כ.כ., סטודנטית באוניברסיטת ביר זית, סיפרה על פשיטה צבאית על האוניברסיטה
ביום שלישי, 6.1.26, התחלתי את הלימודים באוניברסיטה ב-9:00 בבוקר וסיימתי ב-10:50. פגשתי את חברה שלי, והלכנו ביחד להביא משהו לאכול. אחר-כך התיישבנו על הקרקע ליד בניין הרישום והקבלה, באזור שנקרא 'כמאל נאסר' והתחלנו לאכול, ואז ראיתי פתאום רכב צבאי מתקרב מדרום, מכיוון הפקולטה למנהל עסקים.
רכב נעצר וירד ממנו חייל ומייד כיוון את הרובה שלו לעברנו, הסטודנטים שהיו פזורים באזור. אני עדיין לא הבנתי מה קורה, עד שהגיע בחור והתחיל לצעוק לנו להתרחק משם. קמתי מייד והתחלתי לרוץ משם כי פחדתי שהחייל יירה בי.
הרכב המשיך להתקדם עד שהגיע לכיכר כמאל נאסר ועצר שם. בהתחלה, חשבתי שהוא רק יסתובב בכיכר וימשיך בדרכו. לא ממש הבנתי מה קורה. אבל אז הרכב נעצר וירד ממנו חייל ומייד כיוון את הרובה שלו לעברנו, הסטודנטים שהיו פזורים באזור. אני עדיין לא הבנתי מה קורה, עד שהגיע בחור והתחיל לצעוק לנו להתרחק משם.
קמתי מייד והתחלתי לרוץ משם כי פחדתי שהחייל יירה בי. ירדתי במדרגות, והגעתי לרחבה שמול הפקולטה למדעים וליד בניין 'ריתאג'. היו עוד הרבה סטודנטים שירדו במדרגות באותו זמן, ותוך כדי שירדנו התחלתי לשמוע פיצוצים של רימוני הלם ורימוני גז שנורו בתוך הקמפוס. כשהגענו למטה, עצרנו בתחתית המדרגות, אבל כשראינו שהעשן מגיע גם למקום שבו עמדנו, נכנסנו לתוך בניין 'ריתאג'. בבניין ראינו קבוצה של סטודנטים שהיה להם מבחן באותו זמן, והיו שם כמה סטודנטיות שבכו מרוב פחד. הרבה סטודנטים ברחו והשאירו מאחור את החפצים והציוד האישי שלהם.
בזמן שהיינו בתוך הבניין, התחלנו לראות את העשן מרימוני הגז מול בניין הפקולטה למדעים. העשן חדר גם לבניין שהיינו בו, וכמה מהסטודנטים התחילו לסבול משאיפת הגז.
המרצה שלהם ביקש שנשמור על השקט, ושאף סטודנט לא יעזוב את המקום עד שהוא יודיע לנו שאפשר לצאת. בזמן שהיינו בתוך הבניין, התחלנו לראות את העשן מרימוני הגז מול בניין הפקולטה למדעים. העשן חדר גם לבניין שהיינו בו, וכמה מהסטודנטים התחילו לסבול משאיפת הגז. בשלב הזה נפוצה בין הסטודנטים ידיעה שחיילי הכיבוש נמצאים ליד בניין הפקולטה למדעים ושיש שם עימותים בין כמה סטודנטים לבין החיילים. מייד אחרי זה התחלתי לשמוע ירי אש חיה בתוך האוניברסיטה וצעקות, כנראה של אחד הסטודנטים שנפצעו.
נשארנו לכודים בתוך הבניין במשך יותר מחצי שעה, ולא העזנו לצאת, כי חיילי הכיבוש התפרסו ברחבי הקמפוס. לכל אורך הזמן הזה היו סטודנטיות שלא הפסיקו לבכות מרוב פחד. בסוף המרצה הודיע לנו שהחיילים נסוגו מהקמפוס ושאנחנו יכולים לצאת.
באותו לילה היה לי קשה להירדם. אף פעם לא העליתי על דעתי שכוחות הכיבוש יפשטו על הקמפוס של האוניברסיטה באמצע היום, בזמן שיש שם כל כך הרבה סטודנטים.
הייתי המומה מכל מה שקרה, אבל הרגע הכי מפחיד היה בהתחלה כשהחייל כיוון אליי את הרובה שלו. באותו לילה היה לי קשה להירדם. אף פעם לא העליתי על דעתי שכוחות הכיבוש יפשטו על הקמפוס של האוניברסיטה באמצע היום, בזמן שיש שם כל כך הרבה סטודנטים.
אני לא יודעת מה הייתה הסיבה לפשיטה הזאת. אמנם באותו יום התקיימה עצרת הזדהות עם האסירים שארגנה אגודת הסטודנטים, והם גם קראו להשבית את הלימודים כדי לאפשר לסטודנטים להשתתף בה, אבל אני לא חושבת שהפשיטה הייתה קשורה לזה. עצרות הזדהות כאלה מתקיימות כמעט כל שבוע, וכוחות הכיבוש אף פעם לא פשטו על האוניברסיטה בגללן. הפשיטות הקודמות על האוניברסיטה נערכו בלילה, וכללו כניסה למבנים והחרמה של ציוד ששייך לסיעות הסטודנטים באגודה. אבל בפשיטה הזאת אף אחד לא נעצר, ולא הוחרם שום ציוד של אגודת הסטודנטים. נראה שכל המטרה של הפשיטה הייתה להפגין נוכחות, או אולי כדי לבחון את תגובת הסטודנטים לפשיטה על הקמפוס.
- העדות נגבתה על ידי תחקירן בצלם, מוחמד רומאנה, ב-12.1.26