משפחת אבו שמסייה גרה בשכונת תל רומיידה שבמרכז העיר חברון. בשנת 1984 הוקמה במרחק של מטרים ספורים מהשכונה ההתנחלות אדמות ישי, ומאז הפכו כוחות הביטחון והמתנחלים את חיי התושבים לסיוט מתמשך באמצעות הגבלות תנועה הדרקוניות והתנכלויות ומעשי אלימות בלתי פוסקים. בשל מציאות זו עזבו עשרות משפחות את השכונה. עימאד ופאזייה אבו שמסייה, בני 49 ו-45 בהתאמה, החליטו כי לשני בניהם הגדולים, עווני, בן 20 ומוחמד, בן 17, נשקף סיכון רב מדי בשכונה והשניים עברו להתגורר אצל קרובי משפחתם בעיירה אל-עיזרייה, בצפון-מזרח ירושלים.
ביום שישי, 10.5.19, הגיעו שני הבנים לביקור אצל המשפחה. בסביבות השעה 18:00 יצאו שניהם לקנות מצרכים לארוחת האיפטאר (שבירת הצום) יחד עם חברם תושב השכונה, טארק סלהב, בן 19. בדרכם חזרה עבר לידם כלי-רכב ובו שני מתנחלים, גבר ואישה. הגבר צפר ועווני הניף לעברו אצבע משולשת במחאה. בתגובה עצר המתנחל את רכבו, ירד ממנו, התחיל לקלל וניסה לתקוף את עווני. עווני קילל אותו בחזרה וחייל בלבוש אזרחי שעבר במקום התערב והורה לשניים להמשיך בדרכם. מוחמד ועווני ליוו את טארק לבית סבו בסוף הרחוב, מול הכניסה להתנחלות אדמות ישי. המתנחלים עקבו אחריהם במכוניתם, עצרו בכניסה להתנחלות ודיברו עם חייל שהוצב שם. לאחר מכן התקדמו המתנחל והחייל לעבר עווני והתפתח עימות בין החייל, עווני והמתנחל. בשלב זה הגיעו למקום חיילים נוספים. מוחמד רץ לביתו כדי להזעיק את הוריו ואז התפתחו עימותים בין בני המשפחה לבין החיילים והמתנחלים, ובמהלך עימותים אלו הסירו חיילים בכוח את החיג'אב מראשה של פאייזה, האם.
פאייזה אבו שמסייה, בת 45, פקידה בעירית חברון, תיארה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, ב-12.5.19, את מה שאירע:
תמונה
פאיזה אבו שמסייה בכניסה לבית המשפחה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 12.5.19
הבן שלי מוחמד נכנס הביתה וסיפר לי שחיילים עצרו את אחיו עווני. הוא יצא מיד שוב לרחוב ואני רצתי אחריו. ראיתי את עווני מוחזק בתוך סמטה קטנה, וסביבו מספר רב של חיילים. ניסיתי לגשת אליו אבל אחד החיילים דחף אותי וחסם לי את הדרך. שמעתי את עווני צועק ואומר לחייל: "אל תיגע באימא שלי", בשלב הזה מוחמד והחבר שלו טארק ניסו לגשת אליי כדי לעזור לי, אבל החייל קשר את הידיים שלהם מאחורי הגב והוביל אותם לכיוון ההתנחלות.
נכנסתי אחריהם להתנחלות. חיילים ומתנחלים ניסו לחסום לי את הדרך אבל הצלחתי להמשיך לרוץ אחריי החיילים וראיתי שהם הכניסו את מוחמד וטארק לתוך קונטיינר. אחר-כך חיילים בלבוש אזרחי ושוטרות משמר הגבול הובילו אותי החוצה מההתנחלות, ותוך כדי כך הם דחפו אותי והורידו לי את החיג'אב. זה היה משפיל מאוד.
ראיתי חיילים מובילים גם את עווני, שהידיים שלו היו אזוקות, לכיוון ההתנחלות. אמרתי לו שלא יפחד ושאני נמצאת כאן, קרובה אליו.
עווני אבו שמסייה, בן 20, מכונאי רכב באל-עיזרייה, תיאר גם הוא בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-19.5.19 את מה שהתרחש לאחר התערבות החיילים:
תמונה
חייל כופת את מוחמד אבו שמסייה בן ה-17, 10.5.19
אחד החיילים קרא לטארק, ואז הוא קרא גם לי. ביקשתי מאחי מוחמד שיחזור הביתה כי הוא סחב מצרכים שקנינו לבית. תוך כמה רגעים התאספו שם עוד חיילים וקצין הורה לי למסור לו את תעודת הזהות ואת הטלפון שלי. הוא גרר אותי לפינת הרחוב ושם שני חיילים ערכו עליי חיפוש. בינתיים ראיתי את מוחמד חוזר מהבית ומתיישב על המדרכה ליד טארק. אחד החיילים הפיל את מוחמד על הרצפה והיכה אותו. דחפתי מעליי את שני החיילים ורצתי אליו. החיילים ניסו לאזוק את הידיים שלו, ואני ניסיתי להרחיק אותם ממנו.
בינתיים ראיתי את אימא שלי מנסה להתקרב למוחמד ואחד החיילים דוחף אותה ומנסה למנוע ממנה להתקרב. התעצבנתי וצעקתי על החיילים שיפסיקו לתקוף את אימא שלי. כמה חיילים סחבו אותי משם, היכו אותי וניסו לאזוק לי את הידיים. בינתיים הגיע אבא שלי וניסה להרגיע אותי. בסופו של דבר החיילים אזקו לי את הידיים מאחורי הגב.
אחריי כמה דקות, החיילים הובילו אותי לתוך ההתנחלות. בדרך ראיתי חיילים לוקחים את אימא שלי משם. כנראה שהיא רצה אחריי מוחמד. היא הייתה עצבנית וצעקה בזמן שאחד החיילים דחף אותה.
התנגדתי עד שהצלחתי לחתוך את אזיקוני הפלסטיק מהידיים שלי ורצתי לכיוון אימא שלי, אבל החיילים תקפו אותי ואזקו את הידיים שלי מחדש. הם הובילו אותי לתוך קונטיינר בתוך ההתנחלות.
בתוך הקונטיינר ראיתי את מוחמד וטארק יושבים על הרצפה. החייל ציווה עליי לשבת כמוהם. סירבתי, וניסיתי לדבר עם מוחמד וטארק אבל אז החיילים הוציאו אותי וציוו עליי לשבת על הרצפה מול הקונטיינר. אחד החיילים כיסה לי את העיניים. היה חם מאוד בחוץ ביקשתי ממנו להביא לי מים כדי שאוכל לשטוף פנים. הוא הביא לי דלי מים. הם השאירו אותי באותו מקום במשך שעה בערך, עם כיסוי עיניים ואזיקים. אחר כך הגיעו שני חיילים, לקחו אותי לג'יפ והכניסו אותי לתוכו. חיילים אחרים הביאו את מוחמד וטארק לאותו ג'יפ. הסיעו אותנו למחסום באב א-זאוויה ושם הורידו אותנו והורו לנו לחזור הביתה. אבא שלי חיכה לנו קרוב לשם.
כבר היה כמעט שבע וחצי, שעת ארוחת האיפטאר. הייתי עייף מאוד, רעב וצמא. בנוסף היו לי חבלות קלות בחלקים שונים בגוף.
תמונה
מחסום השוטר/באבא א-זאוויה המבוצר, החוצץ בין שכונת תל רומיידה ורחוב השוהדאא לשכונות המזרחית של חברון באזור 1H. צילום: אייל הראובני, בצלם, 2019
לאחר מעצרם של עווני, מוחמד וטארק ישבו עימאד אבו שמסייה וילדיו, סאלח, בן 13 ומרווה, בת 15, באמצע הכביש וחסמו את דרכן של מכוניות המתנחלים כמחאה על החזקתם. כעבור כרבע שעה הגיע לאזור חיילים רבים וקצין איים לעצור את האב אם לא יפנה את הדרך. עימאד וילדיו נאלצו לעבור למדרכה, שם חיכו עד לשעה 19:30 בערך, אז עבר לידם הג'יפ שהוביל את עווני, מוחמד וטארק למחסום באב א-זאוויה, מרחק של 100 מטרים משם, שבו שוחררו.
הבת, מרווה אבו שמסייה, בת 15, סיפרה בעדות שמסרה שמסרה לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי ב-12.5.19 :
תמונה
מרווה אבו שמסייה. התמונה באדיבות המשפחה
הייתי אצל חברה כשאחותי מדלין התקשרה ואמרה לי שהצבא עצר את ההורים והאחים שלי. מיהרתי הביתה ובדרך ראיתי את ההורים שלי צועקים ברחוב והרבה חיילים ושוטרי משמר הגבול מקיפים אותם. אבא שלי אמר לי שהחיילים עצרו את האחים שלי, עווני ומוחמד, וביקש שאני ואחי סאלח נשב ונחסום איתו את הרחוב עד שישחררו אותם. ישבנו ואז ניגש אלינו חייל והורה לנו לפנות את הרחוב. סירבנו לעזוב ובינתיים הגיע לשם ג'יפ צבאי כדי לקחת משם את האחים שלי. אבא שלי המשיך לחסום את הכביש, ואז חיילים התחילו למשוך ולגרור אותו ברחוב, רדפתי אחריהם וניסיתי להרחיק אותם ממנו.
חמישה שוטרי מג"ב דחפו אותי ואת ההורים שלי. בזמן שהם דחפו אותי הגיעה למקום שכנה שלנו ומשכה אותי לתוך הבית שלה לכמה דקות. ראיתי אותם דוחפים גם אותה. בינתיים התאספו בחוץ כמה שכנים וגם מתנחלים קיצוניים ביניהם ברוך מרזל, שהתגרה בנו ולעג לנו.
אבא שלי התקשר לכל הגורמים האחראים בקישור הפלסטיני ובצלב האדום וביקש מהם להתערב כדי להגן עלינו ולשחרר את האחים שלי. כעבור שעה בערך הגיע לשם ג'יפ צבאי שבו היו עווני ומוחמד. הם לקחו אותם למחסום באב א-זאוויה ושם שחררו אותם.
בהתחלה ממש שמחתי שהאחים שלי באו לאכול אתנו את ארוחת האיפטאר, מאוד התגעגעתי אליהם. אבל עד עכשיו אני חושבת על מה שעבר עלינו. התקיפות של החיילים, המכות, הגרירה ברחוב, והסרת החיג'אב של אימא שלי והעובדה שמתנחלים לעגו לה. הייתי רוצה שאבא שלנו ימצא לנו בית אחר, מקום בטוח יותר לגור בו. זו לא הפעם הראשונה שמתנחלים וחיילים תוקפים אותנו.
מקרה זה מעיד עד כמה שבריריים, חשופים, ולא צפויים, הפכו חייהם של הפלסטינים שנותרו לגור במרכז העיר חברון, בסמוך למתנחלים. ישראל אוכפת באזור זה מדיניות הפרדה, ההופכת את חייהם של התושבים לבלתי נסבלים, בתקווה שיעזבו אותו, לכאורה מרצונם. כך, ישראל הקימה עשרות מחסומים וחסימות, הכופים על התושבים הפלסטינים ללכת בדרכים לא דרכים כדי להגיע ליעדם, סגרה מאות בתי עסק, ואנשי כוחות הביטחון והמתנחלים מתנכלים לתושבים ותוקפים אותם חדשות לבקרים כשהם זוכים לחסינות מוחלטת. בשל מציאות זו, אלפי פלסטינים כבר נטשו את האזור ואלה שנותרו עושים זאת, ברובם, בהעדר כל ברירה אחרת.
בשבת 25.9.21, בסביבות השעה 18:30, יצאו ארבע נשים ושתי ילדות בנות 9 ו-12 ממשפחת תמימי (א-זרו) לבלות באדמת המשפחה הסמוכה לבתיהם שבשכונת ג'בל ג'אלס בחברון. במרחק של כחמישים מטרים מהחלקה הוקם המאחז גבעת גל, בצמוד להתנחלות קריית ארבע. זמן קצר לאחר שהתיישבו, הגיעו למקום שני נערים וקיללו אותן. בנות המשפחה ברחו לכיוון ביתן, כשהנערים רודפים אחריהן ומיידים עליהן אבנים, שאחת מהן פגעה ברגלה של ריהאם תמימי, בת 34. לאחר ששבו הביתה, ניגשו שני אחיה של ריהאם, פרג', בן 36, וחאמד, בן 42, לעמדה הצבאית שבכניסה למאחז כדי להתלונן על הנערים שתקפו את בנות המשפחה ושיידו עליהם אבנים. כשהגיעו לשם, ראו שני חיילים ולידם את שני הנערים. החיילים והנערים התווכחו עם האחים וקיללו אותם. בינתים הגיעו למקום כשלושים חיילים וקצין הורה להם לשוב לביתם. כאשר הגיעו לכניסה לשביל המוביל לביתם, הם ראו שחמישה חיילים הלכו אחריהם. הוויכוח החל שוב, אז תקפו החיילים את חאמד. פרג' ניסה להפריד ביניהם ודחף שניים מהחיילים, ואז הם התנפלו עליו, הכו אותו ובעטו בו בכל חלקי גופו. אחד החיילים איים עליו בנשק, חייל אחר אזק את ידיו והוא נלקח לבסיס צבאי סמוך. בעת שהמתין שם, אחד החיילים שהכה אותו קודם תקף אותו שוב בכלי מתכת ואיים שיהרוג אותו. לאחר כמה שעות הוא נלקח לתחנת המשטרה בביתר עילית. שני החיילים שתקפו אותו ואת אחיו היו איתו בג'יפ. כאשר הגיעו, אחד מהחיילים נכנס לחקירה ופרג' נשאר עם החייל השני שדרש ממנו לא להזכיר את התקיפה במהלך החקירה. לאחר מכן הוכנס החייל השני לחקירה, ולאחריה נחקר פרג'. החוקר האשים אותו בתקיפת חיילים וביידוי אבנים, האשמות אותן הכחיש בתוקף. לאחר כשעה הודיע לו החוקר כי נקבע לו דיון בבית המשפט לעוד חצי שנה וכי עליו לשלם ערבות על סך 1,000 ש"ח. רק ב-2:00 לפנות בוקר הגיע פרג' לביתו. כך הסתיים עוד יום שגרתי של חיים תחת הכיבוש: יציאה למנוחה באדמת המשפחה הסתיימה במנוסה חזרה הביתה מאימת נערים אלימים, פנייה לחיילים לבקשת עזרה הסתיימה באלימות קשה, במעצר