חייל הרג את מוסטפא תמימי, בן 28, תושב הכפר א-נבי סאלח, לאחר שירה לעברו ישירות רימון גז

11 דצמבר 2011, עודכן ב-17 נובמבר 2016

עדכון: ב-11.12.11 נמסר לבצלם כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-6.2.13 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי התיק נשלח להשלמת חקירה במצ"ח. ב-5.12.13 נמסר מהפרקליטות הצבאית כי התיק נסגר היות והירי שהרג את תמימי "בוצע בהתאם לכללים ולהנחיות הרלבנטיים, ולא היה בביצועו משום עבירה כלשהי".

ביום שישי, 9.12.11, נערכה ההפגנה השבועית בכפר א-נבי סאלח שבמחוז רמאללה, במחאה על השתלטות מתנחלים על אדמות כפרים באזור. על-פי המידע שבידי בצלם, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, לאחר שההפגנה המרכזית בכפר א-נבי סאלח התפזרה, מספר צעירים, בהם מוסטפא א-תמימי, יידו אבנים לעבר ג'יפ צבאי. האירוע תועד על-ידי הצלם חיים שוורצנברג. מהתצלומים עולה כי הג'יפ הצבאי הסתובב והחל להתרחק מהמקום. כשהיה במרחק של מטרים בודדים ממוסטפא א-תמימי, פתח אחד החיילים בג'יפ את הדלת האחורית וירה דרכה רימון גז ישירות לעבר א-תמימי. הרימון פגע בפניו של א-תמימי וגרם לדימום מסיבי מראשו. החיילים פינו את א-תמימי בתוך זמן קצר לבית החולים בילינסון, שם נקבע מותו למחרת. בצלם תיעד בעבר פעמים רבות ירי בכינון ישיר במהלך ההפגנה השבועית בא-נבי סאלח. גם בהפגנה שבה נפגע א-תמימי בוצע ירי כזה בכמה הזדמנויות נוספות, בנוסף לירי שממנו נהרג.

Click to download
תיעוד הירי במוסטפא א-תמימי. צילום: חיים שוורצנברג, 9.12.11

בצלם מתריע כבר מספר שנים על כך שכוחות הביטחון יורים רימוני גז בכינון ישיר במהלך הפגנות. הארגון דרש – הן בפגישות אישיות עם בכירים בצבא והן בפניות בכתב – כי יובהר לכוחות המשרתים בשטח כי ירי רימוני גז בכינון ישיר הוא בלתי חוקי. ירי כזה מהווה הפרה של הוראות הפתיחה באש שכן גז מדמיע הוא אמצעי אל-הרג לפיזור הפגנות ושימוש ברימוני הגז כתחליף לירי חי הינו אסור. מדובר בירי מסוכן שהוביל בעבר לפציעות קשות ואף למוות. באפריל 2009 נהרג באסם אבו רחמה מהכפר בילעין מירי רימון גז שפגע בחזהו. בנוסף, ידוע לבצלם על 13 מקרים שבהם נפצעו אנשים קשה בנסיבות דומות מאז תחילת האינתיפאדה השנייה.בצלם גם תיעד ירי של רימוני גז בכינון ישיר שביצעו כוחות הביטחון, גם כשהדבר לא הוביל לפגיעה בבני אדם, והעביר לפרקליטות הצבאית ולמפקד אוגדת איו"ש סרטי וידיאו בנושא.

רגע הירי בא-תמימי. מימין נראה קנה המטול שממנו נורה רימון הגז מבעד לדלת הג'יפ הפתוחה. במרכז התמונה, על רקע המראה השמאלית של הג'יפ, נראה רימון הגז ניתז לאחור, לאחר שפגע בפניו של תמימי, ומשמאל מופיע מוסטפא תמימי בחולצה הלבנה. צילום: חיים שוורצנברג.

בתגובה לפניות בצלם, מסר באפריל 2009 יועמ"ש איו"ש דאז, אל"מ שרון אפק, כי "נקבע איסור על ירי בכינון ישיר לעבר אדם" וכי "בקרוב ממש עתידה להתפרסם הנחיה מפורשת ורחבה, שתאסור ירי גז בכינון ישיר לעבר אדם". ביולי 2011, בעקבות פניות נוספות של בצלם לאחר שהירי בכינון ישיר בהפגנות נמשך, מסר לבצלם רס"ן אורי שגיא מלשכת יועמ"ש איו"ש כי "נבקש לעדכנכם כי בעקבות האמור במכתבכם, שבנו וחידדנו בפני הכוחות הפועלים בפיקוד המרכז את הכללים הנוגעים לירי רימוני גז בכינון ישיר, ובהם הכלל האוסר על ירי רימון גז בכינון ישיר במישרין לעבר אדם". בפגישות עם נציגי בצלם טענו גורמים בכירים בצבא כי ירי כזה הוא אסור וכי הוא לא מתבצע.

גם לאחר שניתנו הצהרות אלה, תיעד בצלם מקרים בהם ירו כוחות הביטחון רימוני גז בכינון ישיר. ככל הידוע לבצלם, עד היום לא הועמד לדין אף איש כוחות ביטחון בגין ירי כזה. חקירת מצ"ח בנוגע לנסיבות מותו של אבו רחמה באפריל 2009 נפתחה רק ביולי 2010, ורק לאחר שבצלם ועורך הדין מיכאל ספרד איימו כי יעתרו בעניין לבג"ץ.

בצלם פנה לפרקליטות הצבאית לעניינים מבצעיים כדי לוודא שנפתחה חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבות הריגתו של מוסטפא א-תמימי, בהתאם למדיניות החקירות החדשה עליה הצהירה הפרקליטות בבג"ץ. בצלם דרש כי במסגרת החקירה תיבחן לא רק התנהגות החייל שירה בא-תמימי אלא גם אחריות הדרג הפיקודי, ובכלל זה ההוראות שקיבל החייל.

בצלם יעביר לרשויות האכיפה את כל תיעוד האירוע שברשותו ויעקוב אחרי החקירה כדי לוודא שהיא עומדת בסטנדרטים של מקצועיות ואפקטיביות.

