אחמד א-דיראווי

בן 34, נשוי ואב לשלושה ילדים בני שנה עד שש, תושב דיר אל-בלח

אשתי ואני גרנו עם שלושת הילדים שלנו, עיסאם, בן 6, לין, בת 3 ותאלא, בת שנה בדירה בקומה השנייה בבניין של המשפחה בדיר אל-בלח, במרחק של 250 מטר בערך מבית החולים שוהדאא אל-אקצה. מולנו גרה דודה שלי עם שלושת הילדים שלה ומתחתינו גרו ההורים שלי ושני דודים שלי עם המשפחות שלהם. בקומה שמעלינו גרו שני אחים שלי עם המשפחות שלהם ועוד דירה באותה קומה נועדה לאחד מבני הדודים שלי אחרי שיתחתן. 

ב-9.5.23 לפנות בוקר התחילה התקפה ישראלית על הרצועה. אשתי ואני היינו בבית עם הילדים ועקבנו אחרי החדשות ברשתות החברתיות. באותו לילה נהרגו כמה בכירים בג'יהאד האיסלאמי. 

ב-12.5.23, בסביבות 19:00, התקשרו אליי ממספר לא מזוהה, ובאפליקציית Truecaller הופיע השם "דודה אמנה". למרות שאין לי דודה בשם הזה, עניתי. מי שהיה בצד השני של הקו הציג את עצמו בערבית כ"אבו יוסף מצבא ההגנה לישראל". הוא שאל אם קוראים לי אחמד א-דיראווי ועניתי שכן, ואז הוא אמר לי שלא אלחץ, אבל הם עומדים להפציץ את הבית של השכן שלנו, יחיא אבו עובייד, שנמצא במרחק של כמה מטרים מצפון לבית שלנו. הוא אמר שכולם צריכים להתפנות מהבניין שלנו והורה לי ללכת לבית של אבו עובייד ולהודיע לו ולכל השכנים להתפנות משם, ולהישאר איתו על הקו תוך כדי כך. פחדתי ונלחצתי מאוד. אמרתי לאשתי להוציא מהר את הילדים מהבניין ולהתרחק ממנו ואז הלכתי גם לדירות של האחים, הדודים וההורים שלי ואמרתי לכולם לעזוב מהר.  

כל הזמן הזה הקצין הישראלי עדיין היה איתי על הקו. אמרתי לו שייקח לי זמן להגיע לבית של אבו עובייד, והוא אמר לי שהוא כבר התקשר לאחיין שלו שגר קרוב ואמר לו שיודיע למשפחה להתפנות. ואז באמת ראיתי מהחלון את המשפחה מתפנה מהבית. בבניין שלנו הייתה אווירה של פחד והנשים והילדים צרחו מרוב בהלה. בערך עשר דקות אחרי שהקצין התקשר יצאתי מהדירה שלי, כשהוא עדיין איתי על הקו, דפקתי שוב בדלתות של כולם וצעקתי חזק כדי לוודא שכולם עזבו. הקצין הורה לי לומר לכולם להתרחק 100 מטר מערבה, ואז השיחה התנתקה. הלכנו כולנו, עם עוד שכנים שברחו, לבית מרוחק יותר וחיכינו שם.  

בסביבות 20:30 יצאתי החוצה לרחוב ועמדתי שם עם עוד כמה שכנים, בזמן שמטוסי תצפית טסו מעלינו בלי הפסקה. שתי דקות אחרי שיצאתי היה פיצוץ חזק. אחרי עוד שתי דקות בערך עבר מעלינו מטוס קרב ואז היה פיצוץ חזק עוד יותר שהרעיד את כל האזור. זכוכיות התנפצו ושברי בניינים ואבנים עפו באוויר בכל מקום.  

הילדים, שהיו איתי בחוץ, צעקו מרוב פחד.  

חזרתי הביתה והבית נראה כמו אחרי רעידת אדמה. הוא היה הרוס לגמרי. במיוחד הקירות בצד הצפוני שלו, שפונים לבניין שהופצץ. מהבית של אבו עובייד נשארה רק ערימה של חורבות, והיו עוד בתים באזור שספגו נזקים קשים. גם רשתות החשמל והמים של השכונה ניזוקו. 

מאז ההפצצה אנחנו, ההורים שלי והאחים שלי שכרנו דירות בבניין אל-הלאל ששייך לעיריית דיר אל-בלח. על הדירה שלנו אנחנו משלמים דמי שכירות של 400 שקל בחודש, לא כולל מים וחשמל. הדודים ובני הדודים שלי שגרו איתנו בבניין שכרו דירות בבניינים אחרים באזור.  

עכשיו המשפחה שלנו קרועה לגמרי. תמיד גרנו אחד ליד השני. אשתי ואני גרנו בדירה שלנו שבע שנים. השקענו בה את כל מה שהיה לנו. לאורך השנים השקענו בה בערך 35,000 שקל. הופתעתי שנגרם לה נזק כל כך גדול, כאילו הטיל של הצבא הישראלי פגע בה ישירות.  

* העדות נגבתה על-ידי ח'אלד אל-עזאייזה ב-29.5.23. 

 

קראו את עדויותיהם של תושבים נוספים מהרצועה שבתיהם נפגעו בהפצצות הישראליות באוגוסט 2022 או במאי 2023:

רולא א-זעאנין	רחמה א-זעאנין	מוחמד סרסור	יוסף פלפל	מוחמד אבו הרביד