שווא, בחקירה שנעשתה בניגוד לכל הכללים ובתשלום של מאות ש"ח. ריהאם תמימי (א-זרו), בת 34, אם לשניים, סיפרה בעדותה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי על שארע באותו היום: אני מורה בבית הספר לבנים על שם יוסרא א-נתשה בחברון, ומתנדבת בפרויקט הצילום של ארגון בצלם. אני גרה עם אימא שלי, נורה, בת 65, אבא שלי, שאכר, בן 74, והבת שלי רזאן, בת תשע. לידנו גרים האחים והדודים שלי עם המשפחות שלהם. הבית שלנו נמצא על הדרך שמובילה למאחז גבעת גל, שהוקם במרחק של 50 מטרים מהבית. ביום שבת, 25.9.21, בסביבות השעה 18:30, יצאתי עם אימא שלי ובנות הדוד שלי, רוונד, בת 20, חנין, בת 18, שהד בת 12 ורזאן, בת 9, לשבת באדמה שלנו, שנמצאת בין הבית שלנו לבין המאחז. פתאום הגיעו שני מתנחלים, בני 15 בערך, והתחילו לקלל אותנו. הם החזיקו מכלים של גז פלפל. החלטנו לחזור הביתה. שני המתנחלים הלכו אחרינו עד לכניסה לשביל שמוביל לבתים שלנו. בדרך הם זרקו עלינו אבנים ואנחנו רצנו לכיוון הבתים. אחת האבנים פגעה לי ברגל ימין, זה כאב לי מאוד. התחלתי לבכות וצעקתי על המתנחלים. אח שלי פרג', בן 36, הגיע למקום וכששני המתנחלים ראו אותו הם מיד ברחו לכיוון המאחז. פרג' ראה שאני בוכה וראה שנפצעתי ברגל. הוא קרא לאחי חאמד ושניהם הלכו לעמדה הצבאית שבכניסה למאחז כדי לדבר עם החיילים על מה שקרה. נשארתי בחצר כדי לראות מה קורה איתם. ניסיתי גם לצלם בטלפון. בעמדה היו שני חיילים. שני הנערים המתנחלים שתקפו אותנו עמדו לידם. שמעתי אותם מתווכחים, היו צעקות בין האחים שלי לבין שני החיילים והנערים. אז הצטרפה לוויכוח גם מתנחלת, היא נראתה לי בערך בת 40. ראיתי שעוד חיילים מגיעים לעמדה. אחרי בערך עשרים דקות ראיתי את חאמד ואת פרג' חוזרים. ברגע שהם הגיעו לכניסה לשביל שמוביל לבית, הגיעו לשם חמישה חיילים שהתווכחו עם האחים שלי. ראיתי שניים מהם תוקפים את חאמד ומרביצים לו. פרג' ניסה להגן על חאמד ודחף את שני החיילים ואז החיילים התחילו להרביץ גם לו וכיוונו אליו את הנשק שלהם. אני ואימא רעדנו מפחד, פחדנו שהחיילים יירו באחים שלי. בינתיים הגיעו לשם גם הדודים שלי ראשד וראדי. הם ניסו לחלץ את פרג' מהחיילים. שניים מהחיילים אזקו את הידיים של פרג' לאחור ואז הובילו אותו לכיוון המחנה הצבאי. פרג' תמימי (א-זרו), בן 36 ואב לשישה, סיפר בעדותו על המכות שקיבל מהחיילים ועל מעצרו לאחר מכן: בשבת בערב חזרתי הביתה אחרי יום עבודה בבניין. ברגע שהגעתי לשביל שמוביל לבית ראיתי שני מתנחלים בני 15 בערך רודפים אחרי בנות משפחה שלי, בהן אחותי ריהאם, בת 34, ואמא שלי, בת 65. המתנחלים זרקו עליהן אבנים וקיללו אותן. ראיתי שאבן אחת פגעה ברגל של ריהאם. שני המתנחלים ברחו כשראו אותי. קראתי לאחי חאמד, בן 42, ויחד הלכנו לעמדה הצבאית שבכניסה למאחז גבעת גל, במרחק 50 מטרים בערך מהבית שלנו, כדי לדבר עם החיילים. כשהגענו לעמדה היו שם שני חיילים ולידם עמדו שני המתנחלים שזרקו את האבנים. סיפרתי לחיילים מה הם עשו ולהפתעתי אחד החיילים קילל אותי והורה לנו להסתלק. אז התפתח ויכוח קולני בינינו לבין החיילים והמתנחלים. אז גם הגיעה לשם עוד מתנחלת, אולי אמא שלהם, וגם היא הצטרפה לוויכוח. תוך כדי כך ראיתי את אחד החיילים מדבר בקשר ואז הגיעו לשם בערך שלושים חיילים. דיברתי עם קצין וסיפרתי לו מה קרה, אבל גם הוא קילל אותי ואת חאמד והורה