פריטים מומלצים

מפגינים בבילעין. צילום: שרית מיכאלי, בצלם, 1.4.22

מדיניות הפתיחה באש

חיילים ירו ירי "טוטו" ללא הצדקה בצעיר ופצעו אותו במהלך הפגנה בבילעין

ביום שישי, 1.4.22, בסביבות השעה 13:30, יצאה מהכפר בילעין שממערב לרמאללה תהלוכה לציון "יום האדמה" שחל יומיים קודם לכן. כ-150 משתתפי התהלוכה, פלסטינים ופעילים ישראלים ובינלאומיים, צעדו כקילומטר ועצרו במרחק של כמאה מטרים מגדר ההפרדה. המפגינים הניפו דגלים וקראו סיסמאות נגד הכיבוש. בצידה השני של הגדר עמדו לפחות שלושה חיילים על עמדה מוגבהת וממוגנת הצמודה לגדר. לאחר כעשר דקות, התקדמו כעשרה צעירים, בהם עהד תמימי, בת 21, ובן דודה אוסאמה תמימי, בן 26, לכיוון הגדר ונעצרו במרחק של כשני מטרים ממנה. הצעירים קללו את החיילים וחלקם יידו אבנים לעברם ולעבר הגדר. החיילים שבעמדה הממוגנת ירו לעברם רימוני גז מדמיע והשליכו לעברם רימוני הלם. ג'יפ צבאי יצא משער בגדר והחיילים שישבו בו ירו עשרות רימוני גז מדמיע. עהד תמימי ברחה מענני הגז בדרך הסיור העוברת במרחק של כעשרה מטרים מהגדר ובמקביל לה. לאחר שהחיילים ירו כדור בקוטר 0.22 אינץ' ("טוטו"), רץ אליה בן דודה אוסאמה תמימי. בשלב זה ירה אחד החיילים בעמדה המוגבהת שני כדורי "טוטו" נוספים שפגעו באוסאמה, אחד בכף רגלו והשני בזרועו. פרמדיקים שהמתינו במקום הגיש לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית פרטית לאמבולנס של הסהר האדום שלקח אותו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. בבית החולים התברר ששני הכדורים שחדרו לגופו יצאו מן הצד השני והוא טופל ושוחרר למנוחה בביתו לאחר כמה שעות. הירי שביצעו החיילים במקרה זה משקף את מדיניות הפתיחה באש של ישראל בשטחים, במסגרתה ירי אש חיה – עליה נמנים כדורי ה"טוטו" – לא נעשה רק כאמצעי אחרון, רק בהעדר ברירה אחרת, ורק כאשר נשקפת סכנת חיים לחיילים. במקום זאת, ירי כזה נעשה גם נגד מפגינים שאינם מסכנים את חייו של איש. למרות אי חוקיותה, מדיניות זו – המבוססת על זלזול בוטה בחייהם, בגופם ובשלומם של הפלסטינים – זוכה לגיבוי גורף מהדרג המדיני ומקצינים בכירים בצבא. בהתחשב בכך, מובן שגם הפעם איש לא יידרש לתת את הדין על הירי. עהד תמימי, בת 21, תושבת א-נבי סאלח, סיפרה בעדות שמסרה ב-1.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על הירי בהפגנה: הגענו לאזור של גדר הפרדה בשעה 14:00, וראינו שהחיילים כבר מחכים לנו מאחורי הגדר. ראיתי שלושה חיילים עומדים בעמדה הממוגנת שעל הגדר. שניים מהם היו חמושים במטולים לירי גז מדמיע וכדורי גומי, ובאמצע ביניהם עמד צלף שהיה חמוש ברובה לירי כדורי "טוטו". בערך עשר דקות אחרי שהגענו לשם, התקדמתי עם קבוצה של בערך עשרה מפגינים עד למרחק של שני מטרים מהגדר כדי להתגרות בחיילים. כמה מהבחורים יידו אבנים. שמעתי את אחד החיילים קורא בשם שלי. אני לא יודעת איך הוא הכיר אותי. הוא אמר לי "תמימי, לכי מכאן". הבחורים צעקו וקיללו את החיילים, והחיילים זרקו כמה רימוני הלם כדי להפחיד ולהרחיק אותם. אחר כך הם ירו וזרקו כמה רימוני גז מדמיע, שנפלו רחוק מאיתנו. התרחקנו בגלל ריח הגז. באותם רגעים נכנס ג'יפ צבאי דרך שער בגדר, והחיילים ירו ממנו צרור גדול של עשרות רימוני גז מדמיע בבת אחת. הגז התפזר על שטח גדול והגיע עד לקהל המפגינים, שהיו במרחק של יותר מ-100 מטר מהגדר. ניסיתי