נ.ע., תושבת דיר אל-בלח

בת 43 ואם לשישה מדיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה, סיפרה ב-12.10.23:

אנחנו שמונה נפשות במשפחה ואנחנו גרים בקומה השלישית בבניין. מאז שהתחילו ההפצצות על רצועת עזה, ביום שבת, 7.10.23, אנחנו לא ישנים. הפחד וחוסר השינה מערערים אותי. אנחנו שומעים את ההפצצות בעיר ללא הפסק וזה מאוד מפחיד. החשמל מנותק כבר שלושה ימים, ולכן גם משאבת המים לא עובדת ואין מים זורמים. אנחנו חולקים עם השכנים גנראטור של אחד מהם, ומפעילים אותו כל פעם בדירה אחת. בבוקר ובערב אנחנו מפעילים אותו למשך בערך שעתיים כדי לשאוב מים למכלים שעל הגג, לטעון את הטלפונים ולתאורה. אבל הסולר אוזל והבעלים של הגנראטור הזהיר שבקרוב לא נוכל להפעיל אותו.  

כרגע אי אפשר להשתמש במקרר או במכונת הכביסה. הבת שלי הגיעה אלינו עם בעלה והמשפחה שלו, 12 נפשות אז עכשיו אנחנו פה 20 נפשות. חלק בדירה וחלק על הגג של הבניין, בחוץ.  

יש מחסור במצרכי מזון בחנויות, אחרי שהרבה אנשים הגיעו לכאן מצפון הרצועה. בגלל זה ובגלל שהמקרר לא עובד ואי אפשר לשמור אוכל אנחנו אוכלים כרגע ארוחה אחת ביום.  

היום התקשרנו מהבוקר לספקי המים אבל הם אמרו שבגלל שאין חשמל הם לא יכולים להפעיל את תחנות ההתפלה ולא יכולים לספק לנו. עוד מעט ייגמר לנו גם הגז. נשאר רק קצת במכל ויש לנו עוד 3 מכלים ריקים. ספק הגז אמר שאין גז בתחנות. אם הוא ייגמר, אני לא יודעת מה אעשה. הרי גם חשמל אין, ולא נוכל לבשל.  

לפני יומיים הם הפציצו בית קרוב לבניין שלנו. כל החלונות שלנו התנפצו. עכשיו אנחנו מרגישים כאילו אנחנו ישנים בחוץ, ברחוב. אין שום בידוד. 

ההפצצות שלא נפסקות מחזיקות אותנו ערים רוב הלילה ואנחנו נרדמים רק לפנות בוקר. אי אפשר לישון. בכל הפצצה הילדים שלנו מתחילים לצעוק ולהתרוצץ בדירה. אנו לא יודעים איפה עדיף לשבת וכל הזמן עוברים בין החדרים.  

אני ובעלי חושבים כל הזמן על גורל המשפחה שלנו. גם אם נשרוד את ההפצצות, אני לא יודעת ממה נחיה. בעלי עובד כפועל על בסיס יומי. אין לו משכורת קבועה וכשהוא לא עובד הוא לא משתכר כלום. לא ברור לנו ממה נחיה וכרגע לא נראה שנקבל סיוע מאיזה שהוא גורם.

* העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה.