עדכון על מצבן של קהילות בסכנת גירוש, פברואר 2018

מזה שנים, מיישמת ישראל מדיניות המכוונת נגד קהילות פלסטיניות ברחבי הגדה ושנועדה לגרום לתושביהן לעזוב את בתיהן ולהביא לסילוק הקהילות ממקומן. מדיניות זו מיושמת טקטית תוך ניסיון להימנע ממראות בוטים של חיילים המעלים פלסטינים בכוח על משאיות. במקום זאת, משקיעה ישראל מאמצים כדי להפוך את חייהם של תושבי הקהילות לבלתי נסבלים, במטרה לגרום להם לעזוב את בתיהם, לכאורה מרצונם. המדיניות הישראלית נגד הקהילות אינה זהה והיא נעה על הטווח שבין מניעת פיתוח והתעמרות ועד לכוונה מפורשת לגרש קהילות שלמות. בין אם כך ובין אם כך – מטרתה של ישראל היא למזער את הנוכחות הפלסטינית בשטח כדי שתוכל להשתמש בו לצרכיה שלה, כולל לצורך הרחבת ההתנחלויות.

בשטח C, המהווה כ-60% משטח הגדה, ישנן כ-180 קהילות פלסטיניות כאלה. ככלל, ישראל נמנעת מלאשר להן תכניות מתאר, שבלעדיהן לא ניתן לקבל היתרי בנייה ולהתחבר לתשתיות בסיסיות כגון מים וחשמל. המדינה מצדיקה זאת, בין השאר, בטענה שהן גרות בתוך "שטחי אש" או "שמורות טבע" – על אף שהיא עצמה זו שהכריזה כך על שטחים אלה, בעת שהקהילות כבר גרו שם. התושבים, שזקוקים לבתים, לבתי ספר, למרפאות, לגני משחקים – נאלצים, בהיעדר כל ברירה אחרת, לבנות "ללא היתרים". אז מוציא המנהל האזרחי צווי הריסה למבנים; את חלקם הוא מממש ובכל מקרה הוא גוזר על התושבים לחיות בחוסר ודאות לגבי עתידם. הרשויות אף מונעות מהקהילות להתחבר לתשתיות וכופות עליהן לחיות שנים ארוכות ללא גישה למים ולחשמל – בלי שירותים סניטריים בסיסיים, ומחייבות אותם לנסוע בדרכי עפר לא סלולות.

ישראל מרכזת את מאמצי הגירוש שלה בשלושה אזורים: בקעת הירדן, דרום הר חברון, ובאזור ההתנחלות מעלה אדומים. חלק מהקהילות באזורים אלה עתרו לבג"ץ בניסיון למנוע את גירושן ועניינן עדיין תלוי ועומד. אלא שניסיון העבר מלמד שהשופטים נמנעו, שוב ושוב, מלעצור את המדינה מליישם את מדיניותה. אם מדיניות זו תגרום לתושבים לעזוב את בתיהם יהווה הדבר הפרה של האיסור הקבוע במשפט ההומניטארי הבינלאומי על העברה בכפייה. הפרה כזו היא פשע מלחמה שכל האחראים לו נושאים באחריות אישית.

להלן פירוט של המצב המשפטי בכמה מקהילות אלה:

ח'ירבת אום אל-ג'מאל וח'ירבת עין אל-חילווה – צפון בקעת הירדן:

בח'ירבת אום אל-ג'מאל וח'ירבת עין אל-חילווה, הממוקמות בסמוך זו לזו בצפון בקעת הירדן, גרות כ-20 משפחות, המונות כ-130 תושבים, כמחציתם קטינים. הצבא מקיים אימונים צבאיים בסמוך לקהילות והמנהל האזרחי הורס שוב ושוב את בתיהן. מאז 2006, נהרסו 57 מבנים בקהילות אלה, מתוכם 34 מבני מגורים בהם גרו 114 נפשות, כולל 56 קטינים.

ב-1.11.17 הוציאה המדינה "צו תיחום" לשטח שבו שוכנות הקהילות והורתה לתושבים לעזוב את בתיהם ולפנות את רכושם מהשטח. זאת, בנוסף לצווי הריסה שכבר תלויים ועומדים נגד בתיהם. הייתה זו הפעם הראשונה שבה השתמשו הרשויות בצווי תיחום כאלה (שנועדו במקור לטיפול בנקודות התנחלות) נגד יישובים פלסטיניים.

תושבי הקהילות עתרו לבג"ץ. דיון בעתירה יתקיים ב-14.5.18.

אבו א-נוואר – אזור מעלה אדומים:

בקהילת אבו א-נוואר גרים כ-650 תושבים, כמחציתם קטינים. הקהילה שוכנת בין ההתנחלות קידר להתנחלות מעלה אדומים, בתוך שטח שישראל הגדירה כ"מתחם E1" ואשר אותו היא מייעדת להרחבת ההתנחלות מעלה אדומים. המנהל האזרחי הוציא פעמיים צווי הריסה לכל המבנים בקהילה: ב-1997 ושוב ב-2005. מאז 2006 הרס המנהל האזרחי 12 מבנים באבו א-נוואר, כולל 10 מבני מגורים שבהם גרו 28 אנשים –17 מהם קטינים – ובית ספר אחד.

תושבי אבו א-נוואר מנהלים כמה מאבקים משפטיים מקבילים נגד הריסת המבנים שבשטח הקהילה, ולאחרונה גם עתרו לבג"ץ נגד הריסת בית הספר של הקהילה. בתשובת המדינה לעתירה הדגישה המדינה שהיא לא מתחייבת לאשר אף אחד מהמבנים נגדם הוצאו צווי הריסה.

מנימוקי המדינה עולה שגירוש התושבים מאבו א-נוואר נועד לאפשר את הרחבתה של ההתנחלות מעלה אדומים, ושקיומם של פלסטינים בסמוך להתנחלות מהווה "סכנה ביטחונית" למתנחלים. ב-16.11.17, קבע בג"צ כי על המדינה לאפשר לתושבי אבו א-נוואר להגיש בקשה להיתר בנייה לבית הספר, ושלאחר שתתקבל החלטה בבקשות אלה, עליה להודיע לעותרים עשרה ימים מראש על כוונתה לממש את צו ההריסה. ב-24.1.18, דחתה ועדת התכנון של המנהל האזרחי את בקשת התושבים וב-2.2.18 הגישו התושבים ערר על החלטת הוועדה. למרות הגשת הערר, ולמרות שלא מוצו כל האפשרויות המשפטיות העומדות לרשות התושבים, המנהל האזרחי הרס ב-4.2.18 שתי כיתות בבית הספר הקהילתי. בכיתות שנהרסו, שנבנו במימון האיחוד האירופי והרשות הפלסטינית בסוף ספטמבר 2017, למדו 25 תלמידות ותלמידי כיתות ג'-ד'.

המנהל האזרחי הרס שתי כיתות בבית הספר של קהילת אבו א-נוואר, 4 בפברואר 2018

קהילת "אל מדרסה" בח'אן אל-אחמר – אזור מעלה אדומים:

מקבץ הקהילות של ח'אן אל-אחמר ממוקם ממזרח לירושלים ובסמוך אליו הוקמה ההתנחלות כפר אדומים. המקבץ כולל 12 קהילות המונות כ-1,400 תושבים. בקהילת "אל-מדרסה" (בית הספר), ששוכנת כשני קילומטר מדרום להתנחלות כפר אדומים, גרות 32 משפחות המונות 173 נפשות, בהן 92 קטינים. במקום גם מסגד ובית ספר שהוקם בשנת 2009 ומשמש יותר מ-150 ילדים, בגילאים שש עד 15, כמחציתם תושבי קהילות סמוכות. הקהילות באזור ח'אן אל-אחמר פזורות משני צדיו של כביש ירושלים-יריחו, ממזרח למישור אדומים, וכן משני צדיו של כביש 437, המחבר בין כביש ירושלים-יריחו לכפר חיזמה.

במהלך השנים החרימו הרשויות ציוד ומתקנים שונים מתושבי הקהילה והרסו בה מבנים שונים, בטענה שנבנו ללא היתר. מ-2006 ועד תחילת פברואר 2018 הרסו הרשויות בקהילה 26 מבנים למגורים. 132 אנשים נותרו ללא קורת גג, בהם 77 קטינים. בנוסף הרסו הרשויות שישה מבנים שלא שימשו למגורים.

במהלך השנים עתרו התושבים לבג"ץ נגד צווי ההריסה שהוצאו למבנים שבנו. במקביל, עתרו גם מתנחלים הגרים באזור לבג"ץ – בתמיכת עמותת "רגבים" – בדרישה שהמדינה תזרז את תהליך הריסת המבנים במקום. בסוף אוגוסט 2017 הודיע שר הביטחון, אביגדור ליברמן, כי בכוונת הממשלה לפנות את הקהילה בתוך כמה חודשים, על אף שההליך המשפטי בעניינה טרם הסתיים. ב-25.9.17 אמור היה להתקיים דיון בעתירות אלה. כשבועיים קודם לכן, ב-13.9.17, הגיעו נציגי המנהל האזרחי לקהילה והודיעו לתושבים כי באפריל 2018 הם יועברו לאתר קרוב המכונה "אל-ג'בל מערב" הסמוך למזבלת אבו דיס. לאחר שהמדינה התעכבה בהגשת תשובתה לבית המשפט, נדחה הדיון וטרם נקבע מועד חדש.