להתרחק מהגז והתקדמתי בדרך העפר שמקבילה לגדר. הייתי במרחק של עשרה מטרים בערך מהחיילים ופתאום הצלף ירה כדור טוטו. נבהלתי ונלחצתי ולא ידעתי מה לעשות. הצעירים והעיתונאים צעקו לי "תברחי, תברחי, הוא יורה עליך". בן דוד שלי, אוסאמה תמימי, רץ אליי וניסה להרחיק אותי מטווח הירי. בזמן ששנינו ניסינו להתרחק הירי של כדורי הטוטו התחדש. שמעתי כמה יריות, קשה לקבוע בדיוק כי הצליל של ירי הטוטו עמום. אחד הכדורים פגע באוסאמה בכף הרגל והוא נפל ואז עוד כדור פגע לו בזרוע הימנית. הוא קם מהר ושנינו ניסינו לברוח משם. התרחקנו בריצה בערך 30 מטרים ואז אוסאמה נפל ולא היה מסוגל לקום ולהמשיך לרוץ. כמה פרמדיקים ניגשו אליו, נתנו לו עזרה ראשונה והוא פונה במכונית אזרחית לבית חולים ברמאללה. אחרי הירי נגמרה ההפגנה וכולם עזבו. מאוחר יותר הלכנו לראות את אוסאמה בבית החולים. התברר שהפגיעות שלו לא מצריכות אשפוז. הכדורים שפגעו בו חדרו ויצאו. טיפלו בו והוא שוחרר הביתה. אלוהים חס עליו והוא ניצל בנס. עד עכשיו אני בהלם ממה שקרה. אוסאמה תמימי, בן 26, תושב א-נבי סלאח, סיפר בעדות שמסר ב-3.4.22 לתחקירן בצלם איאד חדאד על פציעתו: התהלוכה הגיעה ליעד שלה בסביבות השעה 14:00, וכל המפגינים נעצרו במרחק של 100 מטר מהגדר. כמה בעלי תפקידים נאמו נגד הכיבוש וההתנחלויות. 3 חיילים עמדו בעמדה ממוגנת מהצד השני של הגדר וכיוונו את הרובים שלהם אל המפגינים. בערך עשר דקות אחרי שהתחילו הנאומים הייתי בקבוצה של אולי עשרה צעירים שהתקדמה לכיוון הגדר. אני וחלק מהצעירים קיללנו את החיילים וצעקנו עליהם כדי להרגיז אותם. החיילים ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם כדי לפזר אותנו. כמה מהצעירים זרקו אבנים לכיוון החיילים בעמדה הממוגנת ואז החיילים זרקו כמה רימוני גז מדמיע לכיוון שלנו, והתרחקנו קצת. כשהגז המדמיע התפוגג שוב התקרבנו לגדר ואז החיילים זרקו הרבה מאוד רימוני גז מדמיע. חלק מהבחורים נסוגו וברחו בגלל ריח הגז. ברחתי עם עוד ארבעה צעירים לכיוון הגדר, כי הרוח שנשבה נשאה את הגז מהגדר והלאה. נצמדנו לגדר כי חשבנו שהחיילים לא יוכלו לירות לכיוון שלנו בזווית הזאת. ראיתי את בת דודה שלי, עהד, עומדת על דרך העפר שעוברת ליד הגדר ושמעתי יריה אחת של "טוטו", ואז ראיתי את עהד בורחת. רצתי אליה כי חשבתי שהיא נפגעה. היא הייתה במרחק של 5 מטרים ממני. כשהגעתי אליה היא אמרה שלא נפגעה. ניסינו להתרחק ביחד מדרך העפר ומטווח הירי של החיילים, כי חשבנו שהם מכוונים אלינו. המרחק בינינו לבין החיילים היה לא יותר מ-20 מטרים. פתאום הרגשתי שנפגעתי בעקב של כף רגל שמאל מכדור טוטו שירה אחד החיילים. מעדתי ונפלתי. בינתיים החייל ירה עוד כדור טוטו שחדר לזרוע הימנית שלי מאחור ויצא מקדימה. קמתי וניסיתי לרוץ עוד כמה עשרות מטרים, ושוב נפלתי. צוות פרמדיקים רץ אליי והם והגישו לי עזרה ראשונה. הם חבשו לי את הפצעים ומישהו לקח אותי למכונית אזרחית שהייתה קרוב לשם והסיעה אותי לכיוון רמאללה. בדרך, ליד ביתוניא, העבירו אותי לאמבולנס שלקח אותי למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. הכניסו אותי למיון ועשו לי בדיקות וצילומי רנטגן. נתנו לי גם אינפוזיה וזריקות נגד כאבים. הצילומים הראו ששני הכדורים לא גרמו לשברים ושהם חדרו ויצאו ולא נשארו בגוף שלי. כעבור שעתיים שחררו אותי להמשך מנוחה בבית.

