זייד זייד, בן 27
אני ובני משפחתי: אבי, אמי, אחותי בת ה-13 ואחי, מוחמד, מתגוררים בבית בן שתי קומות. אחי, מוחמד, הוא המואזין של המסגד העתיק בטובאס. מוחמד מבוקש על ידי הצבא הישראלי. לפני כשישה חודשים, הצבא הישראלי הגיע לביתנו לחפש את מוחמד, שבמקרה לא היה בבית באותו יום. מאז, מוחמד החל לברוח מהבית בכל פעם שהחיילים היו נכנסים לטובאס. מעולם לא ראיתי את מוחמד נושא נשק כלשהו ואינני יודע למה הצבא הישראלי מחפש אותו. בעבר שמעתי את אבי מדבר עם מוחמד ומבקש ממנו להישאר בבית גם אם החיילים מגיעים. אבי חשש מכך שמוחמד נחשב למבוקש על ידי הצבא הישראלי. ביום ראשון, 24.11.02, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר פרץ לביתנו כוח צבאי גדול. רוב החיילים קפצו מעל הגדר החיצונית של הבית ונכנסו פנימה. החיילים דרשו את תעודות הזהות שלנו ושאלו על מוחמד, שלא היה בבית. לאחר מכן, הם דרשו מאתנו לצאת לכביש הסמוך לביתנו והחלו לערוך חיפוש בתוך הבית. החיפוש ארך כשעה או יותר. במהלך החיפוש שמענו קולות ירי, שנורו על ידי החיילים ברגע שהם נכנסו לחדרים. היה קר מאד באותו לילה, ואחותי בת ה-13, אבי בן ה-60 ואמי בת ה-55 סבלו במיוחד מהקור.
לאחר תום החיפוש, שבמהלכו החיילים השחיתו את תכולת הבית, הם יצאו החוצה ודרשו מאבי להתלוות אליהם. מאוחר יותר, נודע לי מאבי שהוא התלווה אליהם למסגד העתיק בטובאס, שבו עובד כאמור מוחמד. החיילים אמרו לאבי שמוחמד נמצא בתוך המסגד ודרשו ממנו לקרוא למוחמד ברמקול שהיה באחד הג'יפים הצבאיים, שחנו ליד המסגד, במרחק של כ-300 מטרים מביתנו. לאחר שאבי עשה את שהחיילים הורו לו, הם דרשו ממנו לחזור הביתה ברגל. אבי ראה עשרות חיילים מתמקמים בעמדות בצדי הדרכים ובסמטאות הסמוכות. הוא סיפר לי שהדבר הפחיד אותו נורא.
לאחר מכן, אחד החיילים העלה אותי לאחד הג'יפים והסיע אותי למסגד העתיק. כשהגענו למסגד, ראיתי את הדלת המזרחית של המסגד פתוחה. אחד החיילים אמר לי כי הוא בטוח שמוחמד נמצא בתוך המסגד. הוא אמר שהוא ראה את הנעל שלו מאחורי הדלת. הוא הוסיף עוד שהוא שמע צלצול טלפון מבפנים. אחר כך, החייל לקח אותי הצידה ואמר לי בערבית: "יש לך שתי דקות כדי להיכנס ולהביא את אחיך. אם תאחר, אנחנו נפרוץ למסגד ונירה בך ובכל מי שנמצא בפנים". הוא הוסיף שאם אצא בלי להביא את מוחמד, הוא יירה בי. החייל דיבר אליי בעצבנות כשהוא מכוון את כלי נשקו לעברי. אני פחדתי נורא. נכנסתי למסגד וקראתי למוחמד, אך אף אחד לא ענה לי. חלק מהדלתות הפנימיות של המסגד היו סגורות. יצאתי מהמסגד כדי להודיע לחיילים שלא מצאתי אף אחד בפנים ושחלק מהדלתות הפנימיות סגורות ואין לי מפתחות. לאחר שאמרתי להם את הדברים, אחד החיילים הטיח את ראשי בקיר החיצוני של המסגד חמש פעמים והכה אותי בשתי ידיו על אוזניי ובכל חלקי גופי. בעודו מכה אותי, הוא אמר: "אתה שקרן. יש לך את המפתחות". השבתי לו שהמפתחות נמצאים אצל השרת של המסגד, א-שיח' עבד א-לטיף אבו בשארה. החייל שאל אם אני יודע היכן השיח' מתגורר והשבתי בחיוב. הוא הורה לי להתלוות אליו לביתו של השיח' כדי להביא את המפתחות. הבית נמצא במרחק של כקילומטר אחד מהמסגד.