חלוקת צווי הפסקת עבודה בקהילת ח'אן אל-אחמר, פברואר 2017

ג'בל אל-באבא – אזור מעלה אדומים:

קהילת ג'בל אל-באבא נמצאת אף היא בשטח שישראל הגדירה כ"מתחם E1", בסמוך לכפר אל-עיזרייה, שמצפון-מזרח לירושלים. ממזרח לה הוקמה ההתנחלות מעלה אדומים ומדרום לה עובר תוואי גדר ההפרדה. במקום גרות כ-40 משפחות, המונות כ-290 נפשות. חלק מהאדמות עליהן שוכנת הקהילה הוכרזו על-ידי ישראל כ"אדמות מדינה". מאז 2006 הרסה מדינת ישראל 33 מבנים בקהילה, מתוכם 27 מבני מגורים בהם גרו 136 נפשות, כולל 73 קטינים. בנוסף, קיימים מספר צווי הריסה למבנים במקום שהרשויות הישראליות טרם מימשו.

בנוסף לצווי ההריסה, המדינה הוציאה גם צו תיחום לשטח הקהילה, שמאגד בתוכו מספר צווי הריסה קיימים, ומורה לתושבים להתפנות מבתיהם. זאת למרות שכ-40% מהקרקע עליה יושבת הקהילה נמצאת בבעלות פרטית – ולפיכך צווי תיחום כלל אינם אמורים לחול עליה. ב-16.11.17 הודיעה המדינה לתושבי הקהילה כי עליהם לפנות את בתיהם בתוך שמונה ימים. התושבים עתרו לבג"ץ נגד הצווים, ובית המשפט הורה למדינה להשיב לעתירת התושבים עד ה-16.4.18. בינתיים, בג"ץ הורה להשהות צו תיחום זה עד הגשת תשובת המדינה לעתירת התושבים. בנוסף, תושבי ג'בל אל-באבא מחכים לעמדת המדינה בנוגע לצווי ההריסה, שתגיע, ככל הנראה, לאחר תשובתה בנושא צו התיחום.

תמונה

ח'ירבת סוסיא ומסאפר יטא – דרום הר חברון:

באיזור "מסאפר יטא" שמדרום-מזרח לעיר יטא שוכנות כמה קהילות פלסטיניות הנמצאות בסכנת גירוש, ומונות יחד כ-1,300 תושבים בסך הכול. שטחים נרחבים באזור הוכרזו על ידי ישראל כ"שטח אש" (שטח אש 918) ובשנת 1999 גירש הצבא את התושבים, אולם בעקבות עתירה לבג"ץ הם הורשו לשוב ולגור במקום תחת הגבלות חמורות שאסרו עליהם כל בנייה חדשה. מאז התנהלו הליכים ומגעים שונים בין הצבא לתושבים, אך אלה הסתיימו בלא כלום בתחילת 2016. כבר למחרת הרס המנהל האזרחי מבנים במקום. תושבי האזור הגישו כמה עתירות לבג"ץ – חלקן משותפות לכמה מהקהילות – נגד צווי הפינוי. עתירות אלה עדיין תלויות ועומדות, והמדינה אמורה להגיש את תגובתה להן.

המדינה מנסה לגרש גם את תושבי ח'ירבת סוסיא, שבה גרים כ-250 תושבים וכמאה נוספים שוהים בה באופן עונתי לצרכי פרנסה, זאת למרות שהכפר הוקם על אדמותיהם הפרטיות, לאחר שב-1986 גירשה אותם ישראל מכפרם המקורי. בין השאר, עתרו תושבי הכפר נגד דחיית תכנית המתאר שהוכנה מטעמם לכפר. מאז 2006, הרסה המדינה 24 מבנים בח'ירבת סוסיא, מתוכם 12 מבני מגורים בהם גרו 95 נפשות, כולל 36 קטינים.

מאז הגישו תושבי ח'ירבת סוסיא את עתירתם האחרונה בשנת 2014, הודיעה המדינה כי בכוונתה להרוס כמה מבנים שנבנו בכפר לאחר הגשת העתירה – בהם מבנים ששופצו לאחר שניזוקו בסערה ומרפאה המשרתת את תושבי הכפר. ב-1.2.18 החליטה נשיאת בית המשפט העליון כי המדינה תוכל להרוס שבעה מבנים שבכפר, המשמשים 42 נפשות – מחציתם ילדים וחלקם חולים – באופן מיידי.

המדינה נדרשה להגיש את עמדתה בנוגע לתכנית המתאר לכפר עד ה-7.5.18.

הצבא משחית וחוסם דרך שהובילה למסאפר יטא בדרום הר חברון, 2017