שאדי פטאייר
27 פברואר 2024
בן 46 ואב לחמישה, תושב דיר אל-בלח, איבד את אשתו חנאן, בת 37, ושלושה מילדיהם, יוסף, בן 4, עביר, בת 12 ומוחמד, בן 19, בהפצצה
כשהתחילה המלחמה אשתי חנאן ואני עברנו ביחד עם חמשת הילדים שלנו, מוחמד, בן 19, נאדר, בן 18, איבראהים, בן 14, עביר, בת 12, ויוסף, בן ארבע, למספרה שבה חנאן עבדה כספרית בקומת הקרקע של בניין בדיר אל-בלח. עברנו לשם כי חשבנו ששם נהיה בטוחים יותר מבדירה שלנו.
חנאן הייתה המפרנסת העיקרית של המשפחה. ניסינו לחסוך כסף כדי לבנות לנו דירה משלנו בבניין משותף עם האחים שלי. אפילו חתמנו כבר על צ'קים כדי לממן את הוצאות הבנייה.
ביום חמישי, 8.2.24, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון כולנו יחד במספרה. בשעה 21:45 שמענו פיצוץ חזק וגג הבניין והעמודים קרסו עלינו. הכול היה חשוך והתמלא אבק. חנאן עדיין החזיקה את היד שלי כשגוש בטון נפל עליה ולא יכולתי לזוז. צרחתי לילדים ורק איבראהים ענה לי ואמר "אבא אני הולך למות". אמרתי לו לדקלם את השהאדתיין. צעקתי לעזרה, בתקווה שמישהו ישמע אותי ויציל את אשתי והילדים. קראתי לחנאן אבל היא לא הגיבה. אחרי שעה בערך שמעתי פתאום את אחי עיסאם, בן 49, שהגיע לשם עם האחים שלי. רק אחרי שעתיים בערך הם הצליחו לחלץ אותי מתחת להריסות ואמבולנס פינה אותי לבית חולים בדיר אל-בלח. האחים שלי נשארו שם והמשיכו לעזור בניסיון לחלץ את אשתי והילדים.
אחרי כמה שעות הביאו גם את בני נאדר לבית החולים. הוא נפגע בעיקר בגב ובאגן. אחרי עוד שעה הביאו גם את בני איבראהים לבית החולים. היו לו שבר ברגל ימין ועוד פציעה בצוואר. לי היו שברים בארבע אצבעות ביד שמאל, אז גיבסו לי את כף היד. כבר ידעתי שאשתי חנאן ושלושה מהילדים שלנו נהרגו: יוסף, שהחזיק בלילה את היד של חנאן, עביר ומוחמד. האחים שלי סיפרו ששני טילים נפלו ברחוב ופגעו בבניין שבו היינו ובעוד כמה בניינים. שמעתי על עוד אנשים שנהרגו באותה הפצצה עם הילדים הקטנים שלהם.
למחרת ב-8:00 הביאו לבית החולים את הגופות של חנאן, יוסף, עביר ומוחמד. זה מוטט אותי ולא יכולתי לדבר. רק הסתכלתי עליהם. מאוחר יותר התקיים מסע הלוויה לבית הקברות הישן בדיר אל-בלח ושם קברנו את כולם יחד באותו קבר, כי לא היה מספיק מקום.
מוחמד בדיוק סיים תיכון ותכנן להמשיך ללמוד באוניברסיטה. עביר הייתה תלמידה טובה וחלמה להיות רופאה כשתגדל היא הייתה הבת היחידה ופינקנו אותה בגלל זה. אני עדיין לא מאמין שאיבדתי אותם. מאז אני הולך כל יום לבית הקברות, יושב ליד הקבר ומדבר איתם.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ב-27.2.24.