לנו להסתלק. כשהגענו לשביל שמוביל לבית שלנו, הפתיעו אותנו בערך חמישה חיילים שכנראה הלכו אחרינו. הם צעקו עלינו וקיללו אותנו, ואנחנו צעקנו עליהם בחזרה. בזמן שהתווכחנו, הם התנפלו על חאמד והכו אותו באגרופים. נכנסתי בין החיילים לבין חאמד בניסיון להגן עליו, ניסיתי להדוף את החיילים, צעקתי עליהם ודחפתי אותם, ואז מיד הם האשימו אותי בתקיפה והתחילו להכות גם אותי. ספגתי מכות ובעיטות בכל הגוף ובפנים וירד לי דם מהגבה השמאלית. בינתיים דודים שלי ראשד, בן 65, וראדי, בן 52, יצאו מהבית וניסו להרגיע את החיילים ולמנוע מהם לתקוף אותי. חייל אחד הצמיד את הנשק לחזה שלי וחייל אחר סובב לי את הזרוע מאחורי הגב. הם אזקו לי את הידיים באזיקונים מפלסטיק והובילו אותי ליד מחנה צבאי בהתנחלות קריית ארבע, שם הושיבו אותי על הקרקע ואז החיילים קיללו אותי ואיימו להרוג אותי. בזמן שישבתי שם, אחד החיילים שתקפו קודם אותי ואת חאמד הכה אותי עם כלי מתכת מחודד, דומה לאגרופן, בחזה מימין ובבטן. זה כאב מאוד והתחלתי לצעוק ואז החיילים הרחיקו אותו ממני. צעקתי מכאבים ואז שני חיילים העמידו אותי על הרגליים והכניסו אותי לתוך ג'יפ צבאי. ישבתי שם במשך עשר דקות בערך ואז אחד החיילים נכנס לג'יפ ואיים להרוג אותי אם לא אירגע. הוא הוריד אותי מהג'יפ ושוב הושיב אותי על הקרקע. ישבתי שם שעה בערך. אחר כך החיילים הובילו אותי לתוך המחנה והשאירו אותי בחצר בערך שעתיים וחצי. חמישה חיילים שמרו עליי וכל הזמן הזה הם לא הפסיקו לקלל אותי וללעוג לי. אחר כך הגיע אדם במדי צבא ושאל אותי אם אני סובל ממחלות כלשהן ועניתי שלא. אמרתי לו שאני סובל מכאבים בגלל המכות מהחיילים, בעיקר מהתקיפה עם המכשיר המתכתי החד. הוא בדק אותי, ניקה לי את הפצעים בראש, בבטן ובחזה ושם לי יוד. אחר כך, ניגשו אליי שני החיילים שתקפו אותי ואת חאמד ואיימו להרוג אותי. הם ניסו להכות אותי שוב, אבל אז חייל שהיה שם אסר עליהם להתקרב אליי. העלו אותי לג'יפ ולקחו אותי לתחנת משטרה שמחוץ להתנחלות ביתר עילית. שני החיילים שתקפו אותי ואת חאמד היו איתי בג'יפ. לפני שנכנסנו לתחנת המשטרה, ניגש אלינו שוטר. הוא קילל אותי וצעק עליי: "תוריד את הראש ותוריד את העיניים שלך לקרקע!" אז הוא אמר לשני החיילים להשאיר אותי בחצר. אחד החיילים נכנס לחדר עם החוקר ואני נשארתי בחוץ עם החייל השני, זה שתקף אותי קודם עם מכשיר חד. הוא הורה לי לא להזכיר בחקירה שהוא תקף אותי, אבל אני לא הסכמתי. הוא התעקש ולחץ שלא אזכיר את זה ואני אמרתי שמצלמות המחנה תיעדו את התקיפה ושאני אגיש נגדו תלונה. אחרי חצי שעה בערך החייל הראשון יצא מחדר החקירה והחייל השני נכנס. אחרי שגם הוא יצא, אחרי עוד חצי שעה, הכניסו אותי לחקירה. היה שם מתורגמן. חוקר שהציג את עצמו בשם רפי דיבר איתי והאשים אותי בתקיפת חיילים וביידוי אבנים. הוא איים עלי שהם יעצרו אותי ויכלאו אותי. הכחשתי את האשמות ואמרתי לו שהחיילים והמתנחלים הם אלה שתקפו אותי ואת המשפחה שלי בלי שום סיבה. החקירה נמשכה שעה בערך ואז החוקר הודיע לי שנקבע לי דיון בבית המשפט ל-5.4.22. הוא אמר שאני צריך לשלם עכשיו ערבות בסך 3,000 ש"ח. דוד שלי, ראשד, הגיע ודיבר איתו. הוא הצליח להוריד את הסכום ל-1,000 ש"ח, שהוא שילם במקום. יצאנו משם והגענו הביתה בסביבת השעה 2:00 לפנות בוקר. הייתי תשוש וכאוב. עד עכשיו אני סובל מכאבים בכל הגוף.
