו, אני מפחדת שבסוף נצטרך להתגרש ושלא יהיה לכך פתרון. בגלל שאני חיה לבד אנשים כל הזמן בודקים אותי. בגלל המנטליות ברצועה קשה לי להיות עצמאית ולפעמים אני אפילו נאלצת לחזור הביתה לפני שמחשיך, גם אם לא סיימתי לעשות את הסידורים שלי.
עברו כמעט שנתיים מהפעם האחרונה שבעלי הגיש בקשה לשינוי הכתובת בשבילי ובשביל הילדים, ומאז לא קיבלנו תשובה.
עדכון: חנאן אבו סאע נסעה עם ילדיה למצרים בתקווה להמשיך לירדן ומשם לגדה, אבל לדבריה, אחרי דרך מפרכת ותלאות במעבר, הרשויות הירדניות סירבו לאפשר את כניסתם למדינה והם נאלצו לחזור כלעומת שבאו.
