יוסף פלפל

בן 23, תושב העיר רפיח, שביתו הופצץ באוגוסט 2022 ונהרס כליל

תמונה

ביום שבת, 6.8.22, בסביבות 21:30, הייתי בבית שלנו, בקומה הראשונה בבניין, מאחורי בית החולים אל-כווייתי במחנה הפליטים א-שועות, מערבית למרכז העיר רפיח. ההורים שלי, איימן, בן 48 ואילהאם, בת 47, אחי סמיר, בן 24 והאחיות שלי, סוהילה, בת 20, מייסון, בת 19 וחלא, בת 14, שיש לה תסמונת דאון, גם היו בבית. פתאום הצבא הישראלי הפציץ בתים באזור, כולל את הבית שלנו. סמיר נפצע ברגליים ואמא שלי נפגעה בראש. שניהם כבר החלימו מאז. כמה מהשכנים שלנו נהרגו בהפצצה.  

הבית שלנו נהרס כמעט לגמרי ואי אפשר לגור בו. נצטרך לבנות אותו מחדש אבל עדיין לא קיבלנו פיצויים מאף אחד. מייד אחרי ההפצצה נאלצנו להתפצל, כי לא היה לנו מקום שיכולנו לגור בו ביחד. אני עברתי בין בתים של חברים, וההורים שלי, אחי סמיר והאחיות שלי עברו לגור אצל דודה שלנו ברפיח. אחרי כמה שבועות מצאנו מקום זמני לגור כולנו בו ביחד בביר סאלם.

נשארנו שם רק כמה ימים ואז עברנו לבית אחר באזור בורקה למשך חודשיים ומשם לבניין אבו זוביידה באזור שבו היה הבית שלנו, שבו אנחנו עדיין גרים. אנחנו משלמים דמי שכירות של 600 שקל בחודש ומחכים עדיין לקבל מסוכנות אונר"א את המענק שמשפחות שהבית שלהן נהרס מקבלות בשביל דמי השכירות (המשפחה קיבלה לבסוף את המענק). בינתיים אנחנו חיים במתח, במיוחד בסוף החודש, כשמתקרב המועד לתשלום דמי השכירות. אנחנו מבקשים מבעל הבית שלנו להתאזר בסבלנות, אבל זה לא תמיד עוזר ולפעמים הוא עושה לנו בעיות. 

אני מנסה למצוא עבודות בצילום אבל קשה להתפרנס מזה ואין לי הכנסה קבועה. אחי סמיר מוכר פלאפל ברפיח וביחד אנחנו מרוויחים בקושי 600 שקל בחודש. זה בקושי מספיק כדי לקנות אוכל למשפחה. להוצאות אחרות אין לנו כסף בכלל. כמה חודשים לפני ההפצצה משרד הרווחה הפסיק להעביר לנו את התמיכה בסך 1,800 שקל שקיבלנו כל שלושה חודשים. בחודשים הראשונים אחרי ההפצצה כמה ארגונים תרמו לנו מזרונים, מקרר ומכונת כביסה. את הספות שלנו חילצנו מתחת להריסות וריפדנו אותן מחדש.  

ב-7.11.22, חודשיים אחרי ההפצצה, סמיר התחתן ומאז הוא ואשתו גרים ביחד איתנו. יש לנו חובות של בערך 1,000 דולר על הוצאות החתונה ועוד חוב של 2,000 שקל לבית מרקחת ולעוד כמה חנויות. 

את הבניין שהופצץ קנינו בערך ב-20 אלף דינר (כ-100 אלף שקלים) רק שלושה חודשים לפני שהתחילו ההתקפות. כל-כך שמחנו שהיה לנו סוף סוף בית משלנו. חלק מהבניין היה עדיין שלד ותכננו לבנות אותו ולהחליף את גג האסבסט בבטון. סמיר כבר התחיל לשפץ את הקומה השנייה כדי לעבור לשם אחרי החתונה שלו ואני הייתי אמור לבנות עוד קומה מעליה בשבילי. בתוך רגעים כל החלומות שלנו נהרסו.  

* העדות נגבתה על-ידי תחקירן בצלם ח'אלד אל-עזאייזה ב-14.3.23. 

קראו את עדויותיהם של תושבים נוספים מהרצועה שבתיהם נפגעו בהפצצות הישראליות באוגוסט 2022 או במאי 2023:

רולא א-זעאנין	רחמה א-זעאנין	מוחמד סרסור	אחמד א-דיראווי	מוחמד אבו הרביד