ביום שני, 5.7.21, בסביבות השעה 22:30 בערב, חזרו האחיות רימא ואימאן א-תלחמי מביקור אצל רופא השיניים. רימא, בת 41 ואם לחמישה, היא תושבת מזרח ירושלים ואימאן, בת 43 ואם לשישה, גרה בשכונת א-סלאיימה שבמרכז העיר חברון. השתיים נסעו במכוניתה של רימא, הנושאת לוחית רישוי צהובה, לביתה של אימאן. הן הגיעו למחסום 160, שהצבא הציב במרחק של כמאתיים מטרים מביתה של אימאן. שני שוטרי מג"ב שעמדו במחסום סירבו לפתוח את השער ולאפשר להן לעבור, ללא כל נימוק. השתיים הזעיקו את בנה של אימאן, מוחמד, בן 22, כדי שיתרגם לשוטר את דבריהן, אך גם הגעתו סירבו השוטרים לאפשר להן לעבור, ניסו לחטוף מהן בכוח את מפתחות המכונית והיכו את מוחמד. שני מתנחלים שהגיעו למחסום תקפו את אימאן, אשר פונתה לאחר מכן לבית חולים, מבלי שהשוטרים ינסו אפילו למנוע מהם לפגוע בה. אין מדובר במקרה חריג – חברון עמוסה במחסומים שהציב הצבא, שכל מעבר של פלסטינים בהם תלוי ברצונם הטוב של החיילים והשוטרים. זוהי שגרה אלימה, המוכרת היטב לתושבי חברון – כמו לכל תושבי הגדה המערבית. רימא א-תלחמי סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-8.7.21 על מה שאירע באותו יום: ב-5.7.21, בסביבות השעה 22:30, הגעתי עם אחותי אימאן למחסום 160. היינו בדרך חזרה לבית שלה אחרי ביקור אצל רופא שיניים בעיר. כשהגענו למחסום, עצרתי בשער וחיכיתי שייפתחו לי את השער למכוניות. שני שוטרי מג"ב עמדו לידו ואחד מהם דיבר עם שתי בחורות ישראליות שנראו בנות 18 בערך. ביקשתי מהשוטר לפתוח את השער כדי שאוכל לעבור עם המכונית. הראיתי לו את תעודת הזהות הכחולה שלי. השוטר סירב לפתוח את השער. אמרתי לו שאני תמיד עוברת במחסום במכונית שלי והוא ענה לי בערבית מעורבבת עם עברית שהפעם לא מתחשק לו להכניס אותי. עניתי לו שאני לא זזה משם עד שהוא יפתח לי את השער. התקשרתי לבן אחותי מוחמד וביקשתי ממנו להגיע למחסום ולדבר עם השוטרים כי הוא יודע עברית. מוחמד הגיע תוך כמה דקות ודיבר עם שוטר המג"ב, אבל הוא עדיין לא הסכים להכניס אותי עם המכונית. אחרי שחיכינו שם בערך חצי שעה הגיע לשם מכונית עם צעיר פלסטיני שהציע לי להכניס בשבילי את המכונית שלי. נתתי לו את המפתחות והוא הכניס את המכונית והחנה אותה בצד השני בצד הדרך ואז נתן לי את המפתחות. באותו רגע השוטר ניסה לחטוף לי את המפתחות מהיד. הכנסתי אותם לכיס שלי והוא ניסה להוציא אותם אבל לא נתתי לו. אמרתי לו שאם הוא רוצה לעשות עליי חיפוש שיביא שוטרת. מוחמד הסביר לו את זה בעברית ואז השוטרים תקפו אותו. תוך כדי הוויכוח על המפתחות הגיעו למחסום שני מתנחלים, והתחילו לצלם אותנו בטלפון הסלולארי. אחד מהם לעג לי. כשאחותי אימאן בקשה מהם לא לצלם אותנו אחד מהם תקף אותה והיא נפלה על הקרקע. בינתיים שוטרי המג"ב עיכבו את מוחמד. המתנחל שתקף את אימאן ניסה לתקוף גם את מוחמד אבל השוטרים לא אפשרו לו, הובילו אותו למכונית שלו וביקשו משני המתנחלים לעזוב את המקום. מוחמד נדאל א-תלחמי, בן 22, תיאר את התקיפה שלו ושל אימו, בעדות שמסר לתחקרנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי: אחרי חצי שעה בערך של ויכוח עם השוטרים הגיעו למחסום עוד מכוניות. צעיר פלסטיני ירד מאחת מהן והציע לדודה שלי ואימא שלי לצאת מהמכונית ושהוא יעביר אותה במחסום. הוא אמר