נאייף מחמוד, חקלאי
ביום ראשון, 13.10.02, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הלכתי עם בן דודי, עבד א-רחים איבראהים עלי, בן 69, ועוד כמה ובנות דודי, הגדולה בת 55 והקטנה בת 25, כדי למסוק זיתים באזור אל-מר'רבאת, שנמצא במרחק של כשלושה קילומטרים מצפון לכפר סינג'ל. קרוב לאזור זה, במרחק של כשלושה ק"מ נמצאת ההתנחלות עלי במרחק שני ק"מ מהכפר ההתנחלות שילה. במרחק של 400-300 מטרים, יש גבעה ועליה ממוקמים שלושה קרוונים.
כשהגענו למטע שלי, התחלנו לקטוף זיתים. עד סביבות השעה 11:15, הספקנו לקטוף כמאה קילוגרם זיתים ושמנו אותם בשקיות ניילון. באותו רגע, מתנחל שהגיע מכיוון הקרוונים התקרב אלינו. לא יכולתי לזהות אותו כי הוא חבש כובע שכיסה את רוב פניו והרכיב משקפיים שחורים. אפשר היה לראות רק חלקים קטנים מפניו. היה לו זקן. הוא לבש סרבל בצבע כהה. הוא היה רזה, בגובה בינוני ואחז בידו סכין חדה באורך 30 ס"מ. המתנחל התקרב אלינו עד עמד בינינו והתחיל לצעוק עלי בערבית: "צאו מפה. מי אמר לכם לבוא לפה? צאו במהירות". הוא צעק וציווה עלינו לצאת כשהוא מנופף את הסכין בפנינו כדי להפחיד אותנו. הוא דרך על החפצים שלי (שמיכות, כוסות, תרמוס ומכלי פלסטיק לזיתים). לאחר מכן, הוא התקרב לשקיות הזיתים והתחיל לדקור אותן בסכין שבידו. הוא הצליח לקרוע את אחת השקיות ובאותו רגע אחת הנשים חסמה את דרכו והתחננה בפניו שיפסיק. הוא התרחק מהשקית השנייה והרים את רגלו בתנועת קרטה, מנסה להכות אותי. התרחקתי ממנו. הוא התקרב לבן דודי כדי להכות אותו והרים את רגלו בגובה שהגיע לראשו של בן הדוד.
באותו רגע, אדם חמוש אחר הופיע במקום ועמד במרחק של כ-25 מטרים מעל סלע. הוא נשא רובה ולבש מדים בצבע חאקי. כנראה שהוא היה השומר של ההתנחלות. הוא היה בהיר, גובהו בינוני, מבנה גופו בינוני ונראה כבן 25. הוא דיבר ערבית טובה והתחיל לצעוק עלינו ולקלל אותנו: "אני אהרוג אותך אם תבוא הנה, אירה בך" בכל פעם שהנשים ניסו להתחנן בפניהם שיפסיקו לפגוע בנו, הם המשיכו לקלל אותן בגסות: "כלבה, חמורה, שתקי" ועוד מילים גסות שאני מעדיף לא להזכיר. אחת הנשים שמה את השקית הקרועה בתוך שקית אחרת. העמסנו את שתי השקיות האחרות על גב חמור שהיה אתנו ועמדנו לברוח. שני החמושים המשיכו לאיים וניסו להתקרב עוד יותר, במיוחד החמוש רעול הפנים שאמר: "ראיתי אותו פה הרבה" הוא התכוון לחמור וניסה לחתוך את החבל של החמור כדי שיברח. הנשים אחזו בחמור.
אחר כך, הם התחילו לגרש אותנו וקרעו שוב את שקיות הזיתים. הזיתים התפזרו על האדמה. לא יכולנו לאסוף אותם מפחד המתנחלים. באותו רגע, האדם עם הרובה ירה צרור יריות רצופות לכיוון האדמה קרוב אלינו כדי להפחיד אותנו. אף אחד לא נפגע. נאלצנו לברוח והלכנו בדרך עפר לכיוון הכפר. המתנחל רעול הפנים המשיך לרדוף אחרינו בעוד שהשומר נשאר במקומו. המתנחל רדף אחרינו ואיים שיהרוג אותנו בסכין. הוא אמר: "אם תבוא עוד פעם לפה, אשחט אותך, אהרוג אותך".
