א.ש.

בן 25, בוגר הנדסת מכטרוניקה, תושב שכונת א-שוג'אעייה בעיר עזה

אני והמשפחה שלי, 18 נפשות, נעקרנו כבר בתחילת המלחמה ומאז אנחנו גרים במרכז רצועת עזה.

במהלך המלחמה חיפשתי עבודה שתאפשר לי לפרנס את עצמי ואת המשפחה, ולמשך שנה וחצי עבדתי במשך בארגון UNMAS, שעוסק באיתור נפגעים מנפלי מלחמה ושיירים של חומרי נפץ ומעניק להם סיוע. במסגרת עבודתי השתתפתי באיסוף נתונים על הנפגעים, גביית העדויות שלהם והעברת סיוע כספי וחומרי. אחרי שנה וחצי הסתיים החוזה שלי ונשארתי מובטל במשך שלושה חודשים.

ב-9.1.26, התחלתי לעבוד בארגון המטבח המרכזי העולמי (World Central Kitchen), כטבח במטבח סלאם שלהם בעיר דיר אל-בלח. יום העבודה שלי התחיל בשעה 7:00 בבוקר והסתיים בשעה 14:00. במטבח עבדו טבחים, עובדי ניקיון, שוטפי כלים ועובדים שאחראים על הכנת המנות ומדידתן. עסקנו בהכנת המזון לעקורים במחנות ברחבי הרצועה.

המטבח הכין מגוון מנות, ובהן בשר ואורז, אפונה, כרובית, תפוחי אדמה, במיה, שעועית, עדשים ופסטה. כשהאוכל היה מוכן, הסירים הועברו במשאיות למחנות העקורים, שם המנות חולקו לתושבים. בתוך המטבח פעל גם אגף ייעודי שהיה אחראי על תיאום והפצת המזון למחנות.

כשהתחלתי לעבוד בארגון, פעלו שישה מטבחים ברחבי רצועת עזה: שניים בצפון הרצועה, שניים באזור המרכז ושניים בח'אן-יונס. באותה תקופה המטבחים ייצרו כמויות גדולות של מזון במסגרת תוכנית שנועדה לספק כמיליון ארוחות ביום. המחנות הגדולים קיבלו שניים עד שלושה סירי מזון בכל יום.

בסוף חודש אפריל 2026, נסגר אחד המטבחים בצפון הרצועה, ברחוב א-שוהדאא. כ-60 העובדים במטבח הזה הועברו לעבוד במטבחים אחרים.

ב-20 במאי 2026, הודיעה הנהלת המטבח המרכזי העולמי על פיטוריהם של כ-480 מתוך כ-1,870 העובדים במטבחים של הארגון. אני הייתי בין המפוטרים. הסבירו לנו שהסיבה היא מחסור במימון, בלי שום מידע נוסף. חתמנו על מסמכי סיום העסקה, אבל עד היום לא קיבלנו את הכספים שהובטחו לנו במסגרת הסדרי הפרישה.

לפני יומיים נסגרו שני מטבחים נוספים – מטבח דיר אל-בלח ומטבח אסדאא – ופוטרו כ-350 עובדים נוספים. כל העובדים במטבחים האלה פוטרו: מנהלים, טבחים ועובדי תפעול. מטבח סלאם, שבו עבדתי, עדיין פועל נכון לעכשיו.

בעקבות הסגירות והפיטורים צומצמה משמעותית כמות המזון שמיוצרת, וכיום מכינים כ-45,000 מנות בלבד בכל אחד מהמטבחים. כל סיר מכיל כ-90-80 מנות, ומנה אחת מספיקה בדרך כלל רק לשניים או שלושה אנשים. אבל כל משפחה מקבלת מנה אחת, ועבור משפחות גדולות, שמונות חמישה בני אדם ויותר, הכמות הזו לא מספיקה. בנוסף, הארוחות מחולקות רק פעם אחת ביום.

הפגיעה בפעילות המטבחים פוגעת הן במאות עובדים שאיבדו את מקור פרנסתם והן במשפחות העקורות שתלויות במטבחים הקהילתיים כמקור המזון העיקרי שלהן. כיום חיים ברצועת עזה כשני מיליון בני אדם בתנאים קשים, והיקף הסיוע שניתן באמצעות המטבחים לא עונה על הצרכים.

* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם אולפת אל-כורד ב-22.6.26