ששוטרי משמר הגבול יאפשרו לו. הן הסכימו ויצאו והוא נכנס למכונית. אימא ודודה שלי עמדו ליד המחסום. בינתיים הגיעו שני מתנחלים, אחד מהם איש ענק שלבש מכנסיים קצרים, והם התחילו לצלם את אימא שלי ודודה שלי בטלפון הסלולארי. הצעיר עבר עם האוטו במחסום ועצר אותו בצד ואז נתן את המפתחות לדודה שלי. אחד משוטרי משמר הגבול רץ אליהם וניסה לחטוף את המפתחות מהיד שלה, והיא הכניסה אותם לכיס. השוטר ניסה להוציא אותם מהכיס שלה ואז התנגדנו שהוא ייגע בה וביקשנו ממנו להביא שוטרת. השוטרים כעסו וקפצו עליי וניסו לאזוק לי את הידיים. באותו רגע ראיתי את המתנחל הענק דוחף את אמא שלי שנפלה על הקרקע וצעקה מכאבים. ניסיתי לחלץ את עצמי מידי שוטרי משמר הגבול, אבל הם השתלטו עליי אחרי שהם הטיחו אותי על הגדר של המחסום, בעטו בי והכו אותי. בזמן שהשוטרים החזיקו אותי המתנחל ניסה לתקוף אותי. ראיתי את אחד השוטרים מדבר איתו ואז המתנחל נכנס למכונית שלו והסתלק. אימא נשארה על הקרקע ונראתה מחוסרת הכרה. אחרי כמה דקות הגיע אמבולנס שפינה את אימא שלי ודודה שלי לבית החולים. אחר-כך השוטר שיחרר אותי וחזרתי הביתה. בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר אספתי את אמא שלי ודודה שלי מבית החולים במכונית של דודה שלי ולקחתי אותן לבית שלנו. אחר-כך נודע לי כי השוטר דרש מהמשפחה שלי לוותר על הגשת התלונה נגד המתנחל בתמורה לשחרור שלי. אני נחבלתי בצד ימין של הראש, בזרוע ימין ובמקומות אחרים בגוף מהמכות שחטפתי מהשוטרים כשהם ניסו להשתלט עליי.
ב-11.5.21, בסביבות השעה 17:00, תקפו עשרות מתנחלים, בהם נשים וילדים, פלסטינים תושבי שכונת ר'יית' שבמרכז העיר חברון ויידו לעברם אבנים מעבר לגדר שהצב הצבא במקום כדי לחסום את גישת הפלסטינים לרחוב הראשי. אלה יידו בחזרה אבנים לעבר המתנחלים. חיילים התעלמו מהמתנחלים והשליכו גז מדמיע ורימוני הלם לעבר התושבים הפלסטינים. במהלך ההתקפות, מתנחלים תקפו באבנים גם את תושב השכונה נאאיל פאח'ורי, מתנדב בפרויקט המצלמות של בצלם, שעבר במקום עם בנו בן ה-10 ושכנו, בן 18. מיד לאחר מכן התנפלו על פאח'ורי שישה חיילי שוטרי מג"ב ועצרו אותו. פאח'ורי הועבר בין שלוש תחנות משטרה, נחקר, הוכה בידי חיילים כשידיו אזוקות ועיניו מכוסות, ושוחרר רק יומיים לאחר מכן ורק לאחר ששילם סכום של 4,000 ש"ח. בעדות שמסר לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-6.6.21, סיפר נאאיל פאח'ורי, בן 45 ואב לשבעה, על שאירע באותו יום: אני גר עם אשתי ושבעת הילדים שלנו בשכונת ר'יית', מול מחסום המאפייה, שנמצא במרחק של 50 מטרים מהבית שלנו. אני עובד בחנות לייצור כלי חרס. ב-11.5.21 הייתי בחופשה מהעבודה לקראת עיד אל-פיטר ונשארתי בבית. מ-10:00 בבוקר בערך מתנחלים תקפו שכונות שסמוכות להתנחלות קריית ארבע. עקבתי אחרי זה באתרים ובפייסבוק והנחתי שהם יגיעו גם לשכונה שלנו. בסביבות השעה 17:00 כשיצאתי מהבית כדי ללכת למכולת של המשפחה שלי, בערך שעתיים לפני ארוחת החג של עיד אל-פיטר, שמעתי תושבים צורחים מרחוק. המון מתנחלים, בכל הגילים, כולל נשים הגיעו לאזור מחסום 160, שנמצא במרחק של 200 מטרים בערך מדרום לבית שלנו. הם תקפו בתים ותושבים ליד המחסום. ראיתי יידוי אבנים הדדי בין המתנחלים לתושבים שניסו להגן על הבתים. אחר כך המתנחלים