ברחנו והשארנו מאחור את הזיתים, מכלי הפלסטיק, בקבוק המים, הכוסות והברזנט שמשמש למסיק הזיתים. המתנחל רדף אחרינו מרחק של כמאה חמישים מטרים עד שהתרחקנו ונעלמנו מטווח ראייתו. המשכנו בדרכנו חזרה לכפר וכשהגעתי לכפר, שמעתי חקלאים אחרים מספרים כי גם להם התנכלו שני חמושים באותו יום ובאותו איזור, אל-מר'רבאת, בשעות הבוקר המוקדמות. בין החקלאים האלה היו ג'ומעה ג'בר דאווד, חוסיין פרחאן ח'ליל, זייד איבראהים אבו זייד, פאייז מוהנד סברה , ואיבראהים עבדאללה איבראהים. נודע לי מהם כי שני החמושים ירו לעברם, הפחידו אותם והכריחו אותם לעזוב את הזיתים. הם לא איבדו כמות גדולה של זיתים כמונו, כי המתנחלים התנכלו להם לפני שהספיקו לקטוף כמות גדולה. התייעצתי עם החקלאים והחלטנו להגיש תלונה במפקדה הצבאית הישראלית בבית אל.
למחרת, ביום שני 14.10.02, בסביבות השעה 9:30 בבוקר, ניגשנו לבית אל. כשהגענו לשם, דיברתי עם השומר ואמרתי לו שאנחנו רוצים להגיש תלונה והוא הודיע לגורמים הנוגעים לדבר. המתנו כחצי שעה ואז נקראנו לחקירה ולהגשת התלונה. הוכנסנו אחד אחרי השני. אני נכנסתי לחדר החקירה ראשון. היו שם שלושה חוקרים בלבוש אזרחי. הם לא הזדהו אבל אני זוכר את החוקר האחראי כי הוא זה שחקר אותי בעוד שהשני רשם את כל דבריי והשלישי התערב מדי פעם. החוקר האחראי היה נמוך, מבנה גופו מלא, שיערו דק והוא נראה כבן 55-50. ישבתי על הכיסא מול החוקר והסברתי לו בערבית מה קרה לי. הוא הקשיב לתלונה שלי במשך כחצי שעה ולאחר מכן, הוא ביקש ממני לחכות מחוץ למשרד וקרא לחקלאי השני. תהליך זה של חקירה נמשך עד 13:00. החוקר ביקש מהחקלאים האחרים לחזור לבתיהם. ממני הוא ביקש להמתין כדי להתלוות לשוטרים שילכו למקום האירוע.
המתנתי זמן קצר ולאחר מכן, נתבקשתי להתלוות אליהם בניידת משטרה. ישבתי במושב האחורי ולידי ישב השומר, בעוד שהחוקר ישב ליד הנהג. המכונית נסעה אל מקום האירוע ובסביבות השעה 14:00 בצהרים הגענו לשם. כשהגענו, הופתעתי לראות ששקיות הזיתים נעלמו. מצאתי שרידי כוסות שבורות ושקיות קרועות. החוקר צילם את מקום האירוע ואותי מצביע לעבר הגבעה שעליה הקרוואנים של המתנחלים, ולעבר ההתנחלויות שילה ועלי. נשארנו במקום האירוע כעשרים דקות ולאחר מכן נתבקשתי להתלוות אליהם אל הקרואונים ולהמתין בקרבת מקום. סירבתי. אמרתי להם שאני חושש לעשות זאת והרגשתי שהחוקר הבין אותי. הוא שאל אותי היכן להוריד אותי. ביקשתי לו שיוריד אותי בנקודה הכי בטוחה שממנה אוכל ללכת לכפר שלי. הוא הסיע אותי עד לכביש המוביל לכפר שלי ומשם חזרתי הביתה.
נאייף עבד א-נבי עלי מחמוד, יליד 1934, נשוי, הוא חקלאי תושב סינג'ל שבמחוז רמאללה. את עדותו גבה איאד חדאד בטלפון ביום 15.10.02