כשהגענו לבית השיח', החיילים הורו לי להיכנס לביתו ולהביא אותו. הם יצאו מהג'יפ וחיכו לידו. נכנסתי לבית השיח' והודעתי לו שהחיילים דורשים את המפתחות של הדלתות הפנימיות של המסגד. כשחזרנו למסגד, החייל שאל את השיח' על הנעל שמונחת מאחורי הדלת של המסגד. השיח' אמר לו שהנעליים האלו נמצאות שם מזה שלושה חודשים והם משמשות אותו לניקוי המסגד והמדרגות הפנימיות. לאחר מכן, השיח' נכנס למסגד, פתח את כל הדלתות הפנימיות ויצא. הוא אמר לחיילים שהדלתות פתוחות ושאין אף אחד בפנים. באותו רגע, החייל התקרב אליי ואמר לי בעצבנות: "אם אמצא מישהו בפנים, אני אהרוג אותו ואחזור להרוג אותך". הוא הורה לי לשבת בתוך שלולית מים שבצד הדרך. כשהתיישבתי ליד השלולית, החייל דרש שאשב בתוך השלולית. השעה הייתה בסביבות 5:00 בבוקר ומזג האוויר היה קר מאד. ממש קפאתי מקור.
אחר כך נכנסו חיילים רבים למסגד, תוך שהם זורקים לתוכו רימוני הלם. פעולת החיפוש במסגד ארכה כשעה וחצי. במשך כל אותו זמן אני ישבתי בתוך שלולית המים. לאחר מכן החיילים יצאו מהמסגד. הם לא מצאו בתוכו אף אחד. החייל הורה לי לחזור לביתי. הוא אמר לי: "עליך ללכת הביתה עכשיו, אבל תדע שאתה עצור ואסור לך לעזוב את ביתך. אם אבוא לביתך ולא אמצא אותך, אתה מת". אחר כך הוא הביא כמה ניירות. הוא עיין בהן יחד עם החיילים האחרים. הוא עיין שוב בתעודת הזהות שלי, הסתכל בדרכון של אחי, שאותו הם לקחו מהבית, והביט בי. לאחר מכן, הוא שחרר אותי. כשהגעתי לביתי לא האמנתי שאני עדיין בחיים. בבית ראיתי שהחיילים הפכו את תכולת הבית, שברו חלק מהחלונות וגם כדים מזכוכית.
למחרת, 25.11.02, החיילים הישראלים פרצו לביתנו שוב. מוחמד היה באותו רגע בקומה הראשונה. מוחמד אמר לנו בעבר שהוא מוכן להסגיר את עצמו לצבא הישראלי, אבל כשהחיילים פרצו במפתיע ובצורה אלימה ומפחידה מוחמד ברח ברגע האחרון. הוא ברח לכיוון בית נטוש שבבעלות השכנים, שם עצרו אותו החיילים מאוחר יותר. מוחמד הסגיר את עצמו שם לידי החיילים.
אחר כך, ניגשתי לבית החולים א-שיפאא בטובאס כדי להיבדק. הרופאים בדקו אותי ואמרו לי שאני סובל מקרעים באוזן כתוצאה מהמכות שספגתי מהחיילים במסגד.
זייד עבד א-רחמאן רדואן זייד, בן 27, רווק, הוא פקיד באונרוו"א תושב טובאס שבגדה. את עדותו גבה עלי דראר'מה, בבית העד, ב-27.11.02