התקדמו לשכונה שלנו ויידו אבנים על בתי התושבים. הפלסטינים יידו אבנים בחזרה בניסיון להבריח אותם. חיילים שהגיעו למקום התערבו והשליכו רימוני גז מדמיע ורימוני הלם לעבר תושבי השכונה. כשהמתנחלים התקרבו לבית שלנו הייתי לבד. אבל אז הצטרפו אליי אחי פרג', בן 48, וצעירים מהשכונה, וכולנו עמדנו בפתח הבניין. המתנחלים יידו עלינו אבנים מאחורי הגדר שמפרידה בין הבית שלנו לכביש וניסו לפתוח את השער בגדר. סגרנו את השער מבפנים עם חוט ברזל, אבל הם הצליחו לפתוח אותו ובערך חמישים מתנחלים נכנסו לשכונה. לא הייתה לנו ברירה וזרקנו עליהם אבנים כדי להגן על עצמנו וכדי להבריח אותם מהשכונה. החיילים ירו לעברנו רימוני הלם וגז מדמיע כדי לפזר אותנו. אחרי חצי שעה בערך המתנחלים יצאו מהשכונה, התמקמו ברחוב, מאחורי הגדר, והמשיכו ליידות אבנים לעבר הבתים שלנו. המשכנו לזרוק אבנים מאחורי הגדר כדי להרחיק אותם. בשלב מסוים הם עזבו, אבל בשעה 20:00 בערך הם חזרו והתאספו מאחורי מחסום המאפייה. באותו זמן הלכתי עם הבן של השכנים, בן 18, והבן שלי, בן 10, עם עגלה, כדי לקחת את הדברים שקניתי קודם והשארתי מול מחסום המאפייה, קרוב למכולת, בגלל ההתקפה של המתנחלים. קצין שב"כ בבגדים אזרחיים ניגש אלי עם עוד אדם, שלדעתי גם היה איש מודיעין. הם בדקו את תעודת הזהות שלי ונתנו לי ללכת. כשהגענו למחסום מאפייה, המתנחלים תקפו אותנו, יידו עלינו אבנים וירקו עלינו. ואז התנפלו עליי שישה שוטרי מג"ב ולקחו אותי לתחנת המשטרה. השוטרים אמרו שהם רק רוצים לדבר איתי. הם עיכבו אותי יותר משעה בתחנת המשטרה ואחר כך לקחו אותי בניידת לתחנת משטרת קריית ארבע, שם החזיקו אותי עם ידיים אזוקות ועיניים מכוסות עד השעה 1:30 לפנות בוקר. הייתי צמא ורעב כי לא אכלתי ולא שתיתי מהבוקר בגלל צום הרמדאן. ב-1:30 בערך הכניסו אותי לחקירה. החוקר האשים אותי בזריקת אבנים ובתקיפת שוטרת. לא ראיתי ולא תקפתי שום שוטרת. החוקר אמר שיש עדים לזה, ושאם לא אודה הוא ישלח אותי לתחנה המשטרה עציון. כשסירבתי, לקחו אותי בניידת לתחנת עציון והושיבו אותי שם בחצר. בזמן שישבתי שם אזוק, עם כיסוי עיניים, החיילים הכו אותי, בעטו בי וקיללו אותי אחד אחרי השני, עד 4:30 בבוקר. אחר כך הכניסו אותי לחדר שהיו בו עוד שלושה עצורים והשאירו אותי שם עד השעה 14:00 ואז העבירו אותי לכלא עופר. בכלא עופר רופא בדק אותי ואז הכניסו אותי לחדר מעצר שבו הוחזקתי עד ה-13.5.21, בבוקר, ביום חג. בשעה 12:00 אמרו לי שיש דיון בענייני בבית המשפט. השתתפתי בו מרחוק ועורך דין ייצג אותי. השופט החליט לשחרר אותי בתנאי שאשלם 4,000 שקל. שילמתי את הקנס ושוחררתי בסביבות השעה 00:00. בני משפחה של עציר אחר ששוחרר לקחו אותי עד מחסום קלנדיה, משם לקחתי מונית עד אל-עיזרייה. אחי אסף אותי משם ולקח אותי לבית שלו בדרום חברון, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר. בבוקר חזרתי הביתה. העציב אותי מאוד שאשתי והילדים בילו את החג בנסיבות כאלה, בלעדיי. הבנתי מאשתי שהם לא לבשו בגדי חג ושהיא הגישה לאורחים רק קפה, בלי ממתקי חג, בגלל המצב. סכום הקנס, של 4,000 שקלים, הוא עצום בשביל עובד פשוט כמוני. כדי לשלם אותו אחי לווה כסף מקרובי משפחה ועכשיו אני צריך להחזיר את זה. מאוחר יותר נודע לי שעוד חמישה צעירים מהשכונה נעצרו.