29 מאי 2022

היעדר דין וחשבון

על רקע החקירה שמתנהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דו"ח חדש של בצלם ושל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מראה כי ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את התנהלותה בהפגנות השיבה ברצועת עזה:

״אינה רוצה ואינה יכולה״ טיוח חקירות הפגנות השיבה בידי ישראל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם מפרסמים היום דו"ח משותף המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000. ישראל נחפזה להודיע כי היא חוקרת את ההפגנות, בעיקר בשל ההליכים המתקיימים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זאת מאחר שאחד העקרונות המנחים את בית הדין הוא עקרון המשלימוּת, הקובע שבית הדין יתערב רק כאשר המדינה "אינה רוצה או אינה יכולה" לנהל בעצמה את החקירה. לפיכך, אם המדינה כבר חקרה בעצמה את האירועים – בית הדין לא יעסוק בכך. אלא שאין די בהכרזה שמתקיימת חקירה כדי למנוע את התערבותו של בית הדין אלא יש צורך בביצוע חקירות אמיתיות ואפקטיביות, שיופנו כלפי האחראים לקביעת המדיניות וליישומה ושיובילו לנקיטת צעדים נגד האחראים. החקירות שניהלה ישראל בנוגע להפגנות לא היו כאלה: החקירות – שנוהלו באופן בלעדי על ידי הצבא – לא בחנו כלל את הוראות הפתיחה באש הבלתי חוקיות שניתנו לכוחות הביטחון ואת המדיניות שיושמה במהלך ההפגנות, אלא התמקדו בדרגים הנמוכים בלבד ורק בשאלה האם אלו פעלו בניגוד לאותן הוראות בלתי חוקיות. זאת ועוד, בית המשפט העליון דן, במקביל לקיומן של ההפגנות, בעתירות נגד חוקיות ההוראות. השופטים דחו עתירות אלו והתירו לצבא להמשיך וליישם את אותה מדיניות פתיחה באש. אלא שהשופטים לא אישרו את ההוראות שיושמו בפועל בשטח – שכלל לא הוצגו בפניהם – אלא רק את ההוראות שהמדינה טענה בבית המשפט שהצבא פועל לפיהן, תוך שהם מתעלמים מהפער הבוטה והזועק לעין בין טענות המדינה לבין המציאות בשטח כתוצאה מיישומן של ההוראות: עד הדיון בעתירות נהרגו כבר עשרות מפגינים ונפצעו כמעט אלפיים. אפילו את התפקיד המצומצם שהוצב בפני מערכת אכיפת החוק הצבאית – חקירה של "מקרים חריגים" בלבד – היא מתקשה למלא. באופן שרירותי וללא כל הסבר, הצבא החליט לחקור רק מקרים שבהם פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. אלפי המקרים שבהם פלסטינים נפצעו – חלקם פציעות קשות שהותירו את הפצועים משותקים או שהביאו לקטיעת אברים – לא נחקרו כלל. מספר הפצועים בהפגנות כמעט בלתי נתפס: בסך הכול נפצעו בהפגנות 13,457 פלסטינים: 8,079 נפצעו מאש חיה, 2,424 – מירי כדורי מתכת מצופי גומי, ו-2,954 מרימוני גז שפגעו בהם ישירות. מבין הפצועים, 155 נותרו קטועי גפיים. כל הפגיעות האלה אינן נחקרות כלל. על פי נתונים שהעביר דובר צה"ל לבצלם, עד 25.4.21 הופנו לבדיקת המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים 234 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים. נתון זה כולל פלסטינים נוספים שנהרגו בתקופה שבה נערכו ההפגנות, אך ללא קשר אליהן. המנגנון סיים לבחון 143 מקרים והעביר אותם לבחינת הפרקליטות הצבאית. ב-33 מתוכם החליט הפצ"ר לפתוח בחקירת מצ"ח וכן הורה על חקירה כזו בשלושה מקרים נוספים שלא טופלו על ידי המנגנון. בארבעה מקרים החקירה הסתיימה ונסגרה בלא כלום. ב-95 מקרים שהמנגנון סיים לטפל בהם, החליט הפצ"ר לא לפתוח בחקירה פלילית וסגר את התיק בלא כלום. כל שאר המקרים שהועברו אליו נמצאים עדיין בטיפול. רק חקירה אחת הקשורה להפגנות – בגין הריגתו של עות'מאן חילס בן ה-14 – הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חייל שהורשע בעסקת טיעון בעבירה משמעתית קלה של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות", ונידון לחודש עבודות שירות. הדרג המדיני, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי בג"צ, הפצ"ר וקצינים בכירים נוספים בצבא הם האחראים על קביעת מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית ועל יישומה – והם אלה האמורים להיחקר ולתת את הדין בגין התוצאות הקטלניות של יישומה. החקירות שישראל מבצעת הן רק מסך עשן שנועד – לשיטתה – לגונן על האחראים מפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אלא שלמעשה הן מוכיחות את ההיפך: שישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את הפרות זכויות האדם שביצעו כוחות הביטחון שלה במהלך הפגנות השיבה ברצועת עזה. בהתחשב בכך, האחריות לפעול למתן דין וחשבון בגין הפרות אלה מונחת כעת לפתחו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

2 דצמבר 2021

היעדר דין וחשבון

אינה רוצה ואינה יכולה

דו"ח משותף של המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000.

2 דצמבר 2021