מוחמד אבו סעדה, מהנדס
נולדתי ברצועת עזה וכשהייתי תינוק נסענו לאלג'יריה, כי אבא שלי קיבל שם עבודה כמורה לערבית. בגלל שגרנו מחוץ לשטחים איבדנו את התושבות שלנו ואין לי אזרחות של מדינה אחרת. בשנת 1994 סיימתי את הלימודים שלי בהנדסת חומרים ובשנת 1996 חזרתי לרצועת עזה, עם רישיון ביקור שביקשו עבורי קרובי משפחה. אני עובד בלשכת המהנדסים במחנה ג'באליא. התחלתי הליכים לקבלת תעודת זהות פלסטינית, אבל לא יצא מזה כלום.
כשהייתי ילד נפצעתי בברך ימין בתאונת דרכים באלג'יר, ובשנת 2005 המצב של הברך שלי התחיל להידרדר והיה לי דימום. עברתי בדיקות בבית החולים א-שיפאא והרופאים החליטו לבצע ניתוח פלסטי ולכסות את הפצע באמצעות עור שלקחו מרגל שמאל. במהלך הניתוח הם לקחו ביופסיה מהפצע, והתגלה שיש בו תאים סרטניים. הרופאים קבעו שאני צריך ניתוח נוסף, ועברתי אותו כעבור חודש, אבל הניתוח נכשל. הרופאים אמרו שאני צריך לעבור ניתוח באחד מבתי החולים בחו"ל וטיפולי קרינה שאי אפשר לקבל ברצועת עזה, אלא רק בישראל, מצרים או ירדן. בגלל שאין לי תעודת זהות פלסטינית לא יכולתי לצאת מרצועת עזה לירדן,מצרים או ישראל.
ביוני 2005 פניתי למשרד הבריאות הפלסטיני כדי לקבל היתר כניסה לטיפול בישראל. רק בנובמבר 2005 קיבלתי את ההיתר, והוא היה תקף לעשרה ימים בלבד. המצב של הרגל שלי היה קשה ופחדתי שיקטעו אותה. הוא לא עבר ניתוח בישראל אלא רק טיפולי קרינה. בעשרת הימים של ההיתר הגעתי כל יום בסביבות השעה שש בבוקר למעבר ארז, כדי לנסוע לבית החולים אסותא. הרופאים בישראל קבעו שאין צורך בניתוח נוסף אלא רק בטיפולי קרינה. נאלצתי לחכות שעות במעבר ולרוב הגעתי לבית החולים בסביבות השעה אחת או שתיים אחר הצהריים. היו ימים שבהם לא הצלחתי לצאת מהמעבר בזמן לטיפול ונאלצתי לחזור כלעומת שבאתי. אחרי שפג תוקף ההיתר קיבלתי היתר חדש וכך במשך שלושה חודשים קיבלתי היתרים לטיפול בישראל, עד ינואר 2006. |  | |
הייתי אמור לעבור עשרים טיפולי קרינה במשך עשרים ימים, אבל בגלל קשיי המעבר בארז, עברו שלושה חודשים עד שהשלמתי את כל הטיפולים. אני חושב שבגלל שהטיפול לא היה מרוכז לא הבראתי מהסרטן. הכאבים שלי הלכו וגברו.
בינואר 2006, אחרי שהסתיימה סדרת ההקרנות, הגשתי בקשה להיתר חדש להמשך המעקב והטיפול בישראל. עד היום, כמעט שנתיים מאז הגשתי את הבקשה לא קיבלתי תשובה מהישראלים.
בינתיים מצבי הבריאותי הלך והדרדר. בגלל שלא קיבלתי היתר, נאלצתי להמשיך את הטיפול בבית החולים א-שיפאא ברצועת עזה. בגלל שאין שם טיפול מתאים למחלה שלי, הרופאים החליטו לקטוע את רגלי הימנית. ב-28.5.2007 קטעו לי את הרגל. לא האמנתי שזה קורה לי. המצב הנפשי שלי קשה מאוד. אני מרגיש חסר תקווה וחסר אונים.
אני עדיין זקוק לטיפולי קרינה ולא מצליח לקבל אישור כניסה לישראל לצורך הטיפול. נוסף לכך, בגלל שישראל סגרה את המעברים לא מגיעה לרצועה אספקה רפואית, ולא יכולים להתאים לי רגל תותבת.
מוחמד אחמד חסן אבו סעדה, בן 41, הוא מהנדס תושב מחנה הפליטים ג'באליא שברצועת עזה. את עדותו גבה מוחמד סבאח, בלשכת המהנדסים בבית לאהיא, ב-1.10.07.